"הגזמת אדוני, בזבזת את זמנו של בית המשפט ואת זמנם של הנתבעים", אמרה שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, מיכל ברק-נבו, לאזרח שהתלונן בפניה כי "קיבל יחס שמגיע לסמרטוטים ולכלבים", כאשר התעקש להיכנס עם בני משפחתו לספארי ברמת-גן לאחר שעת סגירתו.

בתביעה מנוסחת בבוטות שהגיש נגד הספארי ונגד מנהלו, יהודה בר, כי הם גרמו לו ולבני משפחתו נזק ועוגמת נפש "שלא תתואר". בעדותו בבית המשפט סיפר א' כי הוא, בנו, כלתו ונכדיו, הגיעו ביום ששי בשעה 2 בצהרים לביקור בספארי, ועובדי המקום סירבו להתיר להם להיכנס בטענה כי האתר נסגר לקהל בשעה 1 בצהריים. לדבריו , היה במקום שלט בו נכתב כי הספארי פתוח עד השעה 17.00, ולכן הוא התעקש להיכנס. עובדי הספארי אמרו לו , לדבריו, כי יש טעות בשלט, דחו בבוז את דרישתו לאפשר לו לדבר עם מנהל הספארי, דיברו אליו מאד לא יפה וצחקו עליו.


א' הציג בפני השופטת מכתב תלונה ששלח בעקבות האירוע למנהל הספארי. באותו מכתב, שנשא את הכותרת "הנידון: שערורייה, חוצפה, נבזות", כתב א' כי "בגלל שהפרשה חמורה מאין כמוה" הוא מצפה לבירור העניין עד תום ובדחיפות, דורש שיפצו אותו באופן הוגן ומצהיר ש"לא יסתפק בכרטיסי כניסה לכל האנשים שהיו איתי ברכב".


בהמשך עדותו טען א' כי פנה מאוחר יותר באופן אישי למשרדו של מנהל הספארי, ודרש ממנו פיצוי כספי. המנהל, לדברי א', גירש אותו מהמשרד בצעקות והשמיע כלפיו ביטויים מעליבים.


במענה למכתבו, טען א', נכתבו "דברי הבל". מנהל הספארי, לדברי א', התנצל על התנהגות העובדים והציע לו כפיצוי, ביקור חינם לו ולבני משפחתו. "זו הייתה הצעה בזויה ומעליבה", אמר א', ודרש פיצויים בסך 3,000 ש"ח.

משלא נענה, הגיש א' תביעה אישית נגד מנהל הספארי, יהודה בר, ונגד הספארי, וטען בה כי התנהגותם כלפיו היתה קשה, משפילה ומכעיסה.

"התנהגות תמוהה בלשון המעטה"

הנתבעים טענו בכתב הגנה שהגישו, כי בכניסה לכביש הגישה לספארי ולכל אורכו מוצבים שלטים בהם מודגש ששעת סגירת הקופות בימי שישי וערבי חג היא 13:00. השלט שאליו בחר התובע להתייחס, נטען בכתב הגנה, היה האחרון ברצף, והתובע ביקר במקום ביום בו נעשה בשלט מעשה חבלה, עוד לפני שעובדי הנתבעת הבחינו בכך. לדברי הנתבעים, מנהל הספארי בירר אישית את תלונת התובע, ובגלל ש"הלקוח תמיד צודק", העיר למי שצריך היה להעיר והתנצל בפני התובע על התנהגות העובדים. התביעה, טענו הנתבעים, קנטרנית, קטנונית ושזורה בהגזמה, בהטחת עלבונות ובחוסר נימוס.

השופטת מיכל ברק –נבו קיבלה את טענות הנתבעים במלואן, דחתה את תביעתו של א', מתחה עליו ביקורת קשה וחייבה אותו לשלם לנתבעים פיצויים "בשיעור שהוא גבוה יחסית למקובל בבתי המשפט לתביעות קטנות", סך 500 ש"ח.

בנימוקים לפסק הדין כתבה השופטת כי מדובר בתביעה מוגזמת, המנוסחת בבוטות ובחומרה יוצאת דופן יחסית למעשים עליהם מלין התובע. "דווקא התנהגותו של התובע", ציינה, "שהתעקש שיתנו לו להיכנס לספארי כשהוא סגור לקהל, היא התנהגות תמוהה בלשון המעטה". השופטת הוסיפה כי "העובדה כי התובע התעקש להגיש תביעה אישית נגד מנהל הספארי, תוך חיובו להגיע לבית המשפט ולהתגונן כאילו הוא אחראי אישית לכך שאחד מארבעת השלטים היה שגוי באותו יום, יש בה, לדעתי, טעם לפגם".

"מדובר", סיכמה, "בטעות או בתקלה, שעל אף שגרמה לתובע אי נוחות ובזבוז זמן, ודאי שאין בה כדי להצדיק תביעה זו, שגרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט וזמנם של הנתבעים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3037872,00.html

אני רק רוצה לראות את הפיל, והם מחייבים אותי על הנמר, הנחש, הזברה... למה הם לא נותנים לשלם "פר" ?

השופטת החדשה הזו, שבתפקידה הקודם התעסקה בענינים של מניות ושוק ההון ברשות לניירות הערך, היא אנטי-צרכנית, בעליל, מנסיון.

בלי להתייחס למקרה הספציפי, היא אינה מתאימה לבית המשפט לתביעות קטנות, ואינה מבינה את מצוקת הלקוח הקטן שנופל קורבן לאטימות ביורוקרטיה וניצול על ידי עסקים ובעלי מקצוע חסרי מוסר מקצועי.

ההוצאות שהיא פוסקת עלולות להרתיע גם תובעים עם עילה מוצקת, ומנוגדים לתפיסה שביסוד המוסד של בית המשפט לתביעות קטנות.

עכשיו קרא בבקשה את יתר הכתבה.