מישהו יכול לתת פרטים בבקשה על 12 האנשים היחידים בתולדות צה"ל שקיבלו את אות הגבורה
בניהם נמצאים שמעון "כושי" רימון מהיחידה האגדית 101 אבגידור קהלני מחטיבה 7 של השריון ועוד...


על מה הם קיבלו את האות ?

מתי היה האירוע באיזה מלחמה\תקופה?

מה בדיוק קרה באירוע?

ודברים נוספים שקשורים לעניין כל מידע יתקבל בברכה
לפי מה שהבנתי גם יצא ספר מי שקרא יכול גם לספר

תודה מראש לכל העוזרים

http://www.aka.idf.il/iturim/asp/se...sp?catId=Search

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

שמתם לב שאות הגבורה נקבע רק ב1970? שמתם לב שחלק מהמעוטרים קבלו אותו רטרו אקטיבית לפעולה שביצעו יותר מ-15 שנים לפני כן?? שמתם לב שחלק מהמעוטרים היו כבר בעלי דרגות גבוהות בעת שקיבלו את העיטור?
האם אין פה טעם לפגם???

אתר בעוז רוחם (התוצאה הראשונה והשניה כשמחפשים את עיטור הגבורה בגוגל!)
שים לב שיש יותר מ12.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שיש יותר מ12 אבל בכל מקרה בקשר ל"כושי" רימון דווקא אותו לא מצאתי שם מישהו יכול לתת לי יותר פרטים עליו ועל מה שהוא עשה

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כושי - שמעון רימון לא עוטר ע"י צה"ל.
הוא לא היה חייל ביחידה 101.
הנ"ל היה חייל בגדוד צנחנים, בהתחלה כלוחם ואח"כ מנהלה.
בזמן שרותו הצבאי נסע עם שותף ברכב או"מ גנוב לסלע האדום.
נתפס ע"י הלגיון הירדי והוחזר ארצה, נשפט וריצה את עונשו בכלא צבאי.
את פירסומו עשה בעולם הפשע ולא במסגרת הצבאית.
איש טוב לב שחייו הקשים הובילו אותו בדרכים עקלקלות.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

כנראה שהוטעתי לגבו שמעתי על ההסתבכויות שלו בעולם הפשע אבל חשבתי שלפני זה הוא היה בנאדם ישר שלחם ב101 כי על פי מה שאני זוכר הוא ואריק שרון חברים מאוד טובים ולא פעם הוא ניסה לעזור לו להשתקם אריק שרון גם אישר לו את בניית הפונדק ה101 בערבה בזמן שהיה שר החקלאות או התשתיות

את אות גיבור ישראל קיבלו 12 חיילים במלחמת העצמאות
ביניהם יוחאי בן נון שהיה ממקימי הקומנדו הימי
האות הומר לעיטור הגבורה לאחר מלחמת ההתשה

מקבלי העיטורים הם
יוחאי בן נון
בריג אמיל
אביגדורוב אברהם
זרובבל הורוביץ
רחלי יאיר
ערמוני יזהר
גנה סימן טוב
זיבל צבי
עצמוני אריה
פלר רון
לנדאו עימנואל
ליטנר בן ציון

כל אחד מהם קיבל את האות על מעשה גבורה אחר במהלך מלחמת העצמאות

חוץ מזה כל חייל שקיבל את עיטור הגבורה (לדוג' קהלני ב73) כשהוא על מדים עם העיטור
הרמטכ"ל צריך להצדיע לו ומכנים את אותו אדם בתואר גיבור ישראל

למיטב ידיעתי היו יותר מ 12 מעוטרים לדוגמא יובל נריה אותו אני מכיר אישית http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...asp?docId=28777


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aka.idf.il/SIP_STORAGE/files///7//26167.gif]


