https://2005-uploaded.fresh.co.il/2...28/45768830.doc

ככל שנמעיט לדבר על שיטות הפעולה שלהם כן ייטב

מדובר רק על דברים שהיו בעבר ופרסמו בכלי התקשורת

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

קודם כל, קשה לי להאמין שהתמונות שהובאו כאן הם של אימון כיתת כוננות של יישוב כלשהו.

שנית, נכון שיש יישובים שיש להם הרבה כסף מתרומות או יישובים בסיכון גבוה (בעיקר גב ההר ואיזור חברון) ולכן יש להם תקציב לקנות פנסים וטריג'יקונים, אבל מכאן ועד להשוות את הציוד שלהם לציוד של סיירת?.. אין להם ציוד אפילו ברמה של פלוגה רובאית בכל גדוד חי"ר.

כנ"ל לגבי ההכשרה שלהם. נכון שכולם בוגרי יחידות לוחמות, ושיש שם רבים בוגרי סיירות \ קציני חי"ר, אבל אין מה להשוות את ההכשרה שלהם ככיתת כוננות לבין הכשרת סיירת כלשהי בצבא.

או בקיצור, מי שחיפש סרטים הוליוודיים, כאן אין.

] אז לרגל יום הצחוק עוד מ"ס תמונות שצלמתי אני אישית .
אז ידידי המלומד {מצחיק } כן אלה תמונות של צוות אחד מתוך מאות . לגבי שלל הצחוקים שפזרו פה בזלזול אני לא עוסק למי יש יותר גדול אלה נותן נקודת מבט על תחום בטחוני שלו מרבים לדבר עליו פה. המטרה שלי היתה לעורר דיון רצני ולא למי יש פנס יותר טוב , לפעמים נוצר הרושם שיחידה נמדדת לפי סוג הפנס שיש על הנשק ולא לפי יכולות .וכמו שאמרת רוב לוחמי כיתות הכוננות בוגרי יחידות קרביות סיירות ומשרתים שרות מילואים פעיל ביחדות שלהם אימוני כיתות הכוננות הם תוספת. ומטרה שלהם לבונת את המסגרת ואת שיתוף הפעולה בין הלוחמים . בנוסף יעוד כיתות הכוננות אינו דומא כלל לשום סיירת ,סירות מבצעות פעילות התקפית בעוד שכיתות הכוננות מבצעות פעילות הגנתית ולמעשה הם המחסום האחרון . בנוסף במדינה שחלק גדול לא עשה מילואים אנשים אלה מבצעים כפל מילואים אז יכול להיות שזה מה שגרם לך לצחוק .. לגבי הסרטים לצערי יכלו לכתוב ספרים על מה שעברו כיתות הכוננות במרוצת שנות הלחימה האחרונות הרבה שעות של כוננות מחןץ לבית הצלחות נפילות הרוגים ,שתרמו לחיי הישוב והמדינה את נפשם ואת בריאותם כי צה"ל ביקש מהם לעזור כי העומס היה רב וכוחות הסדיר עסקו בפעיליות קשות בעומק השטח {פעילות התקפית }.

סיפור אחד מתוך רבים :
תקיפת מחבלים ביום שיש בלילה מח"ט חברון מזניק את כיתת הכוננות של קרית-ארבע מתוך תובנה שכוח זה יוכל לעזור לו , לצערנו דרור נהרג וכיתת הכוננות חילצה תחת אש קשה פצועים והרוגים ולמעשה ניהלה את הלחימה לאחר שדרור המ"ט נהרג ושלושה מהלוחמים נהרגו כלל מפקד הצוות . במרוצת השנים האחרונות לצערי עמדו בפעילות רבה בחלק הצליחו יותר וחלק פחות אבל כמעט תמיד לחמו בגבורה .
אז שהיה לך יום טוב "ומצחיק"
.

כיתות הכוננות ביישובים ה'קדמיים' ביותר, אינני זז מדברי.

1. התמונות שהבאת, שבהם רואים רק אנשים במדים - מי הם? כיתות הכוננות מתאמנות עפ"ר בלבוש אזרחי.
(במבט שני אני רואה שם אדם אחד לבוש חולצה לבנה, אך כל השאר הם חיילים).

2. הבה ואספר לך, שעל האירוע שאירע בשבת פרשת 'ויצא' לפני שנתיים בסמטה שליד ציר המתפללים, ובו נהרגו יצחק בואניש, אלכס צביטמן ואלכס דוכן, אני צפיתי ממרחק של 300 מטר, מתחילת האירוע ועד סופו. הבה ואחדש לך שבאותו זמן רבים מחברי כיתת הכוננות היו חמושים רק בעוזי, ובכל הכיתה היו רק שלושה נשקים מקוצרים. האפודים והקסדות של אנשי הכיתה היו ישנים בהרבה מציוד חיילי צה"ל שבאותו אירוע. לאחר האירוע שמעתי סיקורים לאין ספור מפי הרבה מחברי כיתת הכוננות שלחמו בו. גם את אל"מ דרור ווינברג ז"ל הכרתי, אם כי פחות.
נקודה נוספת - כיתת הכוננות, ע"פ התרגולת, קפצה בעצמה למקום האירוע, ללא כל צורך לקבל הזמנה מהמח"ט.
ולסיכום הסעיף - אני מסכים איתך שכיתות הלחימה עמדו במוקד כמעט כל אירוע חדירה ליישובים בשנים האחרונות, ולחמו בגבורה. אך אין לזה כל קשר לרמת ההכשרה\הלחימה שלהם.

