שלום, שמי גילעד ואני חניך במכינת עמי-חי (מכינה קד"צ) שבמושב ארגמן שבבקעת הירדן.

כבר הרבה זמן אני צופה כאן מהצד בשקט ומנסה ללמוד ולהעשיר את הידע שלי ולשמחתי אני לומד המון!
השבוע התפתח בין כמה חברה והמדריך במכינה דיון מעניין מאוד על "מה אדם שמקריב את חייב (למשל רב סר"ן רועי קליין שסיפורו השפיע עלי אישית מאוד) חושב בשניה האחרונה לפני ההחלטה על המעשה.
ויותר מזה, האם בסיטואציה כזו אדם חושב על מה שהוא עומד לעשות או שהגוף פועל על פי דחפים פנימיים שאולי אצל אנשים כאלו בנויים בצורה טובה יותר מאנשים אחרים?

תוך כדי השיחה שלנו נזכרתי שלפני לא הרבה זמן ראיתי כאן בפורום קישור לסרטון של מפקד בגולני
שבהתקלות ברצועת עזה הסתער על מחבל עם רימון בידים חשופות והחלטתי שאני יעשה מאמץ ליצור עם
אותו מפקד קשר ולנסות לברר את העניין מפיו.

אני ישמח אם תוכלו לעזור לי! קודם כל ביצירת קשר עם אותו מפקד, אך גם אם תוכלו להפנות אותי
לאנשים נוספים עם סיפור דומה ולא דווקא מהשנים האחרונות.

אני מודה לכם מראש על כל עזרה שהיא!
(גם סיפורים ללא קצה חוט ליצירת קשר עם האדם יתקבלו בברכה!)




-גילעד-

לתת לך פרטים מועטים על האיש:
סרן ניתאי עוקשי, מ"פ בגדוד "ברק" של חטב' גולני.
קישור לסרטון ההתקלות
http://news.nana10.co.il/Article/?A...=522543&sid=126
תמונה שלו עם האלוף יואב גלנט בעת הענקת הצל"ש:

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nip4 האם בסיטואציה כזו אדם חושב על מה שהוא עומד לעשות או שהגוף פועל על פי דחפים פנימיים שאולי אצל אנשים כאלו בנויים בצורה טובה יותר מאנשים אחרים?

לאנשים האלו יש דפיקות מסויימת ובטח שהם לא בנויים טוב מאחרים. הם מוכנים להקריב את החיים שלהם ו/או של אחרים) עבור ערך שאותו הם מגדירים נעלה.
אם אני חושב שלנסוע באאודי אדומה זה הערך הנעלה ביותר ובשביל לממש את הערך הזה אני מוכן לעשות הכל כולל לההרג עבור זה אז אני מאמין שתחשוב שאני אדיוט.
עכשיו תחליף את "לנסוע באאודי אדומה" ב"תחיית העם היהודי בארצו" או כל ערך אחר שנראה לך נעלה. האם אני עדיין נראה לך אדיוט?

אני מרשה לעצמי לדבר כך כאחד שיותר מידי פעמים הסתכן סיכון מיותר עבור "ערך נעלה".

שמו של הקצין שאתה מחפש הוא עוקשי חיפוש על השם הזה, כולל כאן בפורום, יתן לך מספיק תוצאות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

"וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש"

הוא תהיה אודות האלמנטים הפאתולוגיים שיש במוכנות הנפשית לאבד את חיך למען מטרה מופשטת, שפעמים רבות אם תבחן אותה בעצמך, לא בטוח שהיא עד כדי כך ראויה לקורבן.
יתרה מכך, יש כאן השקה לדיון מרתק בשאלת תפישת הלוחמים את חייהם, שהרי לו ערך החיים היה מדורג גבוה בתפישת עולמם, סביר שלא היו ששים אלי קרב ומוות.

ש"רק בשם החיים הולכים בני האדמה למות" (נחמן סירקין).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ואולי...
ישובים מסויימים בישראל הפכו לספרטה מודרנית שבה אם חייל חוזר מהמלחמה אימו תולשת את שערותיה מרוב צער...
אהבתי את רועי וחשבתי שהוא גיבור עוד הרבה לפני שהוא נהרג. הייתי ממשיך לחשוב כך גם אם לא היה קופץ על הרימון הזה. גם אם כולנו גאים בו על המעשה הזה וילדיו יגדלו מלאי גאווה על האבא שהיה להם אני מניח שהיה עדיף אם הוא עדיין היה עימנו היום.

