עכשיו תורינו ללמוד.
עיראק היא לבנון כפול 15 .
האם זאת קהות חושים לנפגעים הן בצד שלהם והן בצד העיראקי?
האם מסך הברזל שהורד על התקשורת?
האם הלוגיסטיקה המושלמת?
מה הסיבה?

הטל ספק בכל.

נתחיל מההתחלה

מהיכן הקביעה הנחרצת בכותרת שלך?
תאריך היעד לנסיגה נקבע ל 2011 בזמן שאף אחד לא יכול לדעת מה יהיה בעירק עוד חודש.
אני קראתי מאמר שגורס שכאשר האמריקאים ייסגו מעירק ייווצר כאוס משום שהממשלה העירקית כלל לא יכולה לשלוט במדינה והרבה מאוד גורמים חיצוניים עדיין בוחשים בעירק-בעיקר אירן ופנימיים (נאמני בעת' ותומכי המשטר הקודם, חוליות המזוהות עם אל קעידה, ועוד)
בתקופה האחרונה היו מס' פיגועים בעירק האחרון שבהם היה לפני מס' ימים עם 100 הרוגים.
מה הפרמטרים שלך להצלחה הזו?

באשר לשאלה שלך, ארה"ב השקיעה מיליארדים בציוד מחדש, אימון ובניית בסיסים לכוחות משטרה מקומיים ולצבא עירק החדש, ושוב להזכירך שהמלאכה רחוקה מאוד מסיום

ספק גדול מאוד אם יש קהות חושים לנפגעים בארה"ב, הנושא נדון רבות בתקשורת האמריקאית, למעשה ממשל בוש ניסה להסתיר תמונות של ארונות נפרקים ממטוסי חהא"א וחסם את הבסיס לכניסת עיתונאים, בין השאר משום שתמונות אלו יעוררו גל התנגדות למלחמה כפי שבאמת קרה.
להזכירך את ההפגנות הגדולות בתקפות ממשל בוש, למרות שההפגנות האלו אורגנו ע"י הדמוקרטים גם אובמה יזכה לאותן הפגנות כאשר יציבור האמריקאי יראה שהמלחמה נמשכת.

בנוסף צריך לזכור שמבחינת משאבים וכוח צבאי עירק אולי גדולה פי 15 מלבנון אבל בעבור ארה"ב היא הרבה יותר קטנה מהאתגר שהמצב בלבנון מציב עבור ישראל, מה גם שהלחימה בעירק מתמקדת באזורים עירוניים עיקריים.
בנוסף צריך לזכור שההשפעה של ארה"ב על שאר מדינות המזהת גדולה מאודף כולל על מדינות שהיא לא מסייעת להן כמו סוריה.

אני באמת מקווה שהמלחמה בעירק תסתיים בהצלחה עבור האמריקאים אבל לדעתי מוקדם עדיין לפתוח את השמפניה.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

הפיגוע של מאה הרוגים היה נון–פיגוע.
זאת אחת הנקודות לדיון–זה בקושי הופיע במבזקי השקופיות בcnn .
אולי השיטה של לא צולם לא היה היא הנכונה?

הטל ספק בכל.

בשעה שאמריקה, בריטניה ומי לא מסתירות את הזוועות שהן מעוללות לחפים מפשע באפגניסטן ובעיראק.


ובמילים אחרות:
עשית וצולמת - אכלת אותה. הפסדת במלחמה ולא חשוב כמה מוצלח תהיה בשדה הקרב עצמו.
עשית ולא צולמת -כאילו לא עשית.
צולמת ולא עשית - כאילו עשית. ראה מקרה פאליווד. מוחמד א-דורה כמשל.

לעומת זאת...לא צולמת ולא עשית - סימן שאתה ישראלי פראייר שמלקק ל- CNN ולאל ג'אזירה, ועוד לא הפנמת שהמלחמה האמיתית אינה מי הורג את האויב ומי נלחם טוב יותר או מי שומר טוב יותר על מוסר הלחימה - אלא היא בטלוויזיה, ב- CNN, בסאונד בייטס קצרים שמעבירים סיפור שעושה שכל לדעת הקהל. רעים וטובים.
זה כל הסיפור.