3. בפועל, כיתות הכוננות מבצעות פעולות הדומות מאד לצוותי הלוט"ר של כל היחידות המיועדות לכך - ימ"ס, מטכ"ל, פלס"ר גולני, ימ"מ, שייטת וכל השאר (השמות רק לצורך המחשה). הכיתה לא שומרת על היישוב, אלא מוקפצת במקרה של זיהוי - ובד"כ חדירה. ברוב הפעמים הכיתות טיפלו במחבל שמתבצר בתוך בית, עם או בלי (בד"כ בלי) בני ערובה חיים.

4. הנקודה העיקרית שלי היא שאין מה להשוות - הן מבחינת הציוד והן מבחינת רמת הלחימה - בין יחידה צבאית אורגנית המתאמנת הרבה ובמסודר ובין כיתת כוננות המכילה חבורה של חיילים לשעבר, שבאו כל אחד ממקום אחר ואמנם עשו אימונים רבים ביחד, אבל לא כמו חודש אימון של פלוגה סדירה, ובוודאי לא כמו אימוני הסיירות. גם שירות מילואים של חודש בשנה (+-) לא מקנה אורגניות לצוות. על כל שאר הדברים לא חלקתי, ולכן רוב מה שכתבת מוסכם עלי לגמרי.

5. ככל הזכור לי דווקא נגעת בעניין ציוד; ובלשונך: "...לציוד שנתרם או נקנה ע"י הישובים ברמות גבוהת שלו מביש שום יחדה מובחרת ולפעמים עולה עליו".

וכדי לסיים את ה'סכסוך' חסר ההצדקה הזה, אציין שהתכוונתי פחות לעצם פתיחת השרשור, ויותר להודעות כמו זו האומרת שרצוי להמעיט (ביטחון שדה?..) בדיבור על שיטות הפעולה של כיתות הכוננות, או להתייחסות כמו "ראיתי גם אימוני לוט"ר שהם עוברים ואת הרמה שהחברה האלה מגעים ופשוט כל הכבוד...". לא שאני חושב שלא מגיע להם כל הכבוד (כי בהחלט כן), אבל משתמע כאילו הם מינימום איזה הו-הא או משהו.

במקרה אני מפקד של כיתת כוננות ישובית כבר 10 שנים.

הציוד שלנו הוא ציוד צבאי + השלמות שנרכשות באופן פרטי או ע"י המועצה האזורית, בסופו של דבר הציוד הוא בהחלט ברמה גבוהה (כולל אמצעים אופטיים, שכפצים קרמיים וכו').

האימונים הם אימונים צבאיים לכל דבר, מתבצעים במתקנים צבאיים כאשר חברי הצוות במדים, ומשולמים בימי מילואים.

המשימות הן רבות ומגוונות, לא כאן המקום לפרט, כאשר כמות ואיכות המשימות האימונים והתרגילים תלויה במידה ברבה בצוות הכוננות וביכולתו. אי אפשר להשוות צוות אחד למישנהו כיוון שהם שונים למדי בציודם וביכולתם.

לא הבנתי את משמעות המשפט "הצוותים הם לא הו-הא", הצוות שלי עבר מאות שעות של אימוני לוט"ר ועוד, עובד בצמוד ליחידות המסווגות ביותר ועושה כל מה שידידי ה- DJ יכול להעלות על דעתו. המטרה העיקרית והמוצהרת של הצוותים היא להוות כוח תגובה והתערבות ראשוני עד להגעת הצבא, ולעיתים קרובות הצוות נשאר במעגל פנימי והצבא במעגל חיצוני עד להגעת יחידות אחרות ו"העברת מקל" מסודרת ומלאה. הצוות מורכב מיחידות משנה שלהן יעוד וציוד המתאים לפעילות השונה.

הצוות הינו התנדבותי וחבריו מוקפצים בהתראה של רגע למשימות שונות, והעיקר - חברי הצוות הינם ברובם אנשי משפחה שצריכים בעת אירוע בישוב לעזוב את ביתם, נשותיהם וילדיהם, ולצאת ולהגן על הישוב. והאמן לי שזה בניגוד גמור לכל תחושה טבעית ואין דבר קשה יותר מאשר לשמוע ירי בחוץ ובמקום להישאר ולהגן על הבית לצאת החוצה ולהתמודד עם האויב בחשיכה.

לסיכום ידידי, אני מצדיע לכל חברי צוותי הכוננות באשר הם.

1. ציוד: האם יש ברשותכם אמר"לים כלשהם? ובכלל, למה אתה קורא "ציוד ברמה גבוהה"? יש לכם צייני לייזר \ כוונות לילה לנשק? (הרי רוב החדירות התרחשו בלילה). האם כל הנשקים של חברי כיתת הכוננות שלכם הם קצרים? ומתוך הקצרים, האם יש M4, אפילו אחד? ומה בדבר מטול M203? האם יש לכם כזה? ונפיצים בעבורו? ומקלע קל נגב? (אמנם, מא"ג -ובמקומות מסויימים אף מק"כ- אכן קיימים בנשקיות של יישובים שונים) וכוונות מפרולייט? (אמנם, טריג'יקון ושאר אמצעים טלסקופיים הם עניין נפוץ למדי) וכו'.

2. משימות: המשימה היחידה של צוותי הכוננות ביישובים שאני מכיר (ואני מכיר הרבה), היא אבטחת היישוב ותגובה לכל אירוע שמאיים על כך. מהניסוח שלך עוד אפשר לחשוב שכיתת הכוננות מינימום יוצאת למעצרים ויזומות כל לילה בכפרים שמסביב..

3. אימונים: האם לדעתך רמת הכוננות\מבצעיות\'קרביות' של כיתת הכוננות שלך מקבילה ברמתה לרמה של סיירת כלשהי?

4. פעולות מסווגות: וואלה, אשמח אם תספר לנו באיזה חבל ארץ נמצא היישוב שלך. בשומרון? בהר חברון? בבנימין? לפי התיאור שלך אתם נמצאים לפחות בתוך עזה. "עובד בצמוד ליחידות המסווגות ביותר"? " "מורכב מיחידות משנה שלהן יעוד וציוד המתאים לפעילות השונה"? שוב נוצר רושם כאילו כיתת הכוננות שלכם היא איזה צוות התערבות פיקודי או מה.

