מכובדי, אני סבור שאתה טועה בהגדרת המונח אופנסיבה כהוראתו בלוחמה נגד גרילה וטרור
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
א. לכלי כזה תמיד יש מקום, כי בכל מיקרה תהיה תנועה על הצירים- עדיף שהיא תהיה ברכב ממוגן.
ב. "אופנסיבה" כפי שתיארת אינה תמיד אפשרית- בדרום לבנון היא לא היתה אפשרית מסיבות מדיניות (רצון לשמור על שגרת החיים האזרחית בצפון ולא להתעמת עם החיזבאללה בעוצמה רבה באופן מתמשך), בעיראק ארה"ב מחזיקה מעט מאוד כוחות: 130,000 איש במדינה של 26 מיליון איש. עכשיו הצע אופנסיבה מול הפלסטינים בכוח דומה, יחסית - של 15,000 חיילי צה"ל...
|
לא מדובר ולא התכוונתי להנעת אוגדות, חטיבות ואפילו לא גדודים. מקסימום כוח פלוגתי שנע על צירים לא נצפים, לא צפויים, בשעות לא שגרתיות, בכלי רכב מוסווים, מוסווה כיאות או מסוערב.
דהיינו: פעולות מסוערבות, כוחות מיוחדים, מודיעין מדויק. אלו לא זקוקים לכלי רכב כאלו.
חוליית מניחי מטענים והמפעיל שלו האורב בשטח לרכב צבאי מזדמן לא ידעו לעולם בזמן אמת האם ברכב הנוסע על ציר שהם אורבים עליו יושב צוות של כוח מיוחד שלך - או חתן וכלה או סתם מאחרים בנשף משלהם. אין להם שום דרך לדעת זאת. אנחנו יודעים את זה. והם יודעים את זה. לכן עצם המעבר לשיטות פעולה כאלו מוריד מאד את המוטיבציה של מניחי המטענים להמשיך בפעילות מסוג זה. הם יייאלצו למעשה למצוא להם זירות אחרות להתעמת איתך.
למדנו על בשרנו בלבנון שלנוע על ציר מוכה מטענים עם רכב צבאי, משוריין או לא, זו התאבדות לשמה, בזבוז נוראי של חיי אדם. ובנוסף לכל - חסר תכלית צבאית ראויה. מה זה לכל הרוחות "פתיחת ציר" אם הכוח הפותח את הציר חוטף נפגעים כל הזמן? הלא מטרת הגרילה היא להתיש לאורך זמן - והאסטרטגיה הצבאית של פעילות קבועה וצפויה, תנועה על הצירים וכו' משרתת בדיוק את מטרות האויב: הכל קיים שם, רק המטרות חסרות. וצה"ל וצבא ארה"ב בטיפשותם ארוכת השנים יצרו יופי של מטרות לחיזבאללה ולמורדים שם.
אבוי לצבא שצריך לנוע על צירים שהוא לכאורה שולט בהם במפלצות ברזל שכאלו: הפרצה אומרים קוראת לגנב. אסור לחשוב כמו גוליית, ועוד יותר אסור להתנהג ולהתמגן לדעת כמוהו.
ואני מדגיש שוב: לא מדובר על לוחמה נגד דיביזיות משוריינות...אלא על לוחמה נגד גרילה, מנניח מטענים, מתאבדים וכו'.
אני דוחה לחלוטין את התפישה כי על מנת לנוע בצירים יש למגן את עצמך עד אינסוף. יש גבול למיגון והוא בא כמו שראינו על חשבון התמרון ויכולת הפעולה. ויקר מאד.
כלי כזה כבד אגב אפילו ילד עיראקי קטן ומנוזל יכול לחסל עם מקבוק מולוטוב שהוא יטפס וישחיל פנימה.
