רפי כהן, אחיו של איש מרכז הליכוד וסגן ראש עיריית רעננה עוזי כהן, קיבל לפני שנים - בניגוד לנהלים - דירת קרקע ברעננה, על אף שהיא יועדה לזכאי הדיור הציבורי בכסא גלגלים. כהן הועמד לדין - והמשיך לגור בדירה. עכשיו הוא רוצה לרכוש אותה בהנחה של דייר ציבורי

================================================== =================

הדירה צמודת הקרקע ברעננה. הזכאים האמיתיים ייאלצו להמתין בתור עד שתתפנה עבורם דירה מתאימה
תצלום:מוטי קמחי
================================================== =================


הדירה צמודת הקרקע ברעננה. הזכאים האמיתיים ייאלצו להמתין בתור עד שתתפנה עבורם דירה מתאימה

תצלום: עופר וקנין

הסיפור התחיל לפני 15 שנה, ב-89', כאשר חברת הדיור הציבורי עמידר העמידה להשכרה דירה צמודת קרקע ברחוב מגדל 88 ברעננה. לעמידר יש כללים ברורים להשכרת נכס צמוד קרקע: יכול לשכור אותו רק מי שזכאי לדיור ציבורי והוא נכה המרותק לכיסא גלגלים.

אלא שכללים לחוד ומציאות לחוד. במקרה הזה, מי שזכה בדירה הנכספת היה רפי כהן. רפי כהן אינו נכה ואין לו כסא גלגלים, אבל אחיו הוא עוזי כהן, סגן ראש עיריית רעננה.

רפי כהן פנה למשרד השיכון בבקשה לקבל את הדירה תמורת דמי שכירות מסובסדים. ואולם, מכיוון שאחיו עוזי כהן כיהן גם באותה עת כסגן ראש עיריית רעננה וישב בוועדת האכלוס המקומית, עברה בקשתו של רפי כהן לדיון בוועדה מיוחדת לעובדי מערכת השיכון, שנועדה למנוע משוא פנים כלפי מקורבים.

הוועדה דחתה את הבקשה במאי 90', בנימוק שהדירה מיועדת לנכים ואין הצדקה לחרוג מהדין. עוד נקבע בהחלטה, כי רפי


עוזי כהן. השתתף בישיבות ועדת האכלוס לפני הדיון בעניין אחיו ואחריו

כהן הוא בעל הכנסה גבוהה ונשוי (אותה עת) ארבע שנים בלבד ולא שש שנים כנדרש בנוהל.


רפי לא ויתר ועירער על ההחלטה לוועדה ציבורית של משרד השיכון; בערעורו טען כי הוא מפרנס יחיד ואשתו עקרת בית. לנוכח "שינוי הנסיבות" הובא העניין בפני ועדת ערעורים בצירוף המלצה של מנהלת המרחב באותה עת במשרד השיכון - שבהמלצתה לא הוזכר כי מדובר בדירה המיועדת לנכים. הבקשה אושרה, והדירה הושכרה לזוג כהן בתנאי שכירות סוציאלית.

בשלב הזה התגלגל העניין עד למבקר המדינה. בדו"ח המבקר ל-91' נקבע כי סדרת פעולות לא תקינות במחוז מרכז של משרד השיכון ועמידר הביאה להקצאת דירה צמודת קרקע ברעננה, שנועדה לתת פתרון דיור לנכים, לדייר שכלל לא היה זכאי לכך. מבקר המדינה מצא ליקויים רבים בהתנהלות משרד השיכון.

המבקר מצא כי עוזי כהן המשיך להשתתף בישיבות ועדת האיכלוס המקומית לפני הדיון בבקשת אחיו וגם לאחר מכן. בנוסף, נבדק "שינוי הנסיבות" שהוביל לאישור הבקשה ונמצא כי ורדה כהן, אשתו של רפי, אמנם יצאה לחופשת לידה אך חזרה לעבודתה - בעיריית רעננה כמובן - יום לאחר שבעלה הודיע כי הוא מפרנס יחיד וכי אין בכוונתה לחזור לעבודה בעתיד הקרוב.

המבקר קבע: "טובת ההנאה לדייר, כמשתכן בתנאי שכירות סוציאלית, מתבטאת בתנאים הנוחים שבהם יוכל לרכוש את הזכויות בקרקע, שהם בין היתר הנחה של עד כ-50% ממחירו המלא של הנכס - היינו, עד כ-100 אלף שקל במחירי יולי 91'".

בעקבות דו"ח המבקר נפתחה חקירה משטרתית, ובספטמבר 93' הוגש כתב אישום בעניין נגד ורדה ורפי כהן, בגין ניסיון לקבלת דבר במרמה. הזוג כהן הגיעו להסדר טיעון עם התביעה, לפיו זוכתה ורדה ואילו רפי הודה (בכתב אישום מתוקן) בעבירה של ניסיון לקבלת דבר בתחבולה. בית המשפט הטיל על כהן עונש ללא הרשעה של עבודות לתועלת הציבור.

