|
כתבה ב"דה מרקר" על רכישת F35 והאלטרנטיבות לשימוש בכסף
כתבה בדה מרקר על עלות רכישת ה F35
לא ברור לי מהיכן נתוני העלות המופיעים בכתבה מאחר והעסקה עדיין לא סגורה.
הדיון על הרכש האלטרנטיבי שניתן לבצע בכסף מעניין מאוד, אבל לא מביא בחשבון ששימוש בכספי סיוע לרכישת מוצרים שפותחו בארץ מנוון את התעשיה המקומית ובאאוח הארוך פוגע בכלכלה
מטוס קרב הוא מוצר שישראל לא מייצרת ועל כן יש הגיון ברכישה ע"ח הסיוע, אבל את שאר המוצרים שישראל כן מייצרת חשוב להמשיך לייצר בארץ ולרכוש במידת הניתן מכספי תקציב הבטחון.
לרכש מקומי חשיבות כלכלית ובטחונית גבוהה ביותר:
1. מקומות עבודה(קבלן ראשי+קבלני משנה, נותני שירותים וספקים) והזמנות לעשרות ואף מאות חברות במשק.
2. מיסים שכל המוזכרים בסעיף 1 משלמים בנוסף למיסי עבודה.
3 מהבחינה הכלכלית הכסף שישקע מתקציב המדינה בפרוייקט חוזר מהר מאוד למשק הישראלי בצורה של משכורות לעובדים אשר חיים בארץ וצורכים בה וחברות אשר ישקיעו את הכסף בפיתוח עסקיהן מה שיוביל להגדלת הכנסות בעתיד.
השקעה בפרוייקט שכזה מתורגמת להגדלת הכנסות ממיסים ותל"ג ויוצרת בסיס להתרחבות כלכלית בעתיד.
4. נצבר ידע בתחום שיכול לשמש בעתיד לייצורנוסף מתכנון מקומי ומכירות לחו"ל.
5 עידוד להמשך פיתוח טכנולוגיות שיהוו בסיס לפיתוח עסקי עתידי ולחברות חדשות.
6. הפחתת תלות בארה"ב שבאה ע"ח התעשיות הבטחוניות המקומיות ופוגעת בהן.
ההבדל העיקרי בין רכישה בכספי סיוע לבין ייצור עצמי הוא שברכישה מכספי סיוע אתה חוסך בהרבה הוצאות אולם מצד שני לא תראה מזה פירות ואילו בייצור עצמי אתה משקיע הרבה כסף בטווח הקצר ואת הפירות אתה תקטוף בטווח הארוך יותר למשך זמן רב.
ולסיום שאלה?
כמה כסף עולה הסיוע הבטחוני לאזרח הישראלי בצורה של הזמנות שלא מבוצעות אצל קבלנים ישראלים? במשרות שלא נפתחות לעובד הישראלי?
בידע שלא נצבר ואף כזה שכן נצבר בארץ אבל יוצא החוצה לקבלן אמריקאי?
במכירות מוצרים שאחוזים גדולים מהן הולכות לייצרן האמריקאי גם אם מדובר במוצר שפותח בארץ?
יש לא מעט אנשים כיום שאומרים שהסיוע הבטחוני פוגע במשק הישראלי בטווח הארוך יותר מאשר תורם.
ועל כן ההשוואה וה"רווח" שבכתבה זו בנושא רכש של מערכות מקומיות בכספי הסיוע לא נכונה ולמעשה יצורת הפסד ארוך טווח.
בקיצור, שימוש בכספי סיוט לרכישת מטוסי קרב נראה לי נכון.
