רצ"ב פרטים על התומ"ת הזה


https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...26/10695841.doc

מוזיאון שיבטה?

או אולי בית התותחן?

1. על פי מקורות אינטרנטיים גלויים, חלק מהפרטים בקובץ אינם נכונים. הכלי בוודאי שלא תוכנן בשנת 1948 אלא כ 5 שנים מאוחר יותר, נכנס לייצור ב 1954 ולשימוש מבצעי בשנה שלאחר מכן.
2. כיצד ניתן לטעון שהכלים היו בעייתים מבחינה טכנית כאשר:
א. שמשו את האמריקנים נאמנה במקומות נידחים כמו ויאטנם וקוריאה (אחרי המלחמה), שם תנאי התפעול קשים בסדר גודל מאלו השוררים ברוב חלקי הארץ.
ב. רוב הציוד האמריקני שהיה בידי הירדנים (כמו טנקי המג"ח, נגמ"שי ה M113 וג'יפי ה M151 למשל), היה חדש לגמרי, לדעתי רוב הכלים היו בני שנים ספורות, כך שהבלאי עליהם היה אפסי. בנוסף על כך, ל M52 היה ניתן לרכוש חלקי חילוף בשוק המערבי. עכשיו תשווה את זה לפריסט העתיק, שהיה מיושן מה M52 ב 15-20 שנה, ונותר בשימוש אצלנו עוד הרבה אחרי...
ג. הטענה על בעיתיות טכנית גם לא מתיישבת עם העובדה שמפעילים רבים של ה M52 השתמשו בו בהצלחה עשרות שנים. קח לדוגמא את הטורקים שמפעילים אותו בערך 40 שנה ולפני עשור אפילו העבירו אותו שדרוג מקיף.

קיצר, אלא אם כן יתגלו עובדות חדשות (בסגנון של הירדנים חבלו בכלים במזיד וכו'), ההחלטה נשמעת קפריזאית יותר מאשר מבוססת, כמו גם ההחלטה התמוהה לא להכניס בזמנו את הלונג-טום לשימוש, למרות שתיאורטית לפחות היה בעל ביצועים עדיפים על כל תותח צה"לי נגרר או נייד של אותם הימים ואף היה ניתן לרכוש לו תחמושת בשוק החופשי (בניגוד לכלים הרוסים). מדובר היה בהזדמנות פז להכניס תומ"ת נוסף לסד"כ הצה"לי, שרובו היה עדיין נגרר. יתכן שהיה מדובר במספרים קטנים מדי אבל מצד שני חת"ם כבר החזיק הרי מערכים מוגבלים בני 2-3 גדודים בלבד כמו הפריסט וה 105 מ"מ הצרפתי לא?

למה ה קנה שלו כלכך קטן?

בדיוק מאותה סיבה שלסבתה של כיפה אדומה יש עיניים גדולות כל כך

זהו האורך הסטנדרטי של תותח ארטילרי 105 מ"מ

1 התכנון החל בשנת 1948 -עובדה
2 הייצור החל בשנת 1954 - עובדה
3 תשאל את כל מי שניסה להפעיל את הכלי, לו לא היה בעייתי היה נכנס לשירות כמו תותחי שלל אחרים.
4. עובדה שהאמריקנים הוציאו אותו משירות מיד עם תום מלחמת וייטנאם. לגבי האמריקנים תותח השדה הסטנדרטי שלהם הוא מקוטר 105 מ"מ. ולמרות זאת העדיפו להורידו מהשירות.
סימן טוב

ידידי הרשה לי לתקן כמה אי דיוקים, הנקודות הבאות לא על פי סדר כרונולוגי או חשיבות

""פריסט" אינו צרפתי! הפריסט הוא אמריקני, אותו תותח כמו ב M52 רק על תובת שרמן M1 (מזקו"ם צר, מנוע בנזין)."

