נסיגה חסרת אחריות

מאת מייקל רובין

אם הטרור יכול לשחרר את עזה, מדוע לא ישחרר גם את הגדה המערבית, את קשמיר ההודית או את עיראק הדמוקרטית?


שקט השתרר במסעדה הבגדאדית. התאריך היה 29 בינואר 2004. כל ערוץ חדשות ערבי כיוון את מצלמותיו למסלול נמל התעופה של ביירות, שם עמד לנחות מטוס גרמני. ישראל שיחררה מעט קודם לכן את השייח עבד אל-כארים עובייד, בעבר מנהיג חיזבאללה בדרום לבנון, לאחר 15 שנות מאסר. קבוצת אנשים שרובם פרו-עיראקים מחו דמעה. "הניצחון הערבי הראשון על ישראל היה (הנסיגה מלבנון) במאי 2000. זהו הניצחון השני", אמר מורה עיראקי.

שישה שבועות קודם לכן הודיע ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, על תוכניות לנסיגה חד-צדדית מרצועת עזה. קשת רחבה של פוליטיקאים ישראלים תמכו ברעיון. בעוד דיפלומטים אירופים פוכרים ידיים בעצבנות, הגדיר נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, את תוכנית שרון כ"היסטורית ואמיצה".

אין דבר שיכול להיות שגוי יותר. בעוד שישראל עשויה לחשוש מסכסוך אזרחי-פוליטי אם המתנחלים ייאלצו לעזוב את בתיהם, הרי שתוכנית שרון תמריץ שוב את הטרור לא רק בישראל אלא כטקטיקת-בחירה בינלאומית.

כוחה של הטלוויזיה במזרח התיכון עצום. ערוצי לוויין ערביים כ"אל-ג'זירה" בקטאר, "אל-מנאר" של חיזבאללה ו"אל-עלאם" האיראני, מציפים את צופיהם בצילומי תבוסה אמריקאית: נסיגת האמריקאים מביירות ב-1983 והבריחה, עשור לאחר מכן, ממוגאדישו. בצפייה בטלוויזיה בכל ערב שהוא בבגדאד, יכולתי לראות דיפלומטים אמריקאים נסים מווייטנאם. עבור הצופים העיראקים המסר היה ברור: בוש יכול לומר שלאמריקה יש כוח עמידה, אבל היא חלשה. אל-ג'זירה היה הערוץ המוביל בדיווחי המלחמה. בימים שבהם לא היו קורבנות לאמריקאים, הערוץ פשוט שידר את צילומי האירוע שהתרחש יום קודם.

הטלוויזיה האיראנית מעניקה לקהלה מבחר מסרים דומים. בעוד המבקרים מתלהבים מהסרט האיראני האמנותי האחרון, ההיצע לאיראנים הפשוטים שונה לחלוטין. יחד עם חיילים איראנים בשיראז, צפיתי בסרט בסגנון רמבו בו הופיעו דמויות רמבואיסטיות של אנשי חיזבאללה הנלחמים בחיילים ישראלים חסרי אונים. ניסיתי שלא לבלוט כשהקהל החל לצעוק "הרוג את היהודי", בתגובה למתרחש על המסך.

יצירת הדימויים עשויה להיות משמעותית גם בטלוויזיה הישראלית. לאחר יותר מעשרים שנה זוכרים הישראלים הבוגרים את צילומיהם של תושבי ימית הנאבקים בחיילים בעת פינוי היישוב ב-1982. אולם בעוד שתמונות כאלה עשויות להשפיע על הבוחר הישראלי ולגרום לאחדים משרי הממשלה לשקול את תמיכתם בתוכנית שרון, ייגרם נזק רב יותר לישראל ולארה"ב בגין התמונות שיבואו בעקבות ההתנתקות. דגלי חיזבאללה וחמאס מתנוססים ביישובים כנצרים וכפר ים יסכלו לא רק את התקווה לשלום ערבי-ישראלי, אלא גם את הציפייה לקץ הטרור בעיראק, בטורקיה, בקשמיר, ונגד המערב באופן כללי.

ייתכן שישראלים ואחדים ברשות הפלשתינית כנים בשאיפתם לשלום, אולם המתנגדים צצים לא רק במחנות הפליטים בסוריה ובלבנון, אלא גם במשולש הסוני בעיראק, בבסיסי משמרות המהפכה באיראן ובמדרשות בפקיסטאן. הסיבה לנסיגת ישראל לא תהיה חשובה לעולם האיסלאמי. אם הטרור יכול לשחרר את עזה, מדוע לא יעשה זאת בגדה המערבית, בגליל, בקשמיר ההודית או בעיראק הדמוקרטית? מדוע להתפשר, אם הטרור פוטר מהצורך בוויתור?