מלחמת יום הכיפורים
סרן נריה יובל 2118590
תיאור המעשה:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סגן יובל נריה כסגן מפקד פלוגת-טנקים שלחמה באזור קנטרה. בקרב זה נפגעו מרבית הטנקים של פלוגתו, וסרן יובל נריה המשיך להילחם וגם עסק בחילוץ לוחמים וטנקים מהשטח. ב-7 באוקטובר 1973 ארגן טנק, שאויש על ידי 4 קצינים, שנותרו מפלוגתו ללא טנקים כשהוא המט"ק. ב-8 באוקטובר הצטרף לטנק זה קצין המבצעים של הגדוד כאיש צוות חמישי, אשר קיבל לידיו את הפיקוד על טנק זה. הטנק הצטרף לחטיבה אחרת, שהשתתפה בהתקפת הנגד באזור הפירדאן. באותו הקרב, בהבחינו בטנק שמפקדו נפגע, עזב את טנק הקצינים ונטל לידיו את הפיקוד על טנק זה, כאשר ה-קמב"צ המשיך לפקד על הטנק הקודם. אחר-כך, בעורף, ארגן לעצמו 3 טנקים והצטרף ללחימה במסגרת יחידה אחרת. באזור הלחימה נוספו לו עוד 4 טנקים, והוא מונה למפקד-פלוגה. ב-14 באוקטובר 1973 השתתף סגן יובל נריה עם פלוגתו בהתקפת-נגד מול דיביזיה מצרית. בקרב זה השמידה פלוגתו רבים מטנקי האויב, אך 3 טנקים מפלוגתו נפגעו, והוא אירגן את חילוצם. בליל 15 באוקטובר 1973 פיקד סגן יובל נריה על פלוגה של 6 טנקים. בקרב זה, באזור "החווה הסינית", נפגע הטנק שלו. הוא הצטרף כחמישי לטנק אחר, ואחר כך ירד ברגל בשטח המוחזק בידי חיילי אויב רבים, עלה על טנק אחר והמשיך בלחימה. ב-18 באוקטובר 1973 השתתף סגן יובל נריה בהתקפה חטיבתית מצפון ל"חווה הסינית", כמפקד של טנק שארגן לעצמו לקראת ההתקפה, בקרב זה נפגע הטנק, סגן יובל נריה נפצע קשה ופונה לאחור. במעשיו אלה גילה גבורה, כושר-מנהיגות ורצון ללחימה ללא סייג במשך 12 ימי לחימה רצופה - עד שנפגע.
על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה
אייר תשל"ה מאי 1975,
שמעון פרס, שר הבטחון

הכוונה היתה לא לבעלי עיטור הגבורה שהונהג ב-1971 והוענק לראשונה ב-1975, אלא ל"אות גיבור ישראל" שהוענק ב-1949 ל-12 חיילים בלבד.

אין שום קשר בין מצטיין לנשיא לאותות ועיטורים

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מאמר די מפורט על הענקת האות, כולל תצלומים
http://www.take-a-pen.org/MedalsOfI...o_of_Israel.htm