1. איפה כתבתי שהפריסט הוא צרפתי? כתבתי שהיה גם 105 מ"מ צרפתי (ה AMX), לכן נעשה שימוש בו' החיבור בין המילים :-) ודרך אגב אתה בטוח שמדובר באותו תותח כמו בפריסט?

"הפריסט תוכנן במקביל ל M52 "

2. הפריסט בוודאי שלא תוכנן "במקביל" ל M52 אלא עשור שלם לפני כן, בתחילת מלחמת העולם השניה. הגרסא הראשונה מבוססת תובת ה M3 נכנסה לשימוש ב 1942 והשניה עם תובת השרמן כשנה לאחר מכן, קרי תריסר שנים תמימות לפני ה M52...

"בס"ה נתפסו 2 תותחי לונג טום נגררים"

למיטב ידיעתי נתפסו 4 תותחי לונג-טום (2 בצפון ו 2 במרכז) ולא 2 בלבד, אם היו ממש רוצים הרי היה אפשר בקלות ובחצי חינם לרכוש תותחים, חלקי חילוף ותחמושת בשפע מעודפי האמריקנים ולא להסתפק בכלי שלל רוסים נחותים. גם ללונג טום הייתם יכולים לפתח תחמושת בתע"ש...

"קצב אש כדור ל2 דקות, ירי מבוצע רק בעמידה, כלי מגושם, כושר תנועה קטן, "בטן" מצומקת.

טוב את הדיון הזה על יתרונותיו וחסרונותיו של הלונג-טום כבר נהלנו הרי לפני חודש באשכול אחר, איש איש לדעתו.

"האמריקנים עצמם החליפו אותו ע"י תומ"ת מ-53 , על בסיס מ-48 ."

לא הבנתי כל כך מה הקשר מאחר וכל תותח הרי מוחלף בסופו של דבר על ידי התותח הבא אבל בכל מקרה, ה M53 הרי נכנס לשירות רק במחצית השניה של שנות ה-50, זאת אומרת אחרי שהלונג טום כבר השלים שירות של כמעט חצי מאה בגרסתו המקורית ו 15 שנים בגרסתו העדכנית יותר וכתריסר שנים אחרי שתומ"ת הלונג טום הראשון נכנס לשירות. די והותר הוכחה שמדובר בתכנון "סביר".

"במקום ה"לונג טום" נרכש ה"רומח" כארטילריה ארוכת טווח. נרכש התותח מ-109 קצר קנה, חדיש."

מה הקשר של הלונג-טום לרומח או ל M109? האם הרומח וה M109 שמשו למשל במעוז בודפשט? מה הבעיה היה למקם את הלונג-טום בקרת מורה, בודפשט או עיון מוסא ולטווח משם אזורים עצומים מעבר לתעלה כמו סוללות נ"מ, מפקדות ותשתיות, הרבה מעבר לטווח של 155 מ"מ הצרפתי למשל? האם ניידות או גודל פיזי חשובים לתותחים משוקעים בתוך בונקרים? תמיד יש שימוש לכלים מיוחדים ולראיה זוג תותחי ה 180 מ"מ הייחודים שנתפסו שלל ב 1973 נשמר למטרות דומות ולא נזנח, וזאת למרות הקושי בלתחזק אותו להשיג עבורו תחמושת והמצאות הרומח בהיקפים ניכרים בסד"כ חת"ם.

>>וכעת נלך לטווח לונג טום ירה לטווח של 23.2 ק"מ. לעומת זאת הרומח ירה ל 32 ק"מ (עם תת קליבר 45 ק"מ). <<

כאמור הלונג טום נתפס שלל 4 שנים תמימות לפני שהרומח נכנס בכלל לשימוש בצה"ל כך שאינני מבין את הבסיס להשוואה. מה גם שבעת שנתפס שלל, הרי אף אחד לא ידע שהאמריקנים יאשרו בכלל את רכש הרומח - ליתר דיוק ב 1967 הם לא אישרו אותו נקודה ובקושי יצרו מספיק לצרכיהם בויאטנם ובאירופה.

