ותודה להשם יתברך

יוצרי וכוכבי הסרט זוכה האוסקר הישראלי "האושפיזין", הזוג שולי ומיכל רנד, היו אובדי עצות נוכח תופעת הצריבות הפיראטיות. אבל במגזר החרדי, כך מתברר, צריבות הן עניין מוסרי והלכתי רציני, והצופים פשוט החלו לשלוח כסף לזוג רנד עבור כל צפייה בסרט במחשב הביתי


תופעה: חרדים שצפו באופן פיראטי בסרט הקולנוע הישראלי "האושפיזין" שולחים ליוצרי הסרט כסף עבור הצפייה. יוצרי הסרט פירסמו לאחרונה מודעות בהן הם מבקשים "להביא לידיעת הציבור שסבלנו נזקים כספיים רבים מהצריבות הלא חוקיות. מיראי השם אשר אינם חפצים להיכשל חס ושלום עם איסור חמור לשלוח תשלום של 25 שקל על כל נפש אשר צפה בזה". לחרדים המעוניינים לשלם ניתנה כתובת ת.ד ומספר טלפון לתשלום באמצעות כרטיס אשראי.

המודעה אף נפתחת בציטוט "אזהרת פוסקי הדור", שכבר הביעו בנחרצות את עמדת ההלכה היהודית נגד "אלו שעושים מעשה ומעתיקים תקליטורים ותוכנות מחשב ומשיגים את גבולם של אלה שהשקיעו עמל שנים וכספים רבים בתוכנות אלו".

"האושפיזין" הוא זוכה פרס אופיר 2004 (האוסקר הישראלי) בקטיגוריית שחקן השנה עבור שולי רנד. רנד, שכתב את התסריט ומככב בסרט לצד רעייתו מיכל, עורר תגובות רבות בטקס חלוקת פרסי אופיר כשעלה על הבמה בתלבושת חרדית של חסיד ברסלב והודה ל"השם יתברך שמו, שלכבודו נעשה הסרט".

תופעת הצריבות אמנם הסבה לזוג רנד צער רב, מספרת הכוכבת הנשית של הסרט, מיכל, אבל מאז שהחל להגיע תשלום עבור הצפייה "זה היה שווה את כל הצרובים האלה". לדבריה, היוזמה לפרסום המודעות עלתה רק לאחר שהתקבלו פניות מצופים חרדים שמצפונם ייסר אותם.

"זו תופעה מדהימה", היא אומרת, "אנשים שמעו שהתבאסנו מהצרובים ואז התחלנו לקבל פניות מאנשים שרצו לשלוח כסף". לדבריה , היו גם צופים חרדים שצפו בסרט באופן פיראטי וכדי לשלם עבור הצפייה התקשרו לבתי הקולנוע, הזמינו כרטיסים, שילמו בכרטיס אשראי ולא באו. "זה כזה מתוק", היא אומרת.

יונתן דנינו, שחקן נוסף בסרט, נתקל גם הוא בתופעה. "בכל מקום שהלכתי ניגשו אליי חרדים וביקשו לשלם", הוא מספר.

צפייה בסרטים הצרובים על תקליטורים באמצעות המחשב היא הדרך המקובלת לצפות בסרטים במגזר החרדי, בו החזקת מכשיר טלוויזיה אסורה. בשנים האחרונות אף קמו חברת הפקה המצלמות סרטים מיוחדים עבור המגזר, בעיקר קומדיות ודרמות עם מוסר השכל, שמופצים על גבי תקליטורים בלבד.





פותחים דיון באינטרנט



הדיון בשאלת המוסריות שבצפייה בעותק צרוב של "האושפיזין" אף עושה גלים באינטרנט. בפורום האינטרנט החרדי הפופולרי "בחדרי חרדים" פתח לאחרונה אחד הגולשים דיון תחת הכותרת: "אני שולח כסף ליוצרי'האושפיזין' מי מצטרף?". הכותב הסביר כי "זה מציק לי כבר כמה זמן וכעת החלטתי לעשות מעשה. מכיוון שאני ועוד שניים מבני משפחתי צפינו ב' האושפיזין' אני שולח 100 שקל ליוצרים - אפילו בלי להיכנס לעניין ההלכתי, רק בגלל שהסרט נגע ללבי והייתי רוצה שהיוצרים (שהם גם השחקנים) יהיו עשירים. לפחות שלא יפסידו מהיצירה שגרמה לי כל-כך הרבה הנאה. מי מצטרף?".

