לפעמים, כל המוסיף גורע - כך למדה על בשרה עורך-הדין ברק ברינקר, שהגישה 19 עמודי סיכום במשפט פלילי, 16 מעל האורך שהותר לה - וחויבה לשלם למדינה קנס של אלף שקלים. בחישוב פשוט, כל דף שחרג מהמכסה עלה לה 62 שקלים וחצי.

עו"ד ברינקר ייצגה את שחר פרץ, שהואשם בעבירות פריצה לרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד, נהיגה בחוסר זהירות, נסיון לתקיפת שוטר והכשלת שוטר. בכתב האישום נגדו נטען כי סמוך לפאב "הפרדס" בקיבוץ עין-החורש, הוא פרץ יחד עם שותפים לשלושה כלי-רכב, גנב מתוכם טלפונים ניידים, רדיו, ארנקים ותיק.

עוד נכתב כי לאחר שאותר בידי המשטרה, החל פרץ להימלט ברכבו תוך שהוא נוסע במהירות ופראות והתנגש בעמוד חשמל. כאשר הודיע לו השוטר שהוא עצור, ניסה לבעוט בו, אך לא הצליח ובעט ברכב השוטר. בבית-המשפט כפר פרץ במיוחס לו וטען כי באותה העת היה חייל, ולאחר שבוע של שמירות הגיע הביתה והלך לישון, וכלל לא היה במקום בו אירעו ההתפרצויות.

לאחר שמיעת העדים בתיק קבעה השופטת סמדר אברמוביץ קולנדר כי החליטה לזכות את פרץ, מכיוון שחמורה העובדה שהמשטרה לא ביצעה לו מסדר זיהוי. כמו כן, לא נמצאו טביעות אצבעותיו על כלי-הרכב ועל הרכוש הגנוב ובנוסף, כתב האישום הוגש ארבע שנים לאחר האירוע.

אך לצד זיכוי הנאשם, הענישה השופטת את הסניגורית שייצגה אותו. היא אישרה לה ולתביעה להגיש סיכום בכתב של העדויות והראיות שהצטברו, בתנאי שאורכו לא יהיה יותר משלושה עמודים. אלא שעורכת-הדין "מרחה" את הדברים על פני 19 עמודים.

"בא כוח המאשימה הגישה סיכומיה על שישה עמודים, אולם באת כוח הנאשם הגדילה לעשות והגישה סיכומיה המשתרעים על 19 עמודים, ללא בקשת רשות לעשות כן", ציינה השופטת. "לאור האמור לעיל החלטתי לחייב את באת כוח הנאשם בתשלום הוצאות לקופת המדינה בסך אלף שקלים". התובעים לא נדרשו לשלם כל קנס.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3041037,00.html

בהעלבת עובד ציבור!

דבר אחד בטוח...
לעו"ד ד"ר חיים משגב הם לא יתנו קנס!


להלן קטעים מתוך העירעור שהוגש:

1א. כתב האישום המוזר שהוגש כנגד המערער הוליד הרשעה מוזרה לא פחות.
1ב. ודוק: תחילה הואשם המערער גם בתקיפתו של המתלונן (ראה כתב האישום המקורי) אולם לאחר התברר שהמתלונן שיקר העדויותיו ונוכח עדותו בתיק פלילי 1121/03 שבו זוכה המערער. מיהרה המשיבה לתקן את כתב האישום והאשימה את המערער רק בהעלבתו של המתלונן.

1ג. בסופו של דבר החליט בימ"ש קמא להרשיע את המערער רק באחד משני פרטי האישום שיוחסו למעארער לאחר משפט מלא בעיוותים דיוניים ותוך שהו מתעלם מטענתו המרכזית של המערער, שבדין הוא "העליב" את המתלונן.

5ב. בהמשך נמנע מהמערער לזמן עדים, בטענותמטענות שונות בגלל "חוסר רלוונטיות". בקשתיו המרובות נדחו כלאחר יד, עדותם של עדים מרכזיים הופסקה. שקרים וסתירות של ממש לא מצאו מענה בהכרעת הדין.

