05-06-2008, 08:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.10.02
הודעות: 751
|
|
|
פרשת נשא - רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
בס"ד
פרשת נשא
רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
במרכז פרשתינו נמצאת ברכת כהנים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במד ו' כ"ב-כ"ג) מסביר הרב נבנצל שליט"א: הכהנים נצטוו לברך את ישראל כל בוקר אבל הברכות מסתיימות בפס' "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (שם כ"ז) דהיינו: הכהנים הם רק צינור שדרכו הקב"ה מעביר לעם ישראל את הברכות. וכן מצינו בהר גריזים ובהר עיבל, הכהנים והלווים רק אומרים את הברכה ואת הקללה, וכך מובא בגמרא "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה...הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן"(סוטה לב.) אולם כאמור הכהן הוא לא "מברך" ולא "מקלל", הוא רק צינור להעביר את דבר ה', כמו טלפון: הטלפון אינו אומר שום דבר בעצמו, הוא רק מעביר אתדברי האדם הנמצא מהעבר השני של קו הטלפון, אם הוא דיבר דבר תורה הטלפון "ישמיע" דבר תורה, ואם ח"ו דיבר לשון הרע זה מה שישמיע לצד השני. הוא הדין בכהן, הוא לא מחליט מה לדבר, אם לברך או לקלל, הוא גם לא יכול לשנות דבר מהאמור בתורה ולא יכול להציב תנאים כגון: "יברכך ה' וישמרך על מנת שתשלם לי כך וכך".
וכן מצינו בפרשתינו שהכהן משביע את האישה הסוטה בשבועת האלה: "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ" (ה'-כ"א) הכהן לא מקלל את האישה הוא צינור שדרכו ה' יברך או ההפך.
שואל הרב: מה יהיה במקרה שאשה סוטה היודעת שהכהן עומד להשביע אותה שבועה זו, וכדי להינצל מן האלה היא תלך לעזרה לשמוע ברכת כהנים, האם תעזור הברכה שלא תחול עליה הקללה? אומר הרב: מובא ברש"י (דברים כ"ז-י"ב) "הפכו לויים פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'" מה יהיה הדין אם אחד יכבד את אביו ויקלה את אימו? התשובה היא: הוא יקבל שכר על שכיבד את אביו ועונש על שלא כיבד את אימו, דבר אחד לא סותר את השני. הוא הדין באישה הנ"ל: על הברכה היא תקבל שכר אבל זה לא ימנע את העונש המגיע לה. אמנם יש מחלוקת בין רבי שמעון ורבי (סוטה כב האם הזכות דוחה את העונש לזמן מסוים אבל לכולי עלמא היא לא מבטלת את העונש לגמרי; אם מגיע לאשה קללה הקללה תחול , ואם תמות לאחר שתיית המים היא תקבל את הברכה המגיעה לה בעולם הבא.
והנה גם לקב"ה אין כוח כביכול לקבוע את מי לברך ואת מי לקלל, האדם עצמו הוא הקובע אם יחולו עליו הברכות או ההיפך ע"י מעשיו. חז"ל אמרו: מיום שאמר הקב"ה בסיני "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א-כ"ו) מאותו יום ואילך "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹתוְהַטּוֹב" (איכה ג'-ל"ח) מה פירוש הדברים? הרי ודאי שכל הטוב שאנו זוכים בו הוא מאת השי"ת!
מסביר הרב: הקב"ה לא כותב דברים חדשים אלא רק מה שכתוב בתורה: אדם שמתנהג לפי מה שכתוב בתורה מקבל את הברכות ואם לא מתנהג לפי מה שכתוב בתורה-אז להיפך. אין צורך להחליט כל פעם מחדש אם להיטיב או להיפך, כמו, להבדיל, אדם הולך למכולת וקונה מצרכים , החנווני לא צריך לדון כל פעם מחדש כמה לחייב אותו, לכל דבר יש מחיר.כך הקב"ה הציג לך רשימה של תרי"ג מצוות "מצרכים", אם אתה מחליט לקיים מתוכם חלק מסוים- אתה תקבל כך וכך שכר ועונש. יוצא שכל אחד קובע, לפי מעשיו, כמה שכר או עונש יקבל (כפי שכל אחד קובע כמה ישלם לחנווני) אדם לא יכול לבוא בטענה אל בעל המכולת: "למה האיש שיצא לפני שילם כל כך מעט ואני משלם חשבון כל כך גדול?" כי הלה יענה לו: "האדם שלפניך לקח רק לחם וחלב, אתה לקחת בשר, יין,גבינות וכו' הסכום הוא שונה!