מלחמת יום הכיפוריםסג"מ ערמן שלמה ז"ל 2138713
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aka.idf.il/SIP_STORAGE/files///7//26167.gif]
תיאור המעשה:ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סמ"ר שלמה ערמן ז"ל כסמל מחלקת-טנקים במעוז "אורקל". עם פרוץ המלחמה נפגע מפקד-המחלקה ונפל. סמ"ר שלמה ערמן ז"ל נטל לידיו את הפיקוד על המחלקה, והפעיל אותה במשך יומיים במעוז ומחוץ למעוז כשהוא פועל עם הטנק שלו בטווחים קצרים, נגד אויב שהחזיק בחלק מהמעוז. ביום 7 אוק' 1973 נע בטנק שלו בראש הכוח הנחלץ מהמעוז, כשהוא עצמו מפעיל את נשקו האישי, רימונים ואת תותח הטנק - לעבר כוחות אויב שחסמו את היציאה מהמעוז בטווח של מטרים ספורים. בהמשך התנועה עלה הכוח הנחלץ על מארב אויב - והטנק של שלמה ערמן ז"ל נפגע. אנשי-הצוות ו-סמ"ר שלמה ערמן ז"ל נחלצו מהטנק שנפגע, והוא דאג לרכזם כשהוא חשוף לאש האויב. סמ"ר ערמן ז"ל הוביל את אנשי הצוות במסע רגלי לעבר כוחותינו, כאשר הוא נושא עמו חייל פצוע מחיילי- תצפית, שנאספו על-ידיו, עוד לפני עלותם על המארב. משך כל הלילה, במסע מפרך בביצות, פיקד על אנשיו ועודד אותם. למחרת, 8 אוק' 1973, הגיעו לקו-כוחותינו. בהשלימו משימה זו, נפל. במעשיו אלה גילה אחוות-לוחמים, אומץ -לב, תושיה וגבורה תוך חירוף נפש.על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה אייר תשל"ה מאי 1975, שמעון פרס, שר הבטחון




סוף עצוב מאוד - במהלך החבירה עם כוחותינו , נהרג סמ"ר ערמן מירי כוחותינו ..
הועלה לאחר נופלו לדרגת סג"מ .
יהי זכרו ברוך

באמת סיפור עגום ועצוב...יותר תסריט הוליוודי עצוב =( יש יותר פרטים על האירוע?

מטיל מהגדה המערבית , ערמן פיקד על הנחלצים ממתחם "אורקל " , בדרך הוא אסף את חיילי התצפית הפצועים . לאחר הפגיעה בטנק , הם המשיכו ברגל ערמן ניווט את כל הכוח במומחיות רבה ע"פ עקבות השרשראות בחול לעבר כוחותינו . כמו כן נוצר קשר עם חפ"ק החטמ"ר ששלח 3 טנקים לחבירה .
בעת החבירה , השאיר ערמן את כולם , וצעד הוא לעבר הטנקים (שלנו) הטנקים זיהו אותו כמצרי (אותה העת רוב הגזרה הצפונית הייתה בידי המצריים) ופתחו לעברו באש , לא היה לו סיכוי ..
מילואימניק מכוח החלוצים נופף בטלית וזה מה שעצר את האש .
אגב , אתו מילואימניק היה פצוע וביקש מערמן , בגלל מכאוביו , להשאיר אותו בתצפית עד שיגיע כוח החילוץ - ערמן התעקש ולקח אותו , בכך למעשה הציל את חייו .

אגב , ערמן היה בגדוד 9 - אותו גדוד שנשחט בשעתיים הראשונות של המלחמה .

בטור צומת גיבור מבמחנה הסוקר את סיפור הצל"ש של דוד אבודרום, קצין מילואים שפיקד על אחד ממעוזי אורקל בפרוץ מלחמת יוה"כ, מותח האיש, שנפל כאמור בשבי המצרי, ביקורת מרומזת על תפקודו של שלמה ערמן ז"ל בקרב ההחלצות. לדבריו, ערמן, שפיקד על טנק התקין היחיד בכוח הנחלץ והוביל אותו למעשה למרות דרגתו הזוטרה, היה יכול להכריע בקלות גם את המארב השלישי הקטלני (כפי שהכריע את השניים הקודמים לו) אך במקום זה בחר להמשיך בתנועה אחרי ששני הכלים האחוריים נפגעו ואף לא חזר לאחור לסייע אחרי שהבין את המצב. כאמור נכתב שערמן ביקש אישור לחזור ולחלץ את החיילים אך הדבר לא נשמע הגיוני - איזה מרחק כבר יכול היה טנק בודד לגמוע בטרם הבחין בכך שזחלם החי"ר וטנק הגור שלו כבר אינם מאחוריו? וגם אם כן, מדוע בעצם נזקק לאישור כלשהו כדי לחזור ולחלץ את עמיתיו למחלקה ולמעוז? נראה שמותו הטראגי והמיותר של ערמן מספר שעות מאוחר יותר, בתקרית הדו"צ האומללה, סתם את הגולל על האפשרות לתחקר לעומק את סיפור המארב הקטלני, בו נרצחו בדם קר 9 מחיילי המעוז בידי שוביהם המצריים ו 19 אחרים הובלו אל השבי.

