נער מפגר,הלך ברחוב בחאן יונס והוחזר הביתה מת,גופתו מרוססת בכדורי החיילים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/specialReport/levi.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תסמונת דאון
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת גדעון לוי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
אחמד טומאן, נער מפגר, הלך ברחוב בחאן יונס בשעת בוקר והוחזר הביתה מת, גופתו מרוססת בכדורי החיילים. בחגיגות הסילווסטר ברצועה נמנו עשרה הרוגים ו-14 בתים הרוסים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P070105/m.c.0701.10.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
האדיל טומאן, משותקת מוחין, מחזיקה בתמונת דודנה המת, אחמד טומאן. השניים אהבו זה את זה במיוחד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
צילומים: מיקי קרצמן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
סופשבוע רגוע: מיום חמישי עד יום ראשון הספיק צה"ל לנהל שני מבצעים בעזה. וכך נראתה חגיגת הסילווסטר הזאת: עשרה פלשתינאים הרוגים, בהם שני נערים, אחד מפגר; 30 פצועים, בהם צלם חדשות ערוץ 10; ועוד 14 בתים הרוסים. בזמן שבישראל החלו לאסוף תרומות מזון לסרי לנקה, ישבו התושבים בחאן יונס על החול שבקידמת בתיהם ההרוסים ואכלו ארוחת צהריים עלובה. והאפטר פארטי: ביום ראשון, אחרי כל המבצעים, חמישה קסאמים על שדרות ופצמ"ר על ארז, פוצע קשה את נסים ארביב, פועל בן 25.

עוד לא נגמר "ברזל סגול" ועוד לא נשבה "רוח סתיו" ופתאום גם ניתך "גשם סגול" במחסום ארז. בום עמום ופצצת מרגמה נופלת לידינו, באזור התעשייה הסמוך. חיילים ישראלים, עובדי ניקיון פלשתינאים ועיתונאים זרים ביחד בבונקר הסגור, עד חלוף הכוננות שסיסמתה "גשם סגול". "היפאני הלך לישראל", אומר אחד החיילים על עיתונאי שהסתלק. שלומי אלדר, כתבו של ערוץ 10, בדרכו לפגוש יורי מרגמות ברפיח ואנחנו בדרכנו לפגוש את קורבנות "ברזל סגול" בחאן יונס. להתראות בערב, אבל עד הערב הוביל אלדר את צלמו, מג'די אל-ארביד, במצב קשה לבית החולים. צלף צה"ל ירה בו מטווח 300 מטרים בג'יבליה, למרות שהחזיק מצלמת טלוויזיה בידו, ואולי בגלל. אלדר, כתב מנוסה וישר דרך, משוכנע: הצלם לא סיכן את הצלף, הצלף ראה את המצלמה בידו והוא ירה בו רק כדי לפגוע, ללא כל אזהרה. כדור אחד במפסעת, שני צעדים מאלדר. עברו עוד שעות ארוכות עד שאלדר ואנשי ערוץ 10 הצליחו לשכנע את צה"ל לאפשר את החשת הצלם המדמם עד כדי סכנת מוות לבית חולים בישראל. צה"ל בודק.

"עבר הפג-תוקף", הסבירה החיילת במחסום בלשונה לנוכח תעודת עיתונאי שזמנה עבר ביומיים. "עד יום חמישי - שש וחצי, שבע חודש", מספר לה החייל על מסכת יחסיו עם חברתו שנגמרה אף היא בחטף בסוף השבוע הזה, לאחר שגילה שהחברה טילפנה לחבר הקודם שלה. "לא נורא, לפחות אני פחות יחתוך מהבסיס", הוא מתנחם.

ביציאה מארז, ליד בית חנון, טנק ודחפור שהופך את כביש הגישה היחיד. קשה לדעת אל נכון אם זה סופו של "ברזל סגול" או תחילתו של "רוח סתיו", שהתחיל וגם שכך ביום ראשון. איך אמורים להיכנס ולצאת עכשיו מארז?

