דירקטוריון "ידיעות אחרונות" אישר ביום חמישי את מינויו של רפי גינת לעורך העיתון. גורמים בכירים בענף מספרים כי ארנון (נוני) מוזס, מו"ל העיתון, הכריז בישיבה כי "רפי גינת הוא המועמד היחיד לתפקיד, וכל היתר מועמדים מטעם עצמם". גינת ייכנס לתפקידו ככל הנראה בראשית ינואר, מייד עם עזיבתו הצפויה של העורך הראשי בעשר השנים האחרונות, משה ורדי. גינת ימשיך במקביל להגיש את תוכנית הטלוויזיה "כלבוטק".

לסגנו של גינת ימונה יואל אסתרון, לשעבר עורך המשנה של עיתון "הארץ". אסתרון התמודד בתחילת השנה על תפקיד עורך "הארץ", לאחר פרישתו של העורך הראשי חנוך מרמרי. אסתרון, שראה עצמו כעורך הבא של העיתון, התאכזב לאחר שמו"ל הארץ עמוס שוקן החליט שלא למנותו לתפקיד. לאסתרון עצמו לא נמצא עד היום תפקיד בכיר אחר בקבוצת "הארץ". אסתרון נחשב לידיד אישי של העורך לשעבר של "ידיעות אחרונות", אילון שלו.

דה - מרקר

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

כל חמישי אני שומע אותו צורח די-פנס,,,

זהו מינוי מדהים. לאיש אין כישורים לעריכה של עתון כזה. הוא יצטרך לסמוך הרבה על אסתרון או שייכשל בגדול. גם אופי לעורך עתון אין לו. עורך הוא תפקיד של מי שניצב מאחורי הקלעים...

ידיעות אחרונות הוא עיתון פרטי, ואני לא מאמין שאדם כמו מוזס ימנה מישהו לתפקיד כזה משהו שהוא לא סומך ב-101% שייתן לו את הסחורה.

אנחנו (אני בכל אופן) "מכיר" את גינת רק מהופעותיו הטלויזיוניות, אבל אני מאמין שמוזס מכיר רבדים נוספים באישיותו של הבחור.

יתכן שדרך גינת, מצפה מוזס להיות מעורב יותר בעריכה בעצמו.

כך בעלי העיתון יכולים לזכות מחדש בקהל ימני בטענה/אמונה ש"שינו כיוון" - בעוד הם, ואסתרון, יערכו בפועל.
אילו היו ממנים איש ימין דעתן המכיר את התחום - עוד היה הלה חס וחלילה סומך על שיקול דעתו הוא.

של העיתון, אחרת מה יהיה על המאפיה השמאלנית בתקשורת?

עורך עם דעות מהמרכז ימינה גורם לשמאלננו החביבים לתדהמה והלם.... הכל כמובן ענייני לחלוטין, על רקע הכישורים המקצועיים של המועמד.
ושאלה קטנה, מי שמך אדון BJ לקבוע מהם הכישורים המקצועיים של עורך עיתון? היית עורך עיתון מימיך? התעסקת בכלל בעריכה? עיתונות? עיתון בית ספר אולי? אתה מכיר את גינת מקרוב? אתה יודע אם יש לו כושר מנהיגות? כושר ניהול? כושר לזהות "ידיעות טובות" שיעשו את הכותרות של היום ויעוררו את הויכוח הציבורי הבא? יש לך מושג אם הוא יודע לחסוך מעיתונו תביעות משפטיות? ....מהמעט שהציבור מכיר אותו אין שום סיבה ל ה ז ד ע ז ע מהמינוי.

יש בחיים פילוגים נוספים על חלוקה של שמאל/ימין. אין בדעתי על גינת שום אספקט פוליטי. (גם בגלל שמעולם לא ראיתי שלגינת יש דיעה פוליטית כלשהי.) הקשקושים של על "מנהיגות" ו"ניהול" רק מראים שאין לך מושג על מה מדובר כאשר בודקים תפקידו של עורך. הכשרון העיקרי שנדרש מעורך הוא כושר שיפוט מעולה. השאלה מה לפרסם ומה לא - היא כל התורה כולה. תכניתיו הפופוליסטיות ובעלות הרייטינג הגבוה מוכיחות - לטעמי - כושר שיפוט לקוי למדי בבחירת החומר.

בכל אופן עם ברייטינג בלבד מדובר, אז מדוע לא דודו טופז? מה אין לו שיש לגינת?

כך שאין לך שום עכבות לזרוק לחלל הרשת כינויים כמו "עלוב נפש" , או אולי אתה עושה זאת כדי מראש למצב את הויכוח ברמה המתאימה לגובה שלך?

ועניינית , "תכניות פופוליסטיות בעלות רייטינג גבוה" הן לטעמך מוכיחות כושר שיפוט לקוי , אבל הן בדיוק המצרך המבוקש בעיתוני הצהריים השואפים למקסם את התפוצה שלהם (רייטינג).

אבל, אולי התבלבלת וחשבת כי הוא מוצע לתפקיד עורך "הארץ", במקרה זה, הוא אכן בלתי מתאים בעליל.

מה אתה רוצה, שאני אקבע דברים לטעמך? ודאי שאני קובע דברים לטעמי. אני אגלה לך עוד סוד, אני מביע את דעתי על סמך מה שאני חושב. תפסת אותי!

ואגב, אם תבדוק במילון מה פרוש "עלוב נפש", אז תבין שאין צורך בהשכלה פסיכולוגית בשביל להגיד זאת.

ברור שכל מה שכתבת הוא דעתך וטעמך בלבד. מה שאני טוען שהטעמים שלך רחוקים להיות מקצועיים ורחוקים מלהתבסס על ידע או הכרות מעמיקים עם המקצוע המסויים והאיש המסויים שעל עבודתו העתידית במקצוע זה החוות דעה נחרצת ושלילית.
אני חושד גם שבאיזה שהו מקום על טעמיך האישיים משפיעים עמדותיך הפוליטיות השונות בתכלית מאלו של מושא הביקורת שלך, וחששך כי דעותיו ישפיעו על "העיתון של המדינה", אשר על כן הצעת בטובך כי יסתמך בעבודתו בעיקר על סגנו המיועד איש השמאל הקיצוני.

עליבות נפש לא שייכת לויכוח. אתה חוזר ומשרבב את הביטוי הזה שלא לצורך -
אבל אולי גם זה עניין של טעם וסגנון כתיבה.
טעמים כאלה עושים לי קלקול קיבה.

אני לא יודע מה דיעותיו הפוליטיות של גינת. אז איך הן יכולות להשפיע עלי? אתה יודע? - הבה נשמע ממך תמצית של דיעותיו, ואיזו אסמכתא יש לך ליחס לו דיעות כאלה.

עליבות נפש היא תכונה שגורמת לאדם להיות נמוך אינטלקטואלית ואמוציונלית. כאשר אתה משקיף על העולם במשקפיים של פוליטיקה בלבד, ומחלק את כל ההתבוננות שלך לשמאל וימין - אתה מגלה עליבות נפש. כאשר אתה לא מסוגל להבין, שאדם יכול לבקר או להעדיף משהו או מישהו על בסיס של הערכת ביצועיו, ללא פוליטיזציה, זאת עליבות נפש. כאשר אתה קובע את אהבותיך ושנאותיך רק על בסיס של זיהוי פוליטי - זאת עליבות נפש. וכאשר אתה מיחס לי את החסרון הזה שלך, אז האמירה שלי היא רלוונטית לויכוח.