>> סולתם ייצר תותח L33 שטווחו היה 20 ק"מ בקצב של 4 לדקה. הוסף את התחמושות החדשות שפותחו בתעש באותה תקופה והטווח הגיע ל 24 ק"מ.<<

הופה... אולי בכלל הסיבה לאי הכנסתו של הלונג-טום לשימוש תתברר כרצון של התע"ש שלא לסכן יותר מדי את פרויקט ה L33? ניחוש פראי כאמור... :-))

>>המ-52 לא שימש בקרב תנועה, לא בוייטנאם ובוודאי לא באירופה. ולכן נהגים לא עמדו שם בסכנת חיים!<<

ה M52 שימש את הירדנים בקרב תנועה... כמו כן היה התומ"ת הראשון בעל צריח מסתובב 360 מעלות ובכך בעל יתרון עצום על כל תומ"ת או תותח אחר בזירה.

"עובדה שהאמריקנים הוציאו אותו משירות מיד עם תום מלחמת וייטנאם. לגבי האמריקנים תותח השדה הסטנדרטי שלהם הוא מקוטר 105 מ"מ. ולמרות זאת העדיפו להורידו מהשירות."

אוי נו באמת זו כבר היתממות לשמה. ראשית, האמריקנים הוציאו את ה M52 משירות הרבה לפני תום מלחמת ויאטנם (ליתר דיוק הוא בקושי ראה שימוש פעיל בויאטנם). שנית, הם הוציאו את ה M52 מהשירות בגלל שהיה כבר בן 10 שנים (הלחימה הקרקעית רחבת ההיקף החלה בויאטנם בשנת 1965 ולמעשה אפילו ב 1966) ובגלל שהוחלף בתומ"ת 105 מ"מ חדש, הוא ה M108, שעלה עליו מכל בחינה (ולמרות זאת גם הוא כזכור נזנח תוך פחות מעשור כחלק מלקחי מלחמת ויאטנם, לטובת מערך נגררים ותומ"תים אחוד בקוטר 155 מ"מ, למעט מערכי החי"ר קל, ההררי והמוצנח שהמשיכו להשתמש ב 105 מ"מ נגררים מאילוצים מובנים).

בכל מקרה אין פה כוונה להתנצח סתם אלא רק להעמיד דברים על דיוקם היכן שנדרש. אין לי ספק שאתה אוטוריטה היסטורית בנושאי חת"ם לשנים האמורות. לכן תודה על הדיון הפורה. אני למשל הייתי שמח לשמוע יותר על הקריטריונים בגינם צה"ל צרף תותחי שלל מסויימים לסד"כ שלו אבל השמיט אחרים. זה נכון גם לתקופה של פוסט 1973.

הרועם הוא ייצור של סולתם, והוא האב טיפוס של ה M71 ושל ה"שולף". תעש לא ייצר תותחים ארטילריים.
הצריח של ה M52 הוא בעל כושר צידוד של 60 מעלות לכל צד בלבד. וכאן הפער בין התחלת התכנון לבין הייצור. כאמור היה קל מאד להפעיל אותו בצה"ל, יש תחמושת, יש 2 גדודים שהתומ"ת שלהם יצא משימוש, מה יותר קל מזה? הטנק טוב בהרבה מהשרמן. הגדוד פעל כשנה - ואז הוחלט לגנוז את הרעיון.
הרומח הוא 175 מ"מ הגיע בשנת 1970 אבל המשלחת הראשונה נסעה לארה"ב שנה קודם. אבל כארטילריה ארוכת טווח היה ה 130 מ"מ , איני רוצה לחזור על תכונותיו.

אגב, איני לוקח את הויכוח אישית, אבל אני די נחרץ בקביעותי מפני ש"הייתי שם" וגם עבדתי בתעש. והלוואי ויכולנו לקבוע לצהל מה לקנות ומתי - לו כך לא היינו מגיעים למצב של תעש היום.