מסתבר שפרטי נפילתו של גיבור ישראל שלמה ערמן מאש כוחותינו הרבה יותר עגומים מהתאור הסתמי בכתב העיטור שקיבל לאחר נפילתו.

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2...4&cat=872&loc=7

ציטוט מכתבה על שלמה ערמן ז"ל היום מעריב:

לפתע אנחנו מגיעים, ערמן עומד בשביל, מחזיק חול ביד, מסתכל ואומר אנחנו עכשיו בציר שמוביל לתעוז יורם. פתאום הוא אומר 'חבר'ה, עצרו. יש פה קוליסים (סימון שרשראות של טנקים, ע"ל) ויש פה כמה טנקים. תעמדו בשורה, תרימו ידיים. ערמן אומר לי 'מילואימניק, אתה תעמוד מאחוריי'. שאלתי אותו למה, אבל הוא התעקש. בדיעבד זו הייתה הפעם האחרונה בה הוא הציל לי את החיים".

"היי טנקיסטים, אנחנו חבר'ה מהמעוזים"

ש: מאיפה אתם?
"מאורקל. תתקשרו ל'כוסית‭,'‬ ל'קסטה' ול'לבן‭,'‬ תגידו להם ש‭1-‬ של לפתן הגיע שלם לכוחותינו יחד עם איש מילואים".

ש: מאיפה אתם בארץ?
"מחיפה, מתל-אביב, משפיים, מבית-אלפא".

ש: איפה קולנוע מוגרבי?
"באלנבי פינת בן-יהודה".

ש: מי מכם מחיפה?
"אני, אמר שלומי, שהתגורר בנווה-שאנן".

ש: מה יש שם?
"טכניון".

ש: מאיזו פלוגה אתם?
"פלוגה ל'".

ש: אין דבר כזה פלוגה ל'".

באותו רגע נטען פגז, ונורה לעבר הצוות - שלמה ערמן, משה לוי ורמי גולדברג נפגעים. גולדברג נהרג במקום.

5 החיילים מצליחים להגיע לפנות בוקר בסמוך לטנקים של אנשי מילואים מגדוד אסף, גדוד שריון 113. הצוות, שגויס רק באותו היום, בפאניקה גדולה לאחר מארב של קומנדו מצרי שבוצע לחטיבה אחרת, ולכן לא מוכן לקחת שום סיכון.

"לפנות בוקר ראינו צלליות של טנקים. שלמה אמר שאלה טנקים שלנו, והלכנו זקופים לכיוון שלהם וקראנו להם. הם בכלל לא שמו לב אלינו", מספר רוסקיס את תחילתו של האירוע הטרגי. "התחיל דו שיח בינינו. התחלנו לדבר בעברית, אבל הם לא האמינו לנו שאנחנו ישראלים, משום מה, למרות שהכל היה ישראלי לגמרי. התחילו לשאול אותנו לא מעט שאלות, והרגשנו לא בסדר. מה אתם לא מאמינים לנו? הרי אם רצינו לתפוס אתכם לא היינו מדברים איתכם - היינו ישר קופצים עליכם.

היינו בטוחים שכבר מקבלים אותנו וממשיכים הלאה, ופתאום הופעלו מנועים ויצא פגז לכיוון שלנו, ואחר כך צרורות. עפנו מההדף, משה נפצע, שלמה נפצע וגולדברג נהרג במקום. השתררה דממה, ובקשר שמענו אותם אומרים 'זה עתה השמדנו חוליית אויב'. קמתי, כי שמעתי את הפצועים ואת הגניחות, קמתי וצעקתי לעברם 'יריתם בכוחותינו'. אז הם אמרו לנו להישאר במקום, והזעיקו נגמ"ש לחילוץ. ביקשנו מהם שיבואו לעזור, אבל הם טענו שקיבלו משימה אחרת ונעלמו".