השאלה היא, מה אפשר ללמוד מהאמריקאים בתחום.
הרי התנאים שלנו קשים בהרבה:
בשטחים, עיתונאים זרים (בפרט אם הם פרו-פלסטיניים) זוכים לסיוע מקומי והעורכים שלהם מחפשם את הזווית הפלסטינית.
בעיראק, לעיתונאים זרים קשה להגיע לשטח (איום בחטיפה- אין לי מושג למה הפלגים שם לא מעודדים דיווח על "מעשי זוועה אמריקאיים"), והעורכים מחפשים בעיקר את הזווית של "בחורינו הלוחמים"- עיתונאים מעדיפים להיות embedded ביחידות ולא לחיות עם המקומיים.

על מה אתם מדברים? גם הפיגועים של יום ג' דווחו בכל אמצעי התקשורת בארה"ב, כמו רוב הפיגועים הגדולים לאורך השנים, וכמו הדווחים על "זוועות" אחרות, גם מכיוון האמריקאים. יש לא מעט ארגונים ש"סופרים גופות" של עיראקים, יש לא מעט כתבים בשטח שמדווחים (גם אם מהמלון, אבל מדווחים על הפיגועים הללו), ויש מספיק ארגונים שצעקו וצועקים על הבעייתיות של הנוכחות האמריקאית בעיראק ועל הפרת זכויות אדם אמריקאית, בערך מאז שהחלה המלחמה שם לפני אי אילו שנים. השאלה, בסופו של דבר, איננה האם מדווחים או לא, או האם הציבור ער למלחמה או לא (הוא ער מאוד), אלא מה כוחה של המדינה הנלחמת בזירה העולמית. ובעניין הזה נראה לי שאין טעם להרחיב - מה ש"מותר" לארה"ב (או לרוסיה, או לסין) "אסור" למדינה קטנה כמו ישראל. אף מדינה לא תטיל אמברגו על ארה"ב, וזה לא משנה מה היא תעשה. אף מדינה לא תסכן את הכלכלה שלה בעימות עם סין, גם כשהסינים "תורמים" יותר מכל מדינה אחרת פחות או יותר להפרת זכויות אדם. ומה אנחנו בכל זה? די כלום. לא יקרה כלום לאף מדינה שתחליט להפסיק לסחור אתנו. לא יקרה שום דבר לתנועת הנפט בעולם אם אנחנו נוקע. לא יקרה שום דבר לדולר אם ישראל תהפוך למצורעת. להיפך זה לא עובד. אז אפשר לצאת משגעון הגדלות שמה שמותר לארה"ב מותר לישראל.

א מ ן
ואידך זיל גמור

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

גם ה embbeded כבר בוטל. לדעתי הממשל מכתיב לרשתות מה לשדר.אל ג'זירה לא משדר כמעט כלום.
ברור שהולך שם לא מעט ברדק שלא צולם ולכן לא קיים. ואנחנו–כל קאסם מדווח, כל פאדיחה עולה בפריצות שידור, כל עופרת בשידור ישיר, כל הרוג שירי ארץ ישראל, כל חטוף אללה יסתור.
מזכרון לאמריקאים נחטפו 20 חיילים כולם missing in action לא היתה להם כל כוונה להתחיל איזה מו”מ.
לא יפה לא מוסרי אבל יעיל כמו תער.

הטל ספק בכל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי romi4 גם ה embbeded כבר בוטל. לדעתי הממשל מכתיב לרשתות מה לשדר.אל ג'זירה לא משדר כמעט כלום. ברור שהולך שם לא מעט ברדק שלא צולם ולכן לא קיים. ואנחנו–כל קאסם מדווח, כל פאדיחה עולה בפריצות שידור, כל עופרת בשידור ישיר, כל הרוג שירי ארץ ישראל, כל חטוף אללה יסתור. מזכרון לאמריקאים נחטפו 20 חיילים כולם missing in action לא היתה להם כל כוונה להתחיל איזה מו”מ. לא יפה לא מוסרי אבל יעיל כמו תער.

החיילים האמריקאים מקבלים תשלום חודשי (עבודה) עבור מה שהם עושים והם ידעו מלכתחילה
לאן הם נכנסים כשהם התגייסו.
החיילים בצה"ל מחוייבים להתגייס ולקבל דמי כיס שלא מספיקים להם לכלום כמעט.
זה ההבדל העיקרי בין 2 הצבאות, אני מניח שלאור ההבדלים הללו הצבא (צבא העם) והממשלה
אמורים להחזיר אותך מהשבי תמורת מחיר הגון (לא של אלף ולא ארבע מאות מחבלים).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם יוכח שהיחס שלנו לחיי אדם חוסך נפש אחת אני בעד.לדעתי זה זה הפוך–כולם יודעים שלהרוג או לחטוף ישאלים זה עסק משתלם.

