ראשי       משחקים       מבזקים       צור קשר      

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה וידיעת א"י
שם משתמש
סיסמא
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 05-10-2009, 10:40
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,087
טיולי החג

בואו נחליף חוויות.
בשבת, החג הראשון, עלינו לקצה הארץ.
המטרה: כמה שיותר גנים לאומיים, מתחילים מהצפון ויורדים דרומה.
הסיבה: ככה. כי החלטתי שזה די משונה שאנשים חביבים מכל העולם משלמים הרבה כסף כדי להגיע לכאן ולראות את הארץ הזו, שלנו - ואילו אני לא מגיע להרבה משכיות החמדה שהם מגיעים אליהן, בהוצאות זעומות. וגם גיליתי שמיטב השכיות הן גנים לאומיים, וכי רשות הטבע והגנים משקיעה המון בקימום והסדרת האתרים הללו. באתרים ארכיאולוגיים הם מנקים, ומשחזרים, ומספקים הסברים - ואילו באתרי טבע הם מסדירים שבילים, שלטי מידע, חניונים ומה עוד. אז אם להיות תייר בארצנו - בוא קודם והכר את הגנים הלאומיים המוסדרים.

אז התחלנו במבצר נמרוד. היסטוריונים בני זמננו גילו כבר כי הוא נבנה לראשונה ע"י האיובים, לאחר נצחונם בקרני חיטין, והוא נועד להגן על בירתם, דמשק, מפני התאוששות צלבנית.אין אף אזכור של המבצר המאד מרשים הזה בתקופה שקודמת לאיובים. זאת - חרף התפישה שהיתה מושרשת הרבה שנים שזהו מבצר צלבני. ובכן, הצלבנים מעולם לא הצליחו לכבוש אותו, אבל המונגולים דווקא כן, עד שהובסו ע"י ביברס בעין חרוד.ביברס שיפץ את המצודה, השאיר בה את הנמר שלו ועוד כמה שלטי חוצות ענקיים, ועבר לקהיר. מאז, ככל שהצלחתי להבין, המצודה לא נכבשה.

מי, אם כך, הרס אותה? ראו את התמונה של הדרדרת: אבנים ענקיות שהופלו מראש ההר. צריך להשקיע המון המון אנרגיה כדי להפיל אותן. זה לא נראה כמו רעידת אדמה. או אולי כן? גודלן של האבנים, כמו בהרבה מצודות צלבניות, הוא כמעט לא יאומן. לחשוב שאבן כזו נחצבה, הובלה, סותתה ואחר כך הונפה למקום במרומי החומה - זה לא יאומן.



למרגלות קלעת נמרוד משתרע הגן הלאומי בניאס (ורק בקופתו הבנתי שיכולים היינו לקנות כרטיס משולב לשני הגנים גם יחד). מסלול מעגלי מהחניון ובחזרה אליו, עם שתי אופציות: אופציה רומית ואופציה צלבנית. בחלק המשולב של שתי האופציות עולים לאתר הפולחן היווני-רומי, לכבוד האל פאן. הצעת שחזור של חופרי האתר, והרבה שרידים מאתר פולחני קלאסי, של מקדשים ועבודת אלילים. אחר כך טיול נהדר בסבך, על גדות הנחל, עם הצצה לתחנת קמח די שלמה, ואז לנקודת הפיצול. בחרנו במסלול הרומי, שלקח אותנו לארמון של אגריפס. עדיין בשלב החפירות, אך מרשים למדי. בצידו מבנה שככל הנראה שימש בית כנסת, במצב הרוס למדי.