ברחובות עזה שועטת שיירת השרד של המועמד אבו מאזן, שנפצע יום קודם באצבעו, לאחר שמאבטח סגר עליו את דלת מכוניתו, ובמחסום ארז מעוכב המועמד ד"ר מוסטפה ברגותי, בדרכו לאסיפת בחירות אחרת. הכניסה לרצועה אפשרית עכשיו רק בקושי דרך שבילי הבוץ של בית חנון. בערב, כשיצאנו, כבר שרצו עשרות טנקים בפרדסים החשוכים שבצד השביל וגם הדרך הזאת החוצה תהפוך מסוכנת להחריד. נהג המונית הפלשתיני, מוניר, מצטט ליתר ביטחון את תפילת הכפרות אותה למד כשעבד בילדותו בשוק התקווה בתל אביב. בשכונת התקווה של חאן יונס, חי אל אמל, ההרס מהלילה רב. "זו חליפתך, זו תמורתך, זו כפרתך", ממלמל מוניר, מנופף בידיו להדגים את הנפת תרנגול הכפרות אל על, זכר לילדותו המאושרת בשוק ומוסיף מיד, ליתר ביטחון, "ברוך אתה ה', שהכל נעשה בדברו", אל מול הטנקים בבית חנון.

הרמקול קורא: "עצור". הרמקול קורא: "סע". ושוב: "עצור". ושוב: "סע". חיילי צבא ההגנה, רואים ולא נראים, משתעשעים להם בעשרות המכוניות שמחכות במחסום אבו הולי, על כביש האורך היחיד של הרצועה, ליד כפר דרום, מול הדרך לגוש קטיף, מתחת לכביש כיסופים. פקק ענק. עוד מקום שבו נראה הכיבוש מכוער להחריד, עם החיילים הסמויים מהעין והרמקול הצרוד. כל הנהגים ממהרים לפתוח את חלונותיהם בהכנעה, שמא לא ישמעו את פקודות החייל. לפעמים הדרך חסומה לגמרי למשך ימים ואז אין מעבר בין חאן יונס לעזה, בין רפיח לג'יבליה. מקהיר מצלצל ע': הוא תקוע שם, מאז נסגר מעבר רפיח, איש לא
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P070105/m.c.0701.10.2.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
הכניסה ההרוסה לבית משפחת סבאחי בחאן יונס. עיני הרוקח חשכו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
יודע עד מתי.

"אתה היית בן המחנה", קורא רמקול אחר, זה שבאוהל האבלים של אחד מחללי מחנה הפליטים חאן יונס. אין עוד כדלות הזאת של מחנה חאן יונס ואין עוד דרך לתארה במלים. ילדים יחפנים מבוססים בבוץ, כל ממטר יוצר ביצת ענק, גגות האסבסט של הפחונים דולפים ומאות גברים יושבים על האדמה באפס מעשה, יום אחרי יום, שנה אחר שנה. דמותו המעונבת של מועמד השמאל, ד"ר מוסטפה ברגותי, שניבטת מכרזות הבחירות, נראית תלושה מהמציאות.

בשכונת התקווה הסמוכה היו החיים טובים יותר. אלו מפוני המחנה, ששפר עליהם גורלם והם שוכנו בבתי דירות סבירים למראה. אבל נווה דקלים וגני טל, ההתנחלויות שממול, שמו קץ לתקוות המפונים לחיות פעם בתנאים אנושיים. הנה כאן היו בלילה הדחפורים והרסו את קבוצת שלדי הבניינים שהלכו ונבנו ועכשיו היו לערימות עפר במגרש ריק, והנה רצועת החול הרחבה שנחשפה במבצע ה"חישוף" הלפני אחרון. מכל חלון נשקפות ההתנחלויות, או יותר נכון מגדלי השמירה האימתניים שמקיפים אותן, וההתנתקות נראית מכאן רחוקה ונכספת מתמיד.

איש לא מדבר על ההתנתקות בחאן יונס, וגם לא על הבחירות הפלשתיניות הממשמשות ובאות; ביום ראשון היו הכל עסוקים באומדן נזקי מבצע ההרג וההרס האחרון, הוא "ברזל סגול", שנגמר בלילה. מאות תושבים המומים נוברים בחול, והמראה מוכר.

