 |
15-01-2005, 14:18
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
|
הקופאיות, הפועלות השחורות של שנות האלפיים
קטעים מהכתבה של מיכל גרינברג, כתבת שעבדה במשך חודש כקופאית ביוניברס חולון:
אחרי שעה מודיעים לטניה, החונכת שלי, שתורה לצאת להפסקה. אנחנו עולות לחדר האוכל, שאין בו אוכל, רק נס קפה וסוכר ומתקן מים חמים וקרים. את הכוסות מחזיקה כל קופאית נעולות בלוקר, "כי גונבים". 20 דקות הפסקה, כל אחת בתורה, על חשבון העובדת. אני שותה מהר מהספל של טניה ומחזירה לה. על הקיר אני רואה את שמה כתוב בטוש ורוד זוהר, תחת הכותרת "הקופאית המצטיינת של השבוע", תואר שיזכה אותה בפרמיה של 75 שקלים.
היא מחייכת בביישנות, "זה ממוצע. הכי הרבה מוצרים לדקה, וכמה שיותר מוצרים בסקאנר, בלי הכפלות". בחזרה, בקופה, היא נותנת לי לקבל קצת לקוחות, ופתאום אני מבינה את הפחד שלה לתת לי לעבוד. היא חוששת שאפגע לה בפרמיה.
אני מחליפה כמה מילים עם לקוח, וטניה מאחור מזכירה לי שעליי לקרוא לו בשם המשפחה שמופיע על הכרטיס, או לפחות "אדוני". "אותי תפסו לא אומרת למישהו 'אדוני', וכעונש ביטלו לי את הפרמיה", היא מזהירה. עונש על אי-אמירת "אדוני" ו"גברתי" יכול להיות גם הרחקה משלושה ימי עבודה.
העונש של הרחקה מימי עבודה די נפוץ. אם נגיד התקשרת קצת יותר מדי לבטל משמרות כי הילד שלך היה חולה, שלושה שבועות ברציפות למשל, יש סיכוי לא רע ששבוע אחרי זה תמצאי בסידור העבודה שלך ארבעה ימי חופש, מתנה על חשבונך מהיוניברס קלאב.
"ככה זה", מסבירה לי עופרה, בקושי בת 22, שנחשבת לאחראית המשמרת הקשוחה ביותר. איך שהגעתי אמרו לי שלא כדאי להתעסק איתה, לפעמים היא בסדר, אבל יכולה גם להתייחס אלייך בצורה מגעילה. "לפעמים בנות קמות ביום שישי בבוקר", אומרת עופרה, "ולא בא להן לבוא. הן אומרות שאין להן סידור לילד, אפילו שיש להן, סתם כי הן רוצות להישאר עם הילד בבית במקום לבוא לפה ביום שישי, יום קשה, ולקבל מאה שקל. פעם אחת זה בסדר, אבל יש כאלו שאת רואה שזה חוזר על עצמו. אז שבוע אחרי זה פתאום יהיו להן ככה, חופשי, שלושה ימי חופש". שלושה ימי חופש אומר 300 שקלים פחות בסוף החודש. ולא, למרות הדמיון, זה לא מחירן של נעליים חדשות. זה שכר דירה שבועי בנתניה או שבוע אוכל הביתה.
שעות נוספות הן המוצר הכי מבוקש ביוניברס. יש אמנם כאלה שלא מוכנות לעשות, אבל בשביל הרוב לעמוד מהבוקר עד הלילה זה בכלל לא סיפור, וגם לא עבודה בשישי ושבת. להפך. המון שעות, רצוי בסוף שבוע, הן הסיכוי היחיד שהמשכורת תוכל אולי לגרד את ה-4,000 שקל. השכר החודשי הוא סוג של שקית הפתעות. אני מנסה לברר כמה מרוויחות האחרות, להבין עם איזה תלוש אני הולכת לצאת משם, אבל תשובה ברורה אין. כל אחת זה משהו אחר, וכל חודש הוא שונה. המשמרות משתנות מדי שבוע, שעות העבודה משתנות, בעיות מיוחדות צריך להגיש עד יום שלישי לרחל, כי אחר כך המחשב מעבד את שמות הקופאיות, כולל העונשים, ופולט סידור עבודה. אי-אפשר לחשב כמה תקבלי בחודש הבא, רק לשרוד בשדה הקרב של כמה שיותר משמרות, כמה שיותר שעות נוספות.
אין לקופאית שום יכולת לתכנן את חייה, לא כלכלית ולא מעשית. שמחה, שמספרת שפוטרה לפני זמן קצר מהסופר סנטר כי הגיע זמן הקביעות שלה, מקבלת שבוע בלי שני ושלישי. אסיפת ההורים של הילד, ברביעי בערב, תצטרך להתקיים בלעדיה. השבוע הבא ייראה אחרת לגמרי. אם אתם רוצים להצחיק את אלוהים, אומר פתגם מקסיקני, תספרו לו על תוכניות. אבל אלוהי היוניברס אפילו לא מחייך כשהוא שומע על תוכניות של עובדים. הן פשוט לא קיימות.
