(אני מקווה שזה קשור לפורום הזה)

קראתי בספר "הייתי עוזרו של מנגלה" על אחד ממפקדי המחנה באוושוויץ שחשקה נפשו בספה חדשה לביתו בגרמניה, ולכן ציווה על נגר מבין אנשי ה"זונדרקומנדו" שיבנה עבורו ספה זו.
במהלך הבניה החליטו עובדי ה"זונדרקומנדו" להטמין בספה -שהייתה אמורה להגיע לעולם החופשי- עדות חתומה על ידם על הזוועות שנעשו במחנה. וכך עשו.
למשהו יש פרטים האם הספה אכן הגיע ליעדה והאם נמצאה העדות בשלב זה או אחר?

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

ליעדו.
הרי העוזר הנאצי מצא אותו בספה.
אני יודע מסיפורים אחרים על תחיבת פתקים בבגדי נשים מפוארים שנלקחו מיהודיות ושנשלחו לגרמניה. אולם אין לנו עדיויות אם הגיעו או לא. העובדה שלא מספרים על מבצעים מיוחדים, בקרב עובדי מחסן הבגדים, לאיתור כותבי הפתקים מלמדת על כך ששלטונות המחנה לא קיבלו כל תלונה על כך.
יש לי הרגשה שהידיעה הזאת, ואחרות הן ממקור שנקרא יווא
יידען ווילען אזוי.

לא נשמע אמין למרות שבאושויץ הכל היה אפשרי הזונדר קומנדו לא עשה עבודות צדדיות כמו נגרות עובדי מחסני הבגדים שכונו קומנדו קנדה עד כמה שידוע לי לא הבריחו מידע החוצה אבי היה בקומנדו הזה כשנה

הספר נכתב ע"י רופא יהודי בשם נ. ניסלי שהיה עוזרו של מנגלה, כך שלא נראה לי שאיזה שהוא גרמני מצא את זה לפני שזה שצא מהמחנה.

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

באתר זכרון של יד-ושם אודות האדם שהזכרת:
(ד"ר מיקלוש ניסלי, רופא מומחה מטרנסילבניה, הגיע לאושוויץ ב-1944 ברכבת הטרנספורט הראשון של יהודי הונגריה, ונבחר על-ידי ד"ר יוזף מנגלה להיות עוזרו, יחד עם רופאים אחרים. ניסלי עסק בניתוחים פתולוגיים ובכתיבת דו"חות על ממצאיו במסגרת מחקריו של מנגלה. המסמכים נשלחו ל"מכון הביולוגי והאנטרופולוגי לחקר הגזע" בברלין-דהלם. הרופא סופח ליחידת זונדר-קומנדו במתחם הקרמטוריומים באושוויץ-בירקנאו, שם מוקם חדר הניתוחים הפתולוגיים. אנשי הזונדר-קומנדו, שעליהם הוטל להוציא את הגופות מתאי הגזים, לעקור שיני זהב מן המתים, לגזוז את שער הגופות ולשרוף אותן, נהנו מתנאים מיוחדים, לבשו בגדים אזרחיים ואכלו מכל טוב. אולם מחזור של זונדר-קומדו הוחזק בחיים כארבעה חודשים בלבד, ואחר כך הושמד כדי לפנות מקום למחזור חדש. ד"ר ניסלי הושאר בחיים על ידי מנגלה מעבר לזמן המקובל, כי נזקק לשירותיו. בכל פעם האריך מנגלה אישית את חייו, עד שעל סף תבוסת גרמניה הצליח להימלט. הספר שכתב לאחר המלחמה כולל גם תיאור של מרד יחידת זונדר-קומנדו. לאחר הופעת הספר בשפה ההונגרית ב-1946, קמה סערה בקרב הציבור היהודי בכל רחבי טרנסילבניה, והועלתה טענה כי ניסלי שיתף פעולה עם הנאצים. במשפטים ציבוריים שנערכו אז, הופיעו עדים רבים שהעידו כי עבודתו של ניסלי עבור מנגלה נעשתה בכפייה, וכי הוא עזר במידת האפשר לאחיו לצרה. התנהגותו נמצאה ללא דופי)