חבל גם על הטון הסרקסטי שבכתבה
http://www.themarker.com/tmc/articl...0090924_1116440
הצעצוע הבא של חיל האוויר: מטוסי החמקן F-35 יעלו 15 מיליארד דולר
11:30 | 24.9.2009
מאת שוקי שדה
הרכישה תמומן מכספי הסיוע; המטוס צפוי להגיע לישראל באמצע העשור הבא
החמקן 35-F יצרן: לוקהיד-מרטין טווח טיסה ללא תדלוק: 1,000 ק"מ
מחיר: 150-200 מיליון דולר למטוס
חמקנות: מלאה
כושר נשיאה: 9 טונות חימוש, 8 טונות דולק
אספקה לישראל: 2014 ואילך
"החמקן", זאת המלה שמציתה בימים אלה את דמיונם של טייסי חיל האוויר ומפקדיו, המפנטזים על מטוס שהמכ"מים של צבאות האויב לא יכולים לזהות. בפנטסיה, סביר להניח, אין מקום לעניינים שוליים כמו עלות: 150-200 מיליון דולר למטוס, בפרויקט שעלותו עשויה להגיע ל-15 מיליארד דולר. כשמדברים על סכומים כאלה, צריך לספק נימוקים משכנעים. מ', בוגר השירות הציבורי שצבר ותק רב בדיונים ביטחוניים שונים, לא מתרשם מהסיבות שמציגים אנשי המערכת. "זה די מצחיק: כבר 40 שנה מדברים על הסיבות לכך שחיל האוויר זקוק למטוס החדש ביותר, ובכל פעם משתנה שמו", אומר מ'. "בינתיים הסתיים עידן המלחמות הגדולות, האחרונה היתה מלחמת יום הכיפורים, וכיום האיומים נראים אחרת לחלוטין. תמיד נותנים לך הרגשה שיש איזשהו איום, ומספרים לך שרק כלי הטיס הספציפי הזה יתגבר על האיום. אלה שני דפוסים שחוזרים על עצמם כבר שנים".
החמקן, 35-F בשמו הרשמי, צפוי להגיע לישראל באמצע העשור הבא. את העסקה יממן הדוד סם: מדי שנה מזרימה ארה"ב לישראל כ-2.4 מיליארד דולר, סכום שבו משתמשת ישראל לרכישת נשק מהמעצמה הגדולה בעולם. בעקבות סיכום בין ממשל אולמרט לממשל בוש, בעשור הקרוב ייתוספו לסכום זה 30 מיליארד דולר בסך הכל, כך שבפועל יהיה הסיוע בשנים הקרובות 3 מיליארד דולר בשנה.
המשמעות, מעבר לעובדה שרוב כספי הסיוע בשנים הקרובות יוזרמו לרכישת המטוס ולא להצטיידות צבאית אחרת, היא בלימת היוזמה שמשרד האוצר ניסה להוביל בשנים האחרונות - קיצוץ בתקציב הביטחון באמצעות הפניית כסף אמריקאי לפרויקטים הממומנים כעת מהתקציב הישראלי.
תקציב הביטחון של ישראל הוא כ-51 מיליארד שקל בשנה, 15% מתקציבה הכולל של המדינה. לפני מלחמת לבנון השנייה היה התקציב 44 מיליארד שקל לשנה, וגם אז נחשב לבזבזני, עם לא מעט בורות שומן.
"מכיוון שמדובר בכספי סיוע, משרד האוצר בכלל לא מתערב בשאלה אם לקנות את החמקן או לא", מסביר בכיר לשעבר באוצר. "השאלה היא איך להסיט חלק מכספי הסיוע לטובת קיצוץ בתקציב. בעבר הניחו שיש גמישות, ושאפשר להיעזר בכספי סיוע לשם צמצום תקציב הביטחון".
ההחלטה סופית לגבי הרכישה צפויה להתקבל רק בראשית 2010. ואולם גורמים המעורים בפרטים מעריכים שהרכבת כבר יצאה מהתחנה - ובסופו של דבר תצטייד ישראל במטוס, גם אם לא ברור כמה מטוסים תרכוש בסופו של דבר. כבר כעת ברורה התמונה הבאה: ישראל מסרה באופן רשמי לארה"ב שהיא מעוניינת לבחון רכישה של 25 מטוסים בשלב ראשון, עם אפשרות לרכישת 50 מטוסים נוספים מאוחר יותר. בימים אלה מתקיימים דיונים בין נציגי צה"ל לבין נציגי הפנטגון וחברת לוקהיד-מרטין, יצרנית המטוס. צה"ל מבקש להכניס למטוס שיפורים טכנולוגיים שיהיו בלעדיים לישראל, ובה בעת להתמקח על מחירו, שעדיין לא נקבע סופית.
ישראל ביקשה לקנות את מטוס החמקן המשוכלל יותר, F-22, אך האמריקאים החליטו לבטל את הפרויקט. פרויקט בניית ה-35-F יצא לדרך ב-2001 בשיתוף פעולה עם תשע מדינות מערביות, שאף אחת מהן לא התחייבה בינתיים לרכוש אותו. גורמים המכירים את הפרויקט מעריכים כי אם צה"ל ירכוש את המטוס, הדבר יעודד מדינות אחרות לעשות זאת גם כן, ויוזיל את המחיר עבור ארה"ב - שיזמה את בניית המטוס לצרכיה.
