 |
27-01-2005, 15:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.08.02
הודעות: 5,023
|
|
|
תהיה לו הרבה עבודה לשקם את התדמית
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי dododo שמתחילה ב "מיוחד ל pakpak : אברום בורג ימונה לדירקטור בבנק לאומי."
מדוע לא מתבצעת חקירה בבנק לאומי
23.01.2005 (07:20)
משרד רואי החשבון שחיפש חשבונות קורבנות שואה בבנק לאומי, גילה ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח כי בוצע בו שינוי לפיו, החשבונות שאותרו לא שייכים לנספים. השינוי התגלה בזמן, ותוקן
ריכוז כתבות בנושא
ניסיון לשנות דו"ח חשבונות נספי השואה בלאומי
יום רביעי, 19 בינואר 2005, 7:46 מאת: אמיר הלמר, הארץ
בדו"ח החקירה שביצע משרד רואי החשבון ברלב ושות' לגבי המצאות חשבונות השייכים לקורבנות השואה בבנק לאומי, נעשה ניסיון להכניס שינוי. זאת, רגע לפני שהדו"ח ירד לדפוס במשכן הכנסת - כך עולה ממידע שהגיע ל-TheMarker. משרד רו"ח אישר את המידע. השינוי אותר בזמן ותוקן, ולכן דו"ח החקירה שהתפרסם אתמול היה מדויק. לא ידוע מי ניסה לבצע את השינוי בדו"ח.
משרד רואי החשבון של יהודה ברלב מונה על ידי ועדת החקירה של הכנסת לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, כדי לבדוק אם נמצאים חשבונות כאלה בבנק לאומי. בדו"ח שהוגש לוועדה קובע ברלב, כי בבנק אותרו 2,541 חשבונות הקשורים לנספי השואה, אשר הכסף שהופקד במרביתם כבר נמשך.
ואולם הדו"ח קובע, כי אותרו בבנק 180 חשבונות של נספים בשואה שעדיין לא נפדו על ידי היורשים. נתון זה הוא לב החקירה נגד לאומי, מכיוון שהבנק טען כי לא נמצאים אצלו כיום חשבונות של נספי שואה.
ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח, נקראו נציגי משרד ברלב לבצע בדיקה אחרונה של נוסח דו"ח החקירה. בבדיקה גילו לתדהמתם, כי שונתה פסקה משמעותית בדו"ח המתייחסת ל-180 חשבונות אלה.
בדו"ח המקורי שהוגש לוועדה נאמר, בהערה המתייחסת ל-180 החשבונות: "... משרדנו ערך בדיקה באתר לאיתור שמות בעלי החשבונות. מתוך מדגם אקראי שנלקח, אותרו שמות בעלי החשבונות כקורבנות השואה באתר יד ושם".
לעומת זאת בדו"ח שנבדק על ידי המשרד התברר, כי הפסקה שונתה, ונכתב בה: "כל החשבונות הללו כוללים אג"ח - 133 המחאות שהוצאו על ידי סניפי הבנק באנגליה. לדעת הבנק רוב ההמחאות הללו שניתנו לטובת תושבי אנגליה, אינם בהכרח של קורבנות השואה. הימצאותם באתר האינטרנט של הבנק כחשבונות ללא דורשים, אינה מעידה כי חשבונות אלה שייכים לקורבנות השואה".
ההבדל בין שני הנוסחים הוא מהותי. בנוסח המקורי מאושר כי החשבונות שאותרו בבנק לאומי שייכים לנספים בשואה, כפי שעולה ממאגר השמות של יד ושם. ואילו בנוסח ששונה נעשה ניסיון לטעון כי מדובר בחשבונות אנגליים, שאינם קשורים כלל לקורבנות השואה.
במשרד ברלב אישרו אתמול את הדברים. "מהוועדה פנו אלינו לבוא ולבחון את נוסח הדו"ח המסכם שהגשנו לוועדה לפני שירד לדפוס", אמרו במשרד. "בבדיקה שערכנו נמצאו שינויים מהותיים שהוכנסו על ידי גורמים עלומים, ואשר תוקנו על ידינו לפני הדפסת הדו"ח".
לשאלתנו מדוע הדבר לא דווח לרשויות, אמרו במשרד: "המעוות תוקן ולא רצינו לגרום לעיכוב בפרסום הדו"ח. אנו נבחן כעת את המשמעויות המשפטיות של הפרשה ונקבל החלטה כיצד לפעול".
יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, אמרה בתגובה: "איני יודעת על שינוי שנעשה. בכל מקרה, גם אם נכון הדבר שמישהו שינה משהו, הרי שבסופו של יום הודפס הדו"ח לאחר שנבדק ובהתאם לנוסח עליו עמד רו"ח ברלב".