את אות גיבור ישראל העניקו ל12 חיילים ממלחמת השיחרור אחרי המלחמה כנגד 12 שיבטי ישראל. והכוונה הייתה שלא לחלק יותר את העיטור הזה. אך בצוק העיתים נצרכו לחלק עיטורי גבורה נוספים.

לגבי היותו של "כושי" לוחם ביחידה 101 - גם אני שמעתי ש"כושי" היה ביחידה, אולם לא מצאתי סימוכין לכך (אם מישהו ימצא רשימה של לוחמי היחידה אני אשמח להכיר אותה), בנוסף גם בדף הבית של הפונדק שלו שבו הוא מפרט את סיפור חייו (אשר מפורט מאד מאד בקיצור) הוא לא כותב שהיה חבר ביחידה אלא רק שהיתה יחידה כזו. http://www.101km.co.il/historyh.html.

לגבי הסתבכותו של "כושי" בעסקאות סמים, זהו סיפור ידוע למדי, גם פה אין פרטים מלאים, ידוע רק שהוא היה בכלא בגרמניה בעוון עסקאות סמים ומשחרר האסירים חירות לפיד ז"ל הצליח להחזיר אותו לארץ.

לגבי הפונדק עצמו, לדעתי השם במקור הוא לא ע"ש היחידה 101 אלא על שם המקום שבו התקיימו שיחות הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים לאחר מלחמת יום-הכיפורים, בק"מ ה-101. בינתיים השתרשה גם משמעות השם כמחווה ליחידה, והיום אין לדעת.

שיחות הפרדת הכוחות עם סיום מלחמת יוה"כ היו 101 קילומטר מקהיר , ולא 101 קילומטר מאילת ....
בגדה המערבית של התעלה (סואץ).

לדעתי - פונדק 101 , משום 101 הקילומטר מאילת לפונדק .

לא כתבתי שהשיחות היו בק"מ ה- 101 מאילת, אלא בק"מ ה- 101. ובפירוט ... אתה אכן צודק מדובר באוהל שנבנה בק"מ ה- 101 לקהיר.

שלום לכולם,
12 הגיבורים - הארה: ציטוט מתוך "בעוז רוחם" מאתר אכ"כ:
"בטקס שנערך ביום הצבא, ב 17 - ביולי 1949, הוענק לראשונה "אות גיבור ישראל" ל 12 - לוחמים, כמנין שבטי ישראל, בעבור הצטיינותם יוצאת הדופן בשדה הקרב.

לימים הונהגה בצה"ל הענקת ציונים לשבח (צל"שים), מטעם הרמטכ"ל, האלופים, מפקדי האוגדות והחטיבות.
חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, שנחקק בכנסת בינואר 1970, קבע את שלושת העיטורים הגבוהים ביותר עבור גילויי אומץ וגבורה במהלך לחימה ופעילויות מבצעיות אחרות, והם: עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת, אשר הוענקו לצד הצל"שים."


12גיבורים אלה "אות גיבור ישראל" ולימים הוענק להם גם "עיטור הגבורה. כל אלה שלימים הוענק להם עיטור הגבורה נקראים גם (כי אין שם אחר) "גיבורי ישראל" אך אינם בעלי "אות גיבור ישראל".

שבת שלום וחג פסח שמח,
אניטה

מבלי לגרוע ממה שנכתב ברצוני רק להוסיף שעד כמה שידוע לי אות גיבור ישראל שהוענק בשעתו לזרובבל הורביץ (אשר פוצץ על עצמו ועל הפצועים שעמו את המשוריין "פורץ המחסומים" משיירת נבי דניאל) הומר ב"אות הגבורה" לאחר מס' שנים.
לבני.

