01-02-2005, 09:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
|
ביג ג'ו אמר משהו בציניות, ואני רוצה להתמקד בו
במשך שנים, התדמית של הציבור והמוסדות הדתיים/חרדיים נתפסה כנקייה והגונה יותר, בגלל הסטנדרטים האמוניים שעל פיהם מחוייב ציבור זה לנהוג. בהפוך על הפוך, ידוע כי עבריינים רבים, בעיקר בעבירות מירמה, היו נוהגים להתחזות לדתיים ולחבוש כיפה, כי ידעו שבכך יעוררו אמון רב יותר.
פתחתי וכתבתי "במשך שנים" משום שהחל בערך בחשיפת פרשיות ש"ס למיניהן (ובהמשך פרשיות אחרות), החלה התדמית הזאת להיסדק.
ועדיין, בעיני רבים, אפילו בתת-מודע, אותו ציבור דתי/חרדי על מוסדותיו, "מצופה" לנהוג לפי סטנדרטים הגונים ומוסריים יותר מזה של אותו ציבור ש"אין אלוהים בליבו". לכן, עד היום - גם אם הסטטיסטיקה תוכיח אולי אחרת (ובאמת שאין לי מושג מה אומרת הססטיסטיקה בעניין) - כל מקרה של שחיתות או עבריינות בקרב הציבור הדתי/חרדי נתפס על-ידי רבים כחריג, יוצא דופן, ומבחינה חדשותית-עתונאית כמקרה של "אדם נשך כלב".
לכן לא פעם - אם כי אסור שזה יקרה, גם על פי כללי האתיקה העתונאית (שאליה אתייחס בהמשך) - תוכל עדיין למצוא כותרות המתייחסות גם לעובדת היותו של האיש/מוסד - דתי/חרדי.
מבחינה זו, וכאדם דתי, אתה דווקא יכול לקבל זאת כמחמאה (למרות שאני בטוח שהיית מעדיף לקבל מחמאות בהקשרים הרבה פחות מפוקפקים).
שתי הערות במאמר מוסגר:
האחת - נכון שבמקרים מסויימים, ובעיקר בתקשורת הלא פורמלית (כמו פורומים אינטרנטיים למשל...), ציון העובדה שמדובר בדתי/חרדי נעשה לצורך ניגוח וקינטור.
השנייה, והיא קשורה לראשונה: בתקשורת הפורמלית, על פי כללי האתיקה העתונאית, אסור לציין במקרים מהסוג דנן פרטים כגון מוצאו של אדם או מקורו (עולה חדש מ...) וגם את "דתיותו" - אלא אם זה רלוונטי למקרה וחלק בלתי נמנע ממנו (למשל במקרה של רב ישיבה המבצע מעשים מגונים בתלמידיו). בדרך כלל, התקשורת הפורמלית משתדלת מאוד להפקיד על כללים אלה, גם אם זה מחייב התפתלויות לולניות לא קלות (שים לב למשל, לסיקור מקרי פשע או טרגדיות בעדה האתיופית). |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