_____________________________________
לגבי איומים ולחצים קראנו כולנו בפרוטוקול הוועדה:
א. עו"ד כספי פרקליט בנק לאומי בהצעה לטייח :". אין לנו ספק שאנחנו עוסקים בנושא הכי רגיש מבחינה ציבורית, וזאת שואת העם היהודי. שואת העם היהודי זה נושא להיסטוריונים, נושא כאוב, רגיש עד עצם היום הזה, אולי נוגע במיתרים הכי עדינים של כל יהודי באשר הוא יהודי ובעצבים של העם היהודי. אבל גם לממצאים של ועדת החקירה הפרלמנטרית של כנסת ישראל, לא של איזה ארגון באו"ם, לממצאים של הוועדה הזאת, לתהודה שתהיה לממצאים, תהיה השלכה ציבורית רבת עוצמה על המערכת הבנקאית בישראל, זה הנושא שאנחנו עוסקים בו, וחס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראלים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה."
מה לא יקום ולא יהיה - מצאו אלפי אלפים של חשבונות מהם 180 עדיין מוחזקים בבנק לאומי "עד היום" (מתוך נספח 1 לדו"ח הוועדה).
ב. עו"ד רם כספי פרקליט בנק לאומי מנסה להתחמק מאישומי הוועדה שבנק לאומי מאיים על רו"ח ברלב ואומר: "קיבלנו נזיפה, דרך העיתונות, איך מאיימים על רואה חשבון. מה זאת אומרת מאיימים על רואה חשבון, כשכותבים לו את המכתב הכי עדין שיכול להיות."
פרופ' נחום גרוס חבר הוועדה לא יכול להתאפק ומשיב לו: " כתבו (בנק לאומי) לו (לרו"ח יהודה ברלב) גם שהרישיון שלו בסכנה, שזה לא בדיוק לעניין."
הבנתם ? בנק לאומי מאיים על רישיון רו"ח של חוקר מטעם הכנסת ?! ממש עדינות....
ג. קולט אביטל מקבלת את הקריז אחרי שורת איומים של עו"ד כספי ואומרת:
"אני מציעה קצת יותר איפוק, יושבת פה היועצת המשפטית של הכנסת, עם כל הכבוד אני מוכנה לבלוע הרבה עלבונות אבל אפשר להסתפק. שמענו. אפשר להסתפק בזה. שמעתי עשר פעמים שיש פה נעדרים ושאנחנו לא שוים ושאנחנו לא מקשיבים. יש פה יועצת משפטית, אנחנו מקשיבים לך."
ובהמשך היא כבר מאבדת שליטה ומרעימה: "אני רוצה להגיד לך שאני דוחה מכל וכל את הדרך של הצגת הדברים שלך ואת כל הרמזים שלך ואת כל ההאשמות שלך ואת כל השיטה שאתה מביא כן לפנינו. ולא זו בלבד, אני יושבת בכנסת ישראל, ואולי אוזניי לא שמעו טוב ואולי יתקנו אותי החברים שישבו פה אבל אני לפחות שלוש פעמים הבוקר שמעתי איומים פה"
ממממ.... "איומים"....?! קראתם טוב ? איומים !
ד. וצריך גם לזכור מה אומר חבר הוועדה ח"כ אהוד רצאבי ב nfc - כאן אצלכם !!!!
"היום אנחנו מכפרים על עוול גדול שנעשה לניצולי השואה וקרוביהם. לחצים כבדים הוטלו על יו"ר הוועדה שלעיתים הם היו בלתי נסבלים. במהלך הדיונים ראיתי את יחסם של סנגורי הבנקים לחברי הוועדה. מן הדין שעו"ד המציג את טענותיו שידע שהוא נמצא במשכן הכנסת ולא בבית משפט העוסק בדין רצח או אונס, ולא יאשים את חברי הכנסת בניצול פוליטי"
-------------------------------------------
לכנסת יש כוח? לבנקים יותר!
אלפי ישראלים שמנסים כבר שנים לאתר את הרכוש שאבד למשפחתם בשואה. קיוו שוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא נכסי קורבנות השואה בבנקים בישראל, תשפוך אור על החשבונות האבודים. הדו"ח אמנם פורסם, אבל גם הוא לא גילה הרבה. כנראה שיש דברים שגם הכנסת לא יכולה לעשות, ואולי הבנקים פשוט חזקים אפילו יותר מהכנסת
עידן גרינבאום
אליו אוזמו אליאס לא שוכח ולא סולח. כבר יותר מ-30 שנה שהוא מחפש את הכסף שסבא שלו הפקיד בבנק אנגלו פלשתינה, זמן קצר לפני שנלקח אל המחנות בגרמניה. סבא של אליו היה מהיהודים האמידים בעיירה בה הוא חי ביוגוסלביה, עובדה שלא נעלמה מעיניהם של אנשי הבית הלאומי שבדרך. הם לחצו עליו ולבסוף הוא נעתר. במקום להפקיד כסף בבנק בשווייץ או באמריקה, הוא עשה זאת בבנק היהודי שפעל אז בפלשתינה.