אם הצירים לא בטוחים וצריך כזה כלי לנוע בהם - אזי משהו בסיסי רקוב בהיערכות הצבא המתגונן. מי שיוצר ומשלים בעצם עם מציאות כזו המאפשרת לגרילה לנוע חופשיים בצירים, ולהניח מטעני ענק (!) איפה ומתי שרק מתחשק להם - עושה טעות איומה. וזה מה שעשה צבא ארה"ב: הם הסתגרו, איבדו את השליטה על הצירים, איבדו את הבטחון בעצמם, וכיום חוטפים שם מטעני צד ענקיים ומשוכללים בפיגועים מצולמים כל הזמן שגורמים למרבית הנפגעים אצלם, כך עושה רושם.
שיטה טובה יותר, יעילה הרבה יותר היא להילחם במניחי המטענים עצמם. בפעילי הטרור. בכל המעגל שגורם למימון, גיוס כ"א, ייצור, הנחת, הפעלת, וצילום פיגוע מטעם צד.
ראשית - הצבא המתגונן צריך להעלים את עצמו מהשטח. ולא לייצר מטרות קלות. ממש ליצור מנגנון cloacking ...
זה אומר: אין סיורים קבועים, אין מוצבים קבועים כמעט, אין בסיסי קבע פגיעים. אם צריך - שילונו על נושאת מטוסים ברחבי הים ויטוסו במסוקים...או יקימו בסיסים במדבר העיראקי, בקרבת הערים ומוקדי החיכוך עם הגרילה. על בסיסים מבודדים קל מאד להגן: יש ציר אחד שמוביל אליהם. והוא יכול להיות נצפה כל הזמן. ממנו אפשר לצאת לפעולות מיוחדות, ואליו חוזרים למנוחה והצטיידות.
מאליו אני מניח כמובן שהגרילה העיראקית לא תחפש הרים או יערות להסתתר בהם - אלא תתמזג באוכלוסיה.
אלא שכשהם יחפשו מטרות להכות בהן עם האמצעים שברשותם - הם לא ימצאו כאלו לרוב.
השאיפה תהיה לייצר מצב שבכל פעם שהם כבר יראו חייל אמריקני - זה יהיה כשהוא תוקף אותם, במקום ובזמן שהם לא יזמו. הם תמיד יהיו בהתגוננות ובריחה. אף פעם לא יחפשו טרף - כי לא יהיה טרף זמין.
זאת המשמעות האמיתית של אופנסיבה בתנאי עיראק, לבנון, והשטחים אצלנו.
אצלנו קוראים לזה "הקטנת חתימה". אבל הרעיון הוא להעלם מהשטח. להקטין את הנוכחות למינימום.
וזה כמובן לא אומר שאתה לא נלחם בהם - אלא שאתה מסתגל לשיטות הלחימה שלהם, ולא הופך את עצמך למטרה קלה בו בזמן.
אז איך לממש זאת? מחסומי קבע, תצפיות, חיישנים מסוגים שונים, כמות גדולה של מחסומי פתע ניידים וקצרים בזמן, מארבים ממושכים של כוחות מיוחדים בנקודות שולטות, וכמובן ומעל הכל: פיתוח יכולת אמינה להפללה וסגירת מעגל אש מהיר על חשודים בהנחת מטענים.
הצבא המתגונן צריך לפתח אמצעים ושיטות להגנה על הצירים בשאיפה לצוד ולסכל אחוז גבוה ככל האפשר של מניחי מטענים. עם ההצלחה תבוא ההצלחה הגדולה יותר: סיכלת חוליה? מנעת כמה וכמה פיגועים עתיידים של אותה חוליה, והרתעת אחרות. יצרת מאזן הנוטה לטובתך.
הלא ממה נפשך: אם אתה מצייד נניח כוח של סיירת מטכ"ל למשל בכלי רכב כבד כזה כמו MRAP ומורה להם לנוע איתו לעבר כפר מסוים ולעצור מבוקש - הוא יעשה כל כך הרבה רעש ומהומה, שבפעם הבאה שתנסה להגיע לשם עם כזה כלי - סביר להניח שכבר יחכה לך שם מטען או RPG או קורנט מתאים שאם לא יהרוג את הצוות - ינטרל אותו בהלם הפיצוץ, והכוח ייאלץ לסגת.
