במקור נכתב על ידי knight1
ברשותך, אתייחס לתיקון שלך בסדר שונה:
כפי שצויין ככר באשכול אחר, ה-F-22 טס בתצורה לא-חמקנית כך שצוות הטופולב יכול היה לגלותו בקלות באמצעות מכ"ם ההגנה של הזנב.
אין באף-22 מתג "חמקנות" דו-מצבי: ON, OFF. הוא יכול לטוס כשהשח"ם שלו קטן יותר או גדול יותר ולא בהכרח יש לטייס שליטה על גודל שח"ם המוכתב מפרופיל משימה ותצורה.
תן לי קצת קרדיט - ברור שהתצורה קובעת וציינתי זאת בפירוש. F-22 עם נתיקים ורפלקטורים אינו חמקן. סביר מאוד להניח שעם נתיקים בלבד השח"ם שלו נמוך מהשח"ם של מטוס קרב קונבנציונאלי בתצורה חלקה, אבל כל הפרסומים הגלויים המוכרים לי מציינים שטיסה עם מטען חיצוני - כולל נתיקים - מגבירה את השח"ם שלו בצורה משמעותית ומגדילה מאוד את הטווח בו ניתן לגלותו.
אני מקווה שיש לך הערכה מלומדת לגודל השח"ם של אף-22 במצב "חמקן" ושאתה שולט בנוסחת המכ"ם הקובעת שטווח גילוי יחסי לשורש הרביעי של יחסי השח"ם. אם שח"ם הראפטור גדל פי 10 (גידול עצום!), טווח הגילוי שלו גדל רק ב- 78%. כלומר, אם מכ"ם צריח הזנב מגלה ראפטור מטווח של 1 מי"מ כשהראפטור במוד "חמקנות", כעת, בגלל הגידול הפתאומי בשח"ם במוד "חשפנות"(בערך משח"ם של אף-16 לשח"ם של בי-52) הראפטור יתגלה מטווח של פחות מ-2 מי"מ.
מכ"ם בק"ש מעל צריח זנב הטו-95 מפעיל תותח דו-קני בקוטר 23 מ"מ שטווחו המרבי 1.3 מי"מ. אין סיבה (גודל צלחת, טכנולוגיה של שנות ה-60 או ה-70) שלמכ"ם זה יהיה טווח גילוי העולה על 6 - 8 מי"מ למטרה בעלת שח"ם של כ-5 מ"ר; אלו, בערך, נתוני ZSU-23. בטווחים אלה, אף-22 בתצורת "חמקנות" מכ"מית מיטבית, הוא מטוס בגודל של "בז" וממילא נראה חזותית ב-"גלגל עין סימן 1" כפי שתרגמת יפה. למכ"ם זנב הטו-95 אין כל משמעות במונחי התראה/גילוי בטווחים האלה.
אז אנחנו כן מסכימים שמכ"ם בקרת אש של צריח זנב יכול לגלות רפטור בתצורה לא-חמקנית מטווח קרוב האופייני ליירוטים מהסוג שנדון כאן.
לדעתי, ההזנקה המצולמת של זוג מיירטי אף-22 באה להצהיר את ההצהרה הבאה:
"קומרד פוטין, אם התפתית לחשוב שבעקבות קרקוע מערך ה-"בזים", טייסי ה-ANG יושבים כעת בבר הטייסת מחוסרי עבודה וסובאים בירה אמריקנית, מוטב שתחשוב שנית. שתי פלטות מתכת קטנות, בחלק האחורי של החופה, הן לא סיבה טובה מספיק. F-15E הוא מיירט בעל יכולות א"א טובות לפחות כשל "בז" ואנחנו בדרך לפתור את המשבר הזמני הזה. אולי נסתייע בידידינו היפנים שלא קרקעו למעלה מ-200 "בזים" שברשותם, או בעזרת הישראלים שבדקו את ה-"בזים" שלהם רק כדי לגלות שאין בעיה.