200 פאונד הוא הפקיד אז בסך הכל, סכום שהיה יכול להספיק לרכישת מגרש בתל-אביב ועוד להותיר עודף מכובד. כל המסמכים שהעידו על ההפקדה, ואשר היו ברשותה של המשפחה, אבדו בדרך למחנות ההשמדה. הבעיה היא שגם בבנק אנגלו-פלשתינה, שהפך לימים לבנק לאומי לישראל, אף אחד לא חשב שצריך לשמור את המסמכים הללו. אליו מספר שהסכום שהפקיד סבו יכול היה לסייע במקצת לאחותו הנכה המתגוררת בדרום אמריקה, אבל אף אחד בבנקים או במדינת ישראל לא ניסה אפילו לעזור לו למצוא את הכסף לאורך השנים, ולמעשה כולם מתכחשים לחוב שלהם לאליו ולמשפחתו.
ביקורת עדינה ומרומזת
אליו לא לבד בסיפור הזה, כמותו יש אלפי ישראלים יורשי קורבנות השואה שמנסים כבר שנים לאתר את הרכוש המשפחתי ללא הואיל. כולם קיוו שוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא נכסי קורבנות השואה בבנקים בישראל תשפוך אור על החשבונות האבודים, אבל כנראה שיש דברים שגם הכנסת לא יכולה לעשות, או שיש גופים שאפילו הכנסת מתבטלת בפניהם.
מי שקרא את הדו"ח בן 300 העמודים שפירסמה הוועדה, מצא לכל היותר ביקורת על התנהלות הבנקים ועל התנהלותה של המדינה לאורך השנים בכל הקשור לחשבונות של קורבנות השואה. וכך כותבת הוועדה על הבנקים: "לאחר הקמת המדינה לא פעלו הבנקים בדרך נמרצת להשבת הכספים לבעליהם, וגם כאשר פנו אליהם ניצולי השואה ו/או יורשים של קורבנות, לא פעלו הבנקים בנחישות לאתר את החשבונות". אם הביקורת הזו נראית לכם עדינה ומרומזת, אתם לא טועים.
במסיבת העיתונאים החגיגית שכינסו ח"כ קולט אביטל, יו"ר הוועדה, ביחד עם יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, לא חסך ריבלין במחמאות לבנקים על שיתוף הפעולה הרב עם הוועדה. אולי ריבלין לא קרא את הדו"חות של רואי החשבון שמונו לעבוד מטעם הוועדה ואולי הוא סתם התעלם מהם. הנה כמה דוגמאות מתוך הדו"ח, שיבהירו קצת יותר את המונח 'שיתוף פעולה'.
הפועלים עיכב, לאומי לא סייע
וכך כותב משרד רו"ח הרצפלד-בלטברג ושות' על החקירה בבנק הפועלים: "מחלקת תפעול המניות בבנק, המרכזת את המידע על בעלי המניות העלומים ומטפלת בו, עיכבה במשך מספר חודשים את התקדמות הבדיקה בטענות שונות, כגון: הצורך לחכות לגמר המחשוב בבנק לשם השוואת ממצאנו, טענה כי אין לנו סמכות לעיין במסמכים שונים ועוד". ואם לא די בזה מוסיפים אנשי המשרד וכותבים כי בתשובה לשאלה האם אחת החברות של הבנק מחזיקה בתיקים או ברכוש העשוי להיות שייך לקורבנות השואה, הם נענו בשלילה. אחר כך התברר שהמידע דווקא קיים. וכך הם כותבים בדו"ח: "אנו מוצאים לנכון להעיר את תשומת לב הבנק לחומרה שבחוסר הדיוק בנתונים שקיבלנו".
גם למשרד ברלב ושות', שבדק את בנק לאומי, יש לא מעט השגות על שיתוף הפעולה של הבנק. וכך הם כותבים בדו"ח שלהם: "לצורך תיאום הפגישות (עם גמלאי הבנק. ע"ג) נתקבלה מהבנק, לאחר סינון שביצע, רשימה של גמלאי הבנק, שלדעתם עשויים להוסיף לנו מידע. הפניות הטלפוניות לגמלאים הניבו תוצאות דלות במיוחד, שלא הובילו לתוצאות המקוות. גם הפגישות שנערכו עם חלקם לא תרמו באופן משמעותי לבדיקה, שכן חלק מהגמלאים כלל לא עבדו בבנק בתקופה הנסקרת ו/או לא טיפלו בחומר השייך לבדיקה או, שלטענתם, לא זוכרים פרטים חשובים....... להפתעתנו, לאחר שהוגשו ממצאי הדו"ח הראשוניים לבנק, לשם מתן הערות, מונה על ידי הבנק גמלאי ששמו לא הופיע ברשימת הגמלאים. גמלאי זה התגלה כבעל זיכרון יוצא מהכלל וידע נרחב על הנעשה בבנק בתקופה הנסקרת".