לדוגמא אני רוצה לספר לך סיפור לא מתחום הארטילריה.
פיתחנו מרנ"ט מחומרים מרוכבים ב-300; ומכרנו מאות אלפים ממנו לצי ארה"ב ולאחר מלחמת המפרץ גם לARMY . לצה"ל לא! (נכון ל 1993 שנה בה יצאתי לגימלאות) כל פעם ביקשו בדיקות נוספות, כל פעם שהתחלף מפקד מרת"ח היינו צריכים לחזור על אותן בדיקות מחדש. עד שהתחלנו להתעלם מהם.
נציג חיל אוויר הגיע לתערוכה בצרפת, והתעניין בטיל אויר אויר שהוצג שם. אמרו לו את זה אתה יכול לרכוש במפעל תעש ליד העיר.... בישראל. תעש לא קיבל כל פנייה.
אז לו זה לא היה האידיוט הפרטי שלי - גם אני הייתי צוחק.

US Military M-52 105mm Self-propelled Howitzer

The M-52 105mm Self-propelled Howitzer was developed starting in 1948 as one of a set of post-WW II self-propelled artillery weapons. It replaced the M-7 Priest 105mm SP. With the advent of the Cold War with the Soviet Union, the Army specified that the new artillery platforms would be fully enclosed to provided not only protection from conventional weapons, but also for the NBC protection required by the nuclear battlefield.

The M-52 was based on components of the M41 Walker Bulldog Light Tank. The rear track idler wheel was lowered to the ground to resist firing shock and no recoil spade was provided. The engine and transmission were in the front section of the hull, while the rear hull was the base of a large turret with a 60° traverse left or right of center. The turret had access doors and hatches for the driver, gunner, and commander. An anti-aircraft .50 cal. machine gun was mounted at the commander's hatch.

The main gun of the M-52 was the 105mm M49 Howitzer.

A total of 684 M-52 105mm Self-propelled Howitzers were built by Allis-Chalmers Mfg. Co. in Milwaukee, WI starting in 1954.

בס"ה נתפסו 2 תותחי לונג טום נגררים.
קצב אש כדור ל2 דקות, ירי מבוצע רק בעמידה, כלי מגושם, כושר תנועה קטן, "בטן" מצומקת. האמריקנים עצמם החליפו אותו ע"י תומ"ת מ-53 , על בסיס מ-48 .
במקום ה"לונג טום" נרכש ה"רומח" כארטילריה ארוכת טווח. נרכש התותח מ-109 קצר קנה, חדיש.
וכעת נלך לטווח
לונג טום ירה לטווח של 23.2 ק"מ. לעומת זאת הרומח ירה ל 32 ק"מ (עם תת קליבר 45 ק"מ).
סולתם ייצר תותח L33 שטווחו היה 20 ק"מ בקצב של 4 לדקה. הוסף את התחמושות החדשות שפותחו בתעש באותה תקופה והטווח הגיע ל 24 ק"מ.
ה מ-52 לא שימש בקרב תנועה, לא בוייטנאם ובוודאי לא באירופה. ולכן נהגים לא עמדו שם בסכנת חיים!

ה"פריסט" אינו צרפתי! הפריסט הוא אמריקני, אותו תותח כמו ב M52 רק על תובת שרמן M1 (מזקו"ם צר, מנוע בנזין).
הפריסט תוכנן במקביל ל M52
הוא הופעל בצה"ל במשך 13 שנה ברציפות, עד אחרי מלחמת יום הכיפורים.
היתה כוונה ש ה M52 יחליף את תומ"ת ה AMX. והביצוע ניתן למג"ד הטוב ביותר בחת"מ, אריה זינגר, הנסיון נכשל, והגדוד עבר להסבה ל"רמח", שאל את BA הוא יספר לך מי זה אריה זינגר.