כשהגעתי לסוף המסלול, חזרתי על עקבותי והלכתי גם במסלול הצלבני. אני מזכיר לכם שכל המסלולים הללו הם בסבך ירוק, נעימים מעין כמוהם. אחד הדברים שמטרידים אותי היא העובדה שהצלבנים פעלו בארץ באותה תקופה בה נבנו באירופה הקתדרלות הגדולות והמרשימות, מיטב האדריכלות הגותית. אותם אנשים בדיוק, כאן בארץ, בנו מבנים פשוטים למדי, וללא ספק נטולי היפעה הגותית. ענקיים, מרשימים, אבל העיצוב שלהם... איך נאמר... לא ממש משהו. שמחתי להפליא כשראיתי באולמות האבירים אולם גותי, אלא שעד מהרה נוכחתי שהוא מזוייף: הקישוטים הגותיים התווספו לאולם לאחר שכבר היה בנוי, ככל הנראה כדי למצוא חן בעיני לואי התשיעי, הקדוש, שהגיע לעכו משביו במצרים - וזאת כבר אחרי שבנה בצרפת כמה קתדרלות מהממות, וביניהן סן שאפל במרכז פריז. אחר כך התלהבתי מהקנאקולום, אולם הסעודה האחרונה על הר ציון, גותי אמיתי. התלהבותי עלתה עוד יותר כשביקרתי בשער הכניסה המזרחי לקיסריה, שנבנה ע"י לואי התשיעי עצמו, וכמובן במיטב הסגנון הגותי. אז אני מחפש גותיקה, וחזרתי לראות את השער הצלבני של בניאס: כלום. שער סתמי למדי - סתם גדול, מרשים ויפה.



עד כאן כארבע שעות. נותרו עוד שעתיים של אור (ושל שעות הפתיחה) והלכנו לתל דן. וואו. שוב, כמה מסלולים אופציונאליים, נעימים להפליא, עם מים שוצפים ועלוה סמיכה, אלא שרק חלק מהם מובילים לאתר הארכיאולוגי. אל תוותרו!! עיר כנענית וישראלית, שנחפרה ע"י אברהם בירן ז"ל. חומות מרשימות שבנו אבותינו (בהנחה ששבט דן לא תקוע מעבר לסמבטיון), והחיאה של המון פסוקים מהתנ"ך. כל למשל, בירן חשף את המזבח שעמד מחוץ לחומות העיר, ובכך העניק הסבר מצוין לפסוק מקראי. או מושב המלך מול השער (שממנו נותרה רק במה קטנה, וארבעה בסיסים לפרגולה שהצלה על ראשו. אין לי מושג עד כמה הבסיסים הללו הם אותנטיים). בהמשך - אתר פולחני משוחזר, ע"י שלד נירוסטה, שמתאר את המזבח שהיה בעיר.

וגולת הכותרת - השער הכנעני של העיר. הכנענים, ככל שהבנתי, לא שלטו בייצור הברזל, ולפיכך גם הסיתות היה "גדול" עליהם. בהיעדר כלים לחציבה ולסיתות, הם בנו את עריהם מאבני לקט, או מלבני בוץ. היו אלה אבותינו, שזמן קצר אחרי שהתיישבו בכנען התמחו בסיתות, והחלו בבניה באבני גזית (רבועות). שלמה המלך, ככל הנראה, כבר שלט לחלוטין בבניה באבן. בחזרה לכנענים - אם כך, השערים שלהם היו מלבני בוץ, שכן קשה ליצור שער בחומה של אבני לקט. כך באשקלון, וכך כאן, בדן (חצור - הביקור מתוכנן בעתיד הקרוב). ולמרבית הפלא - השער מקושת, למרות האמונה ההיסטוריוגרפית שרק הרומאים הבינו את היתרונות של בניית קשתות. ככל שאני מנחש - הכנענים הבינו זאת עוד קודם, אלא שהמעבר מקשת של לבני בוץ לקשת של אבני גזית היה קשה, ורק הרומאים הבינו זאת.

בכל מקרה, לאחר שנחשף השער הכנעני, היה צורך להגן עליו מפני הגשמים, והוקם מעליו גגון מרשים, שעושה את השער לעוד יותר דרמטי.




ולסיום: השער הכנעני של אשקלון, לשם השוואה.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 05-10-2009, 22:05
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,689
כמו החולד מהרוח בערבי הנחל שמעתי את קולם של חתולים וארדיכל ויצאנו למספר שעות
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "מתוקף הכרותי הוירטואלית עם 'חתולים' אין לי ספק כי שתיים וחצי דקות הינן זמן מספיק"

אומנם סתיו ולא אביב ואומנם גוש דן ולא אחו בריטי ואומנם צריך לחזור לעבודה ב16:00 ובכל זאת: בית התפוצות.

בקומת הקרקע תערוכת אומנות גזירה יהודית ותצוגה אודות יהדות פינלנד. המסע בין הקומות ולאורך הזמנים חביב ומהווה משב רוח מרענן. ככה זה כשהמזגן עובד כמו שאני אוהב... חלק מהעם רצה סוודר אבל אני בחצי הנכון.