חוץ מזה קומרד פוטין, כדאי שתתבונן בתמונה שנית. האף-22 מבצעי. לכן אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוקסוס מסוים ולתת למס' 2 מצלמה טובה (טייס כוננות יירוט שרץ למטוס אך לא שוכח לקחת מצלמה...) כדי שתבין שלא אתה משתעשע עמנו אלא להיפך. כדאי שתיזכר שבמקרה של חדירה עוינת למרחב האווירי שלנו, צוות הטו-95 לעולם לא יראה ולעולם לא ידע מה פגע בו ממרחק של לפחות 40 מי"מ. כדאי שתדע שאת התמונה שצילמנו תלינו בטייסת כדי שהחבר'ה יוכלו לצחוק על הטייס המיירט שבאמת התאמץ, עם מנועים על גבול הסרק, כדי לשייט במבנה מכונס עם הטו-95. האם עד כאן קומרד פוטין?".
וכדי להעביר את המסר במלואו, הגיוני שהמיירטים יטוסו בתצורה לא-חמקנית ויכול להיות שאף יפעילו לסירוגין את המכ"ם כדי להבהיר לאורח בצורה חד-משמעית מה מצבו.
כמון כן, סביר להניח שהמטוסים האמריקאים לא טסו בדממת מכ"ם ולכן ניתן היה לדעת על קיומם הודות למערכת ה-RWR.
אינך יודע מהו שח"ם אף-22 בתצורה חלקה. לכל היותר אתה מעריך אותו ברמת דיוק של פלוס מינוס אלף אחוזים (!). אל תניח שהאמריקאים שוטים מספיק כדי לתכנן מיירט "חמקן" רק בתצורה חלקה, אך הופך ל-"לא חמקן" עם נתיקים. לתכנן נתיק, או מטען חיצוני אחר, בעל שח"ם זעיר הוא מבצע קטן מאד במושגי "לוקהיד-מארטין".
לא הערכתי שום דבר ואינני מתיימר לדעת. זה שוב דיון אקדמי.
לאף-22 מערכת "התכת מידע" מעולה כך שהוא ראה על הצג הרב תכליתי שלו את הטו-95 מטווח של לפחות 250 מי"מ בלי שפלט החוצה אלקטרון בודד אחד; כולל הנחיות בקר יירוט ה- AWACS. טייס הראפטור היה מסוגל לנעול על הטו-95 טיל מכ"ם ולשגר על מטרה לא-מתמרנת זו מטווח מרבי, ללא הפעלת מכ"ם או חיישן אקטיבי אחד.
שוב, תן לי בבקשה את הקרדיט כפי שאני נותן לך. אין עוררין על יכולות אלה, אבל כאן מדובר ביירוט נוסח המלחמה הקרה עם ROE ברורים מאוד ולא בהליכה למפגש במטרה להפיל.
אינך יודע מהן ההנחיות לטייסי האף-22 במקרים בהם קיים חשש לשח"ם; איזה אמצעי ל"א אקטיבי להפעיל ובאיזה מודי פעולה.
נכון, אינני יודע ואני חושב שגם אתה לא (אם כן, אני מוריד את הכובע). אני יודע מה היו חוקי המשחק של יירוטים מסוג זה בתקופת המלחמה הקרה ואני מוציא מכאן הערכה חצי-מלומדת.
לכן, לכתוב שהאף-22 "טס בתצורה לא-חמקנית" או "לא טסו בדממת מכ"ם" אינו מבוסס דיו ורומז שהכותב טרם הפנים תו"ל לחימה במטוס חמקן עם "התכת מידע" מושלמת ול"א אקטיבי.
הכותב הפנים גם הפנים, אבל הוא גם מתייחס לאופי המיוחד של יירוט שלא למטרת הפלה ולצורך להעביר איתותים דיפלומטיים באמצעים לא דיפלומטיים.
יש כאן בפורום נטיה לא ברורה לזלזל ביכולות הרוסיות הצבאיות והתגובה הזו מהווה דוגמה לכך.
על כך יש לי מספר הערות:
א. נטייה זאת אינה מאפיינת רק את הפורום אלא את מרבית התרבות הצבאית המערבית שנתקלתי בה, ובכמה מדינות.
ב. היא כמעט ואינה קיימת כשדנים ביכולות הסובייטיות/רוסיות בנק"ל, שריון, חנ"מ, טילי נ"ט וטילי א"א (לפחות מהדורות האחרונים). היא בולטת יותר כשהמדובר בתעופה צבאית ומערכות מוטסות ולא בכדי. "מסך הברזל" שירד על האמל"ח המוטס הסובייטי במשך שנים רבות, התרומם מאז התפרקה בריה"מ וסודותיו ידועים היטב. מיג 29, כדוגמה, הוא יריב ראוי בקרב תותחים. הרבה פחות בקרב BVR.