באופן כללי, לאחר מלחמת ששת הימים, (הייתי אז עובד תעש) יצאנו לשדות הקרב ואספנו כלי ארטילריה כאשר הכוונה הייתה לבדוק היתכנות של ייצור אצלנו. בשנת 1969 מסרנו לצה"ל 500 רקטות 240 מ"מ (קטיושה) הסדרה הראשונה.
כמה שנים אח"כ מסרנו לצה"ל את רקיטת העברי הראשונה. כך שלהגיד שצה"ל לא רצה זאת שטות גמורה. צה"ל חיפש אז כל בדל של אפשרות לרכוש ו/או לייצר נשק ארטילרי.
זכור את המכמ"תים, התומ"תים, הנברונים ועד.
https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...26/12536060.doc

חוץ מזה, אתה קרא באינטרנט. אבל אני הייתי שם זה ההבדל

לאחרונה, אני לא משוכנע שמי שהיה שם, זוכה תמיד להכרה, אא"כ יביא ראיות למקור זכרונותיו.

בו נגיד שעשיתי בחיי קצת יותר מלקרוא באינטרנט אבל את פירוט המעשים נשאיר לזמן אחר.

לעומת 2 תותחי הלונג טום שנתפסו נתפסו כמויות רבות של תותחי 130 מ"מ M46 טווח 27 ק"מ, קצב אש 4 פגזים בדקה. תותח מדוייק, תחמושות מגוונות. כניסה לפעולה תוך 4 דקות. תחמושת כמעט ללא הגבלה. תע"ש השמיש תרמילים לשימוש חוזר. התותח הזה הופעל עד למלחמת של"ג.

צה"ל חיפש אז כל כלי טרטילרי שהוא. לאחר מלחמת ששת הימים הוצאו מהשירות כל תותחי ה 25 ליטראות. כל מרגמות ה מ"י (הגדודים שלהן עברו הסבה ל 122 קצר קנה), 2 גדודי ה AMX. הוקמו 3 גדודים סדירים חדשים והרבה מאד גדודי מילואים. באותה התקופה הוכנסו לשירות המכמ"ת 160 מ"מ, התומ"ת "רועם", התומ"ת M33 (הדגם הראשון של ה M50 ) הוקמו הנברונים (עם טנקי סטאלין, תותחי 122 ארוך, תותחי 152, ותותחי 155 מ"מ צרפתיים) נקלטו הרומח והקרדום והרוכב הקצר, הוקמו יחידות המטל"ר, כך שלא הייתה אבן שלא הפכו. היתרון של ה M52 היה בכך שהייתה תחמושת תוצרת הארץ בכמויות. היו גדודים שכבר עברו מלחמה על תומ"ת. מה יותר פשוט מלהכניס את התומ"ת החדש. אך נותרנו עם הרצון.
על אריה זינגר - דובר רבות האדם הזה לא נכנע גם לא לשבץ מוחי! הוא התיאש מן התומ"ת! לי זה אומר הכל.