הטל ספק בכל.

הערה קטנה על ההנחה הבאה שרשמת:

ציטוט:

והם ידעו מלכתחילה לאן הם נכנסים כשהם התגייסו

בארה"ב כיום קיים דיון על כך שהצבא למעשה מתבסס על חיילים מהשכבות החלשות אשר מתגייסים ע"מ לקבל הטבות לחיילים כמו מימון לימודים, תוכנית להשלמת בגרות והטבות נוספות.
לכן, מצד שני ניתן לטעון שחיילים רבים שמתגייסים לשירות בארה"ב עושה זאת ממניעים כלכליים כאשר טובתו הכלכלית עומדת לנגד עיניו ולא תמיד הוא מבין לאיפה הוא הולך ומה הוא הולך לעבור.

אני ממש לא בטוח שבחור צעיר מאלבמה לדוגמא שהתגייס כי זו אחת האפשרויות היותר טובות שפתוחות עבורו מבין לאן הוא הולך ומבלי להשמע מתנשא, יודע להצביע על הגלובוס איפה עירק.
תיכוניסט ישראלי מצוי לעומתו מבין הרבה יותר טוב את המציאות שבה הוא חי ומי נגד מי.

נכון שצבא ארה"ב הוא צבא מקצועי אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מהגדרה בלבד

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

בנוסף צריך לזכור שמבחינת משאבים וכוח צבאי עירק אולי גדולה פי 15 מלבנון אבל בעבור ארה"ב היא הרבה יותר קטנה מהאתגר שהמצב בלבנון מציב עבור ישראל, מה גם שהלחימה בעירק מתמקדת באזורים עירוניים עיקריים.

עירק: 31 מיליון תושבים
לבנון: 4 מיליון תושבים (1/8 עיראק)
איו"ש: כ-2.5 מיליון איש (1/12 עיראק)
ארה"ב שפכה המון כסף בעיראק, אבל יש לה יחסית מעט כוחות בזירה: כ-15 בריגאדות, 150,000 חייל;
כוח פרופורציונלי צה"לי בלבנון ימנה כ- 2 חטיבות בלבד, כוח שניראה לי סביר תמורת סיכוי טוב לפתור את המצב שם באופן סופי. אין טעם להשוות מספרי חיילים, כי חלק גדול מהפעילויות העורפיות של ארה"ב בעיראק יכולות להתבצע מהארץ.

נראה לי שההבדל העיקרי בין לבנון/ יש"ע ועיראק הוא מדיני ולא צבאי: לארה"ב יש פלגים שמשתפים איתה פעולה בשימחה (הכורדים) וכאלו שנוטים להשלים איתה (רוב השיעים), בעוד שלנו אין שום פלג כזה, וממילא אין לנו סיכוי להקים בשטחים או בלבנון ממשל אוהד כפי שארה"ב מנסה בעירק.

למה שתי חטיבות?ארבע אוגדות היטלנו למערכה שם.ברור שאנחנו לא אמריקה אבל יש לנו מה ללמוד בדיוק כמו שהם למדו בלי להתבייש חיסול באמצעות כ”טבמים מאיתנו.

הטל ספק בכל.

דיברתי על שלב הייצוב ולא על שלב הכיבוש.
אפשר ללמוד מהאמריקאים לקחים בהרבה רמות- טקטיקה, בניין כוח, שת"פ בין-זרועי, לחימה ברשת, מו"פ ורכש מהיר לפי צרכים מבצעיים. אבל הגורם המכריע, להערכתי, בעיראק היה מדיני- ובמישור הזה יש הבדל תהומי בינינו לארה"ב.
אני לא רואה הרבה טעם להגיע עד ביירות, אפילו בזמן קצר ועם מעט אבידות- ברגע שנצא, החיזבאללה ישתקם.
מקבילה ל- Operation Iraqi freedom בלבנון, למשל, היא אם תהיה הבנה חשאית עם הנוצרים והסונים שישראל+ יוניפי"ל בגיבוי קואליציה בינ"ל נכנסת, מפרקת את החיזבאללה ומאפשרת בנייה ארוכה של לבנון בלעדיו (נאמר, לתת לאמל לצבור כוח על חשבון החיזבאללה). מהלך כזה נראה לי חסר סיכוי מבחינת הפולטיקה בישראל ובלבנון.
עריכה: מהבחינה המדינית, לבנון דומה אולי לפקיסטן ולא לאפגניסטן/עיראק: מדינה מעורערת, שארה"ב מנסה להילחם בטרור שיוצא ממנה אך לא מעוניינת/מסוגלת לשלוט בה.