אבל הליכים משפטיים לחוד - ומציאות לחוד. על אף שהוכח מעבר לכל ספק כי הקצאת הדירה נעשתה בניגוד לכללי המינהל התקין, ועל אף ההליך הפלילי נגדם בקשר לנסיבות קבלת הדירה, המשיכו ורדה ורפי כהן להתגורר בדירה, באין מפריע.

משרד הבינוי והשיכון - שאמור לדאוג לכך שבדירות ישוכנו רק מי שזקוקים להן - לא עשה שום ניסיון במשך כל אותן שנים להוציא את הזוג כהן מהדירה. גם עמידר, שהיא חברה מנהלת של משרד השיכון, המשיכה להשכיר לזוג כהן את הדירה.

אך רפי כהן לא הסתפק בזה: אם הוא מתגורר בדירה של המדינה כאילו היה זכאי לדיור ציבורי, למה שלא ירכוש אותה בהנחה המגיעה לדיירי הדיור הציבורי?

לפני כמה שנים פנה כהן למשרד השיכון והגיש בקשה לקנות את הדירה במסגרת מבצע "קנה ביתך", המיועד לדירי הדיור הציבורי. מבצע זה בא לממש את חוק הדיור הציבורי, שנועד לאפשר לדיירים מיעוטי יכולת - רבים מהם קשישים הגרים במשך שנים בדירות של המדינה - לרכוש את דירת מגוריהם בתנאים מקלים ובהנחה משמעותית.

הפעם, בקשתו של כהן לקנות את הדירה במבצע נדחתה. כהן לא ויתר ופנה לבית המשפט, בעתירה לשנות את רוע הגזירה ולהורות למדינה למכור לו את הדירה בתנאי המבצע. כהן טען בין השאר כי העובדה שעמידר ומשרד השיכון איפשרו לו להמשיך ולהתגורר בדירה היא ראייה שאין לייחס חומרה יתרה לכך שהטעה את משרד השיכון לגבי זכאותו.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בנובמבר 2003. השופטת שרה דותן קבעה בפסק הדין כי נוהל המבצע למכירת הדירות לדיירי הדיור הציבורי מגדיר כ"זכאי" את "מי שעונה להגדרת 'חסר דירה' מאז מגוריו בשיכון הציבורי ובלבד שהתגורר בדירה ציבורית כדין". ואולם, לא ניתן להגדיר את מגוריהם של ורדה ורפי כהן בדירה כ"מגורים כדין".

השופטת הוסיפה כי "מאחר שלידתה של זכות הדיירות היתה בחטא, בהענקת הזכאות לרכישת הדירה יהא משום מתן פרס לחוטא בכך שתאפשר לו לקטוף את פירות המעשה הבלתי תקין וליהנות מהנחות מפליגות ברכישת הדירה". כהן עירער על החלטת המחוזי ובאחרונה דחה בית המשפט העליון את ערעורו.

אבל גם אם כהן ייאלץ לוותר על חלומו לרכוש את הדירה בתנאי מבצע, נראה שיוכל להמשיך לגור בה ללא חשש. הזכאים האמיתיים - אלה המרותקים לכיסא גלגלים - ייאלצו להמתין בתור עד שתתפנה עבורם דירה.

ישראל שוורץ, סמנכ"ל בכיר לאכלוס במשרד הבינוי והשיכון, אמר בתגובה: "עיקר הפעילות שלנו אינה עוסקת בפינוי. אנחנו נאבקים ומתמודדים עם תופעות של פלישה לדירות, ועל כך אנו מוציאים את מרבית זמננו. לגבי כהן אמר שוורץ כי לא התקבלה החלטה לפנותו, ובכל ההליך שהתנהל בעניינו לא היתה מעורבות של דרג פוליטי כלשהו. רפי כהן ועורכי דינו סירבו להגיב לידיעה (עת"ם 1460/03, עע"ם 11315/03).

כ-2,400 זכאי משרד הבינוי והשיכון עדיין ממתינים לדירה

מנתונים שנמסרו מהממונה על האכלוס במשרד השיכון, ישראל שוורץ, עולה כי רשימת ההמתנה של זכאי הדיור הציבורי במשרד השיכון כוללת כ-2,400 איש, מתוכם כ-70 נכים המרותקים לכסא גלגלים (מחציתם מצויים בהליכים לקבלת דיור).

לנכים הזכאים לדיור נדרשת דירה התואמת את צורכיהם המיוחדים, ולכן דירות של משרד השיכון הנמצאות בקומת קרקע מוקצות באופן מוחלט לאוכלוסייה זו. לדברי שוורץ: "דרוש אישור חריג במיוחד כדי לאכלס בדירת קרקע אדם שאינו נכה".

בדיור הציבורי גרים כיום כ-66 אלף, וכ-14-12 אלף נוספים מתגוררים בהוסטלים ייעודיים לקשישים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

ואל דאגה - הוא ימשיך לחגוג ולעשות כרצונו !
אין לי ספק שאם יבקשו את תגובתו לנושא היא תהיה בסגנון של "מה אתם רוצים?! שהמשפחה שלו תגור ברחוב???

תושביו פטורים כמעט מארנונה וגם חלקית ממס הכנסה...