החלק היפה ביותר הוא זה העוסק בשחזורים מיניאטורים של בתי כנסת ברחבי העולם וכולי תקווה כי חלק זה ישאר גם בתצוגה החדשנית המתוכננת. [אם לאו אז בטח יועבר למיני ישראל ונוכל לצפות בו במקסי מחיר ואם לא אז ארדיכל בעל הכרטיסים יספר לנו איך היה..]

בקצה המסלול רגע לפני מעלית הסיום - שולחן. ללא מחיצה או גדר. פשוט שולחן גדול. משפחה ישראלית מאחד מסוגי הישראליות המרכיבים את ישראליותינו הקיפה את השולחן. הילדים טיפסו. האם והחלקים הפנויים של משפחתם פתחו וסגרו מגירות והמהומה רבה.

התקרבנו... על לוחית קטנה שלט היה לאמור: "שולחן עץ זה שימש את הלורד בלפור ועליו נוסחה הצהרת בריטניה בענין בית לאומי בישראל". או - קיי, חשבתי לעצמי. זהו סוג של צדק היסטורי. בלפור לא ממש קיים את ההסכם ועם ישראל בתור עונש דופק לו את השולחן...
_____________________________________


http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 07-10-2009, 20:42
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,689
אז המשכנו לשמוע בקול חתולים וארדיכל ולנסות להגיח החוצה לחלקי יום למרות העבודה
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "כמו החולד מהרוח בערבי הנחל שמעתי את קולם של חתולים וארדיכל ויצאנו למספר שעות"

נעננו ליוזמת הגיס היקר והצנוע ונסענו חייפתה. כן, כן, המקום שסוראמללו אמר שהיה סגור וIRIR מוכיח לנו ללא הרף כי תמיד פתוח.

הייתה לו זו הפעם הראשונה בה חזה בגשר ה'דקר' אותו ראה לאחרונה אי שם באנגליה. קצת אח"כ ניצח בשתי הגרלות וזכה בציוות למסע ההפלגה בצוללת חדשה זו אך 'לרוע מזלו' בוטלו ההגרלות. קצת לפני לקה י. בסינוסיטיס ובמקום להתחשב בהגרלות העבר נערכה הגרלה נוספת בה זכה א. אשר עלה במקומו על סיפון ה'דקר'.

גיסי המשיך בצוותו המקורי וניצל. מחצית מבני מחזורו אבדו במצולות. שוטטנו בין המוצגים ושמענו מפי הגבורה על איך ואיפה חיים, על מה קרה לטבח שלא כיוון נכונה את ברזי האסלה ועל למה 'יומי' המפקד הנערץ לא היה מחמיץ טורפדו כמו 'איבן' המצול"ש. התעכבנו ליד בגדיו המקופלים של זה שתמיד היה מסודר וכך גם נמצאו חפציו במעמקי ים. עצוב לאבד כל כך הרבה חברים בבת אחת ובכלל...

המשכנו למוזיאון הספנות שם חזינו בדגמי אוניות מלאכת מחשבת ובסכינים וחרבות מרהיבים ביופיים שאין לי ספק כי לבני היה מוכן לעבוד אין ספור שעות נוספות בכדי שישבו בסלון ביתו...

מאחר ותמונות מוצגים מוזאליים איני מצלם ללא רשות מפורשת - לא צילמתי את חרבותיו של לבני והוא יאלץ לסוע ולראותם במו עיניו.

במוזיאון חיל הים וההעפלה חזיתי ביונה שישבה ליד דגלה המתנופף ברוח של צוללת ה'גל'. כיוונתי את העדשה והמתנתי לשווא כי תואיל להתעופף על פני הדגל. שלט צוללת, דגל ברוח ויונה על פניו זהו מתכון בטוח לפרס פרשליצר. אומרים שהיונה מביאה את השלום אבל מסתבר כי היא מביאה גם את הג'נאננה. 25 דקות נטו של עין בעדשה ואצבע על הדק המצלמה והגברת ניהלה עם עצמה שיחות מעמיקות להסדר קבע.

אז הרי לכם: דגל, צוללת ויונה בסיאסטה. גם זה משהו.


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 05-10-2009, 21:51
צלמית המשתמש של יואב אבניאון
  משתמש זכר יואב אבניאון יואב אבניאון אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.04.08
הודעות: 144
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "טיולי החג"

עין ספיר (ואז בא אברם... )
הכל היה רגוע עד שבא אברם.