זהו רק קצה הקרחון בהשתלשלות האירועים שעברו אנשי המשרד מול הבנק, שמשום מה לא היה נלהב לעזור. אחד מחברי הכנסת שהיה חבר בוועדה אמר לנו השבוע, כי שיתוף הפעולה של הבנקים היה מלא כל עוד לא דיברו על כסף שיהיה עליהם להחזיר. אבל כשהתחילו לדבר על סכומים הלך שיתוף הפעולה הזה ופחת.
האם לאומי "סימן" את ברלב
הסיפור של משרד ברלב עם בנק לאומי כבר חצה מזמן את גבולות ועדת החקירה והפך לסכסוך אישי בין בכירים בבנק לבכירי משרד רואי החשבון. השבוע נשלח מכתב למנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, עליו חתום משרד ברלב ובו נכתב כך: "ממידע שנמסר לנו לאחרונה... עולה, כי לאחרונה החליט הבנק להעלות את הרף במסגרת 'מאבקו' במשרדנו. כך נמסר לנו, כי גורם בכיר בבנק הורה 'לסמן' את משרדנו ולעשות כל שביכולתו על מנת לפגוע בנו בכל דרך אפשרית". בפשטות טוען משרד ברלב כי בנק לאומי החליט לבוא עמו חשבון בעקבות דבקות היתר שלו במשימה לאיתור חשבונות של קורבנות שואה.
בבנק לאומי, מכחישים, כמובן, בתוקף את הטענות הללו, אבל בבנק גם הכחישו לאורך כל שנות הבדיקה כי מצויים בו חשבונות של קורבנות ולבסוף נמצאו 180 חשבונות כאלה. אתם תחליטו למי להאמין.
אליו אוזמו ובני משפחתו כבר כמעט התייאשו מלקבל בחזרה את הכסף המשפחתי. "הבנקים בישראל אולי לא רצחו את המשפחה שלי", הוא אמר לנו בכאב, "אבל הם כנראה ירשו אותה".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3035147,00.html
_______________________________________
דו"ח ועדת החקירה בעניין נכסי הנספים
סוללת רואי חשבון ועורכי דין שנשכרו על ידי הבנקים הצליחה להקשות על ועדת החקירה בעניין נכסי הנספים בשואה. יו"ר הוועדה: הבנקים נהגו ברשלנות והתעלמו מהיורשים. הבנקים הצליחו להכתיב לוועדה עמדה לפיה 75% משיערוך הכספים שלא יימצא להם יורש, יישארו בידם
מאת:ערן בר-טל
21 בינואר 2005, י"א בשבט תשס"ה
במשך חמש שנים פעלה ועדה מטעם הכנסת לאיתור והשבת נכסים של קורבנות השואה. הבנקים לא הקלו על הוועדה. אמנם ראש הוועדה, ח"כ קולט אביטל סיכמה כי לדעתה הבנקים לא הכשילו את הוועדה במתכוון, אך מייד לאחר מכן הוסיפה: "הייתה מצדם התרשלות בשמירת המסמכים, סחבת, חוסר רגישות והתעלמות מהיורשים". אם לא די ברשימת ה'סופרלטיבים' הללו, השבוע התגלה כי נעשה ניסיון לשנות פיסקה מהותית בדו"ח הוועדה. בדו"ח המקורי נכתב: "לקראת פרסום דו"ח זה, נפתח לציבור באתר האינטרנט של מוסד יד ושם... המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה. משרדנו ערך בדיקה באתר לאיתור שמות בעלי החשבונות. מתוך מדגם אקראי שנלקח, אותרו שמות בעלי החשבונות כקורבנות שואה באתר יד ושם." אלא שמישהו לא אהב את העדות הזאת, לפיה הכספים שאותרו שייכים לנספי השואה ולכן נעשה ניסיון – שעדיין לא הובהר מיהו האחראי לו – לשנות את אותה פיסקה רגע לפני שנשלחה להדפסה במשכן הכנסת.
לפי הפיסקה ששונתה, כלל לא ברור שהכספים אכן שייכים לנספי השואה. הפיסקה ששונתה אומרת: "כל החשבונות הללו כוללים אג"ח – 133 המחאות שהוצאו על ידי סניפי הבנק באנגליה. לדעת הבנק רוב ההמחאות הללו שניתנו לטובת תושבי אנגליה, אינם בהכרח של קרבנות השואה. הימצאותם באתר האינטרנט של הבנק כחשבונות ללא דורשים אינה מעידה כי חשבונות אלה שייכים לקורבנות השואה".
אילו לא היה מתגלה ניסיון הזיוף הרי שעבודת הוועדה, שנמשכה 5 שנים, הייתה מסתיימת בבושת פנים. הבנקים היו יכולים לצאת בהודעות לפיהן הם זכים כשלג והכנסת הכפישה אותם לשווא.