התגובות היו אוהדות בדרך כלל, עם זאת הגולש "פינוקיו" התפלפל והסביר למה אינו מוכן לשלם: "ראשית אין ספק שמי שמעתיק ומוכר, מפיץ וכו' הוא משיג גבול. יש הרבה פוסקי הלכה מהגדולים בדור הזה והדור הקודם שעם חלקם דיברתי באופן אישי ואמרו לי שמי שמעתיק לא בשביל למכור אלא בשביל לתת לחבר באופן חד-פעמי אין בזה שום איסור הלכתי! אני צפיתי באושפיזין באמצעות דיסק שקיבלתי מחבר (והחזרתי לו כבר). . . מה שכן, רק בגלל שהתלהבתי מאוד, אני מוכן לתת לשולי ולאשתו ישר כוח! כסף? שהם יתנו לי, יש להם הרבה יותר ממני!".

פותח הדיון השיב לו: "פינוקיו תעשה טובה, אל תהיה פתאום הסבא או הסבתא מקלם (דמות מוסרית ידועה, א.ב.ח) ותמציא כל מיני היתרים לא לשלם. אם לא בא לך לשלם - זכותך אבל אל תצדיק את זה בלומדעס (בלמדנות א.ב.ח)".

גולש אחר סיפר כי התקשר אל שולי רנד כדי לשלם אבל הוא "ענה לי: 'מחול, מחול, מחול'. אבל אין לראות את המחילה שלו כהיתר לכולם ולכלל".


http://www.nrg.co.il/online/11/ART/864/285.html

הפן היפה של מוסריות יהודית בהתגלמותה.

רק נשאר לקוות שהתופעה הזאת תתרחב ותהפוך מקובלת בקרב הציבור הרחב

הלוואי וזה יקרה יום אחד..

אולי חס ושלום קרה לו משהו?

הקודים האתיים של החרדים אינם חדשים לי. הרבה אמת וחסד בתוך הקהילה שלהם, חוסר התיחסות מוחלט "לעולם החיצוני" - כלומר החילוני והממלכתי. במלים אחרות: היושר וההגינות - הראויים לכל שבח כשלעצמם - לא היו באים לכלל ביטוי אלו שולי רנד לא היה יהודו שזקנו נאה ופרקו נאה. את המדינה והחילונים זאת "מצווה" לדפוק, רק עבור "שלנו" יש כללים אחרים. (זה אגב מכונה "מוסר שודדי ים", שנחשבו מאוד הגונים בינם לבינם, אבל את האחרים שדדו).

אז לא טראומה וגם לא התפעלות. יפה - אבל לא מספיק

הכתבה הזו היא סיפור מעשיות. החרדים הלא הם אלופי גניבת זכויות היוצרים. בכל בני ברק, אלעד ובית"ר עילית לא תמצאו - חוץ מקומץ עסקים ומוסדות חינוך - אפילו מערכת הפעלה חוקית אחת, שלא לדברעל סרטים ומוזיקה שנצרבים שם חופשי ומועברים מאחד לאחד.
הכי מצחיק שהם עוד מתלוננים על התוכנות הגנובות על כך שהיצרנים לא דאגו להם למימשקים בעברית. על כך אני עונה להם שיתלוננו לרבנים על שהשאירו אותם בבורותם ללא ידיעת שפות, ושאם היו רוכשים את התוכנות, היה צידוק כלכלי להכין להם מימשק עברי..
הם אגב גם מעתיקים ומצלמים ספרים ללא בושה. כולל ספרים של תלמידי חכמים. אז במקרה היו כמה צדיקים שריחמו על הזוג רנד החרדים ושלחו להם כסף..ומה עם שאר היוצרים הנגזלים? הם לא צריכים לאכול?
העיקר שהם מטיפים מוסר לכל העולם.

נחמד היה לראות כי לזוג רנד הם דואגים, אבל מעניין אם היו מתנהגים בצורה דומה ליוצרים שאינם חרדים. בתוך החברה החרדית יש גמילות חסדים שיכולה ללמד את כולנו שיעור בסיוע הדדית, וגם כלפי חוץ הם מקרינים לעיתים קרובות את העזרה הזאת.
אממה, נושא "עניי עירך קודמים" נלקח אצלם ברצינות מוגזמת משהו ולפעמים נוצרת התחושה כי למערכת הכלכלית "הנורמלית" המחזיקה את המדינה הם מתייחסים כחוקי הפריץ, ועושים הכל על מנת לקבל ולא לתת לה.
לדוגמא: שכיר סטנדרטי המשלם את מיסיו נותן - דה פקטו - צדקה בשיעור שכמה משפחות חרדיות ממוצעות ביחד (ומבחירה) אינן מגיעות אליו, אבל אף אחד לא יספור את זה כ"עזרה הדדית" ויצביע על זה כ"יפה שבחברה הישראלית".
זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, דומה לספר תורה שנתרם ע"י מעלים מיסים סידרתי.

כמובן שהדוגמא החיובית שפתחה את האשכול אינה הנסיבות המתאימות להעלות את הביקורת

אני מכיר מספר אנשים ששלחו כסף לאמנים לאחר שהורידו שירים שלהם מהרשת (במקרה הספציפי, בעיקר כאשר לא היה היתן להשיג יותר את אותם אלבומים בחנויות).

בשורה התחתונה, זה אולי נראה כאקט יפה ומוסרי, אולם הוא עדיין בלתי חוקי כי לא לוקחים בחשבון את שאר הגורמים מלבד האמן עצמו להם יש זכויות (בין אם זכויות יוצרים, זכויות ביצוע או זכויות המגיעות עקב השקעה כלכלית).

אבל אני חייב לציין לטובה את הרעיון של הזמנת כרטיסי הקולנוע מבלי להגיע לסרט עצמו שהיה יכול להיות מושלם לחלוטין במידה והיתה להם דרך להודיע שהם לא יגיעו ובכך לאפשר לאנשים אחרים להזמין כרטיסים במקומם.

או שמא היו גורמי הפקה אחרים?

בימוי: גידי דר

הפקה: רפי בוקאי ז"ל, גידי דר תסריט: שולי רנד צילום: עמית יסעור עריכה: יצחק צחייק, נדב הראל

האם שולי הנפיק חשבונית ל"תורמים" ושילם מס ערך מוסף? (אחר כך גם נבדוק אם הסרט הרויח והוא חייב במס הכנסה...)

בסרט לקח חבר של שולי רנד סכך לסוכה שהיה שייך לחסיד אחר , מתוך מחשבה שהסכך "הפקר" (כלומר שבעליו אינו מעוניין בו עוד ) כשרנד גילה זאת הוא דרש מחברו ללכת לאותו חסיד ולשלם לו . החבר הגיע לחסיד והחסיד מחל , אבל רנד עדיין התעקש , בא בעצמו אל החסיד והתחנן שימחל לו במילים "מחול מחול מחול" . החסידים ששלחו לרנד כסף על צפייה פיראטית השתמשו באותו הביטוי .

מעניין אם מצפונם התעורר בגלל הדרך המרגשת בה מציג הסרט את רנד הנזהר שלא לגזול את ממון חברו , או שיוצרי הסרט השתמשו ביחס היפה לזולת ששורר בתוך החברה החרדית כדי לרגש את הצופים ..

מה קדם למה , הדמיון למציאות , או המציאות לדמיון ?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

סרט חביב, שחקנים משובחים, סיטואציה מעניינת, רחובות ירושלים... אני מוחל מוחל מוחל לו על המסיונריות הסימפטית

הייתי בדייט עם מישהי ולא היה לנו כ"כ מה לעשות , אז החלטנו לצפות בסרט . ניגשנו לקופה ובחרנו סרט מסוים , אלא שהסרט כבר לא היה מוצג , הכרטיסים היו שגוים .

כשנסנסנו לאולם בו הוקרן הסרט החלופי "העולם המימי " (משהו כזה , מי זוכר ) הבנתי כבר שעשיתי טעות . ממוצע הגילאים במקום כבר פרש לפנסיה מזמן . הסרט התחיל . צילומים של דגים נעים אנה ואנה באוקיינוס . והקשישים באולם מתמוגגים מהמראות המרנינים , יודעים שטוב שהגיעו לסרט כזה , בגילם כבר אסור להם להתרגש . ואני , לי אין אפילו אקווריום בבית . מה לי ולדגים ?

יצאנו משם אחרי רבע שעה ועברנו לאולם בו היה מוצג אושפזין , כך ראיתי בטעות את הסרט

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ברוח הסרט אטען שהיתה יד אלוקים בחוויותיך ואמנע מהערות לגבי יתרונותיו של סרט טבע ואולם שקט בדייט.

שגם חלק מהצופים לידינו נמנעו מהערות . אחד מהם לפחות , נמנע גם מנחירות . לגבי השאר , קיווינו שהם עדיין בחיים , אבל לא ידענו שום דבר בודאות . באוירה מקאברית שכזאת , אין "יתרונות" .

לעומת זאת , הקטע בו מסביר רנד על פטמת האתרוג עורר בנו רגשות עזים שאחריהם פרצנו בסדרת נשיקות סוערת שנקטעה רק אחרי שראינו את אשתו ההריונית של רנד והבנו לאיזה תהומות עמוקים תדרדר אותנו פריצות חסרת מעצורים שכזו , או שלא .

בכל מקרה , היה פאן .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני לא רוצה לחשוב מה קרה בקטע של הלולב...

נשארות רמיזות מכוערות ...גם אם מחביאים אותם היטב מאחורי ארבעת המינים .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אז מה רע ברמיזות?!

מי אומר אותן ומהי כוונתו

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...0641#post163208