5. תכל'ס: משפטך הזה: "המטרה העיקרית והמוצהרת של הצוותים היא להוות כוח תגובה והתערבות ראשוני עד להגעת הצבא, ולעיתים קרובות הצוות נשאר במעגל פנימי והצבא במעגל חיצוני עד להגעת יחידות אחרות ו"העברת מקל" מסודרת ומלאה" הוא בדיוק מה שאמרתי בהודעתי שכיתות הכוננות עושות.

5. וקצת סיכום: שוב אני מתקן רושם שאולי נוצר, ואומר שאין לי שום דבר נגד (איך יכול להיות?..) כיתות הכוננות של היישובים, ופועלן ראוי להערכה. אני מסכים לחלוטין עם דבריך - "הצוות הינו התנדבותי וחבריו מוקפצים בהתראה של רגע למשימות שונות, והעיקר - חברי הצוות הינם ברובם אנשי משפחה שצריכים בעת אירוע בישוב לעזוב את ביתם, נשותיהם וילדיהם, ולצאת ולהגן על הישוב. והאמן לי שזה בניגוד גמור לכל תחושה טבעית ואין דבר קשה יותר מאשר לשמוע ירי בחוץ ובמקום להישאר ולהגן על הבית לצאת החוצה ולהתמודד עם האויב בחשיכה. לסיכום ידידי, אני מצדיע לכל חברי צוותי הכוננות באשר הם".
ועם זאת, אין הן יחידות צבאיות ואין זה נכון להשוותן ליחידות צבאיות.

ציוד מפקד בצוות כוננות .

1. כמו שנאמר פו יש שוני גדול בין צוות לצוות כמו שיש הבדל בין יחידות בצבא .
2. בצוות של הישוב שלי אמרלים ביחס של1 ל3 עכברים -2 עכברוש -1 ליאור -1 מחיר בחברת נוגה לייט 5800 דולר . אקילה -1 שפנפן -1 מכשירים דור ב' אזרחי -2 קלעים +טרגיקון 5 צלפים2 +M14 . מטולM-203 -3 רובה פינות -1 אקדח אישי לכל לוחם כמעט כולם גלוק.ציני ליזר גלוי -5
פנס לנשק לכל לוחם , תאורה לכל לוחם ווסט לפי פק"ל ומידות גוף נשק קצר לרוב כל לוחם חותם על נשק ביחידת האם שלו ולרוב זה קצר וחוץ מזה מי אמר שאין אפשרות להלחם עם נשק ארוך .
לגבי המשימות השונות כל חטמ"ר מחליט את ההחלטות שלו ויש הבדלי בגישה בין מח"ט א' למח"ט ב' . בנוסף אין שום קשר בין עבודה יום יומית של סירת לבין כיתת כוננות כמו לעשות השוות בין היכולות של סיירת מטכ"ל לפלס"ר צנחנים נכון שחלק מי שיטות הלחימה דומואות רק היעוד שונה .ובנוסף תחשוב לבד מה נותן יתרון גדול לכיתות כוננות בלחימה בישוב על כל מסגרת אחרת .בנוסף אפשר לומר פה שיש אימונים משותפים עם יחידות מובחרות כדי לשפר את היכולות הלחימה בזמן אמת ושיתוף הפעולה בינהם .

אני לא מכיר אותך, ולא יודע למה אתה קורא "הכרות רבה עם צוותי כוננות". אני במערכת הביטחון כבר כמעט 20 שנה, ואני סבור שאני יודע קצת על מה אני מדבר.

לגבי "ציוד" - התשובה לרוב שאלותיך היא כן, למרות שאין הרבה יחידות צבאיות שיש להן נפיצים למטולי ה- M-203 שלהן, להיכנס עם "נגב" לתוך חדר זה לא בדיוק התו"ל, ובכניסה לחדר בלילה היראור יעזור יותר מכוונת המפרולייט.

לגבי "משימות" - התשובה היא כן.

לגבי "אימונים" - התשובה היא כן.

לגבי "פעולות מסווגות" - התשובה היא לא פיקודי אבל כן. ולגבי מקום המגורים, לצערי בארבע השנים האחרונות עזה איבדה את המנדט המפוקפק של להיות בלב האירועים לטובת אזורים אחרים, וחדירות לישובים ומסעות הרג בקרב אזרחים אירעו בהרבה מקומות - לא רק בעזה.

לגבי "רמה כמו סיירת", ואני קצת מכיר - התשובה היא כן. ואוסיף ואומר שהייתי במס' לא קטן של אירועי אמת עם סיירות למיניהן, והתשובה עדיין כן. ויפתיע אותך אולי לדעת כמה מזמנן של "סיירות" מושקע בפועל באימוני לוט"ר בשטח בנוי וכניסה לבתים. לא כל "הסיירות" הן הימ"מ, וכניסה לבית עם בני ערובה היא לא "תרגולת סיר לחץ" שעליה מתאמנים רוב הזמן. ואגב, ציטוט שלך : בפועל, כיתות הכוננות מבצעות פעולות הדומות מאד לצוותי הלוט"ר של כל היחידות המיועדות לכך - ימ"ס, מטכ"ל, פלס"ר גולני, ימ"מ, שייטת וכל השאר (השמות רק לצורך המחשה). הכיתה לא שומרת על היישוב, אלא מוקפצת במקרה של זיהוי - ובד"כ חדירה. ברוב הפעמים הכיתות טיפלו במחבל שמתבצר בתוך בית, עם או בלי (בד"כ בלי) בני ערובה חיים. נו אז מה הנקודה - הרי חילוץ בני ערובה והשתלטות על מחבל מתבצר נחשבים לדבר מסובך ביותר ולמשימה הניתנת לצוותי השתלטות בלבד, אז איך הצוות יהיה פחות מיומן ??