סימן טוב
רס"ן בדימוס בחת"מ
גיזר מוסמך

ידידי התותחן

העובדה שצה"ל הכניס לשירות כל כך הרבה סוגי כלים, אין בה כדי ללמדנו אלא כי בצה"ל הכירו בחשיבות הארטילריה, אך מצד שני, לא התייחסו אליה בהתאם. על כן, נאלצו בחת"ם לאסוף כלים מכל הבא ליד, ולהקים כל מיני גדודי שדה, מכמ"ת ואף גד"בים, על בסיס גרוטאות וכלים שנאספו בתמורה זעומה, אם בכלל.
גם עמוד השדרה של הארטילריה הצהלית, התומ"ת M50, לא היה אלא תותח צרפתי מיושן, שהותקן על תובה עתיקה של שרמן, אשר לא התאימה לכלום. האלתור הצריך את העברת המוע לקדמת הכלי, תוך אלתור מערכת העברת כח עדינה ובזבזנית, אשר הביאה, אגב שלבי הלחימה הקריטיים, להשבתתם של קנים רבים. במכמ"ת 160 מ"מ היתה בעיה קשה יותר, של הרס מנועים שלא יכלו לעמוד ברתע של מטען 14 .
האם מישהו בחן ברצינות כמה כלים הושבתו, עקב תקלות, אגב הלחימה, וכמה ממשאבי הארטילריה האמיתיים נוצלו אגב הלחימה? אוסף הכלים שקיבץ לו חת"ם מפה ומשם,שימש בעיקר לקשוט טלקים של סד"כ, ולא הראה מעולם את הסד"כ הנכון.
האם מישהו יודע כי גדוד קצה כלל בליל 8-9/10 3 קנים בלבד? אפילו לא סוללה!
האם מישהו זוכר שבימ"ח היו רק 9 קנים בסך הכל? (ומהם 6 לא יכלו , נוכח האלתורים של השרמן, לשרוד את תלאות הדרך על שרשראות).
נראה לי שאריה זינגר היה קצת יותר חכם מאחרים, וביקש להפטר מהגרוטאות של הקיביצערים, שתקננו
את חת"ם , ומצא לעצמו כלי אמיתי בדמות הרומח. כתוצאה מכך נפטרנו לפחות מה- M52.
יש לזכור כי פגז ה105 מ"מ היה פגז בעל עוצמת הרס קטנה, אשר השפעתו בחולות סיני היתה כשל פגז ה-122 מ"מ- ואף פחות- גורנישט. ויאמינו לי חברי הפורום, אני יודע מה עושה פגז כזה.

ומה לגבי השפעתו של פגז 105 מ"מ בגולן או בשומרון? גם שם היא הייתה "גורנישט"? מעניין... בכלל נראה ששניכם התותחנים - אתה וסימן טוב - מתייחסים לפגיעת פגזים כאלו כאילו הייתה בכלל שריקת כדורי 5.56 מ"מ (אתה עם הגורנישט, לפחות הסגרת את המוצא האשכנזי, הוא עם פגיעת ה 155 מ"מ לונגטום ש "גרדה" את הפח מהמפעל תע"ש)...לאיש החי"ר שנמצא בקצה השני - הסופג - גם פגיעת מרגמה קקמייקה 81 מ"מ נראית ונשמעת כמו קץ הימים. הכל עניין של פרספקטיבה וחוסר אונים.

מנסיון אני מסכים שיש שוני רב בפגיעת פגז בחול או לא. למזלינו מלחמת ההתשה באזור התעלה הייתה ברובה בחול לפחות במקרים של אש נ"ס.

נשגב מהבנתי מה עשיתי, עד כדי שהענין הופך אישי. אז תנוח דעתך, איני תותחן, אבל רבים מחברי כאלה, כולל הבולגרי שלמעלה, ועל כך איני מתנצל, כך גם איני מתנצל על כך שאבי וסבי דיברו אידיש.

מנגד, את פגזי ה-122 מ"מ אני מכיר טוב מאוד, ולא מהצד של סדן התותח, אלא כמטרה. עד היום צוללות שתי אוזני מרעש פיצוץ פגזי 122 מ"מ שנפלו מטרים ספורים ממני, ואיני מדבר על פגז או שניים. על כן , תאמין לי אישי החזק, כי חשתי את תחושת חוסר האונים למשמע שריקת הפגז- ויש פגזי 122 מ"מ מכונפים ששריקתם מזויעה במיוחד- ועדיין עומד אנוכי על דעתי כי ארטילריה אמורה לזרוע הרס מירבי, ובכך 155 מ"מ עדיף בעוצמתו , לפחות פי שלושה, מה-105 מ"מ.
ולמען הגילוי הנאות, אני את דרכי בחברת גיזרים , החלתי עם תותחני רומח וקרדום.

הוסף לכך, שבגלל המכה החזקה של המרגמה הוסיפו בתחתית לוח פלדה, שהורידה את מהירות התנועה של המכמ"ת ב 20%
אגב הייתה זאת המרגמה הראשונה בעולם שהועלתה על טנק. אלא שהרוסים פתרו את הבעייה ע"י כך שהמרגמה הורדה (פניאומטית) לרצפה וירתה מהקרקע.
אגב תותח ה"אטמוס" של סולתם יורה מהרצפה ולא מהתומ"ת (תובה של טנק או משאית).

רעיון מצוין. אגב, גם ברומח ובקרדום פתרו את סוגיית העברת כח הרתע לאדמה באמצעות מעדר.

תמונות של 130 מ"מ M46 בירי בעת מלחמת יוה"כ...

מדוע לא? התובה הרי הייתה קיימת... בכל מקרה, תסכים איתי ששש שנות תכנון מספר הזוי...

אין לי שום מושג מה האמת. אבל יש מקרים של עיקובים עקב בעיות מכל הסוגים. התחלה על אש קטנה, ועוד הרבה מקרים בהם המציאות עולה על הדימיון

ה M52 הוא תומ"ת עם צריח, הראשון מסוגו, הצריח היה בעל כושר סיבוב של 60 מעלות לכל כיוון והתותח "ישב" בצריח. וזאת הייתה כל הבעייה. ולכן גם לקח כל כך הרבה זמן מהתחלת התכנון ועד הייצור בפועל. מה גם שהטנק "ווקר בולדוג" היה טוב בהרבה מהשרמן. העובדה היא שהפיתוח של ה"פריסט" וה M52 התחילו ביחד (אותו תותח) אך הפריסט פעל קודם מאחר ולא היה צריח.

לגבי ה"לונג טום", המפעל שלי ברמלה "חטף" הפגזה (אני הייתי באותו הזמן ב פרוזדור ירושלים בחטיבת שריון "הראל". הנזק היה מזערי משהו כמו גירוד הצבע. ה"לונג טום" נבדק - ה 130 היה עדיף עשרת מונים.
BA אינו תותחן, אם כי כל שירותו הצבאי עבר בגדודי חת"ם. האפקט של הפגזה ארטילרית היא לא רק עוצמת הפגז אלא בעיקר קצב האש. תפקיד האש הארטילרית היא להוריד את הראש, להרעיד את הפופיק. ולכן גם "קפצון" אבל בקצב של 5 - 6 פגזים בדקה יעשו את שלהם. בעצמך אמרת שמרגמה 81 מ"מ הטרידה אותכם, בצדק! קצב האש זאת הנקודה. וכאן סיימתי את עדותי ה"לונג טום" לא מתאים.
אחת הסיבות שצה"ל הוציא את הרומח משירות היא קצב האש הנמוך.

ליתר דיוק, הייתי 11 שנים בגדודי חת"ם, כולל שתי מלחמות. שירתתי אח"כ עוד שנים רבות במסגרות אחרות.

בגיליון החדש של מגזין השריון, העוסק בשנת ה 40 למלחמת ששת הימים, מופיעות בין שלל הכתבות והסיפורים המרתקים גם כמה אזכורים של תותחי הלונג-טום הירדנים בהם דנו פה. הכתבה הראשונה היאפרי עיטו של אל"מ מיל' בני מיכאלסון, לשעבר רמ"ח היסטוריה בצה"ל וחוקר דגול, ודנה במהלכי חטיבה 4, עם דגש על גזרת לטרון וצפון הפרוזדור. מיכאלסון מאשר שסוללת לונג-טום נוספת הייתה פרוסה בסמוך לכפר רפת שמצפון לירושלים. קשת הטווחים של הסוללה הנ"ל מכסה את כל הפרוזדור ואת רוב השטח הבנוי של ירושלים המערבית. התותחים עצמם נתפסו מאוחר יותר ביריחו על ידי כוחות החלוץ של חטיבה 10, כפי שמאשר אל"מ מיל' אורי בן-ארי במאמרו העוסק בפעילות חטיבת הראל באותו האזור ממש (ככל הנראה הוסגו יחד עם יתר הכוחות הירדנים שהתקפלו מהגזרה). בכתבה אחרת מציין אל"מ מיכאלסון שלירדנים היו גם תותחי "M-115" (הוא מתכוון בוודאי ל M-114 האמריקני) ושגם הם, כמו תותחי הלונג-טום, עלו בביצועיהם על כל כלי ארטילרי שבסד"כ הצה"לי. בקיצר, בידי צה"ל נפלו יותר מ 2 תותחי לונג-טום - ככל הנראה בין 4 ל 8 תותחים.

1 בני מיכלסון הוא שריונאי ולא תותחן!
2 לונג טום הוא תותח נחות, בעל קצב אש נמוך.
3 בעקבות המלחמה הוכנסו לשירות תותחי ה מ-52 (הוקם גדוד שמפקדו היה אריה זינגר - "מר תותחנים"). התברר שתותחים אלה היו מסוכנים יותר לכוחותינו מאשר לאוייב. הם הוצאו מהשירות.
4 נתפסו כמויות רבות של תותחים סובייטיים (130 מ"מ - טווח 27 ק"מ, מדוייקים ביותר ובעלי קצב אש גדול; תותחי 122 מ"מ קצר - שהחליפו את מרגמות המ"י בגדודי ההגמ"ר; תותחי 122 ארוך קנה, ותותחי 152 מ"מ - הוקמו יחידות עם התותחים הללו ואח"כ הציבו אותם בנברונים; תותחי 122 מ"מ ד-30 שהוסבו ליבילי אוויר)

לא חסרו תותחים, ולכן הופעלו הטובים שבהם ואילו הנחותים דוגמת ה"לונג טום" (נתפסו רק 2 תותחים ) הוכנסו למוזיאון בתי האוסף - המקום היחיד הנאה להם.

סימן טוב
גיזר מוסמך

למה הכוונה ב "מרגמות מ.י " ??.....
מה הן היו המרגמות הללו ?

מ.י. היו מרגמות תוצרת ישראל, שהיו העתק של הברנדט 120 מ"מ.

ואם אפשר לדעת מה היו הבעיות איתן?...

תודה !

לבני.

את הבעיות, אני משאיר לסימן טוב. אני צעיר מידי!

מרגמה שיוצרה בתעש, כהעתק של מרגמת הברנדט.
זאת הייתה מרגמה כבדה מאד, בעלת פיזור גדול, ומאד לא יעילה. למעשה יצאה מהשירות אחרי "קדש". אלא שנותרו 7 גדודים מרחביים עם המרגמות הללו עד אחרי מלחמת ששת הימים. במלחמה זאת בלטו שלושה גדודים כאלה. באוגדה 36 גדוד 331 שהשתתף בקרב תנועה למרות שכלי הרכב היו טנדרים מגויסים לעתים ללא וו גרירה.
הגדוד השני - השתתף בגזרת חטיבה 4 (עמק אילון) ושיתק את הארטילריה הירדנית.
השלישי בגזרת החטיבה הירושלמית שנטל חלק פעיל מאד בקרבות.
לאחר המלחמה יצאו המרגמות הללו מן השירות ובמקומן נכנסו תותחי ה 122 קצר קנה.



https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...01/20874848.doc

בהמשך למה שכתבת: 114-M בעל ביצועים .... האומנם?
רצ"ב תכונותיו של התותח הזה.
טווח 14.5 ק"מ (כמו פריסט) קצב אש 40 פגזים בשעה... (לעומת 90 בשעה של ה 5--M)

https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...01/90030397.doc

והרי הפרטים הטכניים של לונג טום
אכן תותח "מצויין" טווח מרבי 22 ק"מ (מ-50 עם מטען הודף רקיטי - 23 ק"מ) קצב אש 1/2 פגז לדקה.


https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...01/34003863.doc