פרשת השבוע מספרת לנו על חטא המרגלים – אותם קבוצות אנשים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ לפני כניסתם של בני ישראל לארץ, ולחזור עם מידע אודות הארץ, מכאן גם המקור לשם "מרגלים"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zofim.org.il/pics/magazin/shlach_dore.jpg]
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ...וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת."

בהמשך מסופר על חזרתם של אותם מרגלים לאחר הביקור שערכו וזו הייתה תשובתם:



"...וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם."



בפועל בחרו אותם מרגלים אכן לומר שהארץ הינה "זבת חלב ודבש" אך בד בבד בחרו להעצים דווקא את העובדה שיש "ילידי ענק", "ערים בצורות", "עמלק" ושאר בעיות



כולנו מכירים את "אומנות הטשטוש" – הרי זוהי האומנות בה אנחנו יכולים לגרום למשל לחניכים לבחור את מה שאנו בעצם רוצים, למשל אם נשים יותר דגש על אפשרות א' ואלו על אפשרות ב' נמעיט במילים – הרי שצפוי שאנשים יעדיפו באפשרות שהרחבנו – כיוון שהשפענו על בחירתם.

כך גם בסיפור המרגלים. הללו נתבקשו להביא עובדות, לא לתת את שיקול דעתם ובמיוחד כשהיא לא לטובתה של הארץ. הרי יכלו גם להרבות במילים על טוב הארץ, אחרי הכל עם הבעיה הייתה "העמלק" שנמצא בארץ. ובני ישראל? תשובתם לא אחרה לבוא:



"...וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה".



וכאן נוכל לראות גם התחלתה של הגישה החיובית בסיפור המקראי, אדם בשם כלב בן יפונה בוחר להוציא את הטוב שבדברים ולא לתת לדברים השליליים שנאמרו להשפיע על בני ישראל לרעה בעת כניסתם לארץ:



"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ"



כלב בן יפונה אינו בחור להתעלם מהעובדה שהוצגה שיש בני ענק, ואלו עלולים לחסל את בני ישראל – אלא בוחר להפוך את הקערה על פיה ולומר לפני כולם כי זו ממש לא תהיה בעיה – וכפי שכבר אמרנו – הרי שכלב הבין שיש להעצים את העובדה שאלוקים נמצא עם בני ישראל ואם הוא הבטיח את הארץ הזאת, הרי שהוא יעזור לבני ישראל. כלב בוחר להראות שיש ביכולות של בני ישראל להתגבר על המכשולים שהציגו המרגלים בפרוט רב.



לסיפור כאמור יש המשך שכאמור יוביל בסוף לכניסת בני ישראל לארץ, אך את זה תוכלו לקרא בפרוט רב בספר במדבר (קישור) - אנו נבקש לעצור כאן ולסכם את המסר העומד מאחורי הסיפור, יכולים אנו להציג דברים באופן שלילי אך במקביל אנו יכולים להציגו באור חיובי, וגם אם המצב אינו טוב, הרי שעלינו תמיד להתעודד, ולשאוף תמיד לטוב.



הרב בני לאו התייחס בשיח על הפרשה גם לעצם תפקידם של המרגלים ולא רק לגישה: במה חטאו המרגלים? - "המרגלים למעשה זרעו את הזרע הפורענות להסתכלות השלילית. היה להם תפקיד של תצפיתנים, לא של תחקירנים. אך בפועל כל מה שהם עשו היה ללכת צעד אחד מעבר למה שהם נתבקשו לעשות, הוסיפו את ההערות שלהם".
לשאלה של האם זו לא בעצם גישה של ראש גדול, ריאליסטים כמנהיגים? ענה הרב כי "שאלת המנהיגות היא דבר התלוי בסמכות. ההחלטה האם לצאת למלחמה איננה נתונה על ידי המרגל אלא על המפקד. ברגע שבמקום ליצור את כוח הבנייה, של העם והארץ, הפכו עצמם לכוח של הרס.

החוויה של העם במדבר הייתה נוכחות ה' עמם, אותה יד שהביאה להם מזון מהשמים, וטיפלה בכל הצרכים – כהוויה של משהו שאינו נורמלי. וכאן כאשר הם עומדים לפני הכניסה לארץ, אמנם המצב הראלי, אותם ענקים, יכולים להרוג אותם, אך אנו מצפים כי עתה היינו מבינים שאנו לא נתונים רק למצב הריאלי".





נשמח לדעת מה דעתכם, האם הכל תלוי באופן עליו אנחנו מסתכלים על דברים?
האם להסתכלות החיובית יש חלק בתוצאה שתהיה? האם יש מצבים שזה לא מתפקידנו "להגדיל ראש"? האם אתם מכירים מצבים דומים לסיפור המרגלים?

עומר