ולסיכום לגבי "הסיכום" - ברגע שהופעלה כיתת כוננות היא מחויילת אוטומטית ואנשיה נחשבים חיילים ביחידה צבאית לכל דבר.

שבע קטן - אני מדבר מתוך ידע; מה שכן, אתה יכול להגיד (וגם הוכחת את זה) שאני לא יודע את המצב בכל מקום, וכנראה שיש הרבה הבדלים בין המקומות השונים, הבדלים שאינם נובעים דווקא ממיקום ביחס לסיכון או מהיסטוריה של אירועים.
האקדחים שציינת, הם מן הסתם אקדחים אישיים של האנשים, ולא צבאיים. לא כן? ולגבי M4, אם לא הגבת כנראה שאין. (גם כשחותמים על נשק אישי ב'יחידת האם' - שאצל כל מי שלא היה ביחידה מובחרת מדובר בגדוד מילואים כלשהו - לא מקבלים M4).
לגבי "מי אמר שאין אפשרות להלחם עם נשק ארוך" - וואלה, אפשר להילחם; אבל לא להגיד שזה נשק ברמה צבאית ויותר. מלבד זאת, כשמדובר בהשתלטות על בית נשק ארוך הוא בהחלט בעיה.
ואני רואה שבקטע של ההשוואות אנחנו מסכימים.
מה נותן יתרון לכיתת הכוננות? קודם כל ולפני הכל, זמינות וקירבה למקום ההתרחשות, המאפשרות תגובה כמעט מיידית, והרבה לפני שצוות ההתערבות מגיע.
והערה פחות קשורה - וואלה, אם דאגת לעטוף את הנשק שלך בגומי הפעלה, אתה וואחד משקיע ביחס לאיש כיתת כוננות שסיים צבא מזמן.

צנחן 1 - העובדה שאתה במערכת הביטחון 20 שנה היא מרשימה, אך פחות רלוונטית לעניין. (בניגוד לעובדה שאתה מפקד כיתת כוננות, למשל). גם אני יכול, בהקשר של הדיון, לנופף בכל פיגועי החדירה שיצא לי להיות במקום בזמן האירוע או מייד אחריו.
לא הבנתי את המשפט. "שאין הרבה יחידות צבאיות שיש להן נפיצים למטולי ה- M-203 שלהן". מחסור הנפיצים של צה"ל מאז חומת מגן הסתיים לפני כשמונה חודשים. לי אישית יצא בשנה האחרונה לירות (בהזדמנויות שונות) למעלה מ25 פצצות מטול מכל הסוגים.
"עזה איבדה את המנדט המפוקפק של להיות בלב האירועים לטובת אזורים אחרים" - כאמור, אתה לא צריך לספר לי.
"רמה כמו סיירת" - אם אתה אומר אני נאלץ לקבל, אבל נשמע לי מאד מוזר שכיתת כוננות, שיוצא לה להתאמן כמה עשרות ימים בשנה לכל היותר, וגם הם לא רצופים כולם, ופעולה ביחד יוצא לה (וטוב שכך) לעיתים נדירות בכלל, תהיה באותה רמה כמו צוות אורגני בכל סיירת, שלא התאמן 'מאות שעות' ביחד אלא מאות ימים ויותר, ונמצא יחד - באימונים ובמשימות - רוב השנה, ומבצע פעולות מכל הסוגים כל הזמן. מה אני אגיד לך, משום מה זה לא נשמע לי הגיוני. (וכשאני מדבר על רמה, אני לא מדבר רק על יכולת ביצוע תרגולת השתלטות על בית. כפי שהוכיח מקרה הסמטה ליד קריית ארבע, כיתת כוננות צריכה לפעמים לעשות דברים אחרים לחלוטין). אתה צודק שהשאיפה כמובן שהצוות יהיה מיומן כמו יחידות שמאומנות לכך, אבל יש פער, כמו תמיד, בין שאיפה לבין היכולת ליישם אותה.

ושאלה לשניכם - התנסחתם בקטע הזה בצורה לא ברורה, כך שאשאל במדוייק: אתם טוענים שכיתות הכוננות שלכם מופעלות על ידי צה"ל לפעולות יזומות מחוץ לשטחי האחזקה והאבטחה של היישוב?.. (ציטוטים: "לגבי המשימות השונות כל חטמ"ר מחליט את ההחלטות שלו", "לגבי "משימות" - התשובה היא כן"). לא שמעתי על סיווג בטחוני לכיתות כוננות, כך שאתם מוזמנים לענות.

נסה לענות בכנות.
התנהלותך באשכול הזה לא ברורה לי.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

הרי זה מה שביקש פותח האשכול, לא?


אבל אתה צודק שהאשכול כבר התגלגל לכל מיני מחוזות שונים.