אפשר לומר – סתם מערה עם קצת מים ועוד ליד לולי המושב...אבל את זה יאמרו ערלי-לב שלא מבינים כלום.
מבחוץ עץ ענֵף על צלע הואדי. מבפנים – מערה ארוכה עם מים צלולים, קפואים ולא עמוקים.
לאחר שטבלנו ותפסנו שוב אוויר – העמדנו את הפינג`אן לקפה של צהרי יום שישי.
לידנו שוחחו שני חברים צעירים, לפי סגנון דיבורם – חיילים בחופשה. הם שלפו כמה דפים מודפסים והחלו לדון במשנת הרמב"ם ובמשמעות הסליחה. מעשה טוב גם כשיום הכיפורים קצת אחרינו...

הסתכלתי סביב. הבריכה שבמעיין נוצרה כתוצאה מסוללת עפר גדולה שנערמה בכניסה למערה. כך נאגמים המים לבריכה וזאת לאחר שנעלמו החקלאים שהזדקקו למים להשקיית הטראסות שסביב.

ואז בא אברם...

סבא נמרץ שהחנה את רכבו בסמוך למעיין ויצא עם שני נכדיו ועמם ארגז פלסטיק גדול ושלל צלחות מזכוכית.
"לא מתרחצים כאן" הפטיר בכעס ומיהר פנימה.
כשראה את עדי – משכשכת במים ועל פניה חיוך הנאה מאווירת המקום - ציווה אותה לצאת ולתת לו לעשות את מלאכתו.

קלטתי אותו מהר מאוד. הכעס והחספוס – זה רק מבחוץ. במקום לפתוח במלחמת עולם שלישית נקטנו בטקטיקה אחרת.
מהר מאוד החל אברם לספר על קורותיו ותלאות הישוב תוך שהוא שולח את נכדיו לטבול את הצלחות החדשות בעומק המעיין.
הוא עלה בגיל 14 מכורדיסטאן. נמצא כאן מתחילת שנות החמישים. לדבריו שמונה מבני המושב נהרגו בהתקפות מסתננים באותו עשור כולל דוֹדוֹ שנפל ממש דקות טרם סיום משמרת הלילה שלו.
נפרדנו כידידם ותיקים כשאני מדמיין את אברהם מנצח בעוז על ארוחת השבת.



עין ספיר. מעיין קטן וחביב בשוליים הדרום-מערביים של מושב אבן ספיר.
המושב על שם ספרו של רבי יעקב הלוי ספיר שנכתב בשנת 1864. הספר המתאר את מסעו ואת דרך חייהם ומנהגיהם של יהודי תימן במאה ה-19.
יעקב עלה לארץ בשנת 1832 מבאלרוס . נשלח כשד"ר (שליח דרבנן) להודו ולאוסטרליה ובתימן ירד לחוף משום שנשדד כספו. כך החל הרומן של עם יהדות תימן.

מושב אבן ספיר הוקם על ידי יהודים מתימן ב-1950. במשך השנים עזבו התימנים ובמקומם הגיעו עולים מכורדיסטאן, בהמשך הצטרפו אליהם עולים ממרוקו ואחר כך קבוצה קטנה מהונגריה.
בסביבה: מנזר יוחנן במדבר, עין חנדק, עין אשקף.








מקור תמונת יעקב ספיר: ויקיפדיה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 07-10-2009, 20:52
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,087
סבסטיה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "טיולי החג"

כבר המון זמן אני משתוקק להגיע לשם. עמית (נדמה לי) הציע לי לחפש טיולים מאורגנים לשם. חיפשתי, וחוה"מ - מסתבר - זה הזמן הנכון. עליתי על אוטובוס של בי"ס שדה כפר עציון, בשיתוף עם "ארץ נהדרת", ונסעתי שומרונה.

עוד כמה הקדמות:

אני מניח שאתם יודעים שהשומרון, ובמיוחד תושביו היהודים, אינם בדיוק חוג החברים שלי. ובכן, הטיול היה כל מה שחששתי ממנו: לכאורה פוליטיקלי-ניטראלי, אבל עם כל מתק השפתיים של גוש אמונים. סתם דוגמה - ההדרכה, ע"י בחור חביב מאד מקדומים, התמקדה בתיאור הגיאוגרפיה של השומרון, ובמיוחד על הכיבוש הישראלי (איריר, לפני שאתה קופץ - אני מתכוון הכיבוש מידי הכנענים) וההתנחלות כיום. או אם איריר לא יקרא את זה, אז ההתנחלויות של שבטי אפרים ומנשה, והכיבוש כיום. ולסיום הוא הקריא קטע מספר עמוס המתאר איך בסוף ניישב את הארץ כולה, ויטיפו ההרים עסיס.