כמובן שעל עצם טענותי לא השבת בצורה עניינית. כל הרזומה של רפי גינת מכיל תכניות טלוויזיה עם רייטנינג גבוה, ללא שום שאר רוח פובליציסטי. עריכה של עתון יומי אינה כלולה בהם. אפילו לא כתיבה סדירה בעתון יומי. שיקולי העריכה שלו, לעומת זאת, הם די בנאליים. כיוון שהוא חובב מכוניות, אז תכניות כלבואק היו עמוסות תלונות שקשורות למכוניות. מרגע שנבק לעניין פתרון הפשעים - הוא איבד פרופורציה והפך את כלבוטק, שאמור להיות תכנית צרכנות, לסניף של "בשידור חוקר". תסביר לי מה עניין חיפוש רמאים, ש"עוקצים" חלפן מטבע ולתכנית צרכנות?

אתה נמנעת מלהגיב לגופה של ביקורת. אתה פסלת אותה מראש בגלל שאתה ימני ואני שמאלני, ואת גינת "גייסת" למחנה שלך...

: לחפש שאר רוח פובליציסטי בתכניות צרכנות?- קצת פלצני.
לעניות דעתי בתכניות מהסוג שהפיק גינת הדברים אמורים לדבר בעד עצמם - ואם נדרשת פרשנות ו"שאר רוח פובליציסטי" כנראה שהאייטם בעייתי.
והלוואי וכתבי החדשות בעיתונות היו מסתפקים בהבאת העובדות בלבד בעמודי החדשות ולא היו מנסים להשחיל בהחבא את הגיגיהם הפובליציסטים- אני בעיקרון בעד עיתונות נקיה המפרידה הפרדה מוחלטת בין הידיעות החדשותיות וטורי בעלי הדעות.
דעותיך לגבי שעור הקומה האינטלקטואלי שלי,עליבות נפש, הדרך שבה אני קובע את אהבותי ושנאותי וכל גבבי הניתוח הפסיכולוגי דה לה שמטה שלך- כל אלו אינם מעניינים ולא ראויים לתגובה.

אני לא מחפש שאר רוח פובליציסטי בתכניות צרכנות. אני מחפש את זה אצל מי שהולך להיות העורך של העתון הגדול במדינה. למרבה הצער, ה"מורשת העתונאית" שלו עד כה - כוללת רק צרכנות, צרחנות, מכוניות ופושעים למינהם...

אתה לא מכיר אותו, אתה לא יודע, אין לך שמץ של מושג וכנ"ל לגבי יכולותיו של גינת.
גם לא ברור לי למה בדיוק אתה מתכוון בהגדרה "שאר רוח פובליציסטי" .
דנקנר , עורך מעריב, הוא פובליציסט במקורו, מה זה אומר? האם זה עושה אותו לעורך עיתון טוב?

ואין ויכוח על יכולותיו. ולגבי גינת, בהחלט יש לי. הוא הרי מגיע לתפקיד כאשר יש לו כבר רזומה ארוך ונכבד - ששום דבר ממנו אינו מתאים לעריכת עתון יומי. אבל אל תתפס לביטוי "שאר רוח פובליציסטי" בלבד. אני כתבתי שכושר שיפוט הוא המרכיב העיקרי, ובזה גינת כבר הוכיח שהוא לא מי-יודע-מה.


ואתה מוזמן להפריך את דעתי באמצעות דוגמאות ונימוקים מפורטים.

החדשותי: לפני כלבוטק , שהוא היה העורך והמפיק שלה- לא היו מוספי צרכנות בעיתונות. אף אחד לא חשב שהתחום הזה יכול לעניין או שיש להקדיש לו יותר מידיעות שוליות במדורי החדשות.