כל עוד יש ויכוח ענייני אז אין שום בעיה . המטרה בפתיחת האשכול היתה לנהל דיון בנושא בטחוני שבדרך כלל לא עוסקים בו .לספק ידע וחומר ברמת האפשר .
יש עוד הרבה שאלות בנושא כמו למה צה"ל הגדול והחזק לא מסוגל לתת תשובות הגנה על ישובים ומפעיל אזרחים למרות שהיום מי הרגע שיצאו לפעילות הם מוגדרים כחיילי מי"ל .למשל בתל אביב או בחיפה אין לכל ר"ח כיתת כוננות .למה הצבא לו ממסד את כיתות הכוננות כמו בפרויקט מבצר שמגייס כיתת כוננות או חלק ממנה בחוזה עבודה מסודר . על מבצר עוד לא נפתח פו דיון {מבצר נפתח בנסיון לבנות מודל להגנה רצנית יותר על ישובים בעיקר בהחלפת חיילי הגנת הישובים . לא פעם דובר בתקשורת על רמת החיילים ששומרים בישובים . } ולמה הצבא מבזבז אלפי ימי מי"ל על חיילים שלו מסוגלים לבצע את התפקיד שלהם במקום למסד גוף צבאי רצני במחיר נמוך יותר ומקצועי יותר .ועם הגוף היה זמין יותר לצבא לפעלויות שונות יצמצם את ימ"מ חיילי המי"ל יספק מקומות עבודה לחיילים לוחמים אחרי שרות סדיר לא יפגע במשק ע"י כך שאנשים יצאו ממעגל העבודה כדי לשמור על ישובים .יתן לתושבים הרגשת בטחון טובה יותר.לצערי הספינה הגדולה שנקראת צה"ל לפעמים נע בכבדות לכיון המטרה .

https://2005-uploaded.fresh.co.il/2...31/92010711.wmv
https://2005-uploaded.fresh.co.il/2...31/12279407.wmv
סרטון צוות



תמונות נוספות

בקטע הראשון המסדרון מזכיר את הקומה השנייה בדיר קדיס.
האם מתאמנים שם גם היום?

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

באזור בסיס אימונים מרכז.

ישנו שם לפני קשת בענן

יפה

לחברים שלום
אנסה לשתף אתכם מהמעט שאני יודע !(לגבי הז'אנר כתיבה מתנצל מראש או שתקבלו או שתקיאו)
בעברנו הרחוק היה נכנס מגע / מפגעים לישוב במטרה לתפוס בני ערובה ולנהל מו"מ.
תפקיד הכוחות המזוינים במקום היה לבודד את השטח, להמתין לסיירת הקרובה, היו באים כל מיני מומחי מו"מ נותנים לו למלא טפסי הצטרפות להסתדרות ולמפלגות עבר, סופו של עניין שהג'ינג'י ההמום והמפוחד היה או נשבר ומסגיר את עצמו או נופל שדוד באפיסת כוחות מכדורי בחורינו המצוינים אחרי שאיבד את רוח הקרב או פגה השפעת הסמים שלקח.

היום שונה הדבר בתכלית.

אלו שאנו מכנים טרוריסטים והם מכנים עצמם לוחמי חרות ישמעאל, באים לישובנו על מנת לבצע מסע הרג בבחינת "וכל המרבה הרי זה משובח"

כל לוחם בדרגת זוטר בכיר ביחידת שדה מסיבוב "חארת אל טאנק" יודע שבמקרה שפותחים עליך באש סיכוייך המעטים לשרוד הם יצירת מגע והסתערות בלתי הגיונית לעבר התוקף.

וכיוון שההתישבות לאורך הדורות היתה תמיד נחלתם של כמה "משוגעים לדבר" (אלו המשוגעים החיוביים שעם ישראל בכל דור בוחר לו קבוצה אחרת מהם להרוס אותה עד היסוד- ע"ע הקיבוצים שסומנו כמטרה לאחר מכן בני עקיבא שסומנו כמטרה וכעת המתיישבים שסומנו כמטרה, שנאמר למה דופקים את הפריירים = שיתרבו - אבל זה כבר שייך לאשכול אחר) ולעינינו אותם מבודדים ומרוחקים היושבים לאורך הגבולות ואו בתוך שטחי עימות אינם יכולים כ"א לקבל בהשאלה או אפילו בחתימה על 1008 צוות לטובת הישוב.

ישבו החכמים (זה שאבות מדינת ישראל כשעלו ממזרח אירופה הביאו איתם את חכמי חלם כבר אמרנו?) וחשבו, נשק בישובי ההגמ"ר יש ! רוב הציונים הללו יוצאי יחידות לוחמות - יש! רובם מוכנים לסכן את חייהם וחיי משפחתם - יש! תורמים מעבר לים שאפשר לתת להם להרגיש טוב כשהם פותחים את הארנק - יש!

בואו נקים כיתת כוננות ישובית שמבוססת על טייסים יוצאי שייטת מטכ"ל ונסיר את האחריות ממערכת הבטחון, נפריט גם את הבטחון האישי ובא לציון גואל.

ישבו ובנו תכנית לעילא ועילא והגימו בי"ס להגנ"ש (בית ספר להגנת הישוב) אספו מתנדבים והתחילו לאמנם ולציידם / לציידם ולאמנם.

נכון את הציוד הטוב יותר נתנו למי שבסיכון גבוה יותר (ולא נפרט - אני תומך בסיכומים) וככל שמספר האימונים עלה והרמה עלתה ביקשו הטייסים משייטת מטכ"ל להאציל מניסיונם לחבריהם המנוסים פחות ע"מ שיוכלו לתת מענה טוב יותר למגוון האירועים ולדבר בשפה משותפת.

או אז התעוררה לה בעיית בטחון השדה................
לאחר לא מעט התלבטויות (מאיפה הוא יודע האילן הזה? - זהו שהוא לא יודע הכל אבל קצת לפעמים הוא במקרה נתקל בנפשות הפועלות) החליטו לשחרר חלק מהידע תוך שימת דגש על הבקשה לשמור את החומר קרוב לחזה (הפחד היה שדווקא הפחות קרביים ירוצו לספר לחברה)

מאז ועד עצם היום הזה נבנתה תכנית המתחילה באימון הקמה ואחריו אימונים נוספים לשימור והעלאה הדרגתית של הרמה. כל ישוב על פי אופיו הדמוגרפי נכונות האנשים לתרום ואפשרויות גיוס הכספים עבור האזור. לא דומה מתאמן באימון הקמה עם כלי ארוך המגיע פעם בשנה ליומיים לזה המתאמן לאחר אימון ההקמה פעם בשבועיים או חודש על חשבון זמנו הפרטי.