אלא שגם גילוי הזיוף לפני הדפסת הדו"ח ומסקנותיו לפיהן הבנקים – בעיקר בנק לאומי – מחזיקים בכחצי מיליארד שקלים של נספי השואה, לא הפריעו לבנקים לצאת בהצהרות מיתממות, המסירות מהם כל אחריות.
הפליא לעשות בנק לאומי, שפרסם הודעה שכביכול נכתבה בהתאם לנוסח המזויף של הדו"ח: "ממסקנות הוועדה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של קרבנות שואה עולה בבירור כי בנק לאומי לא הסתיר כספים של קרבנות שואה וכי לא נמצאה ראיה לקיומם של כספים של קרבנות שואה בבנק...". הודעת הבנק מתעלמת לחלוטין מהעובדה המובאת בדו"ח ולפיה בבנק לאומי מוחזקים 307.5 מיליון שקלים ב-2,541 חשבונות של נספים. חשוב לציין שהסכום חושב בהערכה זהירה מאוד הלוקחת בחשבון ריבית של 4% לשנה בלבד.
בנק לאומי, כמו גם איגוד הבנקים, לא חיכה ל'מחמאות' מהוועדה וחילק לעצמו ציונים: "בנק לאומי שיתף פעולה באופן מלא והדוק עם הוועדה תוך כינונו של צוות מקצועי בראשות המבקר הפנימי שעמד בקשר עם הוועדה ועם רואי-החשבון מטעמה".
לגופו של עניין, בנק לאומי פירסם כי הוא אינו מסכים עם קביעת הוועדה לפיה הבנק מחזיק בנכסי נספים. הבנק אף חולק על דרך חישוב הריבית של הוועדה, אך יחד עם זאת מסכם הבנק בהודעתו: "...בקשר לממצאי הוועדה המייעצת, אין כדי לפגוע במחויבות המוסרית של הבנק להמשיך ולשתף פעולה עם אותם גורמים שיופקדו על יישומו של דו"ח ועדת החקירה על ידי הכנסת". יש לקוות שהגורמים הרלוונטיים יבהירו לבנק ש-307.5 מיליון שקלים זה לא חוב מוסרי, אלא כספי ועכשיו גם חוקי. גם שיתוף הפעולה עם הוועדה והכנסת לא נעשה על בסיס מוסרי. החוב המוסרי של הבנקים גדול לאין שיעור.
לאומי חייב למדינה שחייבת לנספים
הנבירה בגנזכי הבנקים העלתה עוד ממצאים מעניינים רבים. סביר להניח שלא כולם פורסמו. אך ממה שפורסם עולה, כי יתכן מאוד שבנק לאומי מחזיק בעוד לפחות חצי מיליארד שקלים שאינם שייכים לו. מדובר בכספים שמדינת ישראל המתהווה העבירה לבריטים, באמצעות הבנק, לצורך רכישת אדמות בקרייה בתל-אביב. אלא שהעברת הכספים – במקור, 1.8 מיליון לירות סטרלינג – התעכבה ובינתיים הסתיימה תקופת המנדט והכספים נותרו בקופת הבנק. הפרשה הזו נקשרת אף היא לכספי הנספים, שכן ממשלת בריטניה העבירה בשנת 1950 סכום כסף השייך לנספים וממנו קיזזה חלק מהכסף שהיה אמור להיות משולם לה באמצעות בנק לאומי. יוצא, אפוא, שכספי נספים שהועברו מאנגליה מוחזקים בבנק לאומי.
עוד גילתה הוועדה, כי הבנקים – לאומי, הפועלים, המזרחי, מרכנתיל ודיסקונט – ידעו שכספים שהופקדו על ידי יהודי מזרח-אירופה לא יידרשו על ידם, ולכן הם השתמשו בהם כביטחונות שנטלו מבנקים אחרים. ממצאי הוועדה מצביעים על כך שכספים אלו הצילו את הבנקים דיסקונט והמזרחי מהתמוטטות. לפי ממצאי הוועדה, גם מדינת ישראל לא נהגה ביושר וכדין לאיתור והשבת נכסי הנספים. לפי אותם ממצאים המדינה מחזיקה ב-587 מיליוני שקלים השייכים ליורשי הנספים. העובדה הזו בעייתית, מכיוון שוועדה של הכנסת אמורה לקבוע גזירה שווה לחישובי הריבית לחוב שלמעלה ממחציתו נרשם לחובת המדינה.
השוויצרים השיבו מייד 800 מיליון דולר
לאחר סיום עבודת הוועדה ניתן לציין שאיתור נכסי הנספים בחו"ל היה פשוט יותר מאיתור נכסיהם בארץ. הבנקים בשוויץ נחרדו מהכותרות בעולם ומיהרו לנקות את שמם על ידי פשרה מהירה ותשלום של חובם. אלא שהבנקים בארץ התנערו מלכתחילה מכל אחריות ועשו כל שביכולתם לשבש, לדחות ולמנוע כל גילוי של הוועדה.