גלעד, פותח האשכול, בדוק "מעשי גבורה והקרבה" קטנים יותר. שאולי לא הפכו מספיק למיתוס. לדוגמא: מעשהו של נועם אפטר הי"ד בפיגוע בישיבה בעתניאל. תוכל לנסות להגיע אל החבר'ה מפלס"ר צנחנים שהשתתפו ב"צמצום טווח" ולהשוות בין ההתנהגות של דוד גרניט הי"ד לעופר שרון (אגב, ככל שאני חופר בזה יותר עופר דווקא תיפקד לא רע).

קשה לי להאמין שתצליח להגיע לתוצאות מדעיות. רבים כבר חקרו את הנושא ולא הגיעו לתוצאות.
מה גרם לאנשים מסויימים בקיץ 2006 להתגייס למילואים ולהיכנס ללבנון למרות שלא קראו להם ולאחרים לברוח בלילה כדי לא להיכנס למרות שקראו להם וכבר היה להם תפקיד מוגדר?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כששמעתי על הקרבתו של רועי קליין ז"ל התעוררו בי כמה תהיות שהעיקרית ביניהן הייתה מה מביא אדם להקריב באופן ודאי את חייו?
אמנם, באותן נסיבות, ללא צל של ספק, זהו היה הדבר האצילי ביותר לעשות אך האם זה הדבר הנכון ביותר לעשות? כיצד ניתן לדעת בשבריר הזמן שיש לך, מהרגע שראית את הרימון ועד שהוא יתפוצץ, לעשות שיקולים טקטיים,מוראליים וערכיים? יכול להיות שלהקריב את חייו של המפקד הבכיר בכח בקרב שהסתבך אינו דווקא הדבר הנכון טקטית שכן הוא יכול להביא לסיומו המהיר יותר והמוצלח יותר של הקרב ולעומת זאת יכול להיות שהרג חמישה לוחמים נוספים (פוטנציאלית) בנוסף על אלה שכבר נהרגו היה פוגע אנושות במוראל הפלוגה מה שיכול היה להביא בסופו של דבר לפניאקה והסתבכות נוספת (לא הייתה סכנה של הפסד בקרב הרי הייתה עליונות בכל הפרמטרים לטובתנו אבל בסיטואציות אחרות פגיעה מוראלית אנושה עלולה לגרום להפסד בקרב).
בעצם לא ניתן בזמן המעשה לקבוע האם הוא המעשה הנכון לעשות או לא והכלי היחידי, לדעתי, שעומד לרשותך במצב קשה שכזה הוא הערכים עליהם גדלת וחונכת (הרי אף אחד לא מלמד אותך בטירונות לקפוץ על רימון שנזרק לעבר הכח) ויתרה מזאת, לדעתי, ההחלטה להקריב את חייך בסיטואציה כזאת או אחרת כבר נגמלה בליבך הרבה לפני שהיה צורך שבאמת תצטרך לעשות זאת רק כך תוכל ללכת אל מותך בעיניים פקוחות וללא שמץ של הרהור או חרטה ולו רק בגלל שאין לך זמן להרהר או להתחרט.
סביר להניח שרועי קליין ז"ל ראה לנגד עניו את ערך הרעות ואחוות הלוחמים בלבד ויותר מסביר להניח שמישהו שלא התחנך וגדל כמוהו היה זועק רימון, רץ וסופר כמו שלמד מהרגע שהגיע לצבא. קשה לדבר על המקרה בצורה קרה ועניינית אבל באמת שאני לא יודע אם זה היה הדבר הנכון ביותר לעשות באותו הרגע מה שכן זה היה דבר אצילי ואמיץ מאין כמוהו לעשות ועל כך רועי קליין ז"ל יזכר כאחד מלוחמיה הדגולים של מדינתנו הקטנה.


נ.ב.
אני חושב שהנושא (המרתק) הנ"ל ראוי לאשכול משל עצמו ויכול להוביל לדיון מעניין מאוד.

יואב.