הערה המצביעה על יהירות מה. מיג-29 כבר מזמן אינו שיא הטכנולוגיה המזרחית. אין ויכוח על כך שהרפטור נמצא שלב אחד מעל לכל מה שיש לרוסים להציג, אבל לדור הנוכחי ולדור שנציגיו הם הרפאל, הטייפון וחלקית גם הגריפן אין עליונות ברורה על הדור החדש של הפלנקרים. תוצאות תרגילים כמו Cope India 04 נותנות סימוכין להערכה זו ורוב חילות האויר המערביים נוטים כיום להתייחס ברצינות אל הדור השני של הפלנקרים.
ג. אני יכול לענות לך על ההערה הזאת בשני אופנים:
1. כמדומני שמאז מלחמת העולם השנייה, בכל מלחמה או מערכה בה התנגשו שני צבאות סדירים זה בזה, הראשון מזוין בנשק סובייטי והשני – בנשק אמריקאי, הצד השני יצא כשידו על העליונה. אני כולל בדברי גם את המלחמה האווירית בוויאטנם שמספיק מחקרים מבוססים מסיקים שהעליונות האווירות האמריקאית מעל צפון ויאטנם הייתה ללא עוררין.
ראיה פשטנית וא-היסטורית. העליונות האווירת האמריקאית בשמי ויטנאם היתה ללא עוררין ובכל זאת האמריקאים איבדו שם כ-10,000 כלי טיס. כמו כן, מי שניצח במלחמה היה הצד שהיה מצוייד בנשק סובייטי. כמו כן, צה"ל יצא ב-1973 בשן ועין מהתמודדות מול צבאות מצויידים בנשק סובייטי.
2. כל מערכת נשק, מכל תוצרת, יכולה לשרוט אותך או להרוג אותך. זו לא סיבה להיבהל. נטייה הפוכה מזו שהצבעת עליה – לראות בכל מערכת נשק מוטסת סובייטית או איראנית ככזו שמצמיתה או מנטרלת עליונות אמריקאית היא לפול בשבי מערכת התעמולה הסובייטית/איראנית ולהתנהג בצורה ששתי המדינות האלה חפצות בה. הגבול בין פיכחון בהערכת ביצועיה של מערכת ובין פאניקה – דק מאד.
מי נבהל? התייחסות רצינית ליכולות הצבאיות של הצד השני אינה סימן לפאניקה אלא למקצועיות צבאית ולשיקול דעת.
ד. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, לו רצה מר צנטוריון להעניק יתרון כלשהו למערכת נשק סובייטית, הבחירה האחרונה כמעט היא השוואה בין טו-95 לבי-52. למעט כותרת "מפציץ אסטרטגי כבד" אין כמעט מקום להשוואה בין שני המטוסים האלה. הם מכונות ולא בני אדם; אין להן רגשות והן אינן מושפעות ממצבי רוח, רעב, מחסור בשינה או מסיבות ימי הולדת. מכונות מאופיינות בביצועים כמותיים שקל, יחסית, להשוות ביניהם ולהוציא מסקנות. לבי-52 יש כמעט פי 3 יותר דלק, כמעט פי 3 יותר מטען פצצות (שיא עולמי שטרם נשבר) ולמעלה מפי 2 כוח מנועים (אתה יודע איך ממירים כוח-סוס אקוויוולנטי לליברה הדיפה, כן?).
לקרוא טבלאות ונתונים טכניים גם אני יודע, אבל מה שקובע היא התייחסות כוללת אל מערכת נשק אסטרטגית כאל כזו. צוללות הטילים הסובייטיות נחשבו באופן כללי נחותות לעומת מקבילותיהן האמריקאיות וקלות לגילוי ולציד. מה עשו הסובייטים? פיתחו SLBM בעלי טווח ארוך במיוחד שאיפשרו לצוללות הנחותות לשגר את טיליהן ממימי החופים הבטוחים של ברה"מ.
טו-95 ובי-52 מייצגים את ההבדל הגדול ביותר בין תפיסות העולם הסובייטית והאמריקאית בנוגע לכוח הפצצה אסטרטגית. כשהאמריקאים חדלו לבזות את בילי מיצ'ל, הם הבינו את חשיבות זרוע זאת והם דבקים בדוקטרינת הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים עד עצם היום הזה. לרוסים אין מפציץ חמקן דוגמת בי-2 גם בשלבי פיתוח.