תחילה דרשו הבנקים לבדוק את חברי הוועדה וניסו לערער על סמכותם. בהמשך התארגנו הבנקים ושכרו לא פחות מתריסר רואי חשבון שערערו על כל התבטאות והחלטה של הוועדה. ההישג הגדול ביותר של הבנקים מול הוועדה היה הצלחתם לערער על שיטת חישובי הריבית של כספי הנספים. הוועדה קבעה במקור חישוב של הצמדה בתוספת ריבית בשיעור של ארבעה אחוזים. לפי אותו חישוב, לירה אחת משנת 1945 שווה בשנת 2001 ל-350 שקלים חדשים. אלא שהבנקים סירבו בתוקף לשיטת החישוב הזו והציעו לוועדה חלופה לפיה יונהגו שתי שיטות חישוב שונות: האחת, לכספים של נספים שיימצאו להם יורשים והשנייה לכספים שלא יימצאו להם יורשים (כספים שיועברו לאפוטרופוס הכללי). רואי החשבון של הוועדה סירבו לעמדת הבנקים, שאין מאחוריה כל היגיון כלכלי, אך בניגוד לדעתם, היועץ המקצועי של הוועדה קיבל את עמדת הבנקים. לפי אותו סיכום, הבנקים יקבלו את שיטת החישוב של הוועדה לכספי היורשים שידרשו את כספם, אך יסתפקו בתשלום של 89 שקלים לכל לירה בעבור כספים שיעבירו לאפוטרופוס – 25 אחוז משווי השערוך שקבעה הוועדה. השיטה חסכה לבנקים חבות של עשרות מיליוני שקלים.
הפשרה המדוברת הינה, ללא ספק, שערורייתית. משמעותה שמרבית כספי הנספים שנגזלו על ידי הבנקים יוכשרו על ידי הוועדה שאמורה לתקן את העוולה. מדוע שיהיו אלה הבנקים שייהנו מהכספים הללו? גם שיטת החישוב שנקבעה בעבור הכספים המעטים שיידרשו על ידי היורשים – אינה הוגנת. חייבי משכנתאות יודעים שהריבית שהבנקים גובים מהם גבוהה פי עשרה משיעור הריבית שהם חויבו לשלם ליורשים.
הבנקים בשוויץ מעולם לא עירערו על החלטות הוועדה המקצועית שפסקה בעניינם. בהסכם עמם, לפני כחמש שנים, הם שילמו כ-800 מיליון דולר ליורשי הנספים. לעומת זאת, כאמור, צוות רואי החשבון של הבנקים בישראל עברו על כל אחד מהחשבונות שאותרו במטרה להטיל דופי בממצאי הוועדה.
לאינטרסנטים יש פנים – למדינה אין
במקביל פעלו בבנקים לטשטוש ראיות. אחד היועצים בוועדה לאיתור הכספים העיד, כי בנק הפועלים השמיד כמות גדולה של חומר רלוונטי, לאחר שהוועדה החלה את עבודתה. במקרה אחר התברר שבנק המזרחי נהג שלא לזכות בריבית חשבונות רדומים ובמקביל חייב אותם בעמלות. כך, במשך שנים הפכו יתרות הזכות בחשבונות הנספים ליתרות חובה.
חברי כנסת ושרים שהתבטאו נגד הבנקים הושתקו. כך למשל, שר המשפטים לשעבר, ח"כ יוסף לפיד, שתקף את הבנקים על אי-שיתוף הפעולה עם הוועדה, התנצל למחרת, לאחר שיחה עם ראשי הבנקים, בתמורה לסיוע של הבנקים לניצולי שואה – סיוע שככל הידוע טרם ניתן על ידם.
ח"כ ניסן סולומיאנסקי מהמפד"ל התחנן בפני הבנקים שלא ימשיכו במסעם נגד הוועדה ולא יעתרו על ממצאי הדו"ח לבג"ץ. לדבריו, ממצאי הדו"ח הם "רק טיפה בים" ולכן כדאי לבנקים לאמץ את ממצאיו.
לאור התנהגות הבנקים, לכל אורך החקירה, נראה שעדיף יהיה שהם יערערו על הממצאים בפני בג"ץ ויאפשרו דיון ציבורי נוסף סביב הסוגייה העקרונית. גם אם הבנקים לא יעשו זאת, ראוי שנציגי היורשים יערערו על מסקנות הוועדה וחישוביה. יתרה מזאת, זכותו של כל אזרח לערער על ממצאים אלה – בעיקר על הכספים המגיעים לאפוטרופוס – דהיינו, לקופת המדינה. דינם של הכספים הללו אינו שונה מדינם של קרקעות המדינה המוחזקות על ידי קיבוצים, מושבים וחברות שחכרו אדמות לתקופה מוגבלת ולייעוד מסויים ומסרבים להחזירם למדינה. בשני המקרים מנהלים גופים המחזיקים בנכסי המדינה משא ומתן עם נציגים הנתונים מצד אחד ללחצים אדירים מצד הגוף האינטרסנטי, ומצד שני לאדישות של האזרחים – שולחיהם. במצב עניינים זה, ההכרעה לעולם תיטה לטובת הגוף האינטרסנטי.