הבנה חשאית עם הנוצרים? כניסה מהירה להשמדת ארגון טרור שפועל בחסות לבנון והקמת ממשל אוהד תוך חיזוק הכוחות הפנימיים המנוגדים לאוייבינו? לא היינו בסרט הזה ב-82' או שאתה חושב שיש לך את נוסחת הפלא שתגרום לזה לעבוד הפעם?

להיפך- כתבתי בעצמי שזה חסר סיכוי.
אומר שוב- אין דרך צבאית לייצב את לבנון תוך חיסול החיזבאללה, ובמציאות אין גם דרך מדינית כזו. מכאן, שאי אפשר לצפות ל-"ניצחון" דוגמת ארה"ב בעיראק.

האמריקאים, ניצחו? בעירק?

1. מה זה ניצחו?
2. לי פשוט נראה שהם באו הורידו המון המון חומר נפץ על צבא מתפורר ממילא, ופשוט הלכו פנימה בכוחות מאוד גדולים.

אני מצטער להגיד לך אבל מה שהאמריקאים עשו בעירק זה לשבור את הצבא הסדיר שהיה שם, אם אתה חושב שזה משהו שאנחנו לא יודעים לעשות אתה טועה. אם אתה חושב שהשקעה מלאה של צהל לא היתה מפרקת את החיזבאללה אתה גם טועה.
הבעיה במלחמות כאלה היא לא הניצחון הטקטי, אלא האסטרטגי הצבת מטרה והשגתה. אני אישית חושב שהאמריקאים מפסידים בעירק, ברגע שהם יחליטו שהם קמים ויוצאים עירק תקרוס בלעדיהם, ותצטרף לגוש השיעי מסביבה.

ואתה נותן יותר מידיי חשיבות לדעת קהל...

לא מדובר בהשוואה בין צה”ל לצבא האמריקאי.לדעתי עד רמת חטיבה צה”ל טוב יותר. אנו נחותים בעבודת מטה הפקת לקחים ואסטרטגיה.
הנחות היסוד לגבי מה מטרת האמריקאים בעיראק שוות בדיקה–
האם הם רוצים לסגת ?–לא בטוח.
האם ממשלת הבובות מתאימה להם?–יכול להיות.
איפה הנפט העיראקי?–נעלם באקסון
נוכחות אמריקאית בעיראק–מטפלת בסעודיה איראן סוריה ירדן טורקיה וישראל.
ועוד כהנה וכהנה.

הטל ספק בכל.

המושג "נצחון" עוזר להסיט את הדיון הזה לפסים שגויים.
איך תגדיר "נצחון" בעיראק? ביום שאף אחד לא יורה על האמריקאיים? ביום שרק 5 חיילים אמריקאיים נהרגים כל חודש? ביום שבבתי הספר שם כל התלמידים הולכים כובעי נייק וחולמים להיות טייגר וודס ואלף נשותיו?
זו בדיוק אחת מבעיות המפתח של הצבא בפרט והחברה בכלל במדינה קרובה ללב כולנו - מדינת ישראל.
מכיוון שהכל כאן ובמיוחד עימותים צבאיים, קצרים וארוכים, נמדד במונחי "נצחון" והפסד", נוצרות הרבה מאוד בעיות שהיו נמנעות אם היו נמדדות במונחים ריאליים יותר - "הצלחה" או "כשלון".
כי ברגע שיש לך רק נצחון והפסד - אז אם במלחמת לבנון השנייה לא "ניצחנו" אז ברור ש "הפסדנו", לא? לעומת זאת אם עובדים עם מונחים ריאליים יותר, ניתן לבדוק ולמדוד היכן הצלחנו בלבנון השנייה, היכן נכשלנו והיכן ניתן לתקן את הכשלונות על-מנת שיהפכו להצלחות בפעם הבאה.
האמריקאיים לא ניצחו בעיראק, לא מנצחים בעיראק ולא ינצחו בעיראק.
בכל נקודת זמן יש להם מספר יעדים (השמדת הצבא העיראקי, הפלת סדאם חוסיין, בניית ממשל חדש, צבא חדש ועוד ועוד) בהם הם מצליחים לעמוד או נכשלים וזו היא הדרך האמיתית ואין בלתה, כדי ללמוד משהו מהתנהלותם שם.