באפריל 1973 שר הביטחון, משה דיין, העניק לכל 12 "גיבורי ישראל" מתש"ח את עיטור הגבורה.

מה הוביל לצעד הזה???

אות גיבור ישראל היה אמצעי זמני, שבא כמענה לדרישות האנשים בשטח לציין לשבח את מעשי הגבורה. המדליות של הפלמ"ח ו"אות לכיבוש קטמון" נפסלו, אפילו שכבר הוענקו ועל כך אף דווח בעתונות. בתכנון המקורי היה להנהיג מערכת עיטורים מסודרת (המורכבת משלוש דרגות והנפרדת לכל חיל), כאשר גיבור ישראל יהווה עיטור כלל-צה"לי היחיד והגבוה ביותר. אגב כאן ניכרת השפעה סובייטית מובהקת - עיטור גיבור ברית-המועצות לעומת אות גיבור ישראל. שניהם אגב מגולמים בצורה של סמל לאומי בלי שטיקים מיותרים. בן גוריון, שכידוע התנגד לכל צורה חיצונית של ציון לשבח קבר את הפרויקט, כך שאות גיבור ישראל הפך מהאמצעי הזמני - לאמצעי הזמני-קבוע-כרגיל . גם הנסיון הבא של פנחס לבון (בתקופתו הקצרה כשר הבטחון) נקבר בהצלחה. רק לאחר מלחמת ששת הימים הדבר היה אפשרי (מסיבות מובנות).

אות גיבור ישראל כאמצעי זמני הומר בעיטור הגבורה. כלומר עיטור הגבורה בא במקום אות גיבור ישראל. אמנם זו טעות לומר, כי בעלי עיטור הגבורה הם גיבורי ישראל, מבחינה סמנטית כמובן, הרי התואר הוענק רק ל-12 בעלי "אות גיבור ישראל". עם שינוי השם, בא גם שינוי הנוסח.

קראתי את "פורץ המחסומים" עשרות פעמים אי שם בתחילת בית הספר היסודי (אני די בטוח שאי שם בכיתה א' אבל ייתכן שהשנים והזיכרון מתעתעים בי).

ועכשיו, שאלה, אולי לא הולמת , אבל, עם הזמן תהיתי איך יודעים שהוא פוצץ את המשוריין.

יש לי שני זכרונות מהסיפור (אך מפאת הזמן שחלף הם מטושטשים)-
1. קטע בו הפצועים שעוזבים את המשוריין רואים אותו מחבר את חומר הנפץ

2. קטע שלא בהכרח מהספר הזה - החברים ידעו שזרובבל הורוביץ פוצץ את המשוריין

מישהו זוכר/ מכיר את הסיפור על פרטיו

שהעסיקה גם אותי לא מעט .
לדעתי הטענה המתבססת על עדות הראייה של אחרון העוזבים את המשוריין (אם איני טועה דרך פתח מילוט שהיה ברצפתו) .
כמו כן לדעתי מי שראה את זרובבל מתעסק עם הפתילים וחמרי הנפץ היה אחד הניצולים שחזר למשוריין בנסיון לשכנעו לצאת ולסגת עמם למבנה סמוך.
ולגבי המקרה והספר - כמוך, גם אני קראתיו לא מעט פעמים ואין כמותו בכדי לתאר את המציאות שהיתה בארץ באותן שנים ואליה גדל דור שלם !
אגב - לפני כשנה נסעתי במיוחד לאיזור בו נערכה ההתקפה על השיירה (בסמוך ליישוב בשם נווה דניאל או שם דומה ) רק מתוך התחושה של צורך לבקר במקום.
לבני.

תגיד, יש במקום ציון?, בית האבן שהם ברחו אליו עדיין על תילו?