האתר עצמו המה אוטובוסים מכל שטחי יהודה ושומרון. משפחות, ילדים, תיירים, כולם חובשי כיפה ומתגאי-ציציות, סנדלים, פסטיבלים של מספרי סיפורים והפעלות לילדים, שחקנים מחופשים למלך אחאב, ועוד. באוהל ההפעלה לילדים שני שחקנים סיפרו לילדים את פיט-פט-טו. כאשר הבית הפך לאוניה, הם הניפו תורן עם דגל כתום, והילדים כולם הריעו: רק כתום!!

אם כך, אז למה נסעתי? כי בכל מקום אני נתקל במזכרות מסבסטיה/שומרון, שמציתות את דמיוני. הכי גדולות, הכי אומנותיות, הכי יפות. כך למשל, נתקלתי במוזיאון באיסטנבול בכותרות צלבניות מסבסטיה - יפות יותר מכל כותרת צלבנית שראיתי (מאוחר יותר ראיתי במוזיאון רוקפלר העתקי גבס של כותרות צלבניות מנצרת, יפות יותר). הנה הן:



ואם כבר ברוקפלר, הרי שנתקלתי שם בעוד ממצא שומרוני: כותרת פרוטו-איולית ענקית, שנמצאה בחורבות שומרון. כמה מילים על זה. הביטוי פרוטו-איולי הוא מטעה. בשלב כלשהו מצאו כותרות של עמודים זהות באגן המזרחי של הים התיכון. אם הן זהות בקפריסין, ישראל, סוריה, ירדן וטורקיה - זה כבר סגנון. אז חיפשו שם לסגנון הזה, ורצו להדגיש שהוא קודם בהרבה לסגנון היווני-קלאסי. אז מה הסגנון הקלאסי הכי ותיק? האיוני. אז נקרא לזה "לפני איוני". אבל הסתבר שכבר יש אחד יותר ישן - האיולי. אז נקרא לזה "עוד לפני איולי", או פרוטו-איולי. אלא שהשם הופך את זה לכאילו סגנון יווני מוקדם, למרות שהוא כלל לא יווני. מרבית הממצאים הם כאן, בישראל (מגידו, רמת רחל, שומרון ועוד), לא מעט ממצאים נמצאו בירדן - ארצם של העמונים והמואבים, בקפריסין, ובמסופוטמיה. הולך ומתבהר כיום שזה סגנון מזרח תיכוני, והוא בדיוק מתקופת התנ"ך.

בכל מקרה - הנה הכותרת הענקית משומרון, בסגנון הפרוטו-איולי, שככל הנראה היתה שייכת לארמון מלכי ישראל (אחאב ושות'). חשבתי אפילו שאליהו הנביא עמד תחתיה, כשאמר "הרצחת וגם ירשת", אלא שקריאה נוספת בתנ"ך גילתה לי שהוא אמר זאת בשדה.



אז במקום שמניב כאלה כותרות, שאני לא אבקר בגלל קצת מתק-שפתיים? נסעתי. ובכן, לאחר שעמרי מלך ישראל קנה את השטח משמר, הוא בנה שם עיר בשם שומרון. אחר כך האשורים כבשו אותה, ואלכסנדר מוקדון שיקם אותה והושיב בה יוונים, ואף קרא לה סמריה. הורדוס בנה אותה שוב, גדולה ויפה מתמיד, וקרא לה סבסטיה, לכבודו של אוגוסטוס (סבסטי זה ביוונית מה שאוגוסטוס זה בלטינית - הנהדר. הנשגב). אחר כך הרומאים שיפצו והרחיבו אותה. בתקופה הביזנטית נבנו בעיר גם כמה כנסיות, אך בסוף היא הלכה והצטמקה לכפר ערבי קטן, באותו שם.

כשמגיעים לעיר, ועוברים דרך מה-שנשאר-מהשער-ההרודיאני, נכנסים למה שהיה הדקומנוס, הרחוב הארוך , הראשי והמסחרי, בציר מזרח מערב (קארדו זה אותו דבר אבל בציר צפון-דרום). הדרך נמתחת לצד העמודים שנותרו זקופים, 2000 שנה, לאורך כמעט קילומטר. חלקם בין הזיתים, שזה לבד היה שווה את הטיול.