לקוח עובר מאחוריי עם עגלה, ושרון מתנערת פתאום מחישוביה. "הי! את חייבת לבדוק מה יש לו בעגלות! תראי, הנה, הוא יכול פתאום לעבור מאחורי הגב שלך עם ארגז בקבוקי קולה". היא עוצרת בעדינות את הלקוח ומבקשת ממנו להעלות דברים על המסוף, ואני מתחילה להבין את הסיבה האמיתית לעמידה על הרגליים.
הרי אין בכלל היגיון בעמידה על הרגליים. מה זה משנה אם קופאית יושבת או עומדת, כשהעיקר זה שלא יהיו טעויות בחישוב? אבל קופאית יושבת היא קופאית שלא יכולה לבדוק שהלקוח לא מעביר משהו בחלק התחתון של העגלה, ומה מסתתר בתוך ארגזי הקוקה-קולה, מקום מקלט אפשרי לאיזה שוקולד או גרביים. אם הקופאית לא בודקת הכל, היא בבעיה. "לפעמים בסידור העבודה", מספרת לי דליה יום למחרת, "כתוב שיש לך הכשרה עם מורה. מה שקורה זה שמישהי מוסמכת מתחזה ללקוחה שמנסה לגנוב, ואז בוחנים אותך על הכל".
בעיתונים כתבו שהקופאיות עומדות כדי להיות "בגובה העיניים". פתאום אני מבינה כמה זה מצחיק. הרי גם כך רוב הלקוחות בכלל לא רואים את הקופאיות, ובטח לא כשוות להם. לא קשר עין עם הלקוח ביקשו להשיג כשהוציאו את הכיסאות מהעמדות, אלא קשר עין עם העגלה שלו. אנחנו לא רק הקופאיות של היוניברס, ובטח לא נדרשות לסולידריות עם הלקוחות. אנחנו גם השוטרות שלו.
בהפסקה שרון רצה מהר לשירותים, ואנחנו שועטות אל תוך היוניברס לקנות משהו לאכול. 20 הדקות שלנו צריכות להספיק לכל. היא קונה פיתה ב-92 אגורות וגבינת זיתים, מתחננת בפני לקוח שייתן לקופאית לקבל אותנו מהר. למרות הלחץ, היא מקפידה לקחת חשבונית. אנחנו רצות למעלה. נשארו עשר דקות. אנחנו מתיישבות על שני כיסאות, אני מרימה רגליים על השלישי.
"למה לקחת חשבונית?"
שרון לא מבינה את השאלה. "מה זאת אומרת? כי בודקים לנו הכל. לפעמים אפילו בהסעה בלילה מורידים אותנו ובודקים את הדברים שלנו ואם יש לנו חשבוניות עליהם. אי-אפשר לצאת בלי חשבונית".
מאוחר יותר דליה תספר לי איך פעם אחת הורידו אותן ממש לפני כניסת השבת. "אני העדתי שהקופאית קנתה. קנתה ממני. אבל הם לא האמינו והורידו את כולן ובדקו הכל, כי הם היו בטוחים שהיא גנבה".
משגיחים מלמעלה
אחרי שעתיים אני רואה פתאום שמישהי יורדת אליי מלמעלה. עד עכשיו בכלל לא שמתי לב שיש חלק עליון, נפרד, ליוניברס. אני מרגישה שמשהו לא טוב קורה. האישה עם שיער אסוף למשעי, שחור. לבושה בגדים הדוקים. היא מסתכלת עליי במבט חודר ומתקרבת, וכבר באינסטינקט אני יודעת שעשיתי משהו רע.
"תקשיבי", היא אומרת לי, "את צריכה להסתכל מה קורה בעגלות שעוברות מאחורייך, שלא מעבירים קולה או שום דבר כזה. אני נמצאת למעלה, ויש מצלמה על כל קופה שרואה אותך כל היום ואני יודעת בדיוק מה קורה. אם לא תעשי את זה, אני איאלץ להעביר דו"ח לרחל על ההתנהגות שלך". אני נשארת קפואה במקומי.
פתאום האזהרות מקבלות משמעות. זו לא רק העבודה הקשה. אני מבינה שגם דרך המחשב הראשי האחראיות יכולות לראות בדיוק מה אני מדפיסה, מה עובר דרכי. אני מרימה את עיניי ורואה את מה שרבות סיפרו לי עליו, החלונות הגבוהים. כל חדרי ההנהלה פונים אל החנות, ומהם, דרך חלונות גדולים, הם רואים את כל המתרחש למטה.
המעשר שלי
"מה את עושה כשללקוח חסרים כמה שקלים?" אני שואלת את דליה, "כשבאים אלו שאין להם כסף וצריכים לקנות עוד משהו קטן ונשבר לך הלב?"
היא מסתכלת עליי, מתלבטת אם לבטוח בי עם הסוד שלה, מחליטה שכן ומנמיכה עוד יותר את קולה. "אני משלימה להם משלי", היא עונה. "יש אחת, תימנייה, זקנה, שתמיד חסר לה קצת. כל שבוע היא באה אליי ואני משלימה לה כמה שקלים, זה המעשר שלי. וכן, תמיד יש את אלו שאומרים לי לומר להם כשזה מגיע לסכום מסוים ואז נשארים להם כמה פריטים בעגלה, אז אני אומרת להם שיעבירו את כל מה שיש וייתנו כמה שיש להם, אחר כך מה שחסר אני שמה".
הכתבה המלאה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3032235,00.html |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
