25-02-2008, 10:13
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
|
|
זה קורה לכל יחידה שמבלה הרבה זמן בפעילות שוחקת בשטחים, כאשר הכוונה ב"יחידה" היא לאותם גדודים שמבצעים את הפעילות הרוטינית של מחסום/עמדה/סיור.
גדודי ה- 90 נפלו לאותה מלכודת שנפלו אליה גדודי "אשבל" ו"אשחר", ואחריהם גדודי "סרפד" ו"סחלב" וכו'. כאשר אתה מחליט על הקמת "גדוד שטחים" שכל שרותו יהיה בעיר מסויימת אתה נכנס לבעיה. היתרונות מובנים - התמקצעות, הכרת השטח, הכרת שגרת החיים ויכולת לאתר חריגות .... וכו' וכו'. אבל החסרונות הן שאין מוצא לאותו חייל, הוא עושה אותה פעולה במשך 3 שנים תמימות באותו תא שטח. זה שוחק בצורה שלא תאמן. אני זוכר שבאינטיפדה הראשונה חבר'ה שהיו שמאלנים במקור מצאו עצמם מגיעים למצבי קיצון אל מול אוכלוסיה אזרחית, בצורה שלא היית מאמין. זה לא השעמום, זה חוסר היכולת לספוג בגיל 18-19 כמות כזו של "סיפורי חיים", כמות של בכיות ותלונות, כמות של נסיונות לתכמן אותך ולפגוע בכך.
אני זוכר שלפני מס' שנים צה"ל החל להציב "קצינים הומניטריים" במחסומים, קצינים (בחלקם מתנדבים) שהיו מבוגרים בהרבה מהחיילים בסדיר, שתפקידם העיקרי היה למתן את רמת העצבים במחסום.
בשורה התחתונה, האוגדונר נועם טיבון מנסה לייצר מהלך של רענון החיילים - הצרחת הגדודים בין הערים השונות, הוצאתם לאימוני חי"ר במתכונת חטיבות החי"ר (3/3 או 4/4), כו'. אני מקווה שזה יצליח, אחרת הפרוייקט של חטיבה 900 לא יחזיק עוד הרבה זמן.
_____________________________________
! This is Sparta
נערך לאחרונה ע"י צנחן1 בתאריך 25-02-2008 בשעה 10:16.
|