01-02-2005, 16:29
|
|
|
חבר מתאריך: 02.02.02
הודעות: 6,330
|
|
בוא נדון קודם כל ב"הרואים למרחק"... (זהירות: ספוילרים)
לדעתי רובין הוב יצרה את פיץ רגיש מדי בשביל מישהו שאמור להיות רוצח מלכותי. קצת נמאס מכל הקטע של "אני רוצח בגלל שאני מוכרח אבל אני לא אוהב את זה". זה נדוש ומעצבן. לא צריך ליצור דמות צדקנית כדי שהקוראים יאהבו אותה, להפך - לדעתי זה רק משניא אותה (לפחות עלי). היה עדיף אם היא היתה יוצרת אותו עם תאוות דם מסויימת, כיאה לרוצח. אבל חוץ מהצדקנות הקלה שלו אהבתי את הדמות של פיץ.
הבעיה העיקרית שלי היא עם הרומן בין פיץ למולי. גם כאן יש משהו קלישאתי מאוד - אהבת נעורים. זה לא מעניין כל-כך. למרות שאני מודה שחלק מהתיאורים של היחסים ביניהם היו יפים, היחסים עצמם פשוט בנאליים מדי כדי שירגשו. לדעתי היה המון פוטנציאל לרומן בין פיץ לסבלנות. יש את כל האלמנטים הפסיכולוגיים המתאימים כדי שרומן כזה יהיה מעניין. העובדה שהוא דומה לאביר, שהיא האמא שמעולם לא היתה לו וכו' וכו'... רומן בין בחור צעיר לאישה מבוגרת הוא הרבה יותר מעניין מאהבת נעורים.
חוץ מזה אהבתי מאוד את הספרים... במיוחד את הסוף של הספר השני, שהיה אחד מהסופים החזקים ביותר שקראתי. גם הסוף של השלישי חזק מאוד, בגלל שפיץ חי אבל למעשה כמעט כל האנשים שהוא הכיר פעם חושבים אותו למת. מבחינה רגשית זה חזק וטוב. הסופרת יכלה להתפתות להפי-אנד כזה שבו הוא פוגש את כולם, אבל לא עשתה את זה... אבל זה יכול להיות מעניין אם זה יקרה בסדרה השלישית.
|