תנועה חשאית רגלית או רכובה, מסוערבת, של כוח קטן ומיומן, המלווה במזלטי"ם ותצפיות ארוכות טווח, צלפים, כוח אש מוסק, תצפיות מוטסות ועיניים ערניות נוספות, כולל אמצעי ראיה אלקטרוניים, וכגון משתפי"ם ויומינט או כוחות מיחדים קטנים ומוסווים הפזורים בשטח ומדווח בזמן אמת (עיניים ערניות אגב הוא ביטוי ששאלתי מידידנו נאסראללה, שהשתמש בו במסיבת עיתונאים אחרי פעולת השייטת באנצריה), עדיפה בעיני על כל צורה אחרת של לוחמה בגרילה וטרור.
מחסומים + תצפיות יעילות 24X7 על הצירים יכולים למנוע חלק גדול מהנחות המטענים ותנועת
המבוקשים ומטמיני המטענים.
כעת, בעיראק, מדינה גדולה, רוב האוכלוסיה והבעיות מתרכזות במספר מועט מאד של ערים גדולות ושטחים אורבניים וחצי כפריים.
הבעיות בעיראק זועקות ליישום אסטרטגיה של הפרד ומשול - בדיוק מה שהגנרל פטראוס מיישם כרגע אם יורשה לי להעיר. וזה אחרי תקופה ארוכה של התשבללות והתבצרות בבסיסים סגורים. האמריקנים סוף סוף יוצאים לשטח וקוצרים הצלחה עושה רושם. אבל נחכה ונראה.
על ידי חלוקה נכונה לתאי שטח והקצאת כוחות מיוחדים בהתאם, ביצוע החסימות המתאימות בדרכים (לצורך בידוד תצאי השטח זה מזה ובקרה על הנכנסים והיוצאים מהם, השגת מודיעין תמורת מעבר וכו', לא אלאה אותך בשיטות המוכרות), שליטה וניטור אמצעי תקשורת כגון רשתות סלולריות ואלחוט, ושימוש מאסיבי במספר גדול של סייענים ומשת"פים שייצרו מודיעין יומיומי לצורכי מעצר חשודים חקירה וחוזר חלילה - אפשר יהיה לייצר את המאסה הקריטית של "נוכחות" אפקטיבית, שתביא לתוצאות.
באמצעות מספר קטן יחסית של כוחות בנקודות שולטות, (שם אין להם מחסום ווטצ' כידוע) - אפשר לייצר סגירה יעילה מאד של תא שטח מבודדים יחסית. בידוד תא השטח הכרחי לצורך השלמת הטיפול והטיהור שלו, והשלטת הסדר בו.
האסטרטגיה המובילה כאן צריכה להיות "הפרד- ומשול".
אני כמובן לא מתאר משהו חדש: זה בדיוק מה שעשו שרון, מופז ובוגי אחרי שנבחר בלוחמה נגד הטרור הפלשטיני. זוכר מה סיפרו לנו? שאין תשובה לטרור המתאבדים. שהמחסומים לא יעילים. שהגדר לא יעילה.
ישראל הצליחה להביא את הטרור הפלשטיני לרמה נסבלת בגלל שכל השיטות ה"קונבנצונליות" נוסו ונכשלו ואזרחינו נטבחו פה ברחובות על ידי מתאבדים.
ברגע שהצלחנו בשיטת ההפעלה המתוארת לעיל, הסתבר כי אין דבר מצליח יותר מההצלחה עצמה: המזל הולך תמיד עם המצליחים...והמצליחים נתפסים כברי מזל. דהיינו, עם אלו שלא פחדו לקחת סיכונים ולהעז להתעמת עם הנחות היסוד התבוסתניות ששלטו פה.
אין סיבה שזה לא יעבוד שם - כי גורמי הטרור והגרילה בעיראק מיישמים למעשה את אותן שיטות שיושמו נגדנו: פיגועי מתאבדים, מטעני צד, מכוניות תופת. לכל אלו נמצאו תשובות טובות אצלנו.
נערך לאחרונה ע"י שטורס בתאריך 24-01-2008 בשעה 14:52.
|