מעבר לחינוך ולערכים מסתתר גם אינסטינקט קדמון.
גנטיי?
יש מצב שהוא מופעל בסיטיואציה מסוימת גם ללא חינוך לערכים אלו ואחרים?

אימונים צבאיים כהלכתם אמורים לכפות על החייל משמעת עצמית וקבלת מרות, בדיוק כדי שיוכל לכבוש את היצר הזה שאומר לו לקחת את הרגליים ולהתחפף.
בנימה אישית, בכל סיטואציה בה היה איום ישיר או מרומז על חיי, האינסטיקנט המיידי שלי היה להתחפף משם מה יותר מהר. הניסיון מלמד להוריד ראש, לקחת נשימה עמוקה, ואז לפעול כדי להגיע למגע.
הסתערות מול אש היא ארוע המנוגד לכל אינסטינקט השרדותי, וכמו שהזכירו כאן למעלה, מונעת מהרבה מניעים רגשיים כמו רעות, סולידאריות (אחוות לוחמים) ועוד. את זה אפשר לטפח תמיד במסגרת היחידה, וזה טוב ויפה וחשוב מאוד, אבל הבסיס הוא פעולות אוטומטיות, תרגולות בסיסיות, מה-"קדימה הסתער", "תנועה בדילוגים", "איגוף" וכו'... ואת זה מטמיעים רק בהרבה אימונים ומשמעת שטובעים אותה בנפשם של הלוחמים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי freedom_fighter בנימה אישית, בכל סיטואציה בה היה איום ישיר או מרומז על חיי, האינסטיקנט המיידי שלי היה להתחפף משם מה יותר מהר. הניסיון מלמד להוריד ראש, לקחת נשימה עמוקה, ואז לפעול כדי להגיע למגע.

תפסיק להצטנע!
אל תטעו בfreedom_fighter עם כל יפיפיות הנפש שלו מדובר בלוחם אמיתי שמסתער כשצריך ומתפקד מעולה תחת אש.
כבר היו לי מפקדים שתחת אש רעדו ולא תפקדו. מפקד שכדי להתחמק מטילים הפקיר עמדה בלי לדווח והסתיר את הטנק בתוך מצבור תחמושת כשפצמ"רים נופלים מסביב. freedom_fighter שונה מהם גם אם מחר חלוץ חוזר להיות הרמטכ"ל ופרץ שר הביטחון ומחרתיים פורצת עוד מלחמה איתו אני מוכן לחזור לטנק.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי freedom_fighter אימונים צבאיים כהלכתם אמורים לכפות על החייל משמעת עצמית וקבלת מרות, בדיוק כדי שיוכל לכבוש את היצר הזה שאומר לו לקחת את הרגליים ולהתחפף. בנימה אישית, בכל סיטואציה בה היה איום ישיר או מרומז על חיי, האינסטיקנט המיידי שלי היה להתחפף משם מה יותר מהר. הניסיון מלמד להוריד ראש, לקחת נשימה עמוקה, ואז לפעול כדי להגיע למגע. הסתערות מול אש היא ארוע המנוגד לכל אינסטינקט השרדותי, וכמו שהזכירו כאן למעלה, מונעת מהרבה מניעים רגשיים כמו רעות, סולידאריות (אחוות לוחמים) ועוד. את זה אפשר לטפח תמיד במסגרת היחידה, וזה טוב ויפה וחשוב מאוד, אבל הבסיס הוא פעולות אוטומטיות, תרגולות בסיסיות, מה-"קדימה הסתער", "תנועה בדילוגים", "איגוף" וכו'... ואת זה מטמיעים רק בהרבה אימונים ומשמעת שטובעים אותה בנפשם של הלוחמים.

חסרים לך הרבה נתונים בכדי להגיע למסקנה כזו.
אחד מהם הוא חדוות הקרב שכמה מהלוחמים לוקים בה.
אחד הסממנים המלווים את החיילים הנ"ל עירנות מוגברת וראיה מרחבית שלא פוסחת על הפרט הקטן ביותר.

קוראים לזה ADHD אטינסטינקט חייתי של צייד והישרדות.
רע מאד בחיי היום יום של העולם המערבי. מועיל מאד במלחמה.
אין קשר לחדווה

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

המושג הזה לא נכתב בפורום הנ"ל אלה בשדות הקרב.
אם כתבו חדוות קרב, אז הם ידעו על מה הם כותבים (ואני יכול להעיד).
יש עוד כמה מושגים הקשורים לאותו עניין כמו ששים אלי קרב.