ואני תמיד חשבתי שנצחון = עמידה ביעדים שהוצבו

מבחינה של דעת קהל?
מה שראש הממשלה עומד ומכריז בכנסת...
--
אני מדבר על אולמרט בלבנון 2.0

שהההיסטוריה תשפוט את כניסת האמריקאים לעירק - כאסון. מה שלמעשה בוצע פה זה הפלת שלטון יציב יחסית שבמקומו העלו ממשלת בובות ומאוחר יותר סביר מאוד שעירק תהפוך לאירן 2 כשמילציות מוסלמיות ישתלטו עליה. ניצחון זה לא.

לא התכוונתי לכך שישראל היא אמריקה.
ברור שישראל לא יכולה לכבוש אצת לבנון ולהחזיק בה לאורך זמן.אבל ללמוד צריך–למשל התקשורת–או היחס לאבידות–מה יהיה איתנו בעניין הזה?

הטל ספק בכל.

(מבחינה מעשית - כמו שהבהרתי בהודעה הקודמת -ממש לא היה ניצחון אמריקאי) זה שאתה לא מעודכן בויכוח הפנים אמריקאי לא אומר ששם התגובות הם בערך כמו שהיו אצלנו לגבי לבנון. כמו שאזרח צרפתי שהיה צופה בחדשות של ארצו לא היה יודע על הוויכוח בישראל לגבי רצועת הביטחון.

אני עובד שנים רבות עם אמריקאים וכרגע אני עובד בסן דייגו.באופן המוסמך ביותר אני מודיע לך שלאף אמריקאי ברחוב אין מושג מה הולך בעיראק ו 99.9% לא שמעו על הפיגוע של 100 הרוגים.אף אחד מהם לא ירים גבה אם ייחטפו 5 חיילים.

הטל ספק בכל.

אם אתה כבר שם- מעניין אותי מה היחס שם לפגיעה באזרחים? הסיפורים על אבו-גרייב, גואנטנמו ומתקני החקירה הסודיים של ה- CIA מזיזים לאזרח האמריקאי ברחוב?

לגבי היחס לאבידות-איני מסכים שזו בעיה אצלנו. ב-"שינוי כיוון" הביקורת לא היתה על האבידות, אלא על ההישגים הזעומים ביחס אליהן. וגם ביקורת זו הושמעה בציבור רק בדיעבד. בכלל, זו סוגיה מורכבת בהרבה מ-"בוא ננשוך את השפתיים ותראו שננצח מהר יותר ועם פחות אבידות בסופו של דבר" (וזהו המסר שדומני שאתה מנסה להעביר). חלק מהסיבה ש-"אף אחד מהם לא ירים גבה אם ייחטפו 5 חיילים" היא פשוט שהאליטה האמריקאית לא עושה צבא ברובה, ובטח שלא שירות חובה.

מזיזים אולי בברקלי.בגדול כולם מבינים שזאת תקלה ותומכים בצבא.
הבעיה של התקשורת היא בעיה רצינית.מאד.
האמריקאים התחילו את עיראק במבנה תיקשורתי דומה לשלנו.אחרי שנתיים הם הבינו שזאת טעות והעיפו את כל התקשורת משם מה שגרם העלמות אפקט הטרור מבלי לחסל את הטרור.
אנחנו–על כל קטיושה דיווחנו מה שגרם להעצמת הטרור ויצירת מראית עין של נצחון לחיזבאללה–את זה צריך לתקן זה לא קשה.

הטל ספק בכל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי תבור - tar 21 שהההיסטוריה תשפוט את כניסת האמריקאים לעירק - כאסון. מה שלמעשה בוצע פה זה הפלת שלטון יציב יחסית שבמקומו העלו ממשלת בובות ומאוחר יותר סביר מאוד שעירק תהפוך לאירן 2 כשמילציות מוסלמיות ישתלטו עליה. ניצחון זה לא.