למרות שאיגור סיקורסקי היה מהראשונים בעולם לפתח מפציץ אסטרטגי כבד ("איליה מורמץ") הסובייטים איכשהו החמיצו את העניין ולא פיתחו כוח הפצצה אסטרטגית בין שתי מלחמות העולם ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
סטאלין נגרר לפיתוח כוח כזה בעל כורחו רק אחרי המלחמה. הוא לא יכול היה לטעון שניצח את מלחמת העולם השנייה (למרות שניסה) ללא הכרה בחשיבות הפצצות בנות הברית במערב, שהקלו מאד על הדחיפה שלו ממזרח.
בתום המלחמה, וכשבידו העתק טוב של בי-29 (טו-4) ומנוע טורבו-סילון מצוין (רולס רויס "נין", תודות לבריטים "מרחיקי הראות") הוא הורה למיאסישצ'ב לפתח מפציץ סילוני כבד. התוצר, "בייסון", היה רחוק מלהיות הצלחה ולכן הוכנס לשירות בכמויות קטנות. הגיבוי למיאסישצ'ב היה טופולב שלא העז לחרוג יתר על המידה ממבנה הבי-29 אותו הכיר. טופולב, כמו מרבית בני דורו בצד הצרפתי ובצד הבריטי, לא האמין שמנוע טורבו-סילון זולל דלק, יהיה מסוגל להניע מפציץ כבד לטווחים אסטרטגיים, עם מטען פצצות ראוי, בלי שישרוף את הטורבינה אחרי ארבע או חמש שעות ושממילא ידרשו לפחות עשרה מנועים למפציץ כזה. כך הוקם בבריה"מ, די בחריקת שיניים, כוח הפצצה אסטרטגי מקרטע, מבוסס טו-95.
תיאור יפה של תולדות התפתחות כוח ההפצצה האסטרטגי של ברה"מ. יחד עם זאת, הפתרון של התקנת מנועי טורבו-פרופ מתקדמים על מטוס בעל כנף משוכה לאחור נחשב עד היום לפתרון אלגנטי לבעיה תכנונית לא-קלה (חוסר במנוע טורבו-סילון חזק מספיק ואמין מספיק).
ניקיטה חרושצ'וב שהחליף את סטאלין, לא האמין בכוח הפצצה אסטרטגית בכלי טייס מאוישים ולא בדוקטרינת "ארבע הנקודות הקובעות במלחמה" של סטאלין. חזות המלחמה הבאה הייתה נגד ארה"ב ולשם כך הסתמן טק"ק בליסטי כמענה מתאים. זרוע ההפצצה האסטרטגית הסובייטית קוצצה באכזריות וקיבלה עדיפות משנית. זו שונתה שוב עם ירידתו של חרושצ'וב מהבמה הפוליטית וכך זיגזגה דוקטרינת הלחימה הסובייטית הלוך ושוב עשרות שנים. הדבר ניכר בתוצרי התעשייה האווירונאוטית הרוסית.
דוגמה בולטת הומחשה במטס בשמי מוסקבה, במצעד יום המהפכה, באמצע שנות השישים. מכונת
אתה מתכוון לשנות ה-50 ול"פער המפציצים". אותה הערכת יתר של כוח ההפצצה הסובייטי היתה אחת הסיבות העיקריות לחלק גדול מגיחות ה-U-2. גיחות אלו סייעו להפריך את אותן גוזמאות של האנליסטים, אבל כפי ציינת בצדק, הנזק כבר נעשה והאמריקאים ביזבזו הון על תוכנית רכש יקרה להחריד של מפציצים. כמו כן, הפיקסציה על "פער המפציצים" תרמה להחמצת פיתוח הטילים בברה"מ ולהפתעה המרה שגרם במערב שיגור הספוטניק. מכאן החל גישת "פער הטילים", שכידוע נתגלה גם הוא בסופו של דבר כפיקציה.
התעמולה הסובייטית נערכה להסתיר את העובדה שהיא נשענת על טק"קים שקצב יצורם איטי ולא בר השוואה לארסנל האמריקאי. במקום זה, הסובייטים ביקשו להפגין כוח הפצצה אסטרטגי כביר ולכן הטיסו את רוב מערך הטו-95 שלהם (פחות מ-20 מפציצים) הלוך ושוב כדי לשכנע את המשקיפים הזרים שלרשות בריה"מ מערך עצום בגודלו. זה עבד בכיוון ההפוך והאמריקאים, שכבר אז נמצאו ברשותם כ-2,000 מפציצי בי-47, נכנסו לפאניקה והגדילו את קצב יצור הבי-52 עד שהגיע לקרוב ל-750 מטוסים. כעבור כשנה, שנה וחצי, הבלוף נחשף.