10. בהמשך שגה בימ"ש קמא שלא נתן לכאורה דעתו לכמה שקרים בולטים של המתלוגן:
10א. בעדותו הראשית סיפר המתלונן כי הנאשם תקף אותו (ראה עמ' 7) בכך שהוא דחף אותו. הוא אף סיפר על פלייר שכביכול נקרע ןשלכן הוא נאלץ להדביקו. במשפט אחר שהיה למערער בפני השוט אהוד קפלן, מסר המתלונן את הדברים האלה "אני לקחתי ממך את זה בלי שום מגע איתך" ברור ששתי הגירסאות לא יכולות לדור בכפיפה אחת. ולכן מיהר התלונן לומר בחקירה הנגדית כי בפרוטוקול של המשפט האחר יש "טעות סופר" (לא פחות...) המתלונן פשוט שיקר במצח נחושה במשפט דנא (ראה עמ'9") בעקבות טענות המתלונן בדבר "טעות סופר" כביכול, פנה המערער לשופט קפלן והחלטתו הייתה "שמה שנרשם בפרוטוקול משקף כהלכה את שנאמר בדיון" בית בימ"ש דחה את בקשת המערער לצרף החלטה זאת כראיה.

10ב. רס"ב משה גלילה שהיה בארוע הכחיש בעדותו שהמערער קרע פלייר ובכך ביסס את טענת המערער שהמתלונן בעצמו קרע את הפלייר.

12א. פרשה מוזרה נוספת קשורה ב-רס"ב אמנון לוי. המיזכר שהוא כתב נושא תאריך 19.8.02 שעה 17:00 בעוד שברור שהוא פנה למערער כבר ביום הראשון, 12.8.02 לשביתה שהוא קיים מול תחנת המשטרה.

12ב. בהמשך הודה השוטר אמנון לוי שיתכן שהוא טעה בתאריך והמיזכר צריך לשאת את התאריך 12.08.02. בהכרעת הדין אכן קבע בימ"ש קמא שהשיחה התקיימה ב12.08.02 בניגודלאמוןר במיזכר של אמנון לוי וזה העיר, ובנגוד לעדותו של המתלונן.

12ג. אגב גרסת המערער היא שרס"ב אמנון לוי "תיקן" את התאריך במיזכר לבקשת המתלונן.

12ה. עדותו של המתלונן ושל רס"ב אמנון לוי לא יכולות לדור בכפיפה אחת. ובודאי שהמתלונן שיקר גם בנקודה זאת. אם הארוע התרחש ב-12.08.02 בשעה 17:10(כפי שנקבע בהכרעת הדין) הרי שהמתלונן מסר דו"ח שיקרי (ראה נ2) רואים ב-נ2 שהמתלונן תיקן את התאריך וזה זיוף

12ו. יתר על כן , הדו"ח של המתלונן סותר גם את הדו"ח של רס"ב משה גלילה שמתאר ארוע שהתרחש בבוקר של 19.08.02 שלאחריו נעצר המער. אם כך כיצד יכול להתרחש עוד ארוע בשעה 17:10 של אותו יום?

14א. יש להדגיש, בהקשר זה, שבימ"ש קמא נהג דרך קבע כפי שכבר צויין, לדחות את בקשותיו של המערער ללא נימוקים של ממש (ראה עמ'18)
14ב. לדוגמא" המערער ביקש להציג הודעות שגבתה רס"ר טובה מסיקה המצביעות, לדעת המערער. על "שיתוף פעולה" של המתלונן עם "עבריינים" (בעלי החנות שרימו את בנו) בימ"ש קמא סירב כאמור, בטענה של "אי רלוונטיות". ההודעות שגבתה רס"ב טובה מסיקה יכולות היו לחשוף את הקשר בין התלונן לבין הזוג הרניק (העבריינים) ראה עמ' 17-18)

15א. לאחר שנאמרו כל הדברים הנ"ל, לא בהרחבה ולא בפירוט יתר, יש לומר שהכרעת הדין לוקה בחסר אחד גדול: אין בה התייחסות לגרסת המערער שנמסרה בהרחבה בעדותו הראשית.

15ב. בעדות זו מוסר המערער, בפרוט רב, את הסיבות שבגללן הוא טוען את אשר הוא טען בכרזה כלפי המתלונן.

16א. בחברה חופשית, הפועלת תחת משטר תוקתי, אין הגנה אבסולוטית על "כבודו" של "עובד ציבור.
16ב. אם עובד ציבור נתפס בקלקלתו- מותר לפגוע ב"כבודו". המערער טען בדיוק את הדברים הללו בעדותו ולראייה הציג שקרים בולטים בעדותו של המתלונן ואת הכרעת הדין המזכה אותו בפרשה אחרת שבה איפל המתלונן- אבל בימ"ש קמא לא ראה להתייחס לכך מן הצד החוקתי -ערכי.

18א. בימ"ש קמא נכשל בפרשה דנא- בעיקר משום שדעתו הייתה נעולה, כניראה, על קונספציה שאסור להעליב עובד ציבור גם אם הוא חטא.
18ב. ושוב, יש להתייחס להחלטה תמוהה נוסת של בימ"ש קמא, בקשר לאמור לעיל, שבה הוא קובע שעדות שלושת עדי ההגנה, שהמערער ביקש להביא, לשם הוכחת טענותיו כלפי המתלונן "אינה רלוונית למשפט" ראה עמ' 25"
18ג. החלטה זאת, מעידה יותר מכל על קונספצייה שגוייה ועל הימנעות מבירור האמת תוך פגיעה חמורה ויסודית בזכותו היסודית של אדם להליך הוגן וראוי.
18ד. גם אם סבר בימ"ש קמא ששלושת אנשי המשטרה (ובהם סנ"ץ יעקב גפן) לא יכולים לתרום לבירור האמת, ללדעתו של בימ"ש קמא, הוא היה מחוייב לאפשר למערער להביאם כעדי הגנה מטעמו.
18ה. בימ"ש אינו יכול לשים עצמו במקום צד בדיון- במיוחד כאשר מדובר בנאשם שאינו מיוצג ולקבוע מראש מה רלוונטי ומה לא. הדברים מקבלים תוספת חומרה משברור לבימ"ש שהמערער טוען להגנתו כי דיבר אמת.
18ו. טענת "אמת דיברתי" כשאזרח מואשם בהעלבת עובד ציבור, היא טענה רלוונטית וראויה.
18ז. בפרשה דנא, משנתפס המתלונן בשקרים, יש לדברים עוצמת יתר.

21ו. בהכרעת הדין אין מכל אלה בימ"ש קמא מגלה בהכעת הדין חרדה רבה לשמו של עובד הציבור ומעט מידי-למעשה בכלל לא- אהדה לטענותיו של המערער.


בכל נסיבות העניין, דין עירעור זה להתקבל.

ד"ר חיים משגב, עוד
ב"כ המערער

השקרים שעליהם כתב מר משגב הם אפס לעומת המעשים שגרמו לי אותם שני חוקרים במשך 3 שנים. למזלי היה לי הכח הנפשי לעמוד בנסיבות העניין ולא לסיים את חיי כפי שעשו אנשים גדולים ממני.
הצלחתי להביא את הנוכלים לדין
הצלחתי להוכיח עלילה של איום בנשק שתפרו לי אותם שוטרים
אני בטוח שגם בעירעור אצליח אפילו יותר להוכיח את מעשי החוקר אלוש אליהו וזאת לאחר שהשופט גינות הילבין אותו לחלוטין בניגוד למה שהוכחתי במשפט זה.
למרות שלא לקחתי עו"ד הצלחתי לשבור כל איש משטרה שהופיע מולי בשני משפטים וחבל רק שמשפט זה לא התנהל כפי שהשופט קפלן ניהל אותו במשפט הזיכוי שלי.
אגב כב' השופט קפלן יצא במקום הראשון במשוב עורכי הדין האחרון! ואכן התואר מגיע לו!!!! אונגרפלד ומלחמתו בנוכלים http://rotter.net/forum/gil/5577.shtml

ועל זה נאמר "איך פישפש עלה למעלה? זה לא מובן!

הרי עורכת הדין עברה על החוק !!!
כאשר מביאים עצור לשופט מעט אחרי 24 שעות הוא משוחרר אוטומטית !!!
אבל פה כשהיא חוגרת באופן ענק (מעל 500%) אז רק נונתים לה קנס, בושה למערכת המשפט, לא היו צריכים לקבל את כתב ההגנה ואז אין כתב הגנה יש הרשעה.

"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך."