ממחקר שהשווה בין הילדים בגוש קטיף לאלו שפונו מסיני עולה, כי רמות החרדה והכעס היו גבוהות יותר ב-82'. שליש מילדי הגוש: התנתקות היא לגיטמית, רבע מהם: זהו פתח לשלום

כשליש מילדי גוש קטיף רואים בהתנתקות אפשרות לגיטימית. כך עולה ממחקר חדש שנערך על ידי פרופסור שפרה שגיא, מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון ונחשף לראשונה בכנס באר שבע לשלום הילד שנערך באוניברסיטת בן-גוריון.

המחקר שנערך בקרב ישובים חילוניים בגוש קטיף השווה את כמות החרדה והכעס בקרב בני נוער כיום, לעומת בני נוער בתקופת פינוי ימית בשנת 1982. שגיא מצאה, כי בעת פינוי ימית רמות החרדה והכעס היו גבוהות יותר מאשר בקרב בני הנוער כיום, ויכולת ההתמודדות כיום גבוהה יותר. ההבדלים נובעים, על פי המחקר, מפתיחות קהילתית גבוהה יותר בקרב המתפנים כיום ומטיפול ממסדי מסודר יותר מבעבר. טיפול זה מפחית את חוסר הוודאות, העמימות ותחושות החרדה אשר אפיינו את תקופת פינוי ימית.

במחקר שערכה פרופ' שגיא לפני פינוי ימית (1982), נמצא כי בני הנוער, תלמידי כיתות ט-י"ב, היו מעורבים ברמה גבוהה מאד בפעילות פוליטית, בעיקר בגופים קיצוניים שהתנגדו לפינוי. "נראה", אומרת פרופ' שגיא, "כי המשיכה לפעילות כזאת ענתה להם על הצורך להתמודד עם מצב הלחץ בו הם חיו בתקופה זו. מצב לחץ זה נבע מחוסר הוודאות לגבי העתיד, אך גם משינוי בתפיסה העצמית של תושבי פיתחת רפיח - מ'חלוצים' ואנשי ערכים ל'עוכרי השלום'". הממצאים מהמחקר לפני הפינוי הראו על רמות גבוהות מאד של חרדה ושל כעס מהמצב המסוים שבו הם נמצאו אז.

במחקר אחר, בו מראיינים כעת פרופ' שגיא וצוותה את אותם בני נוער שפונו מימית, עולים ביטויים קשים כנגד מעורבות של בני נוער בפעילות פוליטית. לדבריה, בטווח הקצר, הפעילות הפוליטית יצרה אולי תחושה של התמודדות עם המצב ("הפעילות הפוליטית שחררה כעסים", "נתנה כוח", "נתנה תיקווה שלא יהיה פינוי"). אולם, בדיעבד, היא הגבירה חרדות ותסכולים ואף גרמה להתמוטטות נפשית.

במחקר שנערך כיום במספר ישובים חילוניים בגוש קטיף, עולה תמונה שונה מזו שהיתה בימית ב-1982. המעורבות הפוליטית של בני הנוער אינה גבוהה במיוחד והיא עולה עם הגיל (בני 16-17 פעילים יותר מבני 14-15). "יתרה מכך", מדגישה פרופ' שגיא, "מצאנו שונות בביטוי העמדות הפוליטיות לגבי ההתנתקות. רוב הנערים/נערות בישובים אלה מתנגדים להתנתקות, אך חלקם (כ-27%), גם רואה את האפשרות הזאת כלגיטימית, ורבע מהם רואים בהתנתקות פתח לשלום בעתיד".

באשר לתגובות הרגשיות, אומרת פרופ' שגיא כי רמות החרדה והכעס אינם גבוהות באופן קיצוני, כמו אלו שנמצאו בקרב המתבגרים בימית לפני הפינוי. גם בהשוואה לתלמידים משדרות, הנמצאים אף הם במצבי לחץ, התגובות הרגשיות גבוהות במידה מועטה ביותר.


http://news.walla.co.il/?w=/0/671267

אני מבין שלא נעים לסקור את הילדים הדתיים, שברור שיתנו תוצאה שונה...
חוצמזה, כאן לא כ"כ ברור לרוב הילדים שבכלל י-ה-י-ה פינוי. לך עצמך זה לא היה ברור, הרבה אחרי
שההצבעה עברה. ליוסי שריד זה ע-ד-י-י-ן לא ברור...

ויפה שאתה זוכר שפיקפקתי - ועודני מפקפק - בכך שההתנתקות תצא לפועל לפני הבחירות :-)

תבין, או אתה או שרון מפסידים פה
אין לך יריב קל
נראה

חבל ימית היה בפירוש גן עדן. מרחבים פתוחים חוף ים נהדר וריק מערבים. בדרך כלל נסעו לשם ומשם במסלול עוקף עזה, ואנשים חשו שם בביטחון. גם עזה של שנות השבעים היתה שקטה למדי אחרי שאלוף פיקוד הדרום אריאל שרון חיסל שם את הטירור.

המצב בחבל עזה היום, אחרי ארבע שנות טירור פצמ"רים ומטעני צד שונה. התושבים שם חשים במצור, מותקפים ומופגזים. בהבדל מיהודה ושומרון אחרי "חומת מגן", בעזה האיום לא הוסר. תשתיות הטירור נותרו בעינן.

יש להניח שלפחות אצל חלק מבני הנוער, יש רצון לחזור לחיים "נורמליים" כמו אצל כל ילד וכל אדם שנמצא באיזור מלחמה. כיוון ששרון לא חיסל הפעם את הטירור בעזה, מטעמיו שלו, ברור שהחרדה והסלידה מעזיבת מקום מושבם מתקזז עם הסיכוי לשוב לחיי שגרה.