מקורבים לחברת מרטין-לוקהיד מעריכים שמחיר מטוס ינוע בין 100 ל-130 מיליון דולר. בדיונים הפנימיים שהתקיימו במערכת הביטחון ננקב הסכום 150 מיליון דולר, הכולל גם תוספות מיוחדות שישראל ביקשה להתקין במטוס. לפני כמה חודשים פירסם הפנטגון שיש להקצות 15 מיליארד דולר מכספי הסיוע האמריקאי לטובת העסקה. מחיר זה כולל גם את תחזוקת המטוס לאורך השנים וגם את חלקי החילוף שלו.
אם פרסום זה נכון, חישוב פשוט מראה שעבור 75 מטוסים שאותם ביקשה ישראל, מחיר המטוס מגיע ל-200 מיליון דולר, סכום שאותו מכחישים בתוקף מקורבים למרטין-לוקהיד. בינתיים צה"ל כבר הקצה לפרויקט 2.7 מיליארד דולר, סכום שחושב לפי מודל של רכישה שבין 18 ל-25 מטוסים. לשם השוואה, בסוף שנות ה-90 החליטה ישראל לרכוש, בשני שלבים, 102 מטוסי 16I-F. עסקה זו עלתה 4.5 מיליארד דולר - כלומר רק 44 מיליון דולר למטוס.
החלטה כלכלית או ביטחונית?
כבר באמצע שנות ה-90, כשהחמקן היה בשלבי תכנון בלבד, התרשמו בכירים בצה"ל ובמשרד הביטחון מהמטוס בביקורים בוושינגטון, והמליצו עליו כסוג של ברירת מחדל: הצבא תמיד מעוניין במטוס הקרב המתקדם ביותר. בפברואר האחרון נשלחה קבוצת טייסים ישראלים לבסיס בארה"ב, שם צברו שעות רבות של אימונים על מכשיר הסימולטור של החמקן - וחזרו נלהבים.
"יש בו טכנולוגיות שפשוט אין בשום מטוס אחר", אומר אלוף במיל' יצחק בן ישראל, לשעבר ראש המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתית במשרד הביטחון. "בעניין הזה יש צורך מבצעי אמיתי, מכיוון שחיל האוויר רוצה להמשיך להיות הטוב ביותר במזרח התיכון".
"אפשר לעשות פשרות: אם חלמנו על 50 מטוסים, אפשר לרכוש 25, אבל צריך להיאחז בעקרונות: מטוס קרב הרתעתי ויתרון איכותי לישראל על פני שכנותיה", מוסיף מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף במיל' איתן בן אליהו.
אלא שנראה כי הדברים לא נבחנו מנקודת מבט אזרחית: מכיוון שמדובר בכספי סיוע אמריקאי, אנשי משרד האוצר אינם יכולים להתערב בהחלטה. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מקבלת דיווחים בלבד, וגם זאת רק לוועדת משנה לנושאי הצטיידות ורכש, שבה יושבים ארבעה חברים.
אחד מהם, ח"כ נחמן שי (קדימה), סבור שבמקרה זה נדרש תהליך חשיבה עמוק יותר. "ביטחון לאומי הוא לא רק קניית מטוסים", פוסק שי. "יש גם נושאים אחרים חשובים כמו קשישים, אמהות יחידניות, עוני וחינוך - שעליהם מדברים בוועדות החינוך והרווחה של הכנסת. זו החלטה שצריכה להישקל על רקע כלל הצרכים של המדינה, ואת השקלול הזה צריכה לעשות המועצה לביטחון לאומי או גורם אזרחי אחר", הוא אומר.
לאור זאת, הפנה Markerweek שאלה למועצה לביטחון לאומי בזו הלשון: "האם היתה עבודת מטה בנוגע לרכישת מטוס החמקן, או סוג אחר של מעורבות מצד המועצה?" תשובה לשאילתא זו לא התקבלה, ונשלחנו לקבל תשובות במשרד הביטחון. משרד הביטחון סירב להגיב באופן רשמי, אך גורמים במשרד הסבירו שככל הנראה המועצה לביטחון לאומי לא מעורבת בהחלטות מסוג זה.