כלבוטק הפכה להיות תכנית דגל, תכנית שחידשה והתחדשה מידי שבוע ויצרה ז'אנר שלם של תכניות. התחקירים של כלבוטק היו סימן דרך והעיתונות החלה לישם אותם גם בתחומים אחרים.
תכנית "בשידור חוקר" הייתה תכנית ריאליתי לפני כ-10 שנים בערך לפני שמישהו בכלל שמע על המושג. היום אנחנו מוצפים בתכניות מהסוג הזה.
לגינת יש יכולת מרשימה ליצור תכניות עם קונספט חדשני, עם תכנים חדשים, תכניות אשר עניינו ורתקו את הקהל הרחב וזכו ברייטינג גבוה למרות שאינן תכניות בידור ואין בהן פרסים/הרגלות/בחורות יפות וכד' .
זאת לא חכמה לחרוש בתלם שחרשו אחרים. גילת יצר את התלם של עצמו וחרש בו.
הבעיה הגדולה של גינת ב"ידיעות אחרונות" תהיה איך לסגל את היצירתיות והאינדיוודואליות שלו עם מוצר מוגמר ועם הרבה אנשים ותיקים שתרמו לו בעבר, עושים את עבודתם כבימים ימימה מתוך ביטחון שהם יודעים בדיוק איך צריך לעשות עיתון ולמה לא צריך לשנות כלום בבייבי שלהם.
בכל אופן זהו ניסיון מעניין שמראה כי קברניטי "ידיעות" לא מעוניינים לקפוא על השמרים.

רפי גינת לא "חידש" את כלבוטק. הוא נכנס לתפקיד המנחה (לא העורך) אחרי שדניאל פאר שהיה המנחה הראשון, ובנה את הפופולריות העצומה של התכנית, יצא כשליח הקק"ל לקנדה. כאשר חזר פאר, הוצע לו לחזור לתכנית אך הוא סרב, וכך "ניצלה" הקריירה של גינת.

לאחר שנוסף הערות השני המסחרי, והראשון ירד מסיבות מטופשות מהפקת התכנית, נכנס רפי גינת לעניין כ"ביזנס, והפך למפיק התכנית בחברת הפקות פרטית. לא אז, ולא מאז, גינת לא היה עורך התכנית בכלל.

ר הסופרלטיביים שנתת לגינת, ואשר לא חלקתי עליהם אף פעם, מאשרים את יכולתו כמפיק וכ"כוכב" תכנית (performer), אבל לא כעורך. חדשנות - איננה בינהם. הוא לא חידש דבר, הוא רק עלה על גל או העתיק בכשרון (ואני לא מזלזל בזה).

אגב, גם לו היה זה נכון שהוא "חדשן" גדול, זה אינו הופך אותו לעורך טוב. בכלל עתון יומי, אסואר לו לעשות חידושים חדים ורבים. עיתון הוא מעין "ידיד ותיק" של הקורא, וכל אחד הולך לעמודים, פינות ומדוריםן האהובים עליו (חלקם ברוטינה קבועה בבוקר או בצהריים פותחים בעמוד זה או אחר). פגיעה ב:ידידותיות למשתמש" של עתון היא התאבדות. לכן גם שינויים בעתונות יומית הם איטיים והדרגתיים.

פאר אבל גינת היה האיש מאחורי הקלעים, המפיק וכמדומני גם העורך וזה מה שחשוב לענייננו.

חדשנות מהסוג שגינת מביא היא לדעתי דבר חיובי. הבעיה שלו שהוא רגיל להיות סוליסט ונהנה מחופש פעולה שהיה בזמנו חסר תקדים בטלויזיה (כנראה בצדק) וב"ידיעות" יש לו מוצר מוגמר שלא בטוח שאלו המקיימים אותו כרגע רוצים לשנות ולהשתנות
השינוי עצמו כפי שכתבת אכן צריך להיות מתון והדרגתי.
אם נחזור לפוליטיקה - לא יזיק אם המוסף הפוליטי של סוף השבוע יהיה יותר מאוזן - או לפחות יתחזה לכזה .

ואתה טועה בעניין תפקודו כעורך כלבוטק.

אין לו שום אג'נדה פוליטית-אידיאולוגית, אלא רק שאיפה להרוויח כמה שיותר, וכל השיקולים המנהליים נובעים אך ורק מכך, לרבות ההחלטה למנות את רפי גינת, כנראה במגמה "להצהיב" את העתון עוד יותר, על רקע התחרות הניטשת בין העתונות הכתובה לאינטרנט.
ברובד העתונאי, הנטייה היא תמיד לבקר את השלטון הקיים. כי שלטון, "מטבעו" הוא כר גדול לשחיתויות הרבה יותר מאשר אופוזיציה (כל שלטון, כל אופוזיציה).
לכל המבקרים כדאי לזכור: ידיעות אחרונות אינו יכול להרשות לעצמו לאבד קוראים. לכן הוא לעולם לא ימצב עצמו שמאלני מדי (בדומה להארץ, שפונה לנישה מסויימת) או ימני מדי (כמו ערוץ 7, שפונה לקהל-יעד ספציפי).

ויותר שבהם כתב/עורך יכול להקרין את האג'נדה שלו.
דוגמא :
באופן כללי המוסף הפוליטי של "ידיעות אחרונות" הוא שמאל/שמאל קיצוני עם כמה איים בודדים של בעלי טור ימניים (אורי אליצור, אורי אורבך ).
ה"עריכה השמאלנית" מביאה מאמר דעה תחת הכותרת "הכינור ינצח" לעמוד השער של המוסף ומביאה שלל מאמרים וכתבות שבוע אחר שבוע בנושא . לאחר פירסום התחקיר של צה"ל שחשף את ערוותם של ה"חושפים" - דום שתיקה.
באותה מידה היה ניתן לגמד את התקרית, להתעלם ממנה או לשים אותה בנפח הראוי לה - אבל בעריכה מתאימה הדברים קיבלו פרופורציות מפלצתיות.
דוגמא נוספת- העיסוק הבלתי פוסק ,כפולות מאמרים ודעות בנושא וידוא ההריגה, גם לאחר שהנושא מוצא עד תום ויותר.
העריכה השמאלנית דוחקת את בעלי הטור הימניים לעמודים האחרונים של המוסף.
ולגבי כותבי המאמרים והכתבות בכתבות האמורות לתת סקירה של אירועים ופרשנות הפרשנות צפויה ומוכרת (עופר שלח,ברנע וכד')...
כרגע העיתון לא נמצא נגד עיני- אבל היריעה תיקצר...תבדוק בעצמך ביום ששי ותיראה לאן נוטה המוסף הפוליטי של ידיעות.

שענייני מוסר וטוהר הנשק, למשל, "מנוכסים" לשמאל - וחבל.
לדעתי, ולא רק לדעתי, הזדעזעות מוידוא הריגה בילדה בת 13 אינה עומדת בסתירה להשקפה ימנית-אידיאולוגית.
מעבר לכך, פרשת וידוא ההריגה, התצלומים ליד גופות מחבלים, הכנר ואחרות - מעוררות פולמוס ציבורי, וזה בדיוק מה שמוכר עתון...
ועוד הערה, בנוגע לברנע: אשמח להעלות כאן בהזדמנות, קטעי מאמרים בגנות ממשלת העבודה (מערך) שכתב, כאשר זו היתה בשלטון...

האמוציונלית היתה פרשת וידוא ההריגה. הכינור שייך לתסביך היהודי של השואה ולא היה בו לכשעצמו שום דבר מזעזע גם לפני שהתחקיר הצהלי חשף את עיוותי התקשורת.
לגבי התמונות- אם לא היתה התעללות של חיילים בגוויות וגם היו פוטומונטאז'ים - אני מוריד את רמת הזעזוע שלי.

אבל זאת לא הנקודה. התקשורת היא זו שבוחרת את הסיפורים שיעשו את הפולמוס הציבורי. היא המציירת בגודל הנראה לה ובצבעים שהיא בוחרת והיא יוצרת את הפולמוס הציבורי לפעמים יש מאין או יש מ"יש קטן מאוד".
באותה מידה היה ניתן ליצור פולמוס ציבורי או לנגוע באנשים באמצעות עשרות סיפורים אחרים.