השער עצמו הוא מרשים להפליא. מגדלים וחומה, באבנים הרודיאניות דומות בסיתותן לאבני הכותל, אם כי קצת קטנות יותר. בנקודה זו הרשו לי להפריך את האמונה שסיתות השוליים מעיד על סיתות הרודיאני. זה לא. כמעט כל דור סיתת כך, ובמיוחד הצלבנים והממלוקים. אל תטעו. (הבחור שמדבר עם הידיים זה המדריך).



בקצה השני של הדקומנוס מגיעים לפורום, או כמו שהמדריך קרא לזה - כיכר מלכי ישראל. יש שם גם שרידים של בזיליקה ענקית, והיום היה שם פסטיבל של מתנחלים, ילדיהם ומתופפיהם. ליד הפורום ביקרנו בתיאטרון החביב, "השלם ביותר מכל התיאטראות הרומיים בא"י".



מעל התיאטרון מתנשא האקרופוליס, או העיר העליונה. מלכי ישראל בנו שם מזבחות לבעל, אבל לפני זה הם ייצבו את האקרופוליס עם חומות ענקיות. אלכסנדר מוקדון הציב מגדלים עגולים ב-4 פינות האקרופוליס. שימו לב להצבת האבנים: המגדל העגול בנוי מאבנים "עומדות". החומה הישראלית נבנתה מאבנים עומדות ושוכבות לסרוגין. זה סגנון פניקי, וכנראה איזבל היתה מעורבת בתכנון החומה הזו. מאוחר יותר נתקלנו בחפירה של מבנה ענקי, שמיוחס לו הארמון של מלכי ישראל, או בית השנהבים. בתנ"ך מסופר שמלכי ישראל בנו ארמון מצופה שנהב. סוג כזה של בניה היה מקובל למדי אצל הפניקים. כאן, ליד הארמון הזה, מצאו המון חתיכות שנהב, חלקן עם עיטורים בסגנון פניקי. יותר מזה: בחורבות אשור נמצאו שנהבים, שככל הנראה נבזזו משומרון - ועל גבם נמצאו אותיות עבריות! (אני מת על הסיפור הזה, אבל באותה עת היתה זהות מוחלטת בין הכתיב והשפה העברית לזו הפיניקית. אז אולי השנהבים הללו הם בכלל מצור, או מצידון?)



בראש העיר העליונה ניבנה מקדש מדהים לכבוד אוגוסטוס-סבסטי, הפטרון של העיר. שימו לב לבסיס המדורג הענקי שעליו ניצב המקדש, ולגודל העצום של בסיסי העמודים. תארו לכם מה היה גודלם של העמודים!



ולסיום - הכנסיה הביזנטית שבה נקבר גופו (או ראשו, תלוי את מי שואלים) של יוחנן המטביל. אגב, הוא קבור בכמה וכמה מקומות, ובין היתר בעוד כנסיה בסבסטיה. עוד אגיע אליה.



וזהו. אבל רגע - מאיפה נלקחו הכותרות הנהדרות שראיתי באיסטנבול? אז מסתבר שיש בכפר עצמו כנסיה צלבנית, שכאמור - גם שם קבור יוחנן המטביל, או חלק ממנו. אלא שהצבא ממש לא נתן להכנס לכפר. בכל סמטה ובכל שביל ניצב ג'יפ, שמנע את ההתערבבות של חוגגי-שומרון עם תושבי-סבסטיה. אצטרך לחכות לשלום כדי לראות את הכנסיה הזו.

ומתנה קטנה לליבני: בהתנחלות שבי שומרון, או שערי שומרון, או מבשרת-שומרון, זו שליד סבסטיה, יש ככר עם תותח קטן. וואלא.


נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 07-10-2009 בשעה 21:06.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 07-10-2009, 22:20
  עמית 171 עמית 171 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.11.08
הודעות: 294
מיקום העיר שומרון-סבסטיה
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "אם אתה גולש לצידי ולצד מרלין וIRIR - סיבוב קצר באוטובוס כתום 'קטן עליך' :)"

למרות ששומרון נמצאת עמוק בחבל ארץ הררי, היא נמצאת על גבעה באזור נמוך (קער שכם), בגובה של כ- 450 מ'. הגבעה חולשת על אחד העמקים הבולטים בסביבה, ובמרחב יש/היו מעיינות רבים (שהיום אי אפשר להגיע אליהם, והיחיד שאין בעיה מיוחדת לבקר בו - ראס אל-עין - יבש לחלוטין כיום).

שכם הסמוכה, המרכזית בערי השומרון - יושבת על ציר רוחב קלאסי - ממישור החוף דרך טולכרם, נחל שכם ונחל תרצה לבקעת הירדן, וגם על ציר אורך - דרך האבות שהלכה לאורך גב ההר, עברה במזרח שכם לכיוון נחל תרצה, טובאס וג'נין. שכם היא ככל הנראה העיר עם הכי הרבה מעיינות בארץ ישראל המערבית, מן הסתם בזכות השבר (אם אינני טועה) של הר גריזים.

השערה שלי: אולי שומרון הוקמה כתחליף לשכם בגלל היסודות הכנעניים באוכלוסיית שכם (ע"ע סיפור אבימלך) והרצון לבסס את שליטת שושלת בית עמרי במקום טוב בקרבת שכם. כנראה גם ישיבתו של ירבעם בתרצה (בצד השני של שכם) באה מאותה סיבה?

ולגבי ההדרכה - "השיטה הקבועה" מבחינתי היא ליהנות מהנופים והאתרים, ואילו על המקומות בד"כ אני קורא בבית ופחות מהמדריכים בשטח.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 08-10-2009, 20:37
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,087
מצחיק שדווקא אני, עיוור הצבעים, אגיב לך
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "את IRIR אפשר להחשיב כ'אדום'. אחרי הכל הוא מחיפה"

אבל הפשיסטים היו ממש מאוהבים בצבעים (זה אומר משהו?).
מוסוליני הגדיר את הקואליציה הפשיסטית בפרלמנט האיטלקי, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשחורי החולצות (קמיצ'ה נרה), והצבע השחור הפך לסמלו. היטלר למד ממנו ואימץ הן את החום והן את השחור. וויליאם פלי, פשיסט אמריקאי, אימץ את הצבע הכסוף. הפשיסטים של מקסיקו, הקמיסס דוראדס, אימצו את הזהב. בברזיל הפשיסטים לבשו ירוק, ובאירלנד כחול.כך גם בקנדה. ברומניה הפשיסטים העדיפו את הירוק.
באירלנד, מאוחר יותר, הירוק סימל את הבדלנים האירים. הירוק היה גם סמלם של המוסלמים, בשנות הרחבת האימפריה, וקצת גם כיום. הבריטים, במהלך כל שנות האימפריה שלהם, היו "אדומים", וגם הסינים בתקופות ארוכות. אני מדבר על אדום שקדם לאדום הסוציאליסטי.
הורוד שייך להומואים.
האפור - לי.
ובל נשכח את הבלו-מיניז, הרשעים של כל התקופות:

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 08-10-2009, 20:54
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,833
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "הייתה סיבה מיוחדת לבחירת הורוד?"

בתחילה (1978) היה דגל עם שמונה פסים- ורוד, אדום, כתום, צהוב, ירוק, טורקיז, אינדיגו, סגול. הופעתו הראשונה של הדגל היתה במצעד גאווה בסן פרנסיסקו. את הדגל הראשון עיצב אמן בשם גילברט בייקר. הדגל נכנס לתודעה כתוצאה מרצח חבר עיריית סן פרנסיסקו, הארווי מילק, שהיה הומוסקסואל מוצהר. עקב המחאה שעלתה אז- נוצר הדגל.
חברה קטנה החלה לייצר את הדגל, אך מכיוון שהיו רק צבעים מסויימים במלאי- שונה הדגל לדגל שבעת פסים, והושמט ממנו הצבע הוורוד. (האינדיגו הוחלף בכחול)
בשנת 1979 שונה שוב הצבע והושמט ממנו פס הטורקיז (כאן היה ענין התאורה, התבלבלתי). התוצאה הייתה הדגל בגרסתו הנוכחית ובה פסים באדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול.
_____________________________________



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 23:55

הדף נוצר ב 0.31 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2014 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר
כתובת המערכת: מערכת אתר פרש, ת"ד 4062 פארק המדע ע"ש ויצמן, נס ציונה 74140.