השילטון היה יציב ביגלל שהוא רצח מאות אלפי מיתנגדים.
למה הההיסטוריה לא שפטה את הפלת הנאצים כאסון? הרי היה להם שילטןן יציב באירופה.

כשמילציות מוסלמיות.....
אתה ביכלל יודעה מה המירקם החברתי של עירק?

סכנה על העולם החופשי, משטר סאדאם לא. ובעירק בהחלט יש מילציות מוסלמיות זאת של מוקטעדה א סאדר למשל.

מצד שני- סדאם היה שליט יציב, אבל היתה לו נטיה להגלות/לכלוא/לחסל כל מי שפעל או חשב באופן עצמאי, ובכך סיכן ולו במקצת את השלטון. להבנתי, החברה האזרחית חוסלה ועיראק חזרה לנאמנויות שבטיות/משפחתיות של ימי הביניים (איני יודע כמה היתה רחוקה מכך בשנות ה-60', או כמה מדינות ערביות אחרות רחוקות מכך).
כך שגם אם סדאם היה מקיים שלטון יציב עד מותו הטבעי, סביר שחבורת הגמדים הברוטליים ומוגבלי המחשבה שהיה משאיר אחריו היתה מתקשה לשמור על היציבות המיוחלת, ובכל מיקרה היתה אנרכיה.

לעזור לאנשים סובלים זה מצויין - כל עוד אתה לא מסכן בזה את העולם כולו. וחוץ מזה ממילא אזרחי עירק סובלים יותר משסבלו בתקופת סאדאם (אז הם לפחות יכלו ללכת לשוק בלי חשש מאיזה מחבל מאבד) וכשהמיליציות ישתלטו על עירק הם יסבלו עוד יותר

עודאי חיסל משרת של אביו ב-88', במהלך ארוחה חגיגית לכבוד אישתו של מובאראק, תוך שימוש בסכין חשמלית. כראש הוועדה האולימפית העירקית, הוא עינה ספורטאים שלא הצליחו.
קוסאי היה קצת יותר מחושב ומתחשב- הוא הורה להרוג מאות אסירים פוליטיים כדי לפנות מקום בבתי הכלא. הוא נחשב היורש, והיה ראש אחד משירותי הביטחון.
לא נראים לי כדמויות שיכלו לגבש סביבם את בעלי הכוח במדינה.

ברור שהכאוס בעיראק גרוע. אבל ב-2003 האמריקאים הניחו שיצליחו לגבש ממשל עירקי חדש במהירות.
בדיעבד, אולי עדיף היה לתמוך בפוליטיקאי/גנרל סוני שיפעל כדיקטטור ולא לפרק את הצבא- אך זו חוכמה בדיעבד.

אבל הם בהחלט היו יכולים להוות תחליף לסאדאם.

האמריקאים רגישים מאד לקיומם של ”סייפ הייבן” ולכן הם מחזיקים באפגניסטאן.לנו יש כרגע שניים על גבולותינו ממש–עזה ולבנון.

הטל ספק בכל.

די נמאס !
אם זה טורניר אז שיתנו גם לאחרים לנצח מידי פעם ואם זה לא אז שיחכו עם ההודעות על ניצחון
לשריקת הסיום .

פעם היתי סמל ראשון אבל נתקע לי החשבון ....

איך בדיוק נמדד נצחון?
שליטה בטריטוריה גיאוגרפית גרידא?
כמות ברזלים שהושמדו?

הצלחה צבאית חייבת להמדד בראש ובראשונה בתשובה לשאלה האם יש איזו שהיא תכלית מדינית שהיא משרתת.
כיום מתברר (והיו לכך סמנים ואזהרות) שהכניסה השניה לעירק נולדה בחטא של בורות ויוהרה.
השקרים והטית המודיעין לקראת הפלישה וההסתבכות שהביאה להתחזקות איראן כאשר ארה"ב במידה רבה
מתקשה לפעול נגדה באופן יותר נחוש.
הצלחות היו בעירק, ברמה טקטית מקומית. אולם הדבר עלה במחיר כבד של אובדן חופש הפעולה של ארה"ב ובנות בריתה.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby