שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

לפני שאני יביא את רצונו של שונרא, רציתי רק לתת הסבר לאדון mister-t - המושג ווארט - זו כמו אימרה או רעיון או פשוט דבר תורה קצרצר - אם אני לא טועה מילה זו מגיע משפת האידיש.

ועכשיו לווארט השבוע מתוך שיחותיו של הרבי מילובאוויטש.

כשיהודים מותקפים, לא עושים חשבונות

כאשר בא עמלק להילחם עם בני-ישראל, מינה משה רבנו את יהושע למפקד הצבא ושלחו להילחם בעמלק. הוא עצמו עלה אל ראש הגבעה ועסק בתפילה, כשהוא פורש את ידיו למרום. מספרת התורה: "וידי משה כבדים". כלומר, ידיו של משה נעשו כבדות ולא היה יכול להחזיקן באוויר, עד שהיו צריכים לתמוך בהן.

לכאורה אפשר לחשוב שידיו של משה כבדו בשל גילו, בהיותו בן שמונים. מפרש רש"י, שזה לא היה מצבו הטבעי של משה, אלא כאן נפלה עליו חולשה מיוחדת, שנבעה מפגם רוחני: ידיו כבדו משום שלא יצא בעצמו למלחמה אלא מינה את יהושע תחתיו.

ירידה רוחנית

מדוע אכן לא יצא משה בעצמו למלחמה? הלוא ארבעים שנה לאחר מכן, בהיותו בן מאה ועשרים, יצא משה בראש בני-ישראל להילחם בסיחון ובעוג. כמו-כן, כשביקש שהקב"ה יפקוד "איש על העדה, אשר יצא לפניהם", הייתה כוונתו, כפי שמפרש רש"י: "לא כדרך מלכי האומות, שיושבים בבתיהם ומשלחים את חיילותיהם למלחמה, אלא כפי שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ועוג". למה במלחמת עמלק שלח במקומו את יהושע?

הדבר נבע מההבדל במצבם הרוחני של בני-ישראל בשתי המלחמות הללו. מלחמת עמלק באה על רקע של ירידה רוחנית, כאשר בני-ישראל התאוננו "היש ה' בקרבנו אם אין". פקפוק זה מצד העם גרם הסתר-פנים מצד הקב"ה, ולכן בא עמלק להילחם בישראל.

כללים טבעיים

במצב זה סבר משה רבנו שיש לפעול על-פי הכללים הנהוגים במלחמה טבעית. הסדר המקובל הוא שלמלחמה יוצאים 'אנשי חיל', אנשים בגיל צבא, מבן עשרים עד שישים, ואילו הוא צריך לחזק את העם על-ידי תפילתו, שתביא את הסיוע של הקב"ה.

לעומת זאת, המלחמה נגד סיחון ועוג הייתה מלחמה ניסית, שלמעלה מדרך הטבע, כפי שהקב"ה אמר במפורש למשה: "אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו". במצב כזה אין חשיבות לכללים הנהוגים במלחמה טבעית, ולכן יצא משה למלחמה, אף-על-פי שכבר היה בן מאה ועשרים, הרבה מעבר לגיל של 'יוצאי צבא'.

לצאת ולהילחם

אולם אף ששיקול זה של משה היה בו מן ההיגיון, כבדו ידיו. בכך רמז לו הקב"ה שלא נהג כשורה. כאשר אויבי ישראל תוקפים את עם-ישראל נדרש המנהיג שלא לערוך שום חשבונות, אלא לצאת בראש העם למלחמה מול האויב. אכן, יש צורך בתפילתו של משה, אך די היה שיתפלל תפילה קצרה ויוביל את העם למלחמה.

מכאן אפשר ללמוד הוראה גדולה לכל זמן: כשיהודי שומע שיש יהודים המותקפים על-ידי 'עמלק' הרוחני, שעניינו לקרר את היהודי ולהטיל בו ספקות, אסור לעשות חישובים אלא חייבים לצאת ולהציל. לא די באמירת פרק תהילים, וגם לא די בשיגור שלוחים, אלא כל אחד ואחד נדרש לצאת ולהגן על אותם יהודים, שחלילה לא ייפגעו מ'עמלק'.

(לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 89)

מן המעיין