ועדת וינוגרד, שהתכנסה כדי לחקור את אירועי מלחמת לבנון השנייה, קבעה שעל המועצה לביטחון לאומי להציג חוות דעת בענייניים ביטחוניים, מעבר לחוות הדעת של צה"ל, כגוף בעל נקודת מבט אזרחית. "החלטות לגבי עסקות גדולות של רכישת מטוסי קרב לא צריכות להתקבל כלאחר יד", אומר שר הביטחון לשעבר, משה ארנס. "כאן מדובר בהחלטה בנושא אסטרטגי, לא רק ביטחוני - אלא גם כלכלי. צריך לשאול אם נבון למשכן את כספי הסיוע הביטחוני לכמה שנים למען המטוס הזה, ומה ייוותר לאחר מכן. כשמדובר בסכום כזה של כסף, יש הרבה שאלות שראוי לדון בהן".
החמקן מסוגל לחמוק מהמכ"מים בזכות ציפוי מיוחד, המונע מקרני המכ"ם לזהות אותו. הקרניים נבלעות בגוף המטוס, ולא חוזרות אל המכ"ם. "משמעות החמקנות היא יכולתו של המטוס לחדור באופן עמוק לאזורים הכי מסוכנים, ולבצע את המשימה לפני שהוא מתגלה", אומר טום בארבאג', סגן נשיא לוקהיד-מרטין. "בנוסף, הטייס מכיר את הסביבה שבה הוא טס באופן שלא היה קיים קודם לכן. המטוס מסוגל לקלוט ולעבד כמות גדולה של מידע מהאוויר, מהקרקע, מהים ומהחלל".
עם זאת, למטוס גם לא מעט חסרונות. כדי לשמור על תכונת החמקנות הוא אינו יכול לשאת חימוש חיצוני, והחימוש נישא בבטן המטוס. "זה המטוס החדיש ביותר והכי מתקדם טכנולוגית, אבל צריך לשאול - הכי טוב למה? הכי טוב לטיסות ליעדים רחוקים? לא. הכי טוב בנשיאת כמות פצצות מדויקת למרחק? לא. הכי טוב בנשיאת טילי אוויר-אוויר? לא. הכי טוב בהתחמקות ממסכי המכ"ם? כן. זה דבר היחיד, כרגע, שבו יש לו יתרון", אומר בכיר לשעבר בחיל האוויר.
"נכון שלמטוס יש תכונת חמקנות, אבל אני לא בטוח שזה מצדיק את המחיר", אומר סא"ל במיל' דני בז, טייס קרב לשעבר. "החמקנות נהדרת למכת פתיחה. ברגע שהטיל ששוגר ממנו התפוצץ על הקרקע, המטוס כבר לא חמקן כי אפשר לזהות את מקור האש. צריך גם לזכור שבמקרים של טיסות ארוכות, שבהן הוא יצטרך לקבל תדלוק אווירי, הוא עלול להיחשף - לא יראו אותו, אבל יראו את המטוס שמעביר לו דלק".
בנוסף, מציינים המבקרים, למטוס אין באמת חמקנות מלאה, ולא רק מפני שבאור יום הוא נראה לעין. "יש קטעי טיסה שבהם לחמקן קשה להיות חמקן", מסביר מפקד מערך הנ"מ לשעבר, תא"ל במיל' יאיר דורי. "לדוגמה, אם קרני המכ"ם פוגעות במנוע, שאינו מכוסה, הקרינה חוזרת למכ"ם".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P240909/p.0.2409.60.2.9.jpg]
מפתחים מערכת נגדית
בשנים האחרונות ספג החמקן לא מעט ביקורת בזירה הבינלאומית. ייצור המטוס מתבצע במסגרת פרויקט בינלאומי שלו שותפות תשע מדינות מערביות. בתחילת העשור החליטה ישראל לא להיות במעמד של מדינה שותפה, בעיקר בשל העלות הכלכלית הכרוכה בכך. כיום נשמעת ביקורת על המטוס גם במדינות השותפות.
בשנה שעברה פורסם בעיתונות האוסטרלית מאמר שבו נטען כי המטוס נכשל במבחן הדמיה שערך המכון האמריקאי היוקרתי ראנד באמצעות משחק מלחמה. על פי המאמר, המטוס הופל במתקפה של מטוסים סיניים ורוסיים. לוקהיד-מרטין הכחישה את הדיווח בתקיפות, ואילו ממכון ראנד נמסר שמשחק המלחמה לא כלל התייחסות ספציפית ל-35-F.
גם במדינות אחרות השותפות בפרויקט, שבהן הולנד, איטליה ובריטניה, נשמעה ביקורת על ביצועי המטוס. במשרד הביטחון לא מתרגשים מכך. "הפרסומים האלה הם חלק מניסיונותיהן של המדינות האלה להוריד את המחיר", מסבירים גורמים במשרד. "במדינות האלה חשים תסכול, מכיוון שהאמריקאים לא באמת נתנו להן לשלב את הטכנולוגיות שלהן במטוס".
מבקר נוסף של התוכנית הוא יוצא הפנטגון, המהנדס פייר ספריי, שהיה אחד ממפתחי ה-16-F. במאמר שפירסם במגזין הצבאי "ג'יינס", טען ספריי שהמטוס מגושם, כבד מדי, יכולת החמקנות שלו אינה מספיקה והוא יכול לשאת כמות קטנה מדי של פצצות. ספריי גם הוסיף שעד שתבשיל טכנולוגיית החמקנות במלואה, ייתכן שיימצא לה מענה נגדי.
שאלת המענה הטכנולוגי לחמקנות היא קריטית. כבר כעת טוענים כוחות הביטחון הרוסיים, שהם יכולים לאתר את החמקן בתדר מסוים של מערכת המכ"ם שלה.
"סביר להניח שצבאות בעולם עובדים קשה מאוד כדי לפתח מערכות שיגלו את החמקן", אומר יאיר דורי. "יהיה זה אווילי לחשוב שבצד השני רק מחכים שהמטוס יהיה מוכן. בכל פיתוח מהסוג הזה, זה עניין של זמן עד שהמשוואה מתאזנת. עם זאת, צריך לזכור שישראל מייצרת הרתעה בעצם העובדה שיש לה מטוס כזה".
סוגיית הפיתוח האנטי חמקני, בשילוב העובדה שה-35-F נתפש כמטוס הקרב המאויש האחרון בעידן שבו נעשה שימוש גובר במטוסים ללא טייס, מעלה את שאלת המחיר הכלכלי של מרוץ החימוש המזרח תיכוני: ישראל משקיעה בטכנולוגיה, האויב מפתח מענה וחוזר חלילה. כך לדוגמה, בתחילת שנות ה-70 רכשה ישראל את מטוסי הפאנטום, שהיו אז החדישים ביותר. במלחמת יום הכיפורים הופלו רבים מהם על ידי הנשק המשוכלל מתוצרת בריה"מ: טילי אס 6. למרות המעגל המוכר הזה, בחיל האוויר משוכנעים שישראל חייבת להמשיך ולהשקיע משאבים גם במה שנראה כמרוץ עכברים בלתי פוסק.
איתן בן אליהו מנסה להסביר מדוע, באמצעות דוגמה מתחום השיווק: "פשוט לא יאומן כמה כסף מוציאות חברות על פרסום. אתה לא יכול להרשות לעצמך לא להיות בפסגה, ולכן אתה משלם מאות מיליוני שקלים. אותו דבר קורה בצבא: אם אין לך את היתרון האיכותי, אתה לא תהיה בפסגה. תוותר פעם אחת, תוותר פעם שנייה, בסוף תסתכל על הפסגה מרחוק. נקודת המוצא היא שאני חייב להיות בפסגה, חייב שלצה"ל יהיה את היתרון האיכותי".
כמשלם מסים, אני לא צריך לדאוג מהמרוץ הזה?
"אז אל תגור פה, מה אני אעשה? אתה רוצה שאני אהיה הראשון שירים דגל לבן? שמישהו אחר ייקח את הסיכון ויעצור את זה".
טענה נוספת של מבקרי המטוס היא שישראל תתקשה לשלב בו טכנולוגיות מתוצרתה, בשל העובדה שהיא לא לוקחת חלק בפיתוחו. מלבד חברת אלביט שתספק את הקסדות לטייסים, וכמה חוזים קטנים של חברות אחרות, בינתיים אין לחברות הישראליות הגדולות חוזים הקשורים במטוס.
גורמים בתעשיות הביטחוניות מזכירים שבעסקת הנשק שבה רכשה ישראל 102 מטוסי 16I-F מלוקהיד-מרטין, מכרו התעשיות הביטחוניות הישראליות לארה"ב ציוד בהיקף של יותר מ-2 מיליארד דולר, הכנסות שהגיעו בחלקן גם ממכירת המטוס למדינות אחרות כמו יוון, פולין וצ'ילה.