הוא הדין בלימוד תורה-ככל שתמסור נפשך יותר ללימוד התורה כך תקבל שכר יותר גדול, הברכה היא לפנינו והבחירה היא בידינו. הקב"ה אומר לאברהם אבינו שבניו יהיו ככוכבי השמים אבל גם אמר שיהיו כעפר הארץ, הבחירה היא בידינו אם לעלות עד כוכבי השמים או לרדת ח"ו עד עפר הארץ. הכל מסור בידינו.
הגמ' אומרת: "כל ישראל ערבים זה בזה" (שבועות לט.) השאלה היא מדוע? למה אני צריך להיות אחראי למה שעשה מישהו אחר? אומר הרב (עפ"י הירושלמי) אם שני אנשים ביחד קיבלו הלוואה, כל אחד נחשב לווה על החצי שלו וערב על החצי של השני. והיות וקיבלנו את התורה כולנו ביחד כל אחד נחשב לווה על החלק שלו וערב על חלקם של כל אחד משאר ישראל.
טעם נוסף אומר הרב, בני ישראל לא אמרו "כל אשר אמר ה' אעשה ואשמע" אלא "נעשה ונשמע" משמע שכל אחד קיבל על עצמו לא רק שהוא יעשה אלא שכל העם יעשו. אחריות מוטלת על כל אחד מאיתנו שכלל ישראל יעשה וישמע את דבר ה'. זו הערבות שקיבלנו על עצמנו בהר סיני. אבל אחריות זו היא לא מצטמצמת רק כלפי עם ישראל- במעמד הר סיני נהיינו אחראיים על כל העולם כולו, גורלם של כל אומות העולם הוא בידינו. כשהקב"ה יושב על כיסא הדין בראש השנה "ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לשלום, איזו לרעב איזו לשבע" לפי מה הוא קובע כל זאת? לפי המעשים שלנו, אנחנו אחראים על גורלם של אומות העולם.
יתירה מזו: במעמד הר סיני קיבלנו את השליטה על כל הבריאה כולה. בידינו להשיג שכל הבריאה תגיע לתכליתה או לא. זהו כוחה העצום של התורה שבידינו.
מתן תורה היה ב-ו סיוון, אבל "קבלת" התורה היא כל יום מחדש. חייבים לקבל את התורה בשמחה, ככל שנקבל אותה יותר בשמחה כך נצליח יותר בלימודה ובקיומה.
הגמרא אומרת (שבת קל.) כל מצווה שעם ישראל קיבלו עליהם בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה וכל מצווה שקיבלו עליהם בקטטה עדיין עושים אותה בקטטה. ברית מילה אברהם אבינו קיבל בשמחה- עד היום כשיש ברית מילה כולם שמחים. ולעומת זאת איסור עריות קיבלו ישראל בבכי, שנא': "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו" (במדבר י"א, י) "על עסקי משפחותיו" (שבת שם) עד היום עושים אותה בקטטה "דליכא כתובה שלא רמו בה תיגרא" (אין כתובה שאין בה קטטה) סיפר הרב שפעם היה בחתונה ואחד מהמחותנים אמר: "נתפלל עכשיו מנחה" והשני אמר "לא, עדיף שנתפלל אחר כך" והרב שהיה שם אמר שבזה יצאנו ידי חובת התגרה. הלוואי שכזו תהייה תמיד התגרה.
לכן כל כך חשוב לשמח חתן וכלה עד שאמרו שמבטלים תלמוד תורה בשביל לשמחם (מגילה ג.
כך אנו צריכים לשמוח במתן תורה על מנת ששמחה זו תגרום לקיומה ולימודה בהצלחה.
שבת שלום יצחק חלבה
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