------------------------------------------------------
תרבות של ריכוזיות גם בקבלת החלטות
הבנקים הם מוסדות שמורים ומסוגרים. לא מדובר רק בחומות הבטון, הסורגים ואמצעי ההגנה על הכספים המופקדים אצלם, ואפילו לא רק על החיסיון בו הם מחויבים כלפי לקוחותיהם. מדובר בתרבות ארגונית של מנהלי הבנקים, הנחשפת בכל פרשה הנחקרת בעניינם. התנהגותם הביריונית בעניין כספי הנספים – מדיניות של הסתרה וטשטוש של עובדות, אינה התנהגות חריגה. כמו בעניין כספי הנספים, גם בעניין מענק הפרישה של מנכ"ל הבנק, ויקטור מדינה, גילתה הרשות לניירות ערך כי הבנק הסתיר מענק כספי בסך 3 מיליון דולר עליו התחייב הבנק מבלי לדווח על כך לחברי הדירקטוריון ולבעלי המניות.
ויקטור מדינה, שהיה אחד המועמדים לתפקיד נגיד בנק ישראל, דרש מהבנק מענק בסך 5 מיליון דולר ו'נאלץ' להתפשר עם בעלי השליטה בבנק – עידן עופר ומוזי ורטהיים – על 3 מיליון דולר 'בלבד'. אלא שיו"ר הבנק יעקב פרי ובעלי השליטה בו הסתירו את הסיכום הזה ולא דיווחו עליו לגורמים נוספים – בניגוד לחוק ניירות ערך. רק לקראת סוף השבוע שעבר, לפי דרישת הרשות לני"ע, פרסם הבנק את פרטי ההסכם עם מדינה.
שמעון וייס, היועץ המשפטי של הבנק, ביקש חוות דעת משפטית מעו"ד חיצוני לגבי הצורך בדיווח על העסקה וקיבל חוות דעת לפיה על הבנק לדווח לדירקטוריון על אותו הסכם. היועץ המשפטי לא אהב את אותה דעה ולפיכך הזמין חוות דעת נוספת. אלא שגם זו הייתה כקודמתה. רק בפנייה השלישית, לעו"ד ברנדווין, הצליח היועץ המשפטי להשיג את חוות הדעת המיוחלת לפיה אין צורך לדווח על המענק. רק משהושגה אותה חוות דעת נעשתה פנייה לחברי הדירקטוריון ולרואי החשבון של הבנק שהסתמכו על אותה חוות דעת והסכימו שלא לדווח בספרים על המענק. אלא שחברי הדירקטוריון, כמו גם רואי החשבון של הבנק לא זכו לראות את שתי חוות הדעת הקודמות, של עורכי הדין שפסקו שיש לדווח על העסקה.
eran@makorrishon.co.il
http://www.makorrishon.net/article.php?id=3080
_______________________________________________
Holocaust inquiry committee chair lambasts Leumi
----
Mati Wagner, THE JERUSALEM POST Nov. 4, 2004
----
MK Collette Avital (Labor), chairwoman of the Knesset Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, lashed out at Bank Leumi's management Thursday for trying to intimidate her.
"Ram Caspi is using dirty tactics on me, but I'm not impressed", she said. She declined to elaborate.
"Galia Maor called me today and tried to convince me to be more lenient with Leumi than I would be with a Swiss bank. 'We've done so much for the State of Israel, we are Zionists', she said. But I don't buy it."
Avital refuted a claim by Bank Leumi that her committee would direct it to pay NIS 35 million in restitution.
" Fogel is leaking selected parts of the committee's recommendations that are not problematic from the bank's standpoint. What he did is a complete breach in trust. I gave him the draft with the understanding that it would remain classified. And now he is misleading the public."
Fogel told The Jerusalem Post that Bank Leumi would be asked to pay NIS 35m. in restitution to Holocaust survivors and their heirs. Another NIS 65m. would be paid by the state.
In the years leading up World War II, thousands of European Jews transferred savings to Bank Leumi, formerly known as Anglo-Palestine Bank. Many of them were murdered in the Holocaust.
During the war years, some of this money was transferred to the British Custodian of Enemy Property. After the establishment of the state, the money was repatriated and held by the government's Custodian-General's Office.
The office returned money to survivors or their heirs via the Anglo-Palestine Bank during the 1950s. However, many accounts remained dormant without claims.