אני לא זוכר שהאמריקאים נזקקו לתרגיל תעמולתי כזה ושהם נזקקו למפגן פיקטיבי של מפציצי בי-52 מעל שדרות פנסילבניה.
אני לא זוכר שטו-95 השתתף אי-פעם במלחמה כלשהי כמפציץ, למרות שלרוסים היו שפע הזדמנויות להפגין את כוחו, גם באפגניסטן. אמנם 10 טון פצצות (טו-95) זה מה ש-"רעם" מסוגל לשאת, אבל זה בכל זאת משהו.
הטו-95 אכן מעולם לא נפרש מבצעית כמפציץ. בתקופת אפגניסטן הוא כבר היה מוצב בלעדית לכוננות אסטרטגית. באופן כללי הסובייטים עשו באפגניסטן שימוש מועט מאוד במפציצים כבדים והיו רק פרישות בודדות של טו-16 וטו-22M (טו-22 ישנים הופעלו שם רק כמטוסי צילום). אפילו הסו-24 הופעל בזירה זו בצורה מוגבלת. כפי שאתה בודאי יודע, גם האמריקאים הפעילו בויטנאם רק את גרסאות D, E, ו-F של ה-B-52 משום שבתקופה זו הם נחשבו כבר נחותים ולא מתאימים למשימה האסטרטגית-גרעינית.
לעומת זאת, הבי-52 נטל חלק פעיל ברוב המערכות בהן השתתפו אמריקאים; מוויאטנם ועד מלחמת המפרץ הראשונה.
11 ימי הפצצות של בי-52 במבצע "ליינבאקר" הניעו את הצפון ויאטנמים להפסיק למרוח את הדיונים בג'נבה ולהגיע לידי הסכם עם ארה"ב לסיום המלחמה. אתה יכול כמובן לטעון שהבי-52 אכזב, כי האמריקאים יצאו והצפון השתלט על הדרום אבל על זה אפשר לענות שאין קשר הדוק בין הישג צבאי להישג מדיני. הבי-52 ניצח בצפון ויאטנם משום שהביא לפוליטיקאים האמריקאים הישג – נכונות צפון ויאטנמית לחזור לשולחן הדיונים. ללא ההפצצות האלה הם היו נשארים בוויאטנם עוד זמן מה וסופגים עוד אבדות.
אם כבר, כדאי גם לכתוב שבמהלך 11 ימי "ליינבקר II" הופלו 15 מפציצי B-52. יחד עם זאת, מטרות המבצע אכן הושגו. צריך גם לציין שעד "מערכת "ליינבקר II" כוח ה-B-52 שישב בגואם עסק בעיקר בהפצצת ג'ונגלים ריקים במסגרת גיחות "ארקלייט", שאותן יכלו לעשות גם מטוסים טקטיים.
בי-52 הטיל יותר פצצות על עיראק (כשליש מסך טונאז' ההפצצה) מאשר כל כלי טייס אמריקאי/בריטי/צרפתי אחר. נוח מאד להמריא מבריטניה, או מספרד או מדיאגו גארסייה, לטוס כל הדרך לעיראק, להרוות שטח ב-20 טון פצצות ולטוס כל הדרך חזרה לבסיס הקבוע שלך, במקום לפרוס לערב הסעודית או מצרים על כל הפוליטיקה, הלוגיסטיקה, הסרבול והאיטיות שבתהליך. נוח באותה מידה להמריא מלואיזיאנה בארה"ב, להפציץ את עיראק במהלך הפתיחה של המלחמה, ולחזור הביתה תוך קביעת שיא עולמי בהפצצה ארוכת טווח (הן בשהייה והן בטווח) – בלי שבי-52 אחד הופל בקרב (מטוס אחד אבד בתאונה).
אכן, שני מטוסים אלה יישארו עימנו עוד כמה שנים אלא שלקרוא לטו-95 "מפציץ אסטרטגי כבד" ולרמוז שהוא בעל טכנולוגיה שקולה לבי-52 האמריקאי, דומה לקריאת "רידרס דייג'סט".
|