בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר מאסר עולם על דוד נזרי שרצח את גרושתו, רחל, לאחר שהצית אותה לעיני שתי בנותיה.
בית המשפט קבע שעל נזרי לפצות את כל אחת משלוש בנותיו בסכום של 228 אלף שקל.
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, סביונה רוט-לוי, אברהם טל ועופרה צ'רניאק, קבעו: "הסבל והנזקים שנגרמו לכל אחת מבנותיו של הנאשם כתוצאה ממעשיו, במיוחד לאיה ולצופית, שאמן נשרפה בחיים לנגד עיניהן, מצדיקים את חיובו של הנאשם לפצות כל אחת מהן בסכום המרבי הקבוע בחוק".
בחודש נובמבר הורשע נזרי ברצח בכוונה תחילה. ב-11 באוגוסט 2002 הגיע נזרי לביתה של גרושתו רחל בגן יבנה מספר פעמים, החל בשעה 20:30 בערב, כשהוא מחפש אותה. הוא חזר לבית שוב ב-1:00 בלילה, ולאחר כחצי שעה עזב את המקום וחזר כאשר הגיעה רחל עם בנותיה, צופית ואיה.
נזרי המתין ברחוב, וכאשר הבחין ברחל ובנותיו סימן להן לעצור בסמוך אליו. הוא ביקש מרחל לצאת מהמכונית בטענה שהוא רוצה לשוחח אתה. מייד לאחר שיצאה, אחז בחוזקה בצווארה, גרר אותה למכוניתו, פתח את הדלת, הוציא מיכל בנזין ושפך אותו על כל חלקי גופה.
כאשר הבחינו בכך הבנות הן יצאו מהמכונית, זינקו עליו וקראו לו לשחרר את האם. רחל אכן הצליחה להיחלץ מאחיזתו והחלה להימלט לעבר הכביש, כאשר היא ספוגה בבנזין, אולם אז החליקה ונפלה על הכביש.
נזרי הצליח להשתחרר מבנותיו, רץ לעברה, הוציא מצית מכיסו והצית את רחל. כאשר הבחין כי הפכה ללפיד בוער, נכנס כשהוא עירום לרכבו ונסע לעברה כשהוא מנסה לדרוס אותה.
הבנות הצליחו למנוע זאת ממנו וכיבו את אמן, שנפצעה קשה מאוד.
רחל היתה מאושפזת בבית החולים במצב אנוש ונפטרה לאחר שלושה שבועות.

(YNET)

אדם שקיפד חייו של אדם אחר, לא יתכן שיזכה ליום אחד נוסף במחיצת בני-אדם.
על אחת כמה וכמה כשמדובר בזוהמה הנאלחת דנן.
הקביעה בדבר "פיצויים" כביכול יעוררו את חרונו של כל אדם שפוי. מתוקף איזו סמכות מצאו עוז בליבם היושבים על כס המשפט להדביק תג מחיר לחיי אדם ?

החברה הישראלית איבדה את הכבוד האנושי הבסיסי לחיי אדם. חברה חולה, אלימה ומלאת דפקטים, הממיטה על עצמה אסון.
היד קלה על ההדק בכבישים, במועדונים, ברחובות, בקרב הנוער ולמען השם - בתוך המשפחה !

להפקרות הזו יש שם - אגוצנטריזם. כל פרט ופרט רואה רק את טובת עצמו לנגד עיניו. אין דין ואין דיין. כל אחד ואחד מחפש איך לדפוק כולם.

גם להפקרות מצד שלטון החוק יש שם - רשלנות פושעת. מפס"ד לפס"ד, מצטיירת יותר ויותר המגמה של אימפוטנציה באכיפת החוק. המערכת השיפוטית המעבישה מכרה את נשמתה להיבריס. שופטים אימפוטנטים, מנותקים ושיכורי כח, מתנשאים בארוגנטיות מוסרית מזוייפת ומתכסים באצטלה של סלחנות אלוהית.

מרוב כתובת כבר לא רואים את הקיר.

עד מתי ?

מי יגדל את הבנות? בנון ?
כך הבנות יורשות את המנוול בעודו בחיים (לבנתיים שירקב בכלא).

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

מסכים עם כולן, פרט לסוגית הפיצויים (יש להבטיח ככל האפשר את קיום השארים בכבוד).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.