במשרד הביטחון, מנגד, טוענים שהחשש מכך שהמטוס יגיע לידיים ערביות, שיכנע את המדינה לא לשלב בו טכנולוגיות שלה. "לעתים לא מבינים בתעשיות הביטחוניות שמשרד הביטחון מסתכל קודם כל על צה"ל, ולא על הכלכלה הישראלית", אומרים גורמים במשרד הביטחון. המדינות השותפות בפרויקט, מוסיפים הגורמים, לא הצליחו לשלב טכנולוגיות במטוס, בשל התנגדות אמריקאית.
"בסופו של דבר זה היה עניין כספי: נדרשנו לשלם מאות מיליוני דולרים כדי להיכנס כשותפים לפיתוח", מסביר משה ליפל, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל, את ההחלטה שלא להשתלב בפרויקט. "כיום, במבט לאחור, אנחנו רואים שזה באמת לא משתלם. בריטניה, השותפה הבכירה ששילמה את הסכום הגדול ביותר, לא מרוצה ממספר הפיתוחים המצומצם שהיא הכניסה למטוס".
בתעשיות הביטחוניות לא מקבלים את ההסברים האלה. "היתה זאת טעות לא להיכנס כשותפים בפרויקט", אומר בכיר באחת מהתעשיות הביטחוניות. "זאת השחצנות הישראלית הטיפוסית. חשבו שבכל מקרה נקבל זכות להכניס טכנולוגיות, אבל בסוף האמת טפחה לנו על הפנים.
"ההסבר על מדינות ערב תמוה: ישראל היתה יכולה להכניס את המערכות מתוצרתה רק לאחר שתקבל את המטוסים. פשוט לא רצו להשקיע את הכסף. הקסדה שאלביט הכניסה למטוס היא לא עניין גדול. היא היתה מקבלת את החוזה בכל מקרה, כי היא שולטת בתחום הזה בשוק העולמי".
מנגד, גורם המקורב ללוקהיד-מרטין סבור שבסופו של דבר ישתתפו התעשיות הביטחוניות הישראליות בפרויקט. "בהמשך הדרך תהיה לתעשיות הישראליות הזדמנות להכניס מערכות שלהן למטוסים", הוא אומר. "העניין הזה צריך להיות שיקול רציני מאוד מצד ישראל". אותו גורם מזכיר כי בתחילת שנות ה-90 קנתה ישראל 25 מטוסי מדגם 15I-F בעלות של 100 מיליון דולר למטוס - סכום שמזכיר את זה שישראל תידרש לשלם על החמקן (במונחים שקליים של ימינו).
משא ומתן קשוח
את הקופון העיקרי מפיתוח החמקן תגזור ארה"ב: לא רק חברת לוקהיד-מרטין, אלא גם חיל האוויר האמריקאי. לארה"ב יש אינטרס לשווק את המטוס לכמה שיותר מדינות, ובכך להוזיל את המחיר גם עבורה. ישראל משחקת תפקיד משמעותי כמקדמת מכירות: ברגע שחיל האוויר הישראלי, הנחשב לאחד הטובים בעולם, יחליט לרכוש את המטוס, עוד מדינות במערב ילכו בעקבותיו. הבטחה ישראלית לרכוש את המטוס קריטית לארה"ב, במיוחד כעת, כשאף מדינה אחרת לא התחייבה לעשות זאת.
"לפני כמה שנים פגשתי את מפקד חיל האוויר הצרפתי לשעבר, גנרל ג'ון טיירי, שהיה ראש חטיבת המנועים של החברה המייצרת את מטוסי המיראז'", מספר דני בז. "הוא הסביר לי שבמערב מתיישרים לפי חיל האוויר הישראלי. החלטה חיובית של ישראל יכולה להחיות את הפרויקט, והחלטה שלילית עשויה להביא לסגירתו".
בנוסף על כך לארה"ב יש "שוט" משמעותי מול ישראל: בחינה מחדש של עיקרון היתרון הצבאי האיכותי, שלפיו מדיניות ארה"ב היא לדאוג שלישראל תמיד תהיה עליונות טכנולוגית על פני שכנותיה. "יש כאן לחצים פוליטיים בינלאומיים ברמת מקבלי ההחלטות", מאבחן בכיר בתעשיות הביטחוניות, המצוי היטב בנבכי הדיפלומטיה. "ארה"ב אומרת למעשה: 'אנחנו נותנים לכם את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. אם אתם לא לוקחים, אנחנו לא מחויבים ליתרון צבאי איכותי גם בנושאים אחרים'. כששר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס ביקר בישראל לפני כמה חודשים, הוא רמז שכדאי שישראל תמשיך בפרויקט".