Over the past four years, Avital's committee has attempted to track down the assets with the aid of an accounting firm.
"It's real detective work. We have enlisted Holocaust historians, auditors, and economists to locate the assets and determine their real value," Avital said.
She said that over the past several months, Bank Leumi has intentionally tried to delay the release of the committee's findings and recommendations.
She said the bank has demanded numerous hearings. Representatives of the bank have tried to involve other MKs and ministers.
"They've met with Rivlin, Sharansky, and Lapid," she said.
This week Rivlin, Lapid, and Finance Minister Binyamin Netanyahu met to discuss the progress of the committee. During the meeting, Lapid severely criticized Bank Leumi for using delaying tactics. A Holocaust survivor, he threatened to demonstrate outside Bank Leumi's branches wearing a yellow star of David.
Lapid, who was a member of Avital's committee until he became justice minister and was forced to step down, told The Jerusalem Post that Bank Leumi tried reaching a compromise for tens of millions of shekels in exchange for a halt to investigations.
"If Bank Leumi claims it does not owe any money, why was it ready to pay tens of millions of shekels?" he said.
In response to Lapid's comments, which were repeated in a TV interview, Fogel accused Lapid of slander.
He said all assets held by the bank for victims of the war were legally transferred during World War II to the British Mandate's Custodian of Enemy Property, and then to the government Custodian-General's Office after independence in 1948.
He said that Bank Leumi is not holding any assets that belong to Holocaust victims, survivors, or their heirs.
Although Avital refused to provide details on the committee's findings, she said that two separate calculations would be used – one for assets that are claimed by a survivor or heirs and a more lenient method for assets that have no claimants.
_________________________________
אלמוני ניסה לזייף את דו"ח חשבונות קורבנות השואהלפי הדו"ח, בנק לאומי מחזיק 180 חשבונות של קורבנות שואה, ובהם כסף רב. בדו"ח שזוייף, לעומת זאת, נטען כי החשבונות אינם של הקורבנותמאת: חדשות נענע 10:08 19/01/2005
אלמוני ניסה לזייף את דו"ח החקירה לגבי חשבונות ניצולי השואה בבנק לאומי. כך דווח היום (רביעי) ב-TheMarker. הדו"ח הוכן במשרד רואי החשבון יהודה ברלב ושות', שאישר את המידע.
האלמוני ניסה להכניס את השינוי בדו"ח רגע לפני שהוא ירד לדפוס במשכן הכנסת, אולם השינוי אותר בזמן, ונתוני הדו"ח, שפורסמו אתמול, היו מדויקים.
דו"ח ועדת החקירה של הכנסת לאיתור והשבת נכסי קורבנות שואה קובע כי בבנק לאומי אותרו 2,541 חשבונות של אנשים שנספו בשואה. הכסף שהופקד במרבית החשבונות כבר נמשך בעבר. עם זאת, בדו"ח נקבע כי בבנק ישנם 180 חשבונות של נספים בשואה, שיורשיהם טרם פדו את הכסף שבהם. זאת בניגוד לטענת הבנק, שגרס כי כיום אין אצלו חשבונות של נספי שואה.
השינוי בדו"ח התגלה ימים ספורים בלבד לפני פרסומו. נציגי משרד ברלב ביצעו בדיקה אחרונה של נוסח הדו"ח, וגילו כי פסקה משמעותית בדו"ח, שמתייחסת ל-180 החשבונות, שונתה כליל.
בפסקה המקורית נכתב: "... משרדנו ערך בדיקה באתר לאיתור שמות בעלי החשבונות. מתוך מדגם אקראי שנלקח, אותרו שמות בעלי החשבונות כקורבנות השואה באתר יד ושם". לעומת זאת, בדו"ח ה"משופץ" נכתב: "כל החשבונות הללו כוללים אג"ח - 133 המחאות שהוצאו על ידי סניפי הבנק באנגליה. לדעת הבנק רוב ההמחאות הללו שניתנו לטובת תושבי אנגליה, אינם בהכרח של קורבנות השואה. הימצאותם באתר האינטרנט של הבנק כחשבונות ללא דורשים, אינה מעידה כי חשבונות אלה שייכים לקורבנות השואה".
הפסקה המקורית, אם כן, גורסת כי החשבונות שאותרו בבנק לאומי שייכים לאנשים שנספו בשואה, אולם בנוסח ששונה נטען כי החשבונות שאותרו הם חשבונות אנגליים, ואין הם קשורים לנספים.
ועדת החקירה הפרלמנטרית להשבת נכסי השואה, העלתה אתמול האשמות ברורות לגבי התנהלות הבנקים הישראלים בניהול חשבונות הניצולים. לפי הדו"ח, הבנקים לא שיתפו פעולה עם הניצולים שבאו לגבות את כספם.
קישורים נוספים:
פרשנות: ביזת ניצולי השואה / יוסי גורביץ
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