השאיפה לשלום מכובדת, אבל שרון מהמר, ולא משנה אם מניעיו הם תשוקה כנה לשלום או צורך אנוכי לתפוס את מקומו בהיסטוריה. נסיגה חד-צדדית היא חסרת אחריות. אם עזה תהיה חלק מעיסקה כוללת, תמונות דגלי חמאס בעיר יהיו חסרות חשיבות, כיוון שאפשר יהיה להציג מולן תמונות משגרירויות ישראל בדמשק, בריאד ובטהראן. אם שרון יממש את החלטתו על התנתקות מעזה, דורות, בישראל ומחוצה לה, יהיו קורבנות מורשתו.

הכותב מרצה ב-American Enterprise Institute ועורך את "רבעון המזרח התיכון"

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כל מי שטוען שהטרור ניצח הוא חסר אחריות לחלוטין ומשחק לידי הטרור ומאדיר את אשליותיו.

לא הטרור ניצח והיציאה מהשטחים הכבושים הוא צורך חיוני למדינת ישראל. היציאה אני מקווה, תבוצע למרות הטרור. גם במצב של רגיעה מוחלטת וחיים על מי מנוחות, חייבים אנחנו להפרד מהשטחים הכבושים.
למזלנו הפלסטינאים (לפחות אותו החלק השותף לטרור) אינם "מרדימים" אותנו ואינם מכניסים אותנו לאשליות, שמצב הכיבוש יכול להמשך לעולם. יום יגיע ולא נוכל להצליח לשלוט עליהם יותר ולהשאר מדינה דמוקרטית הנכללת בחבר העמים המתקדמים. ומי שאיננו מתקדם דינו האחד הוא נסיגה עד כדי התבטלות.

מוטב לצאת שעה אחת קודם - נוכחנו כבר שהזמן איננו פועל לטובתנו ומה שניתן היה להשיג אתמול איננו עוד ניתן להשגה היום ואת המחר מי ישורנו.

רק אצל התבוסתנים. הנסיגה החד צדדית ללא תמורה, היא נצחון הסטורי בעיני הטרוריסטים, שרק תגביר את תאבונם ותבוסתנים כמוך רק ידרבנו את הנצחונות (הנסיגות הבאות) הנוספים של הטרוריסטים. הטרור שימשיך לזכות בנצחונות כאלו, לא ישקוט עד לחיסולה הסופי של מדינת הכיבוש היהודי משני צידי הקו הירוק.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

אתה חש את נצחונו של הטרור וזוהי הבעיה שלך.
דבורים רבים מצידנו אודות הצלחות הטרור עוד עשויים לשכנע את המרצחים שהם נצחו.

הנצחון שלנו הוא בהפסקת הכיבוש והתרכזות בהמשך בניית המדינה והבאתה לשגשוג.
לא צופי שחורות שכמותך מסוגלים לכך - אתה תמשיך לקונן ואנחנו נמשיך לבנות

כפי שכתבתי הטרוריסטים מבינים ויודעים שהטרור לא יכניע את מדינת ישראל. אתה הוא זה המצהיר השקם וערב שהם ניצחו אותנו - אתה כפי הניראה שחש שכך הוא הדבר.

גם אצ"ל ולח"י להבדיל הצהירו ועדין מצהירים שהם אלו שגרשו את הבריטים - אז מה ?

עצמם והם אומרים באופן הכי ברור שהנסיגה היא ניצחון לטירור.אבל אתה וחבריך לדעה לא רוצים לשמוע!
חבל שאתה מעביר את דבריהם הכל כך חד משמעיים וגלויים של הטירוריסטים דרך מכבש ההיגיון המעוות שלך , הופך בהם ובוחש בהם, כך שבסופו של דבר הם יוצאים אחרי התהליך הפוכים בכוונתם ובמשמעותם ממה שהיו מלכתחילה.

שנכנעו לטרור. נקודה.
אמירה מסוג של- "למה לשלוח את בנינו לההרג" היא כניעה לטרור.
נקודה.

מטרתנו היא לא להרוג אחרים אלא לאפשר לנו חיים בשלווה ובבטחון מירבי. זאת ניתן בפירוש להשיג גם כאשר צה"ל מתארגן בתוך גבולות מדינת ישראל ולבטח ללא התנחלויות בשטחים הכבושים.
זרועותיו הארוכות של צה"ל מורגשות, אפילו בצורה מובהקת יותר, בלחימתו מתוך מדינת ישראל ולא ככוח כובש ומשניא.

אם אצלך להגן על תושבי גוש קטיף זה "חינם",
ואילו להגן על תושבע גבול הצפון זה "לא חינם" (וגם זה נזיל אצלכם)-
אזי - מ.ש.ל.