אכן השמאל יותר רגיש לענייני מוסר וטוהר הנשק אבל זוהי רגישות חסרת פרופורציות המתעלמת מהעובדה שאנו נמצאים במצב מלחמה וגם ממה שקורה בעולם בזמן מלחמה. השמאל משווה אותנו לארה"ב ולמערב בכל הקשור לחינוך ולאיכות חיים אבל בנושא טוהר הנשק אף אחד לא מזכיר את התנהלותה של ארה"ב בעירק או בפאקיסטן או של צרפת הצדיקה בחוף השנהב. כאן מראה של ילדים פלסטינאים בג'נין ישר מפיק קריאות השולחות אותנו לעבר השואה וכנ"ל כנר פלסטינאי המנגן במחסום ושם מדובר על הפצצה של מסגדים וירי בהמון מורד.

טוב להתריע על כשלים בטוהר המידות של צה"ל במידה והצבא לא מטפל בהם כראוי ( מי שבאמת ובתמיד דואג לטוהר המידות צריך להתריע תחילה בפני הרשות האחראית) - אבל עיסוק אובססיבי וחסר פרופורציות בנושא גורם להרגשה ברורה בציבור ש"השמאל מחפש את הצבא" , ויותר מכך, לזילות עניין טוהר הנשק והפיכתו לכלי במשחק הפוליטי.

ואני בהחלט מסכים איתך ש"התקשורת בוחרת את הסיפורים שיעשו את הפולמוס הציבורי". במקרה של ידיעות (ובמידה רבה גם של מעריב), הקריטריון אינו פוליטי-אידיאולוגי, אלא קודם כל מסחרי.
לגבי "עיסוק אובססיבי וחסר פרופורציות בנושא גורם להרגשה ברורה בציבור ש"השמאל מחפש את הצבא" - זוהי תחושה סובייקטיבית, אם כי ברור שהיא אינה שלך בלבד. קח בחשבון שרוב הציבור נמצא "באמצע" ואינו קיצוני לכאן או לכאן, כמו רוב הכותבים כאן בפורום, למשל...

שהרבה מ"פוטנציאל הפולמוס" קיים רק בביצה התקשורתית ונמדד באמות המידה שבין שיינקין לגורדון.
התקשורת הפכה בשנים האחרונות למנותקת מהקהל הרחב והפריפריה והיא מתווכחת ומתפלמסת בעיקר עם עצמה.

ההרגשה שהשמאל מחפש את הצבא יש לה על מה להסתמך, דוברי השמאל נופלים כמוצאי שלל רב על כל כשל שקשור בצבא ובעיקר בטוהר הנשק וניתן להבין זאת:
אם שנים רבות נימק השמאל את רצונו לסגת מהשטחים במנטרת השלום והיום המטבע הזה לא עובר. אז מנסים סיסמה חדשה: "הכיבוש משחית" . או סתם "הכיבוש" ולאחר שטבעו את הסיסמא והגדירו את הסיבה החדשה שבגללה עלינו לסגת מהשטחים, סיבה שלא תהיה קשורה בנכונותם או אי נכונותם של הפלסטינאים בשלום - צריך לקושש מן הגורן או מן היקב סיבות והוכחות לכך שאכן הכיבוש משחית.
אני לא טוען שהדבר נעשה במודע או באופן סיסתמטי, אבל לדברים יש הגיון משלהם. בד בבד עם נטישת עגל הזהב של אוסלו והחדרת הרעיון שעלינו לסגת מהשטחים "בשביל עצמנו" הופיעו הטענות וה"הוכחות" שהכיבוש משחית .

אתה חושב שבאופקים ודימונה, חצור הגלילית ומגדל העמק, לא התעניינו ולא קראו בשקיקה את הכתבות על וידוא ההריגה והתצלומים בצד הגופות? למה אתה חושב שנושאים כאלה הם עניינם של תושבי המתחם שבין שינקין (שהוא כבר מזמן פאסה, אגב) לגורדון?
בעניין התיאוריה שיש יד מכוונת מאחורי פירסום הסיפורים האלה דווקא עכשיו: אני נוטה להסכים עם הסבר שפורסם לא מכבר, לפיו סיפורים כאלה, טבעם להתפרסם בעיתות של הפוגה יחסית, ולכן הם נדחקו בתקופות של פיגועים. חוץ מזה, יש את אלמנט הזמן: ככל שהזמן חולף, סיפורים כאלה ואחרים עולים וצפים.

לאנשים לקרוא את הכותרות ולהביט בתמונות - אבל אני חושב שהויכוח המוסרני שליוה את סיפורי הכינור והתמונות לא התעורר .
אני טיפה יותר יודע כי בקרית שמונה שם נולדתי ושם אני מכיר אנשים הוא לא ממש התעורר, גם בבתי הספר התיכוניים בחיפה , במקומות עבודה בחיפה כמו הנמל והעיריה הוא לא ממש התעורר ככל שהתרשמתי - הוא היה בעיקר סערה בכוס הביצה התקשורתית הרואה ומשקפת את עצמה. אבל שוב, זוהי התרשמות שלי, לא עשיתי מחקר.

לגבי היד המכוונת, אני בפירוש מאמין שאין פה יד מכוונת והדברים אינם נעשים במודע (ואם הדברים לא הובנו כך- אני מבהיר כי לכך התכוונתי), אלא שיש לאירועים הגיון משלהם ו"חיפוש הצבא" שהרחיק לכת חודשים ושנים אחורה בא בבד בבד עם האג'נדה החדשה.
לגבי "תיאורית הרגיעה" - כבר ידענו תקופות של רגיעה בעבר והן לא נוצלו לתקיפת הצבא. ולגבי ההסבר כי הזמן שעובר מציף אירועים שהיו בעבר- גם זה לא מסביר את הריכוז חסר התקדים של האירועים שצפו דוקא עתה ובטח לא את ההתלהבות שבה נתלו דוברי השמאל באירועים אלה , רכבו על הגל שלהם והעצימו אותם.

אבל אני מניח שתסכים איתי, שפרשת וידוא ההריגה עוררה גלים גם מעבר ל"ביצה התקשורתית".
לעומת זאת, אני לא מסכים עם הפרשנות שלך בנוגע ל"תקיפת הצבא". מזווית הראייה שלי (ושל רבים אחרים להערכתי), ביקורת או הבעת זעזוע לנוכח מעשים כמו וידוא הריגה בילדה בת 13 או תצלום לראווה עם גופות וחלקי גופות - אין מטרתן לתקוף את הצבא, היקר לכולנו (ורובנו גם חלק ממנו). המטרה היא להביא לעקירה מהשורש של מעשים כאלה. שכן המעשים האלה, הם שלא מוסיפים כבוד לצה"ל - ולא הביקורת עליהם.

אחרים שנמצאים בשמאל. היא נוגעת לאנשים שנמצים בשמאל הקיצוני והפאנאטי, והם אלה שנותנים את הרוח הגבית למגמה הזאת, והם אלה שמשפיעים בסופו של דבר גם על השפויים והמתונים יותר.
נכון שאנו נוטים להיתפש לדוגמאות קיצוניות, ונכון שאסור שהצבא יתבהם, אבל נכון גם שהצבא מעוניין בכך בעצמו - אני בספק אם כותרות העיתונים וסקילה פומבית של חיילי צה"ל, שבו במקום מתורגמת והופכת להיות חומר משובח לשונאי ישראל- היא הדרך הטובה ביותר להשיג את המטרה.
יתכן מאוד ששכרה של דרך זו יוצא בשורה התחתונה בהפסדה.
מי שמעוניין שצה"ל לא יתבהם יכול לעשות זאת גם בלי לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה.
אני חושש מאוד שכוונתם של נותני הרוח הגבית לביקורת הבלתי פוסקת ולעיתים הבלתי מוצדקת על צה"ל - אינה טהורה.

יש לי שאלה אליך. האם אתה יודע מי ,טבע את הסיסמא "הכיבוש משחית"? מי החיה אותה לאחרונה ומשריש אותה בשיח הציבורי? אם תזהה את האנשים האלה ואת המקום שממנו באו, תזהה גם את מקור הרוח הגבית שעליה דיברתי....