את בית הדירות של בני משפחת סבאחי, 30 נפשות בשלוש קומות, החרימו החיילים לצרכי המבצע. ביום רביעי בלילה ציוו עליהם ברמקול לפנותו, בבוקר יום ראשון נכנסנו עם בן הבית, הרוקח אוסאמה סבאחי, לראות מה הותירו החיילים. עיני הרוקח חשכו. דירתו המרווחת שבקומה העליונה נהרסה לבלי היכר. בקיר כל אחד מחדרי הבית פערו החיילים חור ענק, לשמש להם לתצפית וירי. את הרהיטים הפכו, את הבגדים פיזרו, את תיאור המראות בחדר השירותים הנייר לא יסבול. סבאחי אומר ש-600 שקלים שהיו בארון הבגדים, נעלמו כלא היו (דובר צה"ל: "הטענה אינה מוכרת"). אבל למה החיילים העבירו את מכל הקמח הכחול מהמטבח לחדר הילדים? זאת איש לא ידע. בוא חייל של שוקו: קופסאות שוקו עמיד של תנובה מפוזרות בכל מקום. מה היו החיילים חושבים אילו עוללו כך לבתיהם?

בקומה הראשונה של הבית מתגוררת דודתו של אוסאמה, מרים, אשה חולת נפש כבת 60. כשפינו את הבית הותירוה מאחור; הרוקח אוסאמה אומר שהחיילים העלו אותה לקומה השלישית והשאירו אותה שם יומיים, עד שהתירו לסהר האדום לפנותה. גינת המשחקים שנשקפת למטה הרוסה בחלקה. נבנתה לפני כמה חודשים, זו כבר הפעם השנייה שצה"ל הורס חלק מפינת השעשועים הזעירה הזו, היחידה באזור. המלחמה בקסאם. גם מבואת הכניסה לבית משפחת סבאחי הרוסה לגמרי, וערימות האבן ושרידי שער הברזל חוסמים את הכניסה לבית שהיה לעמדה. אוסאמה אומר שהוא פוחד להחזיר את משפחתו לבית. אין חשמל ואין מים ומהחורים בקירות עלולים הילדים הקטנים לצנוח מגובה שלוש קומות. גם כך חלק מדירתו נראה כבר כבונקר: את החלונות שפונים לגני טל כיסה לפני כארבע שנים בלבנים, להגן מפני ירי הצלפים הישראלים. מהחלונות הללו לא כדאי להציץ החוצה - קיר הבית מחורר, דגל ישראל מתבדר ברוח על המגדל שממול. משתלות גני טל נראות כים כסוף מהחלון.

למטה פתחו שולחן: השכנים פרסו מגשים עם אורז, יוגורט וביצים על החול, ארוחה ראשונה לחסרי הבית החדשים. מבצעי סיוע הומניטרי גם כאן, בשכונת התקווה שבחאן יונס, החצר האחורית של גני טל ונווה דקלים.

דובר צה"ל: "לפני כניסת כוח צה"ל למבנה פלשתיני מיושב, שנעשית לצרכים מבצעיים בלבד, מתודרכים החיילים להימנע מפגיעה בתושבים וברכוש, אך עם זאת תיתכן פגיעה במבנים בהתאם לצרכים מבצעיים בלבד. בנוסף ניתנת לתושבי הבתים האפשרות לאסוף חפצי ערך מהבית בטרם כניסת החיילים. יש לציין כי בידי הכוחות תיעוד מבצעי של הפעילות בבתים".