לדעתי הקרבת חייך זו פעולה שנוגדת הרבה מאוד אינסטינקטים. למעט אולי אם המגינה על גוריה איני מצליח לחשוב באיזו סיטואציה בעל-חיים כלשהוא מקריב את חייו (בכוונה לקחתי את הדוגמא הזאת כיוון שבעלי חיים לא מושפעים מחינוך או ערכים אלא מאינסטינקטים בלבד ) - לרוב האינסטינקטים המוטמעים בנו אמורים למנוע פציעה שלא נדבר על מוות.


יואב.

לדעתי הערך המופשט שלמענו סיכנו והקריבו חייהם רוב רובם של אלו שעשו מעשה "לא הגיוני" שכזה הוא לא משהו מורכב כמו ציונות, זכות העם היהודי לבית לאומי או ערך דומה מלא פאתוס. הם סיכנו והקריבו עצמם עבור ערך קטן, פשוט ובגובה העיניים - רעות.

ציטוט:

שבועת אמונים בצה"ל פקודת צה"ל, התש"ח-1948, קובעת כי כל אדם המשרת בצה"ל חייב להישבע אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים (סעיף 3). פקודת מטכ"ל 33.0915, "שבועת אמונים לצה"ל וחלוקת נשק לטירונים", מסדירה את נוהל השבועה בשני שלבים כדלהלן: א. השבועה האישית נעשית בבקו"ם באמצעות חתימה על טופס 500 – "שבועה לצה"ל"; ב. השבועה ביחידה נעשית בטקס חגיגי המשולב בקבלת הנשק האישי. נוסח שבועת האמונים הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעותו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל. לאחר שהמפקד מקריא את נוסח השבועה כל טירון עונה "אני נשבע(ת)"; חיילים דתיים עונים "אני מצהיר(ה)". אחר כך ניתן נשק לכל טירון. בסיום טקס ההשבעה הטירונים מקבלים שי מצה"ל: הרבנות הצבאית מנפקת ליחידות ספרי תנ"ך לחיילים יהודים, ספרי הברית החדשה לנוצרים, ספרי קוראן למוסלמים ומדליה לדרוזים. כל חייל מקבל במעמד השבועה ספר על-פי אמונתו ועל-פי בקשתו.

כל אחד שמתייחס ברצינות לשבועתו / הצהרתו צריך להבין למה הוא התחייב ולמה התחייבו חבריו

לדעתי כדי ליצור איתו קשר כדאי לפנות לחטיבת גולני ,לומר להם מה שרשמת כן ולהתפלל שיענו לבקשתך...

אני חושב שאנשים שכאילו שמוכנים להקריב את חייהם, זה לא דבר שבא להם באותו שנייה,זאתי תפיסה של אני יוצא לקרב ומוכן להקריב את החיים שלי למען המדינה והחברים שלי/לוחמים ולא משנה מה יהיה.

זה אישיות ואופי של בן אדם...

זאתי רק דעתי..

דבר ראשון שעלה במוחי היה המקרה בו חבר'ה שלנו פלוס כח צנחנים
באימון לקראת פעולה כלשהי שנערך במשטרת גשר הישנה
רימון 26 שהושלך כאילו לחדר חזר למסדרון בו שהו הרבה חבר'ה ועמד להתפוצץ
החבר'ה כולם נשכבו על הרצפה כשרגליהם לכיוון הרימון והמתינו
הרימון התפוצץ במסדרון ואיש מהם אפילו לא נפגע
מזל טהור??.....לא רק........
ידוע שרסיסי הרימון עפים במעין משפך כלפי מעלה ומי שצמוד לקרקע סיכוי רב שלא יפגע
אז בלי לגרוע ממעשה הגבורה יכול להיות שהכל היה יכול להיות אחרת....חומר למחשבה

באיזה מרחק מהרימון הם נשכבו?

מישהו זרק את הרימון למעין גומחה שבגלל החושך הוא חשבה לדלת
הרימון כמובן חזר מיידית למסדרון ולא היה זמן או מקום להתחבר
ואז הוא צעק אז''ר (יענו אויב זרק רימון) וכולם נשכבו איפה שהם היו
מזל....השגחה עליונה.....שכל??
תחליטו לבד.............................