לדברי בז, התלות הישראלית בארה"ב עלולה להתגלות כמזיקה. "לפני חודש וחצי הציעו לנו הרוסים לפתח מטוס משותף, שישראל תוכל להכניס אליו טכנולוגיה משלה. אין מה לפחד מעניין כזה. רוסיה היא מדינה אירופית, שעולה על שאר מדינות המערב בהרבה מהפיתוחים שלה. בעניין הזה אפשר לחשוב קצת מחוץ לקופסה. אם לא נשים את כל הביצים בסל אחד, אולי ארה"ב תפסיק לחנוק אותנו".
מנגד, יש הסבורים אחרת. "אין לנו ברירה אלא לקנות מטוסים אמריקאיים, כי המטוסים האחרים אפילו לא מתקרבים לרמה שלהם", אומר תא"ל במיל' גיורא גורן, לשעבר נספח חיל האוויר בוושינגטון וחבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון. לדבריו, העמדה הישראלית, שלפיה מדינות המערב בוחנות את החלטות הרכש של ישראל, קצת מופרזת.
"נכון שיש משקל לבחירות של חיל האוויר הישראלי, אבל זו התהדרות גדולה מדי", אומר גורן. "כאשר מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת, מגלים שיש לנו השפעה. אבל יש מדינות מערביות שקונות נשק מטעמים אחרים לחלוטין".
איתן בן אליהו מסביר בפשטות שישראל היא שלוחה של ארה"ב. "האמריקאים נותנים לנו כ-3 מיליארד דולר בשנה, כדי שנקנה את המטוסים האלו", הוא אומר. "מבחינתם, ישראל חזקה היא אינטרס אמריקאי. בעבר זה היה כדי לעצור את הסובייטים, ולאחר מכן כדי לעצור את המוסלמים. הם אומרים - ניתן לישראלים 3 מיליארד דולר, הם יקנו מטוסים, ולאה"ב תהיה נציגות במזרח התיכון".
בעסקת הרכש לא כרוכה רק פוליטיקה בינלאומית, אלא גם מאבקי כוחות תוצרת ישראל. בחיל האוויר, לדוגמה, מנסים לקדם את הפרויקט, אך במשרד הביטחון מנסים לצנן את ההתלהבות ומעלים הסתייגויות שונות. "השאלה היא כמה מטוסים לקנות", אומרים גורמים במשרד הביטחון. "בסופו של דבר, חמקנות היא יכולת חשובה, שישראל לא יכולה להרשות שלא תהיה לה. מבחינת משרד הביטחון, יתנהל משא ומתן קשוח לגבי מחיר המטוס וכמה מטוסים נקנה. אף אחד לא יגיד, 'נשלם כמה שצריך', בגלל ההתלהבות של חיל האוויר".
זירה שנייה שבה מתנהלים קרבות פנימיים היא צה"ל. שעבוד כספי הסיוע לטובת המטוס, על חשבון צבא היבשה, מעלה שוב את הטענות הוותיקות של "הירוקים" על אפליה לטובת "הכחולים". במאבק זה, הזמן הוא גורם קריטי. כדי לקבל את המטוס הראשון ב-2014 ישראל צריכה להעביר את התשלומים הראשונים לארה"ב כבר ב-2011. בחיל האוויר חוששים שאם העסקה לא תיסגר בזמן, יועבר הכסף למיזמים אחרים. אחד מהם הוא פרויקט הנמ"ר: נגמ"ש המבוסס על טנק המרכבה, שכוחות היבשה מבקשים כמה שנים לייצר בארה"ב.
אלוף במיל' משה עברי-סוקניק, איש שריון שהיה הנספח הצבאי בארה"ב, סבור שהנמ"ר הוא רק דוגמה אחת לשימוש אלטרנטיבי בכספי הסיוע. "אפשר גם לקנות תותחים, תחמושת ומכשירי קשר מתקדמים", הוא אומר. "כניסה לפרויקט כמו החמקן סוגרת את הדלת על רכישות מסוג זה לעוד שנים רבות. במקרים כאלה, מטוס הקרב תמיד ינצח את הנגמ"ש. חיל האוויר הוא מכונה משומנת, גוף חזק שיודע להציג את המשימות שלו בחדות, ומעט מאוד אנשים יכולים להתווכח אתו על הצרכים של צה"ל. זו חבורה שעובדת ולאורך ולרוחב, גם באמצעות בכירים מחוץ למערכת, ויודעת לשכנע את כל הדרגים. הבעיה היא שלאנשי חיל האוויר לא תמיד יש ראייה ממלכתית לגבי הדברים".