ציטוט מתוך מאמר שהתפרסם בידיעות אחרונות באפריל 2002. הכותב: איתן הבר :
"בתום מלחמת העצמאות, בשנת 1948, הוחלט, לאחר התלבטיויות רבות, לציין לשבח חיילים ומפקדים בצה"ל שזה עתה קם, על תפקודם בקרבות.
בצמרת צה"ל והמדינה התעוררו ויכוחים פנימיים בסוגיה, ולבסוף סוכם לקבוע 12 גיבורי ישראל, כמניין השבטים. נקבע גם כי 12 החיילים והמפקדים שייבחרו מתוך מאות מועמדים, ישאו בתואר לכל ימי חייהם, ולעולם לא יהיה עיטור רם ממנו.
לאחר מיון ובחירה קפדניים נקבעו 12 גיבורי ישראל. ארבעה מהם קיבלו את העיטור אחרי מותם בקרב. שמונה מהם קיבלו את העיטור בטקס חגיגי בתום אחד המצעדים הראשונים של יום העצמאות, מידיהם של נשיא המדינה וראש הממשלה.
12 הגיבורים היו: אברהם אביגדורוב, בן ציון לייטנר, סימן-טוב גנה, אריה עצמוני, יוחאי בן נון, אמיל בריג, יאיר רחלי, רון פלר, צבי זיבל, זרובבל הורוביץ עמנואל לנדאו ויזהר ערמוני....
בעקבות מעשי גבורה רבים במלחמת יום הכיפורים הוחלט לאחר המלחמה, בשנת 1974, להעניק עיטורי גבורה לעוד 25 לוחמים ומפקדים. באותה עת נקבע כי רק 12 מקבלי האות הראשונים במלחמת העצמאות יכונו "גיבורי ישראל". באותו זמן, נקבעה גם לראשונה צורתו של העיטור, יחד עם עיטורים אחרים, כמו עיטור העוז ועיטור המופת.
ל- 12 גיבורי ישראל ניתנו זכויות מסויימות, כמו פטור ממסים והלוויה צבאית בבוא יום".

תוספת = 12 גיבורים אלה היו זכאים להקבר בחלקת גדולי האומה אבל עד היום כל מי שנפטר, ביקש או ביקשה משפחתו, בשל צניעותם, להקבר בבית קברות צבאי או בית עלמין רגיל ולא להקבר בצד גדולי האומה.

אניטה

אז יאיר רחלי הודה שהמעשה שבגינו זכה לאות הגבורה לא היה ולא נברא...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כושי רמון התגייס לצה"ל -לאחר- פירוק יחידה 101. הוא התגייס לסיירת צנחנים. לא ברור למה, אבל יש מיתוס בארץ (אפילו "במחנה" של צה"ל עשה את הטעות הזאת) שכושי רמון היה ב-101.

אבא שלי שאל את כושי רמון (שאותו הוא מכיר אישית, פחות או יותר), ואני שאלתי את מפקד סיירת צנחנים לשעבר (נראה לי שהוא פיקד על הסיירת ב-56... לא בטוח.) בהרצאה על פעולות התגמול, לאחר ויכוח מר עם המורה להיסטוריה ושאר הכיתה איפה כושי רמון שירת. שניהם יכולים להעיד על זה שהוא שירת בסיירת צנחנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ויקטור חסון מישהו יכול לתת פרטים בבקשה על 12 האנשים היחידים בתולדות צה"ל שקיבלו את אות הגבורה

רק 12 אנשים קיבלו את "אות גיבור ישראל", על תפקידם במלחמת הקוממיות (תש"ח). עיטורים אלו הומרו בשנות השבעים לעיטור הגבורה. 40 איש ס"ה קיבלו את עיטור הגבורה (כולל אותם 12 )

כתבה על אחד מבעלי עיטור "גיבור ישראל": צבי זיבל ("ידיעות אחרונות" מוסף "7 ימים" 1.12.2017 כתבת: אתי אברמוב).