מזכיר לי סוג של ספק אגדה ספק סיפור על ארז גרשטיין ז"ל, על כך שנהג להדגים את המתואר על ידי הוצאת ניצרה מרימון ושכיבה לידו.

עכשיו כבר אפשר לספר

נושא ההקרבה העצמית נידון בהרחבה במסגרת ענף מדעי שניקרא סוציוביולוגיה. לכאורה, הקרבה עצמית מנוגדת לעיקרון השרידות שמרכזי לתיאורית האבולציה. לפי ה"הגיון" האבולציוני, ייצור ששומר על עצמו ושורד יעביר את הגנים שלו הלאה וכך אותם גנים "אגואיסטיים" יעברו הלאה בעוד הגנים האחראים להקרבה עצמית ייעלמו מהעולם. אולם, איך ניתן להסביר מה שרואה כל מי שחי במשק חקלאי: את התרנגולת שנלחמת ללא סיכוי בנחש על מנת להציל את אפרוחיה? את העדרים שיחצצו בין הטורפים ובין הצעירים?
יותר מזה, איך ניתן להסביר את עקיצתהדבורה בהתחשב בכך שהיא תמות בוודאות בעיקבות העקיצה?
ובכן, יש סויציביולוגיים שטוענים שמין שלם שורד בעקבות זאת שיש בו גנים שמאפשרים הקרבה של פרטים לטובת הכלל. מין שמשמר גנים כאלה יאפשר הגנה על הצאצים חסרי המגן גם במחיר מוות של אחדים וכך יועברו הגנים לדור הבא. מין שאין בו גנים כאלה יעבור מהעולם כי החזקים יברחו ויפקירו את הצאצאים ואת הנקבות ההרות.
ובאותו עניין: אורי מילשטיין כתב פעם שגברים אמיצים אין הרבה ובכל מקרה אין אומץ כמו אומץ של אם שמגנה על ילדיה. אני נוטה להסכים איתו בנקודה זו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס יותר מזה, איך ניתן להסביר את עקיצתהדבורה בהתחשב בכך שהיא תמות בוודאות בעיקבות העקיצה?

בגלל שהדבורה בכל מקרה לא מעבירה את הגנים שלה הלאה, רק המלכה היא שמולידה את הדור הבא.

אני לא חושב שדיבור על גנים אלטרואיסטים מתאים לדיון הנוכחי. כל הדיון הביולוגי בנושא מניח קרבה גנטית משמעותית בין הפרטים בהם מדובר - הורים שמקריבים את חייהם עבור צאצאיהם למשל, או הקרבה בתוך קבוצה קטנה שבה כל הפרטים קשורים אחד לשני באופן הדוק. לא הייתי משליך מכך על הקרבה בסיטואציות הרבה יותר מופשטות כגון קרב אנושי, כאשר האיום על הקרובים הגנטיים שלך כלל אינו מוחשי אלא תיאורטי בלבד. הרבה יותר סביר שפועלים פה כוחות חברתיים כלשהם מאשר עקרונות גנטים תיאורטים.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

בנוסף. בקרב אנוש כנגד אנוש בהקרב שלך, או בקטילת האוייב אתה מפריע לשימור הגנים ולא תורם לו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מוזר שבכל הדיון עד כה, בין גורמים חברתיים לביולוגיים, נזנח המימד המיתי/דתי.

כולנו מכירים את המחבלים המתאבדים, אבל הם דוגמא קצת בעייתית שלא נעים להשוות אליה אנשים מהוגנים יותר. אולי המונח "פידאין", "המחרפים את נפשם" מתאים יותר.

אדם שמאמין באמונה שלמה כי מובטחים לו חיי נצח בעולם הבא, גלגול נשמות או אפילו מימד מיתי-חילוני לחלוטין נוסח תהילה בה שמו יחיה לעד, עשוי לקחת סיכונים גדולים יותר מהרגיל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד מוזר ש...נזנח המימד המיתי/דתי... אדם שמאמין באמונה שלמה כי מובטחים לו חיי נצח בעולם הבא, גלגול נשמות או אפילו מימד מיתי-חילוני לחלוטין נוסח תהילה בה שמו יחיה לעד, עשוי לקחת סיכונים גדולים יותר מהרגיל.