בהקשר זה עולה השאלה מה מטרתם של כספי הסיוע האמריקאי. אנשי חיל האוויר סבורים שהייעוד המקורי שלהם הוא רכישת מטוסי קרב מתקדמים. מבחינת משרד האוצר הסיוע האמריקאי יכול להיות כלי לחיסכון תקציבי, אך הוא מהווה גם סוג של בטוחה במקרה של מצוקה תקציבית קשה. לפני כמה שנים, לדוגמה, נאלץ צה"ל להשתמש בחלק מכספי הסיוע כדי לקנות קופסאות שימורים של טונה ותירס, עבור מנות הקרב של הלוחמים.
"אין זה נכון שהסיוע הביטחוני מיועד קודם כל לקניית מטוסים", אומר משה ליפל. " הסיוע נועד לצורך הצטיידות כללית של צה"ל, כדי לקנות דברים שאין לנו כסף עבורם. רכישת טנקים ונגמ"שים בכספי הסיוע היא לגיטימית".
לבואינג יש אלטרנטיבה
גם בתוך חיל האוויר מתנהלים קרבות. בוגרי החיל פזורים כעת בין חברות שונות לייצור נשק ולייעוץ ביטחוני - כולל בלוקהיד-מרטין ובבואינג, שתי ענקיות התעופה האמריקאיות, שלהן אינטרסים ישירים בעסקה זו. רוב ותיקי חיל האוויר רשומים בעמותת חיל האוויר, גוף הפועל למען שימור מורשת החיל, אך לעתים נראה כסוג של קבוצת לובי עבור חיל האוויר. הן בואינג והן לוקהיד-מרטין תרמו בעבר כספים לעמותה, ובדצמבר האחרון העמותה אף העניקה חסות לכנס גדול לציון עשור לקליטת מטוסי ה-15I-F, מתוצרת בואינג, כנס שאותו סייעה לממן גם חברת לוקהיד-מרטין. בכנס השתתפו גם שר הביטחון אהוד ברק, מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן ובכירים אחרים בצה"ל, האחראים על קבלת החלטות בנושאי רכש.
נציג לוקהיד-מרטין בישראל הוא תא"ל במיל' יהושע (שיקי) שני. שני ואנשיו עושים ככל יכולתם כדי לדאוג שמשרד הביטחון יחתום על העסקה. מקורות בענף טוענים שלוקהיד-מרטין רוצה שישראל תתחייב מראש לרכוש 75 מטוסים כדי שכל אחד מהם יהיה זול יותר. "לוקהיד-מרטין לא מבקשת דבר מאיש. כל המגעים נעשים בין משרד הביטחון וצה"ל לבין הפנטגון", אומר בתגובה גורם המקורב ללוקהיד-מרטין.
בחברה המתחרה, בואינג, מתקשים להשלים עם העובדה שישראל תחבור בפעם השנייה ללוקהיד-מרטין, לאחר שרק לפני כמה חודשים סיימה לקלוט את המטוס האחרון מעסקת ה-16I-F. בראש בואינג ישראל עומד דוד עברי, לשעבר מפקד חיל האוויר ושגריר ישראל בוושינגטון. אנשי בואינג מקדמים אלטרנטיבה לחמקן: ה-15-F סיילינט איגל, "העיט השקט", מטוס עם יכולת חמקנות חלקית.
בבואינג מציעים מערך משולב: המטוס יחדור דרך מערכות המכ"ם של האויב, ישמיד את המכ"מים ויפתח את הדרך למטוסים ללא יכולת חמקנות. המחיר, מציינים בבואינג, אטרקטיווי לעומת זה של החמקן: 100 מיליון דולר בלבד. "המטוס הזה יכול לשאת כמות גדולה של נשק, פי כמה מכל חמקן, כך שיש אלטרנטיבות", אומר גורם בבואינג.
_____________________________________
תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)
נערך לאחרונה ע"י צופה ורואה בתאריך 24-09-2009 בשעה 11:39.
|
ראשי
צ'אט
24-09-2009, 11:23
מצב כלאיים
