הפיטורים בהיי-טק מעלים את סף החרדה של העובדים, על אף שניתן אפילו לנצל זאת.

פיטורים בתעשיית ההיי-טק הפכו בחודשים האחרונים לכמעט דבר שבשגרה, כאשר עובדים רבים בחברות רבות חווים יום-יום את תחושת אי הוודאות והחרדה לקראת מה שצפוי להם, ואת סימן השאלה לגבי תורם להיות המפוטרים הבאים. "לאבטלה יש דמוי סטריאוטיפי של כישלון, משהו שהוא כמו מחלה שצריך להסתיר אותו", אומרת ד"ר רחל שפרון, פסיכולוגית תעסוקתית במכון אדלר.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000448577&fid=3266

looopy

וזה רק במדינה הזאת,הבעייה היא שכל אותם גיבורים שעובדים כיום גורמים לכך ולמה? כי להם יש מקום עבודה מסודר ואפילו ללא חשש לפיטורים עד שהם מוציאים גם משפטים כמו "מי שרוצה עבודה יש" אז זה פה מתחילה העיוולת שלא תמיד יש עבודה,ואי אפשר גם להכריח אדם שהרוויח משכורת של נגיד 7000 ש"ח נטו לקבל עבודה של 3000 נטו,ואם כאן יש עבודה באמת אז תודה לא תודה ואין זה כישלון כי אם דיעה חברתית סנובית משום מה.

חוסר במקום עבודה איננו כישלון כי אם מצב נתון בגלל מיתון קשה ו/או סיבות רפואיות שונות,ומי שמרגיש שהוא כישלון יש לו בעייה שאולי פסיכולוג יפתור,נכון קשה לשבת בבית אחרי הרגל של עבודה יום יום ושעות על שעות,אבל ממתי זה נהפך לאשמתו של הפרט ביחס למה שקורה בשוק?

הדבקת הסטיגמה זה הכישלון פה והכל מתחיל בראש ומסתיים במחווי דיעות פסיכולוגיים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אם יש חברות שכדי לא לפטר עובדים הם מצמצמים פעילות ועוברים ל4 ימי עבודה ולעומת זאת יש חברות שלפני כל התייעלות מפטרות עובדים אז הרגשת העובדים המפוטרים של כשלון די הגיונית
בייחוד שהם אנשים רציונלים שיודעים שבמצב כזה למצוא מהר עבודה חדשה זה לא קל ולא פשוט

אז זהו שלא כלל החברות חושבות על כלל העובדים או דרכים יצירתיות לגמד את האפשרות לפיטורים ומתנהגים כאילו סוף העולם עליהם הכל מקרין לחברה והחברה סופגת כולל מושגים שהפסיכולוגים ממציאים כיום על מנת במקום להגביר בטחון עצמי דווקא החלשת המורל הלאומי.

להיות מובטל איננו כישלון,הכישלון הוא של אלה שדאגו שיהיו מובטלים,ומי שמשנס מותנים יכול לצאת בזה בראש מורם ולא שפוף שוב כמו שמנסים להנחית עלינו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

התחושה היא אינדיבדואלית אמנם ומשתנה מאחד לאחד, אבל מי שפוטר, נדמה לו שלא היה טוב מספיק וגם אם היה לדעתו..זה לא ממש מה שהמנכ"ל או הבעלים חשבו..
ברור כי גם לגורם הסביבתי, דהיינו לחברה - יש השפעה על תחושת הכישלון בשל אלף סיבות.
ברציונל, המפוטר אמור לדעת כי הוא פוטר בשל המשבר הכלכלי ולא משום שלא היה מספיק טוב, אך בפועל, נושא עימו המפוטר תחושת אשם ובמיוחד,אם נתן את ה"תחת" לחברה במשך שנים ופתאום ביום בהיר אחד, לאחר אין ספור תכניות וחלומות שרקם עם בני משפחתו, הוא מוצא עצמו מובטל.
לגבי פסיכולוג, גם זה נייד מאוד.
יש אנשים שחוסנם הנפשי מאפשר להם לעכל את המצב החדש ולטפל בעצמם ולהמשיך הלאה וישנם כאלה שהחרדות יביאו אותם אל ספת הפסיכולוג.
הדבקת הסטיגמה אינה במקום, אך לרוע המזל היא מאפיינת הרבה מן האנשים שנקלעו למצוקת האבטלה.

looopy

שוב למה המפוטר צריך להרגיש שהוא כישלון? הרי הוא תרם לחברה בה עבד,נתן ימים ולילות למפעל שלו,למה הוא הוא הכישלון? OK אז מגיעים שוב לכך שהסטיגמה הזאת הוטבעה חברתית והיא המשפיעה על אותו אדם,ברור שזה משתנה מאדם לאדם בהתאם לכמה שהוא ספג מחכמים למיניהם שטוענים שלהיות מפוטר או מובטל זה כישלון שלו אישית,אפילו שאין זה נכון.

החוסן הנפשי נמדד בהתאם למה שמכניסים לאותו אדם לראש כולל הפסיכולוגים,היה ויגרמו לו להרגיש שזה בגללו אין פלא שהראש יהיה שפוף כל הזמן,הדרך לצאת מכך לערכתי היא ליצור סדר יום ולפעול על פיו שיכלול חיפוש עבודה מאסיבית ולא להתבייש בעריכת קורות חיים מחדש אפילו שנדמה ששלחת את האחרון לפני 15 שנה או 20 שנה,החוסן יגיע שיפסיקו להשתמש בכישלון כסטיגמה חברתית ויתנו לאנשים לבנות את עצמם מחדש,זאת דעתי האישית בלבד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]