למה אתה אומר נזנח? לפחות נרמז:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון ואולי... ישובים מסויימים בישראל הפכו לספרטה מודרנית שבה אם חייל חוזר מהמלחמה אימו תולשת את שערותיה מרוב צער...

וגם:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YoavG והכלי היחידי, לדעתי, שעומד לרשותך במצב קשה שכזה הוא הערכים עליהם גדלת וחונכת (הרי אף אחד לא מלמד אותך בטירונות לקפוץ על רימון שנזרק לעבר הכח) ויתרה מזאת, לדעתי, ההחלטה להקריב את חייך בסיטואציה כזאת או אחרת כבר נגמלה בליבך הרבה לפני שהיה צורך שבאמת תצטרך לעשות זאת רק כך תוכל ללכת אל מותך בעיניים פקוחות וללא שמץ של הרהור או חרטה ולו רק בגלל שאין לך זמן להרהר או להתחרט.

אני לא לגמרי מסכים עם התפישה שלך את אמונות הרקע. אך בהחלט חושב שיש להן תרומה מכריעה למונות להקרבה.

לא סתם הצעתי לחקור את "צמצום טווח". אני מאמין שמחקר שישווה בין ההתנהגות של עופר שרון להתנהגות של דוד גרנית בארוע הזה וישווה בעיקר את הרקע שעליו גדלו והתחכנו יכול למצוא סיבות להקרבה של גרנית (שאפשר אפילו לתאר אותו כ"אפליפלט" או "דודו" של ימינו). היו לוחמים אחרים (כולל מפקדים) חובשי יפות ומתנחלים בארוע שתיפקדו שונה מגרנית. אבל אפשר, די בקלות, לראות רקע /שונה אצלם (יצויין שהצורה שבה נהרג גרנית שונה מאד מהצורה שבה נהרגו שני ההרוגים האחרים בארוע הזה: איתן בלחסן ולירז טיטו).
תוכלו לעיין בקטעי ההספדים לגרניט שמובאים כקישור לעיל ולראות כיצד צומח רגש הקרבה שכזה. א0ם אני זוכר נכון אז רועי היה בהלוויה של גרניט (גם אם לא הוא בטח קרא את הדברים של הרב סדן).

אגב, יש לי הרגשה שפותח האשכול, כבר בעצם הרצון לחקור את הנושא הלא פתיר הזה, כבר נמצא בתוך אותם אלו שמוכנים להקריב.


במאמר מוסגר אציין שאני לא בא בתלונות לאורח החיים/חשיבה אמונה הזה. אך כן מעוניין לחקור אותו ואת פירותיו יותר .
אנחנו רחוקים מספרטה. אצלנו לא זורקים את הנכים מראש הצוק כדי להתנפץ על הסלעים. להפך.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון אצלנו לא זורקים את הנכים מראש הצוק כדי להתנפץ על הסלעים. להפך.

כחברה זה עדיין נכון לגבינו. כמדינה - כבר לא כל כך.
וכאן נכנסת עוד שאלה די טעונה לשרשור הזה - מי שולח את החייל למשימותיו, החברה או המדינה. ואיך משפיעה התפישה האישית שלו לגבי זהות השולח על הנכונות להקרבה באותן שברירי שניה של החלטה.

ציטוט:

מי שולח את החייל למשימותיו... ואיך משפיעה התפישה האישית שלו... על הנכונות להקרבה באותן שברירי שניה של החלטה.

ראה החתימה שלי והדיון על הסרט של ניר טוייב...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לדעתי, כל ארוע שונה מהשני. אי אפשר להקיש מה שהיה בארוע אחד שיהיה דומה במשהו לשני.
אני לא השתתפתי בקרבות ושמעתי ירי רק מרחוק ולהגיד האמת גם פחדתי.
היו מקרים שכדורים עפו לכוון שלי, אך עברו מרחוק. להלחם פנים אל פנים ולראות את הלובן בעיני האויב זה משהו אחר.
אין לדעת מה עובר בראשו של אחר, אולי התפלל לבורא, אולי חשב על משפחתו,
בואו ונשאיר את זה כמורשת לדורות הבאים, אשר יתחנכו על מעשי הגבורה אשר השאירו לנו ההולכים...