אני נוטה לראות בכל נושא כיתת הכוננות את חצי הכוס המלאה.
אני מצדיע למתנדבים (איש איש לפי יכולתו) - תמיד היו חלוצים בראש המחנה ותמיד יהיו וטוב שכך.

לגבי קיומן של היחידות לפרסם והקבה.
לגבי הציוד המשוכלל לפרסם והרבה
זה חלק מאמצעי ההרתעה שיגרמו לפעמים לחשוב האם כדאי לשם לשלוח את השאהיד או עדיף לאיזה דיסקו הומה באזור החטאים של ישוב אורבני צפוף. נכון יש מקומות מאוימים בהם האימונים סדירים וההתיחסות רצינית ויש כאלו שהמצב אצלם "חלום" בעיקר אלו שבישובים שלהם לא ניתן לאתר 70 בתולות (ודי לחכימא)

לגבי שיטות העבודה של הצוותים - סייג לתבונה שתיקה

מכאן לפתוח דיון על :
האם זה נכון או לא המבנה הנוכחי - או שצריך להחזיר את הכדור לממשל = שווה דיון.
לדון באופי ההון האנושי שמוזרם לכיתות אלו ונושא בטחון שדה = שווה דיון.
תעשו לי טובה : זה לא המקום לפרט שיטת פעולה ודפאות זו בדיוק הדרך לשבת על ענף ולנסר אותו. אל תזלזלו ביריב הוא לומד אותנו - אולי גם כאן.

אני אישית חושב שטוב עשו בהקמת הכיתות במבנה הזה. - זה לא מספיק. צריך יותר אימון וצריך לתגמל המתנדבים שלא יפגעו (חס וחלילה שלא ירוויחו אני צריך מתנדבים בע"מ לא תאבי בצע וכבוד)
כעיקרון צריך שהמדינה תאהב אותם כמו שהם אוהבים אותה, קצת יצירתיות והכל יסתדר.....

מקווה שהבהרתי את עמדתי (אנא אל תתיחסו לסגנון אלא לתוכן)

שיהיה לכולנו שבוע טוב (חסר לכם שלא)
אילן בן נון - אשדות יעקב

מילים כדורבנות.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

לצערי נושא השימוש במתנדבים על מנת לכסות על חוסר היכולת של המדינה לבצע את העבודה בעצמה חלחל לכל מחוזותינו - החל באגודות צדקה ובתי תמחוי שמחליפים את מוסדות הרווחה של המדינה, וכלה ביחידות מתנדבים משטרתיות (החל במשא"ז רגיל ועד ליחידות ג'יפים למיניהם).

כפי שציין חברינו מאשדות יעקב (איחוד או מאוחד ) גם הצבא למד את הנושא וראה כי טוב - וכך הוקמו יחידות של מתנדבים בנוסח "בוא לעשות מילואים גם אם עברת את הגיל", וגוף כמו "שראל" לדוג'.

כיתות הכוננות בישובים באו לענות על הצורך להגן על תושבי הישובים, כאשר צה"ל מודה שאין בכוחו לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר במגבלות הקיימות (תקציב, כוח אדם, וכו' - תמיד יש תירוצים). אם חושבים על כך לרגע בצורה רציונלית הרי שמדובר בשערוריה - מבקשים מאזרחים לצאת ולהלחם במחבלים במקום כוחות הצבא שזה תפקידם (שימו לב לא מדובר כאן על הגנה עצמית לפי לשון החוק, אני אמור לצאת מביתי ולנוע מרחק רב יחסית מתוך כוונה להרוג מישהו שלמעשה לא מתקיף אותי באותו רגע). השערוריה מתעצמת עוד יותר כאשר עד לא מזמן המדינה למעשה לא היתה מחיילת אותי, ועד למקרה ציר המתפללים לא הייתי מכוסה בכיסוי ביטוחי כל שהוא (ואגב, למתנדבי יחידות הג'יפים לדוג' יש עדיין אותה בעיה, ונסה לתבוע את המשטרה עקב תאונה שקרתה לג'יפ שלך תוך "מילוי חובתך").

המדינה מתבססת, ויש לומר שהיא עושה זאת באופן ציני למדי, על תחושת הציונות שעדיין מפעמת בחלק מהאוכלוסיה (ולצעירים שבכם, כן יש דבר כזה ציונות ושלא יספרו לכם שהציונות מתה), והיא מוכנה לתת לך נשק ואימונים אולם חס וחלילה לא כסף, ולכן עדיין לא מתרומם פרוייקט "מבצר" למרות שהוא אמור לתת את הפתרון הטוב ביותר האפשרי.

לעניין יכולות כיתות הכוננות, כבר ציינתי זאת קודם, ובאמת אין בכוונתי לרדת להתנצחויות עם DJ ואחרים, בזמני נהגו לומר "ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו", מי אני שאתווכח עם אנשים שלהם ידע על מתי נפתרה בעיית הנפיצים בצבא. באמת חבר'ה יש דברים שבהם הגיל עושה את שלו ולא על כל דבר צריך לתת פול גז. אם 20 שנה במערכת הביטחון אינן רלווטיות אז הן אינן רלוונטיות, בסדר.

שורה תחתונה, כיתות הכוננות הן חלק חשוב מאד מההגנה על תושבי ישובי קו האימות (קו שאגב זז כל הזמן), ויכולות הצוות וציודו הם בדרך כלל פועל יוצא מהיזמה שמפגין מפקד הצוות ומרמת הסיכון שבה מצוי הישוב. כיתות הכוננות הוקמו ע"י הצבא מאומנות על ידו ומצויידות על ידו - למרות שמפעם לפעם עיתונאים שונים יוצאים בכתבות על "מיליציות בשטחים" וכד' הכל בבל"ת ואני מוכן למסור את הנשק מחר אם הצבא יתן בטחון אמיתי למתיישבים. מדובר על מאות אלפי תושבים נורמטיביים, אזרחי המדינה, תושבי קיבוצים, מושבים, ישובים קהילתיים ומועצות מקומיות אשר נאלצים להגן על עצמם (ושוב, בסמכות וברשות) כיוון שהמדינה לא מסוגלת להגן עליהם בזמן אמיתי.

מי יתן ולא נזדקק, אבל לדעתי בקרוב יוקמו כיתות כוננות גם באשקלון ובכפר סבא.

צנחן יקר

תופעת המיתנדבים למשטרה/ כוחות ביטחון הינה תופעה אוניברסלית ולא המצאה ישראלית.
לגבי משטרת ישראל אכן בשורותיה מערך גדול ומפור של מיתנדבים במגזרים השונים שחלקם באים מתוך ציונות, ערכיות, מימוש פנטזיות ושיחרור כללי.
בסופו של דבר תרומתם למדינה היא רבה וזה החשוב.
נסה לראות את היתרונות שבתופעה ולא את חושלתה של המערכת.

אנדרוס יקר,


תופעת המתנדבים בצורתה הישראלית היא תופעה יחודית לנו ולא קיימת בשום מקום אחר בעולם (אפילו לא בארה"ב, ששם המציאו את הגיוס לרגע כסגן שריף לצורך יציאה למרדף אחרי גנבי סוסים). בשום מקום אחר לא מתבצעת התנדבות כמדיניות ממשלתית בכל תחומי החיים, ועל תסתכל על התופעה דרך חרך הירי בלבד אלא גם בתחומים האזרחיים של סעד לחלשים ותבין למה התכוונתי.

התופעה היא יפה ומעידה על חוזקה ולכידותה של החברה, זה עדיין לא אומר שהמדינה מתפקדת נכון, ההבדל בין מדינה לבין סתם קובץ של אנשים שהחליטו לחיות ביחד הוא שמדינה היא הסמכות החוקית היחידה שלה ההרשאה להפעיל כוח, כאשר המדינה מחליטה לחלק את ההרשאה הזו לאזרחיה זו זכותה, ויש הרבה מדינות אשר מבצעות זאת וקיימות בהן יחידות מתנדבים שונות, אולם כאשר המדינה מחליטה להתבסס על ההתנדבות כחלק מובנה בתורת הביטחון (תורה כזו אגב עדיין אינה קיימת במדינת ישראל) זה גובל בהפקרות.

המדינה היום מתבססת על יחידות המתנדבים השונות, ובכך היא אומרת למעשה : אין ביכולתם של הכוחות המוסדיים שלי לתת ביטחון לכל האזרחים, או להגן על רכושם, או לשמור על החוק בכבישים, ולכן אני מקימה מיליציות חמושות של אזרחים מתנדבים שיעשו זאת בשמי. לא נשמע לך קצת כמו המערב הפרוע ??

האמן לי, אני הראשון שמתנדב לכל משימה, אבל בשלב מסויים בחיים (וצר לי אבל זה באמת עניין של גיל) אתה מתחיל להסתכל סביבך ולומר לעצמך "למה בעצם אני מסכן את חיי ואת רכושי, איפה המדינה בכל העסק הזה ??".

כמה שהדברים שלח נכונים . ואפשר להכניס גם את חוק השמירה שכל תושב חייב לבצע 10 שעות שמירה בישוב שלו עד גיל 60 .

חוק ברי השמירה קובע עוד מס' דברים כגון מס' ברי השמירה המינימלי לישוב (ומתחת לו הצבא נותן לישוב חיילי אבט"ש), ומגבלות נוספות כגון העובדה שרבש"צ הישוב יכול לשחרר אנשים ממחוייבות זו וכו' וכו'.

בכל מקרה ברוב הישובים התושבים הפסיקו לשמור (או שומרים רק בסופי שבוע) והישוב שוכר חברת שמירה לבצע את השמירה היום-יומית ומטיל על תושביו אגרת שמירה.

יש ישובים שבהן אין כיתות כוננות, ויש ישובים שבהם כיתות הכוננות הן על-תקניות (כיוון שהצבא מצייד רק כמות אנשים מוגדרת וקבועה), והשרות בכיתות הכוננות אינו מחוייב תחת חוק ברי השמירה.

אבל גם החוק לא פותר את כיתת הכוננות משמירה , וגם יוצר על התושבים עומס כלכלי נוסף .בישוב שלי בסביבות 200 ש' לחודש .
לגבי תקן כיתות הכוננות תלוי בגודל הישוב ובקצין ההגמ"ר . לרוב איו בעיה לצרף אנשים .

וקורא לכל המדריכים והלוחמים שנמצאים בפורום להיכנס או לפתוח אשכול חדש בעניין ברצינות שיתוף חוויות והמלצות, בלי פגיעה בביטחון שדה...

רעיון טוב רק שיש בעיה קטנה רוב החומר שמעניין לדון בו בעיתי בגלל ביטחון מידע .

מה שנשאר לדון עליו זה על ציוד , ועם זה נכון לפעיל כיתות כוננות . ועם צה"ל בנה תורת לחימה החידה? או בשטח מסתובבים מדרכים שכול אחד מעביר חומר לפי היחידה שבה גדל .

חוסר אחידות בין כיתות הכוננות .

מחסור חמור בימי מילואים . בנית מערך אימונים שנתי במסגרת הישוב .

ראשית אסור להתבלבל אחריות בנית כיתת הכוננות מוטלת על הרבש"צ . הרבש"צ ממנה מפקד כיתת כוננות . ומגיס מתנדבים שמעוננים להיות חלק מי כיתת הכוננות .

צריך לזכור שהציר המרכזי בבניית כיתת תלוי בשיתוף הפעולה בין הרבש"צ ומ-צוות הכוננות .

במרוצת שנות הלחימה האחרונות צה"ל ניסה למסד ולארגן את הבלגן . בכללי י שיפור אבל בגדול הדרך עוד רחוקה .לגבי הציוד רוב כיתות הכוננות מצוידות בציוד אזרחי בעל תקן צבאי הסבר מועצות אזוריות או הישובים רוכשים את הציוד באופן פרטי מספקי משרד הביטחון או מחברות שמוכרות ציוד דומא .

הכספים מגעים מתרומות או מכספי התושבים וגם הלוחמים .

מה שגורם לחוסר אחידות בולט בין ישוב וישוב .

באזור המגורים שלי ריכזתי פרויקט הצטיידות שייתן גבן אחיד בין הכיתות . להפתעתי הרבה גילתי שצה"ל משלם הרבה כסף ומעל למחיר שוק . אפשר לעשות הרבה מאוד בשיפור הציוד בקניה מרוכזת .

בעיה נוספת אפיון הציוד שדרוש לכיתת כוננות . לצורך המחשה מבנה הווסט .

סוג כוונות , קשר פנמי ,לבוש אחיד ? ,ווסט ממוגן כן או לא , לצערי גילתי שאין גוף המכוון יש גוף שנגרר . הצבא לא בודק ולא שואל את הלוחמים בשטח מה הצרכים שלהם ומספק ציוד לפי מה יש או מה שמקובל בצה"ל . לדוגמא ספקו ווסטים כרמים שלו עומדים בשום תקן כבדים ללא חומר בולם . מגבילי תנועה . הווסטים השחורים שכולנו מקירים הושלכו לאחר כבוד למחסנים . וכל אזור מצא לעצמו תחליף לפי יכולת כלכלית ולפי תפיסתו .שלו לדבר למשל שלוחמי כיתות הכוננות גדולים יותר בגודל הגוף מלוחמים סדירים למשל בעיות קרס מוכר גם ממילואים אנו רואים לוחמים שלובשים ציוד שקטן עליהם מה שגורם לציוד לא להגן על הלוחם בצורה טובה . לרוץ 2/3 קילומטר עם משקל נוסף של 15 קילו אתה נשפך בקילומטר הראשון {הדיף למוט מכדור מאשר התקף לב } לא .ובכלל אולי כדי לעשות יום עיון לכל מפקדי כיתות הכוננות ורבש"צים ולנסות להקיים גוף שינהל שיח עם המערכת הצבאית ובכלל שלא יקבלו אותנו כמובן .....

רק שהוויכוחים יישארו ענייניים בכל מקרה שאלתי היא כזאת
מה תנאי הקבלה לכיתות כוננות חוץ מלגור/ללמוד באותו יישוב?

תודה ל-bomerang על החתימה

ציטוט:

כיתת הכוננות מינימום יוצאת למעצרים ויזומות כל לילה בכפרים שמסביב

ציטוט:

נאלצים להגן על עצמם (ושוב, בסמכות וברשות) כיוון שהמדינה לא מסוגלת להגן עליהם

מישהו פה טען על כיתות כוננות שאינם נמצאות בכל עיר.

אז רק לידע כללי, כל עיר, יישוב, קיבוץ או לא יודע מה ישנה כיתת כוננות.
נכון שכיתות כוננות ביישובי קו העימות נמצאים ברמה מקצועית על אחת כמה וכמה על כיתת הכוננות של העיר חיפה, ת"א וכדומה למשל - אבל יש בהחלט כיתת כוננות גם לחיפה ות"א.

הנה למשל אנשי כיתת כוננות של אחת הערים הסמוכות לחיפה:

למי שמעורה בעניין ונפגש מפעם לפעם עם המדריכים, אכן עולה לפעמים ביקורת על שינויי תו"ל סדרתיים, מאימון לאימון.
1. תמיד משתנים דברים, וכל עוד מתאימים אותם לאופי הישוב ( טופוגרפיה מבנים וכו'...) אז ניתן להפיק את המיטב מייעול התו"ל.
2.בי"ס להגנ"ש ביצע מס' קורסי מדריכים מרוכזים, אשר הסמיכו מבחינת צ.ה.ל את המדריכים שעברו בהצלחה, את הקורס, לנושאים המתאימים לישובים וצוותי הכוננות.
בקורסים אלו נעשה מאמץ ליישור קו בעניני תו"לים ושדרוגם בהתאם לאיום.
3. בתור מדריך כיתות כוננות אציע הצעה חשובה: מומלץ לצוות להתאמן בקביעות עם אותם שני מדריכים!!! אך חשוב לזכור את בעיות ימי המילואים, ואם ישנם בעיות...לחבר בין המדריך החילופי למדריך הקבוע על-מנת שיקבל תמונת מצב על הצוות ולא יתחיל הכל מאפס, כל אימון, ואני בטוח שכולנו "אוהבים" את גוף-נשק כמעט יום שלם.
4. מי שלא מכיר שיתחבר לעמותת "משמרת - יש"ע "
החבר'ה שם עוזרים במימון אימונים, ציוד וכו'...אשתדל להשיג מס' טלפון למי שיפנה בהודעה אישית.
האימונים דרכם מחייבים רצינות ועקביות אך יעילים מאוד דווקא בגלל העובדה שאתה מקבל סגל הדרכה קבוע אשר בונה את הצוות נדבך אחר נדבך...ללא שינויי תו"ל וללא יחס חניכה רע כמו שקורה באימונים השנתיים להם מפקד ההגמ"ר לא נערך מספיק...ומי שמכיר יודע עד כמה מייאש לעמוד 1/2 שעה על קו יורים עד שהמדריך המותש מגיע אליך לירי 5+5.