צור נולד ברוסיה בשנת 1923, ועלה לארץ בגיל צעיר מאד. בשנת 1936, בשיאם של "המאורעות" הצטרף לארגון ההגנה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות מונה צור למג"ד בחטיבת גבעתי. הוא ייסד פלוגת ג'יפים שנודעה בכינוי שועלי שמשון. פלוגה זו נודעה בקרבות המרים שניהלה באיזור הדרום (בוגר מפורסם של הפלוגה הוא העיתונאי אורי אבנרי). עם סיום מלחמת העצמאות מילא תפקידים נוספים, ובין היתר השתלם בארצות הברית בנושא ארגון כוח אדם.

ב1956 מונה לאלוף פיקוד מרכז. ערב מבצע סיני הודיע למפקדי החטיבות בגיזרתו על המדיניות שקבע בנוגע לאוכלוסייה הערבית האזרחית, שנועדה לאפשר להם להמשיך בחייהם כרגיל, תוך שמירה על השקט הנדרש כאשר הכוחות לוחמים בחזית. היה מדובר בעוצר בשעות מסויימות של הלילה. אחד המח"טים, יששכר שדמי המכונה "ישכה", ביקש רשות להרחיב את העוצר על כל שעות הערב והלילה, וקיבל את הרשות בתום לב ומבלי שתהיה כוונה לפגוע באיש. כשהתגלגלה פקודת העוצר במורד שרשרת הפיקוד, קיבלה זו צורה מפלצתית, וגרמה לאירועי טבח כפר קאסם בהם נהרגו 43 ערבים אזרחי ישראל. חשוב להדגיש כי אין לייחס לצור כל כוונה או אחריות לטבח.

ב1958 מונה צור לסגן הרמטכ"ל, ולאחר מכן יצא להשתלמות ארוכה בצרפת, ושב רק בספטמבר 1960. עם סיום תפקידו של הרמטכ"ל חיים לסקוב, קיבל צור את תפקידו.

[עריכה]


הרמטכ"ל השישי

בינואר 1961 מונה צור לתפקיד הרמטכ"ל, ואחת מפעולותיו הראשונות היתה למנות כסגנו את יצחק רבין. היתה זו תקופה שקטה יחסית, כאשר הבעיה הבטחונית החמורה (מבחינת בטחון שוטף) היתה תקריות הגבול עם הסורים, אשר גבו מעת לעת קורבנות אזרחיים.

צור סבר כי אחת הבעיות של צה"ל הינה משיכת כח אדם איכותי, ולכן החליט ביוני 1961, בצעד מפתיע, לתת לקציני צה"ל מכונית שתשמש אותם. היתה זו מכונית מסוג "סיטרואן דה-שבו".

צור הקדיש מחשבה להיערכות מול צבאות ערב, ולהכנת צה"ל מבחינת הדוקטרינה והציוד. באוגוסט 1961 חשף בראיון עיתונאי שליט מצרים, גמאל עבד אל נאצר את העובדה כי ישראל הצטיידה במטוסים חדשים מסוג "מיראז'", בתגובה להצטיידותה של מצרים במטוסי "מיג 19". במשך שנים שימש המיראז' כמטוס הקרב העיקרי של צה"ל, והביא לתרומה של ממש בנצחון האווירי הגדול במלחמת ששת הימים. כן הצטייד הצבא בטנקים מדגם "צנטוריון" ובטילי נ"מ מסוג "הוק". קליטתם של כלים אלו איפשרה לצה"ל את יכולת ההכרעה במלחמת ששת הימים.

ב 5 ביולי 1961 שוגר "שביט 2", טיל מתוצרת ישראל. התמונות ברחבי העולם שהראו את ראש הממשלה דוד בן גוריון, ואת סגן שר הביטחון שמעון פרס, גרמו לסערה, ולהאצת מירוץ חימוש איזורי.

ב28 בספטמבר 1961, אירעה הפיכה צבאית בסוריה, בה הוכרז על פירוק קע"מ היא "הקהילייה הערבית המאוחדת", האיחוד בין מצרים וסוריה. נשיא מצרים שלח אל סוריה חיילים, והיתה אפשרות למלחמה בין שתי המדינות.

ב16 במרץ 1962 אירעה הפעולה הצבאית הגדולה ביותר במהלך כהונת צור כרמטכ"ל, היא פעולת "נוקייב", פשיטה על מוצבים סוריים מצפון לכנרת. בקרב נהרגו שבעה חיילים ישראלים מחטיבת גולני, ולסורים נגרמו 30 הרוגים. הפעולה לא הביאה לשקט בגזרה, והתקריות נמשכו. בתקרית חמורה ב19 באוגוסט 1963 נרצחו שני חברי גרעין נח"ל בהיאחזות אלמגור.

בדצמבר 1963 פרש צור מתפקידו.

[עריכה]


הקריירה האזרחית

עם פרישתו מונה צור למנכ"ל "מקורות". בבחירות לכנסת השישית, בשנת 1965, היה פעיל ברשימת רפ"י, ואף נבחר לכנסת. עם זאת, כפי הנראה עקב האכזבה היחסית בכך שהרשימה זכתה רק בעשרה מנדטים, או בשל נטייתו לחיי המעשה (בניגוד לחיים הפוליטיים), פרש מן הכנסת כעבור שבועות ספורים והמשיך בתפקידו ב"מקורות".

עם מינויו של משה דיין לשר הביטחון, בחודש מאי 1967, הוזמן צור לשמש כעוזר לשר הביטחון. הוא שימש בתפקיד זה כשבע שנים.

לאחר מכן שימש במגוון תפקידים ניהוליים בכירים במשק הישראלי, בין היתר ב"חברה לישראל", ב"צים", בתעשייה האווירית ובבזק.

צור עודו פעיל מבחינה ציבורית, וב29 באפריל 2004 חתם על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון.

מתוך ויקיפדיה