"אילו ידעתי אז מה שאני יודע היום על העיתונות, ספק רב אם הייתי בוחר במקצוע העיתונות". כך קבע נחרצות העיתונאי איתן הבר, לשעבר ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במסגרת הכנס "אחרי-או אחרי התקשורת?-מנהיגות ותקשורת בקבלת החלטות גורליות", שקיים מרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן גוריון.

"התקשורת" אמר הבר "אינה שותפה לתהליך של קבלת החלטות גורליות. הסודות האמיתיים של מדינת ישראל לא נחשפו ולא ייחשפו והעיתונות עוסקת רק בשולי הדברים. אם תבדקו בתולדות מדינת ישראל, תיווכחו לדעת שכל ההחלטות הגדולות התקבלו בחשאי או בניגוד לחזון שהובילו המנהיגים באותו רגע ודבר לא עצר אותם מדרכם. כך היה לגבי הסכמי אוסלו, כך לגבי הסכם השלום עם ירדן וכך גם לגבי הסכמי קמפ-דיוויד. מי שעוקב היום אחר העיתונות, תוהה לא אחת האם היא רצינית ומקצועית".

כתבנו משה פריאל מדווח כי בהתייחסו למנהיגות במדינת ישראל, הדגיש הבר כי מנהיג, בניגוד לפוליטיקאי, מקבל החלטות והולך עם החזון שלו לאורך כל הדרך בצורה נחרצת ונחושה. "היו לנו רק שלושה מנהיגים כאלה: דוד בן גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין. אצל שרון אני מגלה סימנים למנהיגות מהסוג הזה. אדם בעל חזון, ברגע שהוא מתיישב על כס ראש הממשלה, מתברר לו, לפתע, שעל כתפיו מוטל גורלו של העם היהודי כולו. ראש ממשלה בישראל, וזאת לא פרזה, הוא כמעט כל יכול וסמכויותיו בלתי מוגבלות, אף יותר מאלה של נשיא ארה"ב. מה שנותר לו זה להוציא לפועל את חזונו. ואולם, כאן באות נסיבות הזמן והמקום וטופחות על פניו ללא רחם. והחזון שאותם ראשי ממשלה האמינו בו עשרות שנים, הלהיבו ושילבהו לאורו אחרים ובמקרים מסוימים שלחו אחרים להרוג וליהרג, הופכים למשהו המושלך ככלי שאין בו חפץ".

הכנס בחן בצורה מעמיקה את המתח שבין להיות "פוליטיקאי" או להיות "מנהיג", תוך הצגת פרספקטיבה היסטורית שסקרה את מערך היחסים בין הנהגה לתקשורת, כפי שהתפתחו בעיקר בהקשר הישראלי. מה טיבה של מערכת היחסים ומה אופיים של יחסי הגומלין בין מנהיגות פוליטית ותקשורת המונים? כיצד באים לידי ביטוי יחסי גומלין אלו בעתות שגרה בכלל ובעתות של הכרעות גורליות בפרט? בדיון, אותו הנחה העיתונאי עמנואל הלפרין, השתתפו חוקרים, פוליטיקאים ויועצי תקשורת.

http://www.inn.co.il/news.php?id=99344