תווי פנים חריגים על כרזת ההנצחה החדשה. החושה הזאת שעל סמטת החול והבוץ במחנה חאן יונס היא ביתו של אחרון השאהידים, לפי שעה, אחמד טומאן. לוקה בתסמונת דאון, בן 17 במותו. אמו ואחותו נכנסות בשחורים לחדר האורחים העלוב, רק עיניהן העצובות מבצבצות מבעד לרעלה. גג אסבסט על ראשינו, הרוח מייבב והגשם דופק. האם, סאבחה, והאחות, אבתיסאם, מעלות קווים לזכר יקירן. הוא למד בבית הספר לחינוך מיוחד של הסהר האדום ואהב ללכת לחתונות, לרקוד, לשיר ולעשות חיקויים. הוא התמחה בחיקוי ערפאת ובשייח יאסין אבל לא בחל גם בחיקוי אנשי המחנה, יצפאן מקומי. בעיקר אהב כרזות של שאהידים. ביום מותו עוד תלה בחדרו כרזה של החלל האחרון של עז א-דין אל קסאם. הנה היא על הקיר, מוצמדת בסרט הדבקה חום, בצד הכרזה החדשה, שלו עצמו.

ביום חמישי שעבר נעל אותו אביו בחדרו, לפני שיצא לשוק, חושש שבנו המוגבל ייצא לרחוב. הם תמיד נעלו את אחמד כשצה"ל היה ברחובות, אבל כשחזר האב מהקניות ופתח את הדלת הצליח אחמד להערים עליו ולחמוק החוצה. היתה שעת בוקר, 9:30 בערך, ואחמד עשה דרכו לבית אחותו שבשכונת התקווה הסמוכה. זו הפצירה בו לחזור הביתה, ואחמד אמר לה שאינו מפחד ויצא לרחוב.

הוא ירד במורד הרחוב שמוביל לכביש הראשי, שם ארבו הטנקים והצלפים. אולי פתח במנוסה כשהבחין בהם, אולי התגרה בהם, אולי ירו בו כך סתם - הרחוב היה ריק ואיש לא ראה. הם ריססו את גופו בכדורים, מבניין משרד הרווחה בו התמקמו הצלפים או מהטנק שעמד ליד, ממרחק כ-30 מטרים. הנה דו"ח המוות של בית החולים: כדור בראש, כדור בלב, כדור בצלעות, רסיסים רבים ברגל ימין, רסיסים במותן. עוד שעה ארוכה שכב על הכביש, מדמם, עד שפונתה גופתו.

דובר צה"ל לא סבור שטומאן מת. "ביום חמישי 30.12", נאמר בתגובתו, "במהלך פעילות כוחות צה"ל במרחב חאן יונס כנגד ירי הפצמ"רים ורקטות הקסאם, התקרב פלשתינאי לעבר כוח של צה"ל. הכוח ביצע לעברו ירי אזהרה על פי הנהלים ומשלא עצר בוצע ירי לעבר רגליו והוא התרחק". מצד שני, ייתכן שדובר צה"ל סבור שטומאן, שפיגורו היה עמוק, עסק בהנחת מטענים. "יש לציין", נמסר עוד בתגובה, "כי במהלך הפעילות פגע צה"ל במספר פלשתינאים אשר עסקו בהנחת מטענים כנגד כוחות צה"ל". באשר לפינוי שהתעכב מסר הדובר כי "לא מוכר מקרה בו עיכב או מנע צה"ל מאמבולנס להגיע ולטפל בפצועים".

דודניתו של אחמד, האדיל, פעוטה משותקת מוחין, פושטת איכשהו את ידיה ומנופפת בכרזת הזיכרון של אחמד, כאילו אמרה ראו מה עוללו לבן דוד שלי. שני הדודנים אהבו זה את זה במיוחד. ח', אחיו הגדול של אחמד, מבוהל. הוא עובד כבר שנה וחצי בשדות התנחלות גני טל, מגדל תבלינים. 48 שקלים ליום שכרו, יותר מעמיתיו שהצטרפו לעבודה מאוחר יותר ומשתכרים רק 35 שקלים ביום. עכשיו חושש ח' שמעסיקיו לא יקבלו אותו חזרה לעבודה, בגלל שאחיו המפגר נהרג מידי החיילים. בעבודה סיפר שאמו מאושפזת בבית חולים. *

(הבהרה: כל הנאמר מפי גדעון לוי (הארץ) לא קשור לאוויר העולם או למציאות - כל קשר בין הדמיון למציאות-מקרי בהחלט)

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה