פרש - 20 שנה למלחמת המפרץ

תשובות חלקיות עבורך

http://www.iaf.org.il/571-19379-he/IAF.aspx

על שתי עובדות אין ויכוח. הראשונה, חיל-האוויר היה ערוך ומוכן לכל אורך המלחמה לבצע פעולות בעיראק, בתגובה לירי הסקאדים. השנייה, ישראל החליטה, בסופו של דבר, לא להגיב. אלוף דני חלוץ, מפקד חיל-האוויר, אלוף (מיל') אביהו בן-נון, מפקד חיל-האוויר לשעבר, וסגנו דאז, אלוף (מיל') גיורא רום, מנסים לענות על השאלה מה היה קורה לו החליטה ישראל לקחת חלק פעיל במלחמה
נועם אופיר, ליאור שליין צילומים: רובי קסטרו
יום שבת, ה-19 בינואר 1991, יומה השלישי של מלחמת המפרץ. ב"בור" של חיל-האוויר, מקום מתוח בדרך-כלל, שורר מתח יותר מכרגיל. פחות מ-24 שעות קודם-לכן שיגרו העיראקים שמונה טילי סקאד לעבר ישראל. חמישה פגעו באיזור גוש דן, שלושה בחיפה. התקפת הטילים תפסה את המדינה בהפתעה. רק יומיים קודם, בסוף היום הראשון של מבצע "סופה במדבר", נדמה היה שהכל הסתיים, שהאמריקאים ניצחו ושעיראק הובסה. מטח הטילים, שהגיע ממערב עיראק, שינה את הכל. כמעט לאיש לא היה ספק שישראל הולכת להגיב על המיתקפה חסרת-התקדים, ושחיל-האוויר עומד לפעול בעיראק.
בשעות הבוקר התכנסה הממשלה ודנה באפשרויות התגובה השונות. באותה שעה, ההכנות לקראת מבצע התקיפה של חיל-האוויר כבר היו בהילוך גבוה. בבסיסי החיל השונים הסתיימו כבר התדריכים המקיפים, בהם הוצגו לצוותי-האוויר מטרות שונות ברחבי עיראק. במקביל, עסקו צוותי הקרקע בחימוש המטוסים. באותו זמן ממש כבר היו מטוסים באוויר, מפטרלים בשמי המדינה ומחכים לאור הירוק מירושלים לחצות את הגבול.
בצהריים הכל נעצר. הפקודה לא הגיעה. מי שהיה באוויר - נחת, מי שהיה בקוקפיט - חזר לטייסת. אבל המתח לא פג. בימים הבאים יחזור התהליך עוד מספר פעמים. העיראקים ישגרו טילים, הטייסים והמטוסים יהיו מוכנים, אבל חיל-האוויר יישאר על הקרקע.

הערכת המצב היתה שגויה

זמן-מה לפני שפרץ משבר המפרץ, התכנסו הקצינים הבכירים של חיל-האוויר לדיון במטה החיל בקריה. הנושא שעמד על הפרק היה מהי ההסתברות שעיראק תשגר טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל. אחד המשתתפים בדיון היה אל"מ דני חלוץ, ראש מחלקת אמצעי לחימה, היום אלוף חלוץ, מפקד חיל-האוויר.
"עשר שנים עברו, והדיון הזה הוא האירוע שלקחתי איתי ממלחמת המפרץ", אומר אלוף חלוץ. "עד היום הוא חרות בזכרוני. העמדה שהוצגה בדיון היתה שהסיכוי לירי טילים על ישראל הוא נמוך עד בלתי סביר. והנה, לא עבר שבוע ושוגרו טילים לעבר מדינת ישראל. זה לימד אותי לקח אחד: לפעמים אנו שבויים בתפיסות מסוימות, וזה עלול להביא אותנו למסקנות שגויות".

אמנם ההערכה של בכירי חיל-האוויר באותו דיון היתה שגויה, אבל היא לא הפריעה לחיל להיערך למלחמה. למעשה, איום הסקאדים היה מוכר היטב לחיל-האוויר. היום, עשר שנים אחרי, מגלה אלוף (מיל') אביהו בן-נון, מי שהיה אז מפקד חיל-האוויר, כי כמה חודשים לפני שפלשה עיראק לכווית החל חיל-האוויר להיערך לאפשרות של התחממות העניינים במפרץ. ההיערכות היתה מבצעית לחלוטין וכללה אימונים, שהתמקדו בתחום שעתיד היה לככב בכותרות חודשים ספורים מאוחר יותר - איתור והשמדת משגרי סקאד.

"ההיערכות החלה כבר באפריל 1990, כארבעה חודשים לפני הפלישה העיראקית לכווית", נזכר בן-נון. "היו אז כמה וכמה התבטאויות תוקפניות של סדאם חוסיין כלפי ישראל, והיו עדויות לפעילות עיראקית בירדן. הם ערכו טיסות סיור לאורך הגבול ואפילו השתתפו, בצורה מוסווית, בתרגילים שהירדנים ביצעו עם האמריקאים. התרחיש ממנו חששנו היה כניסה של עיראק לירדן ואיום על גבולנו המזרחי.

"באוגוסט, כשהעיראקים פלשו לכווית, ההתייחסות בחיל-האוויר כבר היתה כאל מלחמה. זה נראה אמנם כמו סכסוך בין כווית לעיראק, אבל הם לא הפסיקו לדבר על ישראל. לכן שינינו את תוכנית העבודה, כדי להכין את עצמנו לאפשרות שחיל-האוויר יצטרך לפעול במערב עיראק. כתוצאה מכך, פעלנו במספר מישורים, ביניהם המישור המודיעיני. למדנו את המטרות ופיתחנו תורות לחימה, בהנחה שאם הם כן ישגרו עלינו טילים, נצטרך לאתר את הטילים ולהשמיד אותם. יותר מזה: עשינו מודלים מבצעיים בנגב, בהם טסנו לטווחים המתאימים, בחנו את תיפקוד אמצעי הגילוי והזיהוי שלנו, וקיצרנו את פרק הזמן בין איסוף המודיעין להעברתו לכוחות התוקפים".

הבלון שלא היה

האזעקה הראשונה, באותו יום שישי, תפסה את אביהו בן-נון בביתו והזניקה אותו במהירות למטה חיל-האוויר. "במכונית כבר ראיתי את הסקאדים הראשונים", הוא מספר. "אחד מהם התפוצץ ממש לידי. מיד טילפנתי והודעתי איפה נפל הטיל".
מי שהפעיל את האזעקה היה סגנו של בן-נון, ראש מטה חיל-האוויר דאז, אלוף (מיל') גיורא רום, שבאותו לילה שימש כמפקד התורן של מרכז השליטה.
בפירסומים שהופיעו בארה"ב לאחר המלחמה, תואר בהרחבה איך בלילה הראשון בו פגעו סקאדים בישראל החלה תנועה ערה במסדרונות הפנטגון והבית הלבן. הסיבה לכך היתה שהאמריקאים הבחינו בעשרות מטוסים ישראליים ממריאים מבסיסיהם. האמריקאים העריכו שמדובר במבצע תגובה ישראלי. הם טעו.
"נכון שהיו הרבה מטוסים שלנו באוויר באותו לילה", מסביר רום, "אבל לא בגלל הסקאדים. באותו לילה קרו עוד שני דברים, שבכלל לא קשורים למלחמת המפרץ. מזג-האוויר היה סוער, ובלון תצפית צבאי התנתק מהקרקע. היתה תחושה שהוא בורח מזרחה, והזנקתי שני מטוסי F-15 לפגוע בו ולהפיל אותו. זאת פעולה מאוד מסובכת - הבלון נע במהירות הרוח, ה-F-15 טס מהר, והיו עננים. בשלב מסוים הגיע דיווח שהבלון חצה את הגבול לירדן, אז החזרנו את המטוסים הביתה. בבוקר, אגב, מצאנו את הבלון על הקרקע, ליד הבסיס שלו.
"חוץ מהבלון, במכ"מים היו 'בליפים', שנראו כמו חדירה של מטוסים מאיזור ים המלח. לכן הפעלנו את תוכנית ההגנה האווירית. לאוויר עלתה חגורה של מטוסים מרמת-דוד, תל-נוף וחצור, כולם למשימת הגנה אווירית לאורך הירדן והבקעה. ה'בליפים' במכ"ם היו כנראה תוצר של מזג-האוויר. באותו לילה בו נורו הסקאדים הראשונים, רדפו שני F-15 אחרי בלון שבכלל לא היה בשמיים, והמטוסים שהחזקנו בכוננות הוקפצו נגד מטוסים שלא היו".

המטוסים כבר היו באוויר

בבוקר יום שבת, בעוד אזרחי איזור א' מתאוששים מהתקפת הטילים שנחתה עליהם, דנה הממשלה בתגובה הישראלית האפשרית. באותה ישיבה נכח, מן הסתם, גם מפקד חיל-האוויר. "כשסיימנו להציג את יכולות התגובה שלנו", משחזר בן-נון, "התקבלה החלטה עקרונית שצריך להגיב, אבל עדיין לא היה מדובר בהחלטת ממשלה רשמית. היות שמבצע התגובה דרש היערכות רצינית, מיד עם סיום הישיבה נתתי הוראה להתחיל להיערך לפעילות. צריך היה להכין את הכוחות, לתדרך את הצוותים, לחמש את המטוסים. יש אלמנטים, כמו מטוסי מכ"ם ומטוסי תידלוק, שצריכים להמריא לפני כוח התקיפה. אותם מטוסים כבר הוזנקו לאוויר וטסו מעל שטח מדינת ישראל, רק למקרה שתתקבל הוראה מהממשלה לצאת לדרך".
שעות הצהריים הגיעו, והאישור לפעול עדיין לא התקבל. המבצע בוטל. "מבלי להיכנס לפרטים, אפשר להגיד שמטרות המבצע היו תקיפת משגרי טילים ופעולות עונשין נגד יעדים בעיראק", אומר בן-נון. ביומיים הבאים חזר על עצמו התהליך פעמיים נוספות. בכל הפעמים הללו כבר היו מטוסים באוויר, נכונים לקבל את הפקודה לחצות את הגבול.

על תקופת ההמתנה המתוחה בימיה הראשונים של המלחמה, סיפר שנתיים מאוחר יותר טייס F-16 מטייסת הסילון הראשונה של חיל-האוויר, אחת הטייסות שאמורות היו ליטול תפקיד חשוב במבצע התגובה המתוכנן. "הפקודות המבצעיות יצאו לדרך, המבנים כבר היו רשומים על הלוח, כל המטוסים עמדו חמושים בדת"קים. הטייסת היתה בתפוסה מלאה, ולכמה מהטייסים ערכנו טיסות ריענון. הטייסת היתה מוכנה בכוח מלא למלחמה.

"היתה התרגשות עצומה לקראת הגיחה הראשונה. ביום הראשון, כשחיכינו לשעת ההמראה, לאחר התדריך הכללי והתדריך במבנה, קיבלנו הודעה שהמבנה ייצא רק עוד שעתיים. התחלנו להתכונן מחדש, והכל נעצר. ביום השני והשלישי זה קרה שוב. פעם אחת המבצע בוטל באמצע התדריך הכללי, ופעם נוספת ממש לפני היציאה למטוסים". בלי להיכנס לפירוטים מבצעיים, והסיבות לכך ברורות, אפשר בהחלט להגיד שהאצבע של חיל-האוויר, של צה"ל, של ישראל, היתה על ההדק. "במטה הכללי החלו להיווצר שתי קבוצות", מתאר גיורא רום. "אלה שמאוד רצו להגיב, ואלה שלא חשבו שאנחנו צריכים להשתתף, ולדעתי היו יותר ריאלים. בכל מקרה, מחלקת מבצעים של חיל-האוויר עבדה קשה. כל הזמן הם עשו תוכניות".

התוכנית המסווגת של האמריקאים

"אחד החששות הגדולים ביותר של ישראל, ושל חיל-האוויר בפרט", מסביר בן-נון, "היתה הסכנה של עימות לא מכוון בין מטוסים ישראליים לבין המטוסים האמריקאיים שפעלו בעיראק. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היתה חוסר התיאום עם הכוחות האמריקאיים ועם כוחות הקואליציה. באוויר, בעיצומה של המשימה, אי אפשר לזהות האם המטוס שגילית הוא אמריקאי או עיראקי, ועד שתזהה אותו בעין הוא יכול להפיל אותך שלוש פעמים.

"כשביקשנו מהאמריקאים לתאם את הטיסות האלה, ניסינו לתאר בפניהם תקרית 'ליברטי' אווירית. אבל הם חששו מאוד שאם ניכנס למלחמה הזאת, זה יפרק את הקואליציה. לכן הם עשו כל מה שיכלו כדי לא לתאם איתנו דבר מראש. התיאום הזה, הם חשבו, יתפרש כאור ירוק שלהם לתוכניות התקיפה שלנו.
"רק אחרי המלחמה הם סיפרו לנו שכן היתה להם תוכנית, במידה ונפעל, לזוז הצידה ולפנות את השטח עד קו אורך מסוים. זה היה משאיר לנו את מערב עיראק, המקום ממנו הופעלו הסקאדים, ללא פעילות של כוחות הקואליציה. התוכנית הזו היתה מסווגת, כדי שלא נדע על קיומה.

"לדעתי, אם הקואליציה אכן היתה מתפרקת בגלל תגובה שלנו - גם אם זו היתה תגובה שמתואמת עם האמריקאים - לא היינו מרוויחים דבר, אלא מפסידים הפסד גדול. אני אומר אפילו יותר מזה - אם היינו עושים גיחה אחת, עד היום היו מאשימים אותנו בכך שסדאם חוסיין עדיין חי, ושהפסיקו את המלחמה נגדו בגללנו, בגלל תגובת העולם הערבי לפעולה שלנו".

בן-נון דוחה בתוקף את הטענות שהושמעו במהלך המלחמה ולאחריה, כאילו חיל-האוויר הפעיל לחץ על הדרגים הפוליטיים לאפשר לו לתקוף בעיראק. "היו כאלה שפירשו לא נכון את העמדה של חיל-האוויר, כאילו אני דחפתי לפעול. זה בשום אופן לא נכון. הם לא הבינו את ההבדל בין להסביר מה חיל-האוויר יכול לעשות, לבין להמליץ האם לבצע או לא. זה לא תפקידו של מפקד חיל-האוויר להמליץ. התפקיד שלו הוא להגיד 'אם תורו לי להגיב, אז את זה ואת זה אנחנו יכולים לבצע'".

אפאצ'ים מקורקעים

על התוכניות האלה, שבן-נון הציג בפני הממשלה, עמלה במשך כל ימי המלחמה מחלקת המבצעים של חיל-האוויר. והיו הרבה תוכניות. ניתן לחלק אותן, בכלליות, לשני סוגים עיקריים. מבצעים לאיתור משגרי סקאד והשמדתם, ומבצעים שנועדו למה שנקרא "גביית נזקי מלחמה", כלומר פגיעה ביעדים בעיראק כתגובה לפגיעת הסקאדים בישראל. די להעיף מבט קצר במפת המזרח התיכון, כדי לראות שכל תוכנית פעולה נגד עיראק כרוכה בטיסה לטווחים רחוקים, ובמעבר במרחבים אוויריים של מדינות שכנות.
אחד הכלים שעמדו לרשות חיל-האוויר, למקרה שתתקבל החלטה לפעול בעיראק, היו כלי הטיס החדשים ביותר שלו, מסוקי האפאצ'י. האפאצ'ים הראשונים נקלטו בחיל-האוויר כחודש לאחר הפלישה העיראקית לכווית. עוד לפני שהושלמה קליטתם, כבר החלה הטייסת להיערך לקראת פעילות אפשרית במפרץ.

"אי אפשר עדיין להגיד מה בדיוק היו המיתארים עליהם התאמנו. מה שכן אפשר להגיד הוא שהיינו צריכים להגיע ליכולות מאוד מורכבות עם צוותים לא מנוסים", תיאר את התקופה אל"מ (מיל') משה כהן, מפקדה הראשון של טייסת האפאצ'י. "עשינו מודלים בנגב, כדי לדמות את משכי הטיסה, את חיפוש המטרות ואת הירי עליהן. היתה תחושה שיכולנו לבצע את המשימה, אבל לא היה ביטחון, ובוודאי שלא יהירות".

מסוקי האפאצ'י נותרו על הקרקע במהלך המלחמה. אבל גם מקביליהם האמריקאיים לא הופעלו במשימת ציד הסקאדים, למרות העובדה שמסוק התקיפה נחשב לאחד האמצעים היעילים ביותר למשימה זו.
"לאמריקאים היו אמצעים רבים שהם לא עשו בהם שימוש", טוען בן-נון. "היו להם יותר ממאתיים מסוקי אפאצ'י, והם לא השתמשו בהם במערב עיראק. למה? כי האפאצ'י היו שייכים לאוויריית הצבא, ומשימת ציד הסקאדים היתה של חיל-האוויר. הצבא אישר לחיל-האוויר להשתמש בכמה אפאצ'ים למבצע התקיפה שפתח את המלחמה, וזהו. בשאר ימי המלחמה ישבו האפאצ'ים, לא עשו כלום וחיכו מול כווית למקרה שהעיראקים יתקפו. אנחנו, בניגוד לאמריקאים, תיכננו להשתמש באפאצ'ים, על אף העובדה שלישראל היו מסוקים בודדים, לעומת מאות המסוקים שהיו להם".

רצון או יכולת

למרות אלפי גיחות של מטוסי קרב - כולל מטוסי F-15E, מטוסי התקיפה המתקדמים ביותר שהיו ברשותו - לא הצליח חיל-האוויר האמריקאי לפגוע בסקאדים. בשלב מאוחר יותר של הלחימה החלו כוחות הקואליציה להפעיל תחת מעטה כבד של חשאיות כוחות קומנדו קרקעיים, בתקווה שאלה יצליחו למצוא את המשגרים החמקמקים.
ב"ציד הסקאדים הגדול", כפי שכונה אז, פעלו האמריקאים ביום ובלילה, איבדו כלי טיס וכמה לוחמי קומנדו. ובכל זאת, מחקר אמריקאי רשמי שנערך כשנה לאחר המלחמה קבע שהקואליציה לא הצליחה להשמיד אפילו משגר סקאד אחד.
"הלקח הבולט מאי-ההצלחה בתקיפת משגרי הטילים, הוא שיכולות טכנולוגיות לבדן אינן מספיקות", אומר אלוף דני חלוץ, מפקד חיל-האוויר. "הן חשובות, אפילו חיוניות, אבל צריכות להתלוות אליהן גם תפיסות מבצעיות ויכולות מערכתיות שלמות, שמתחילות בשלב איסוף המודיעין ומסתכמות בפתיחה באש לעבר המטרה.

"יכולות ירי בלבד, לא משנה עד כמה הן מדויקות, בהיעדר מודיעין מוצק שעליו הן יכולות להסתמך, אינן מספיקות. ולכך יש להוסיף כמובן את תורות הלחימה, שהן אלה שעושות בסופו של דבר את ההבדל בין הצלחה, להצלחה פחות גדולה.
"אני לא יודע לשים את האצבע על כל מיכלול הסיבות שהביאו לקושי האמריקאי. אבל אין ספק, שאחת הבעיות העמוקות היתה המודיעין על המטרות. נכון, ברמת המודיעין הכללי לא היתה הפתעה, הרי עצם הנוכחות של הסקאדים בגיזרת הלחימה היתה ידועה זמן רב. אבל בסיכומו של דבר, כשרוצים להפיל פצצה שתצליח לפגוע במטרה, יש צורך במודיעין הרבה יותר נקודתי ומדויק".

לאביהו בן-נון יש הסבר אחר. הבעיה, לדבריו, היא לא היכולת, אלא הרצון. "לכל אותן 3,000 גיחות שהאמריקאים ביצעו במערב עיראק היתה מטרה אחת - להראות לנו שהם פועלים שם. אבל 3,000 הגיחות הללו היו מתוך 109 אלף גיחות שהאמריקאים ביצעו בכל המלחמה. גם בכל הנוגע לטקטיקה, האמריקאים השתדלו להימנע מהסתכנות. הם תקפו מגובה רב, ולכן לא פגעו בשום דבר. בימים הראשונים הם ניסו להשמיד כל מה שזז במערב עיראק, ואם היו ממשיכים במדיניות הזאת, הם היו מצמצמים את הירי על מדינת ישראל בצורה משמעותית. אבל בשלב מסוים הם קיבלו הוראה שאסור להם לירות בלי זיהוי של המטרה. זיהוי כזה, במיוחד בלילה, הוא בלתי אפשרי, ולכן כל הפעילות הפכה ללא-אפקטיבית".

מה היה קורה אילו

אחת השאלות המעניינות ביותר היא איזה תוצאות יכול היה חיל-האוויר להשיג לו היה מוציא אל הפועל את אחת מתוכניות המגירה. התשובות, באופן לא מפתיע, אינן חד-משמעיות.
"זאת שאלה היפותטית, וממרחק הזמן איני יודע להעריך מה היה קורה אילו", אומר אלוף חלוץ. "התוצאה היתה יכולה להיות מוצלחת מאוד, או מוצלחת פחות. בדבר אחד אין לי ספק: הנחישות שלנו, כאשר יורים עלינו, גבוהה מהנחישות של כל אחד אחר להגן עלינו".

"נניח שבלילה מסוים, בתגובה על ירי סקאדים, היינו מחליטים להוציא אל הפועל את אחת התוכניות שלנו לפגיעה במטרות בעיראק", משרטט גיורא רום תסריט אפשרי. "הרי אין כמעט יחידה בחיל-האוויר שלא היתה תופסת חלק כזה או אחר בארמדה הגדולה הכרוכה במבצע הזה. ובסוף היינו מגיעים אל היעדים, משגרים את החימוש ופוגעים במטרות בדיוק לפי התיכנון. אז מה? העיראקים היו רגילים לחטוף כל לילה עשרות טונות של פצצות מכל הסוגים. עוד כמה טונות לא היו משנות דבר. את התושבים בבגדד לא מעניין איזה סוג פצצות נופלות עליהם מהשמיים, ומאיזו מדינה הן הגיעו. הם שומעים פיצוץ אדיר, וזהו. איך הם בכלל היו יודעים שהפיצוץ הזה מקורו בטיל ישראלי? וגם אם היינו מתמקדים רק בציד הסקאדים, אני לא משוכנע שהיינו מצליחים יותר מאשר האמריקאים".

"לדעתי", אומר אביהו בן-נון, "פעולה שלנו היתה מפחיתה את ירי הסקאדים בצורה משמעותית. היא לא היתה מבטלת את הירי, היא לא היתה משנה את מהות המלחמה, אבל היא בהחלט היתה תורמת לצמצום מספר פגיעות הטילים. נכון שגם ככה זה היה מספר נמוך יחסית, אבל אולי במקום 39 טילים, היו פוגעים בישראל רק חמישה או עשרה. מה שכן, מובן שבמלחמה אין הפחתת סיכון שאינה כרוכה בסיכון אחר. האם היינו מאבדים מטוס אחד, חמישה מטוסים, אולי עשרה? יכול להיות".

יכול להיות שזה לא נגמר

עשר שנים אחרי, ושום דבר, כך נראה, לא השתנה באופן מהותי. על אף מאמצי הפיקוח של האו"ם, לעיראק נותרה עדיין יכולת מסוימת לשגר טילים. הפסקת הפיקוח הצמוד מקלה על עיראק לנסות ולחדש את היכולות הבאליסטיות שלה, כולל היכולות הלא-קונבנציונליות. אותן שאלות שעמדו על הפרק בינואר 1991, ערב מלחמת המפרץ, צצות ועולות גם היום.
"היכולות של חיל-האוויר היום להתמודד עם איום הטילים מעיראק הרבה יותר טובות מאשר אלה שהיו לו אז. בכל זאת, עברו עשר שנים", אומר אלוף חלוץ. "זה פרק זמן משמעותי ביותר בפיתוח מערכות נשק, בהצטיידות במטוסים. מאז מלחמת המפרץ קלטנו מטוסי F-15I, מטוסי F-16 מתקדמים יותר, מערכות נשק נוספות מאוד מתקדמות, פיתחנו יכולות מודיעיניות. גם הרחבת תחום החלל היא עוד מימד שיכול לספק חלק מהפתרונות. למשל, פתרונות מודיעיניים ותקשורתיים.
"חלק מהדברים האלה הם תוצאה ישירה של מלחמת המפרץ. אין ספק, העובדה ששוגרו סקאדים לעבר מדינת ישראל מיקדה אותנו בחיפוש פתרונות בכל התחומים, והביאה לכך שהיום, בשנת 2000, אנחנו בעלי יכולות יותר גבוהות. למשל טיל החץ, שישנו היום ולא היה אז. זה שינוי דרמטי בזירה. אני מניח, שאם היה לנו חץ ב-1991, התוצאות היו לגמרי אחרות". אבל המענים הם לא רק טכנולוגיים, אלא גם תפיסתיים. "לא מוכרחים להגיב על סקאד בתקיפת הסקאד", אומר אלוף חלוץ. "יש עוד מיגוון רחב של מטרות אחרות שיכולות לשמש תשובה לעובדה שמישהו עושה שימוש בטילים נגד מדינת ישראל. לא מוכרחים לפעול על-פי עיקרון של סימטריה. אפשר גם לתקוף מטרות אחרות".

לאור ההתקדמות הטכנולוגית והמאמצים שהושקעו במהלך השנים, נשאלת השאלה האם היום יש בידי חיל-האוויר יכולת טובה להתמודד עם איום הטילים. "יש לנו יכולת להתמודד עם האיום הזה", אומר חלוץ. "את המילה טובה עוד לא אמרתי. בעתיד היותר-רחוק תהיה יכולת טובה, אפילו טובה מאוד. בתחומים מסוימים זה יקח שנים, בתחומים מסוימים זה יקרה תוך שבועות".
בכל מקרה, את הלקח המרכזי שלו ממלחמת המפרץ, אלוף חלוץ אינו שוכח. אם היום יתנהל בחיל-האוויר דיון דומה לזה שהיה לפני המלחמה, ההערכות תהיינה פחות נחרצות. "נכון שיש היום עלייה של מתח באיזור. היום אף אחד לא יחזור על הטעות ויגיד שאין בכלל סיכוי של נפילת טילים. אין ספק שהסיכוי קיים. הוא תלוי, כמובן, בהתפתחות של המערכה, והיה אם תפרוץ. אבל גם היום צריך לזכור שההחלטה לירות טילים היא לא קלה גם אצל זה שצריך להחליט להפעיל אותם, כי ברור שזה מסמל הסלמה במהלך הצבאי.
"היום אנחנו לא נשב בידיים שלובות ונסתכל איך טילי קרקע-קרקע נופלים על מדינת ישראל. לא נישאר אדישים לדבר הזה. צריך שיהיה ברור לכל מי שהולך לחשוב על שימוש בזה, מה המחיר שהוא ישלם על כך. וכשהמחירים יהיו ברורים, לדעתי ישקלו הרבה מאוד פעמים בטרם יפעילו".

ארנס, שר הביטחון ששבר את המשוואה | מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף

ארנס, שר הביטחון ששבר את המשוואה | מאת גל פרל פינקל

נוכח ההסלמה ברצועת עזה כמו גם סוגיות ביטחוניות עדכניות נוספות, ובהן מינוי הרמטכ"ל הבא, ראוי לקרוא את ספרו החדש של שר הביטחון לשעבר, משה ארנס, ממנו עולים לקחים רלוונטיים.

באחרונה ראתה אור האוטוביוגרפיה הקצרה, "למען ביטחון ישראל"(הוצאת ידיעות ספרים, 2018), שכתב משה ארנס, שר הביטחון לשעבר. ארנס, מהחשובים שבשרי הביטחון שהיו כאן, הגיע לתפקידו, שאותו מילא שלוש פעמים, מרקע אזרחי כמהנדס אווירונאוטיקה. הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, משה יעלון, ציין בשעתו, כי אף שלארנס לא היתה הבנה בטקטיקה צבאית, הוא הגיע לתפקיד מצויד בתפיסה אזרחית מובהקת, שהתמודדה היטב עם החשיבה הצבאית. נוכח ההסלמהשמתרחשת כעת בדרום, בין ישראל לחמאס ברצועת עזה כמו גם סוגיות ביטחוניות נוספות, מוטב לקרוא את הספר של ארנס משום שהוא כולל בתוכו לקחים רלוונטיים.

עם כניסתו לתפקיד, בשנת 1983, ניצל את המנוף האמיתי היחיד שעמד לרשותו – מינוי הרמטכ"ל, בכדי לבצע את המהלך החשוב ביותר שלו כשר ביטחון במטרה לכפות על המערכת שינויים מבניים נחוצים. "כשבישרתי למשה לוי שאני מתכוון למנות אותו לרמטכ"ל, הצבתי בפניו תנאי אחד ויחיד: הקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש). הוא שקל את הדבר לרגע והשיב כי אם הדבר לא יפגע בסמכותם של מפקדי פיקוד הדרום, המרכז והצפון, הוא מסכים. המפח"ש יהיה אחראי על האימונים ועל ההצטיידות של כוחות הקרקע, אבל לא על הפעילות המבצעית שלהם. מקובל עלי, אמרתי לו, הבה נעשה זאת. וכך יצא לדרך השינוי המבני הראשון בצה"ל מאז הקמתו" (עמוד 112). כך, למעשה באה לעולם זרוע היבשה שהמפח"ש הוא הגלגול הראשון שלה. כדאי ללמוד מזה משהו, דווקא עכשיו על רקע ההתמודדות הנוכחית על תפקיד הרמטכ"ל הבא. בניין הכוח הוא אחד משני התחומים העיקריים שעליהם אחראי הרמטכ"ל, השני הוא, כמובן, הפעלתו. סביר שהשר ליברמן, שבעצמו מגיע מרקע אזרחי מובהק, המראיין בימים אלו את המועמדים לתפקיד (המובילים הם האלופים כוכבי וגולן, שכיהנו כסגן הרמטכ"ל) מבקש מהם להציג לו את תכניתם לבניין צה"ל ואת התהליכים שהם מתכוונים להניע במידה וייתמנו למפקד הצבא. אבל כדאי גם שהשר ישתמש במעמד ככלי לעיצוב צה"ל בהתאם לתפיסתו. אחרי הכל הוא אמור להיות המפקח מטעם הממשלה על הצבא, ולא כפי שקורה לרוב, נציגו בממשלה.

יש להימנע ממערכה מיותרות

בפעם השנייה שכיהן בתפקיד נדרש ארנס להתמודד עם איום הטילים העיראקי בעת מלחמת המפרץ, ב-1991. כשר ביטחון, דחף אז לפעולה צבאית כנגד עיראק באוויר וביבשה. מפקד חיל האוויר דאז, אלוף אביהו בן נון, מונה לעמוד בראש הכוח האווירי, ואילו על הכוח היבשתי, שכלל כוחות מיוחדים וצנחנים, הופקד האלוף דורון רובין, שפיקד אז המפקדה למשימות מיוחדות (מפקדת העומק בגלגולה הקודם). ארנס כתב בספר כי לפני שאישר את התכניות המבצעיות, פנה "לתת-אלוף נחמיה תמרי, צנחן ותיק שהשתתף בחילוץ בני הערובה באנטבה ומי שהיה אמור לפקד על הכוחות שינחתו במערב עיראק. שאלתי אותו מהי תחושתו לגבי המשימה. הוא לא היסס, ואמר שהוא בטוח בהצלחתה. אישרתי את התכנית" (עמוד 195). תחתיו יועדו לפעול כוח מחטיבת הצנחנים, בפיקוד יעלון, ויחידת שלדג, בפיקוד בני גנץ.

ארנס אינו מציין בספר כי הרמטכ"ל דאז, דן שומרון, גם הוא יוצא הצנחנים שרכש ניסיון בפעולות שכאלו כשפיקד על הכוח הפושט במבצע אנטבה, התנגד לפעולה צבאית וכמוהו ראש אמ"ן באותה עת, האלוף אמנון ליפקין-שחק. הם הזהירו בין היתר מפני פגיעה בקואליציה שנשענה, בין השאר, על תמיכת המדינות הערביות. אבל היה גם שיקול נוסף והוא מידת המוכנות של צה"ל למבצע. עם כל הכבוד לתמרי, שנהרג לימים כאלוף בהתרסקות מסוק, נדיר שקצין קרבי בצה"ל יגיד שאינו יכול לבצע. למרות המוטיבציה והלוחמנות מצד מפקדי הכוחות, בפיקוד הבכיר של צה"ל הטילו ספק של ממש ביכולת להשיג מודיעין עדכני ונקודתי, כמו גם ביכולות הלוגיסטיות ומבצעיות של הצבא, אז, לתמוך כוח גדול יחסית הפועל כה רחוק מישראל במשך זמן ארוך.
נראה שהפעולה שתוכננה היתה "לא אפויה" וטוב שלא יצאה אל הפועל. ארנס משום מה אינו מציין זאת, וממש כמו בנושא מטוס הלביא (שהיה מפעל חייו), פרויקט שהיה גדול על מידותיה של ישראל, הוא בחר להציג את הדברים כאילו ישראל יכולה היתה לפעול בעיראק משל היתה ארצות הברית, מה שבאותה עת פשוט לא היה נכון. הממשלה בראשות יצחק שמיר, כאמור, החליטה נגד התכנית ומדיניות האיפוק הנכונה של ישראל נשמרה עד תום המלחמה. גם כאן ישנו לקח חשוב, בין שארנס כיוון אליו ובין שלא. על הממשלה לצאת למערכה, שתהיה זו ביעד קרוב כמו רצועת עזה או ביעדים שמעבר לאופק, רק כשמטרותיה ברורות, ניתנות להשגה וכאשר לא ניתן להשיגן באמצעים מדיניים.

חשיבה אזרחית שמאתגרת את הצבאית

דוגמה נוספת ליכולתו של ארנס לחשוב מחוץ לקופסה ולהביא אתו גישה אחרת נוגעת להתמודדות עם איום הקטיושות על יישובי אצבע הגליל. הוא כיהן אז בפעם השלישית כשר ביטחון, בין ינואר ליוני ב-1999, וכהרגלו חשב אחרת ממפקדי הצבא. הוא נפגש עם הקצינים שפיקדו אז על הלחימה בצפון, האלוף גבי אשכנזי, והתא"לים מפקדי האוגדות אפי איתם וארז גרשטיין (כולם, אגב, יוצאי גולני). השלושה הציגו לו את "הטקטיקה שהם נוקטים נגד החיזבאללה, והפגינו ביטחון ביכולתם להביס אותו" (עמוד 213). ארנס הסביר להם שלגישתו נוכח העובדה שהארגון מנהל כנגדם מלחמת גרילה בשטחו, ונוכח המגבלות שהציבו על צה"ל הבנות מבצע "ענבי זעם" ורגישות החברה הישראלית לאבידות, הוא חלוק על גישתם וצופה שישראל תיסוג מלבנון בעתיד הקרוב. מנגד, ובניגוד לחשיבה המקובלת, ארנס האמין בגביית מחיר לא פרופורציונאלי מלבנון כולה שיחייב את סוריה, ששלטה אז דה-פקטו בלבנון והפעילה את חיזבאללה, לרסן את הארגון. היוזמה הזו נבלמה בשל הבחירות. נוכח כניסתה של ממשלת ברק נמנע ארנס מלהציע מדיניות שעשויה להסלים את הלחימה בדרום לבנון, רגע לפני שהוא עוזב את תפקידו.

אבל הדברים התפתחו אחרת. רגע לפני שאהוד ברק נכנס לתפקידו כשר ביטחון וראש ממשלה, ירה חיזבאללה רקטות על קרית שמונה והרג שני אזרחים. ארנס, בשבוע האחרון שלו כשר ביטחון יזם את מבצע "רפואה חליפית", שנערך ב-24 ביוני 1999. "באותו לילה התכנס הקבינט הביטחוני, עדיין בראשותו של נתניהו, ואישר את התכניות שלי להרוס שתי תחנות כוח באזור ביירות, את מרכזת הטלפון של העיר וכמה גשרים בדרכים המובילות לדרום לבנון. אחרי שתקיפות האוויר בוצעו, הכריז הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, שאנחנו מוכנים להרחיב את היקף התקיפות אם ימשיך חיזבאללה לשגר קטיושות לעבר ישראל. אבל ירי הקטיושות נפסק. האסטרטגיה שלנו הצליחה ככל הנראה" (עמוד 214). לימים כתב העיתונאי מנחם הורביץ, כי היה זה אחד משני מהלכים (השני הוא מלחמת לבנון השנייה) שהצליחו להביא לרגיעה בירי ובפעולות האיבה כנגד יישובי הצפון. הסיבה, לתפיסתו, היתה שישראל "שברה את המשוואה המקובלת והפתיעה בתגובה בלתי מידתית, כזאת שאינה מתייחסת לאירוע מסוים בנוסח "צה"ל השיב אש למקורות הירי", אלא מביטה על המצב בכללותו".

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 09.08.2018)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 09.08.2018)

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.18 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה