09-03-2009, 21:06
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,913
|
|
לא השתכנעתי שזה הפתרון.
הרי השלב הבא הוא שתושבי ישובים הסמוכים לעזה ימציאו עצומה "אל תגררו את המדינה למלחמה אם פגעה לי קטיושה בטרקטור".
לא מובן לי שעל מחדלי ההנהלה יש לחפות בהקרבת האזרחים.
גם חייל הוא ביסודו אזרח.
על החייל לשאוף להקריב עצמו במדינה דמוקרטית רק אם ברור לו כי זה המהלך שבמחיר מחיקת הפרט ימנע נזק לכלל.
אם זו אינה המשוואה, הרי שהפרט הפך עצמו לגפרור לא חשוב.
ברמת שחרור מחבלים תמורת חייל חי, אינני מזהה את הבעיה ככזו. זאת משום שברור לי כי ניתן לנהל מדיניות של לחימה מול אותם מחבלים שישוחררו (והמונח סיכול ממוקד בהחלט קופץ לראש).
אם תענה לי כי מחבל משוחרר יזום פיגוע בו ייפגעו אזרחים- אומר כי מחבלים חדשים עולים לדרגת "מבוקשים" חדשות לבקרים למרות יכולתנו המרשימה בצבירת אסירים בבתי הכלא הישראליים.
משום מהלך העניינים הזה אני מרשה לעצמי להסיק כי אין תוחלת ותועלת בתפישה המבצעית של מעצר, שיפוט ומאסר מבוקשים\מחבלים.
על כן אינני רואה כל פחיתות כבוד או כניעה לטרור בכך שתשונה מדיניות מדינת ישראל, ישוחררו לאלתר כל המחבלים האסורים על ידנו ונקבל את כל מה שמוכנים הפלשתינים לתת בתמורה לאנשיהם.
למה?
משום שמחבל שכלוא אצלנו נהנה מהדברים הבאים:
1. חסינות מלאה מפני חיסול בפעולה מלחמתית.
2. היכולת ללמוד את שפתנו וכן כל תחום כמעט שחפצה נפשו בין כתלי הכלא.
3. היכולת להיוועד עם דומיו ואף יריביו מקרב הפלגים באופן מרוכז.
4. כלכלה מלאה.
5. היכולת לבצע "יישור קו" עם עמיתיו הכלואים, כולל עדכון ברמת התיאוריה ואף רכישת מיומנויות מבצעיות על פי היכולת להשתלם בהן בבית הכלא.
בוודאי יש עוד עניינים שאינני מכיר, אך זו יכולתו של חובבן, עבדכם הנאמן.
אני מציע שוב- המדיניות נגד מי שמרים נשק כנגדנו בכוונת מכוון, צריכה להיות לחימתית ולא פלילית.
אני בהחלט מבדיל בין מה שמקובל בחברה כהתנהגות עבריינית בתוך החברה לבין פעולה מלחמתית. אני נתלה כאן בקשקושים שאולי שאובים מתוך עולם מדעי הרוח אבל לא אכפת לי. כל מה שיכול לשמש כצידוק לשאיפה שלי להגיב בפעולה מלחמתית כלפי מי שנוקטים בפעולה כזו כנגדי, לוקח.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)
"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'
|