יום שישי, 4 בפברואר 2005, 0:02 מאת: יהונתן ליס, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://grm.m.walla.co.il/w/18-200/61764-18.jpg]

קצב. החנינה ניתנה בהמלצת שר הביטחון, הרמטכ"ל והיועץ המשפטי (צילום: רויטרס)

מאיר מוזס, בן 72, נפל בשבי בסוף 54' לאחר שנכנס לסוריה כדי לתפעל מתקן האזנה ישראלי. לבקשת החנינה צורף מכתב מהתובע במשפטו, שהביע צער על כך ששימש בתפקיד זה באותה עת




עוד בכתבה:
חברו של מוזס קיבל חנינה לאחר שנהרג בקרב»



נשיא המדינה, משה קצב, חתם אתמול על כתב המעניק חנינה מלאה למאיר מוזס, כיום בן 72, שהורשע במסירת מידע סודי לאחר שנפל בשבי הסורי לפני כחמישים שנה, ונשבר בחקירתו.

קצב החליט להיעתר לבקשתו של מוזס, לאחר שקיבל לידיו את המלצותיהם של שר הביטחון, הרמטכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה וסגן הפרקליט הצבאי הראשי. ביום ראשון בבוקר צפוי שר הביטחון, שאול מופז, לאשרר את חתימתו של הנשיא קצב ולהחיל את החנינה על מוזס.

סגן מוזס נפל בשבי יחד עם ארבעה מחבריו, בסוף 1954, לאחר שנכנסו לסוריה כדי לתפעל מתקן האזנה ישראלי שהוסתר במקום. אחד מחברי החוליה, אורי אילן, שסיפורו הפך למיתוס ישראלי, התאבד בעת שנחקר בשבי הסורי, לאחר שסירב להסגיר את הסוד. שאר חברי החוליה, מוזס וסמ"ר מאיר יעקובי, חזרו ארצה כעבור כמה שבועות, הועמדו לדין והורשעו. מדובר במקרה היחיד בהסטוריה של מדינת ישראל בו הועמדו לדין חיילים שגילו מידע רגיש בהיותם נתונים בשבי האויב.

בשל כשלים בתכנון הפעולה, הצליחו הסורים לאתר את החוליה הישראלית וחבריה נשבו ונחקרו תחת לחץ פיסי ונפשי כבדים. אחד מתרגילי החקירה שהפעילו הסורים היה בידוד של כל אחד מהשבויים בנפרד, לאחר שהחוקרים סיפרו להם כי שאר חבריהם נתלו בכיכר העיר דמשק. החוקרים אמרו לכל אחד מהשבויים כי צפוי לו גורל דומה אם לא יחשוף את המשימה הצבאית שבגללה חדר לסוריה.



חברו של מוזס קיבל חנינה לאחר שנהרג בקרב

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://grm.m.walla.co.il/w/18-200/55957-18.jpg]

בן גוריון. העניק חנינה "כדי לתקן את המעוות" (צילום ארכיון: אוסף התצלומים הלאומי)

במהלך חקירותיו נכנע מוזס לחוקרים והחליט לשתף אותם בנסיבות שבגללן נשלח לסוריה. הוא הסביר את המעשה בכך שזיהה את אחד מחוקריו כמי שהתגורר בעבר בחיפה ועבד בבריכת השחייה בה נהג לשחות. מוזס העריך שהחוקר זיהה אותו כקצין בצה"ל, ובכך חשף את סיפור הכיסוי בו דבקו עד אז חברי החוליה, שסיפרו לסורים שהם חיילים זוטרים בלבד שטעו בדרכם. מוזס החליט לספר את הפרטים על מתקן ההאזנה, וכמוהו גם יתר חברי החוליה הישראלית. מוזס ויעקובי הובילו את החוקרים הסורים לנקודה בה הוסתר מכשיר הציתות. השניים תכננו לפוצץ את המתקן שמולכד באמצעות מטען חבלה כדי להשמידו ולהתאבד, אלא שתקלה במטען החבלה מנעה את המהלך.

כשחזרו לארץ, הועמדו מוזס ויעקובי לדין בבית המשפט המחוזי הצבאי של פיקוד צפון. מוזס נמצא אשם במסירת מידע אסור ודרגותיו נשללו ממנו. רק לאחר מלחמת ששת הימים נענה שר הביטחון לבקשתו והחזיר לו את דרגות הקצונה. מוזס המשיך לשרת במילואים, והגיע לדרגת רב סרן, לפני שפרש.

לפני כמה חודשים גילה מוזס כי יעקובי, שנהרג כעבור זמן קצר בקרב, קיבל לאחר מותו חנינה על מעשיו. בן גוריון כתב אז לאמו של יעקובי כי חנינתו של בנה לא נעשתה כמעשה של חסד, אלא לשם תיקון המעוות. בעקבות הגילוי, ולאחר פרסום דבר החנינה שהוענקה לאלחנן טננבוים, שחזר משבי החיזבאללה, פנה מוזס לפרקליטות הצבאית. הוא נפגש עם מי שהיה אז הסניגור הראשי, אל"מ דני עפרוני, המשמש כיום כסגן הפצ"ר, וזה החליט לפעול להגשת בקשת החנינה.



בבקשת החנינה, אותה הגיש עו"ד זאב פישר, התבקש נשיא המדינה להעניק למוזס חנינה מלאה, שתמרק באופן מלא את עברו. לנשיא המדינה הוגשו יחד עם בקשת החנינה גם מכתב מפרופ' יובל לוי, שהיה אז התובע במשפטו של מוזס, בו הסביר כי בתנאים השוררים כיום, לא היתה המדינה מעלה על הדעת להעמידו לדין. פרופ' לוי הביע את צערו על כך ששימש כתובע באותה העת, והיה מוכן לעשות ככל שיידרש כדי לתקן את המעוות. מכתב נוסף הועבר לנשיא מיורם ארידור, שר האוצר לשעבר, שהיה יד ימינו של פרופ' לוי בניהול התביעה בתיקים אלה.