מאחר וחודש זה הוא 28 ימים - האתגר יקבל תוספת ויסתיים ב2.3.11

אז מי שלא חיבר משהו - יש לכם הזדמנות

יום\ערב טוב, גולשים יקרים,

האתגר החודשי הזה הינו אתגר מסגנון מעט אחר ! בשונה מקודמהו (שהיו קטע\ שירה על נושא נבחר)
הפעם האתגר ינבור בהשראות העבר, ובין רעיון שנפל בין קצה העט לנייר.

מטרת האתגר: לחבר משיר פרי עטכם(שפרסמתם בפורום), קטע \ סיפור קצר (וכו'..).

טופס פרסום:

ציטוט:

השיר: ---------- לינק לאשכול השיר: היצירה:

במקרה של העלאה יותר מיצירה אחת לתחרות, על המפרסם לבחור אחת לפני סיום האתגר, אם לא יבחר, היצירה הראשונה תבחר בשבילו.

המנצח/ת י/תקבל צל"ש בפורום למשך חודש שלם, עד שיוכתר מנצח חדש באתגר הבא!

האתגר יינעל בסוף החודש.
*לכול פניה בנוגע לאתגר הנוכחי, או רעיון לאתגר חדש בה"פ אלי או לMarin.

בהצלחה וכתיבה פורה .

שלכם,
Simen & Marin

השיר: בית הקפה
לינק לאשכול השיר: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=515451
היצירה המקורית:

זהירות - ספויילר!

בית הקפה שלי הוא כמו מיקרו-קוסמוס קטן.

חלק חיים בניחותא, מעבירים את הזמן, נהנים.
בעוד שחלקם עובדים קשה, רצים ומזיעים,

וכולם כולם שם בעבור אותו משקה אלים.
שחור, מר, לפעמים מוקצף אבל לא ממש טעים.

הנה עוד אדם נולד - נכנס מבעד לדלת,
מתיישב ומזמין עוד מנה מהמלצרית שרושמת.

הכל כתוב בפנקס השחור הקטן שלה -
מי נתן טיפ נדיב ומי החזיר את המנה עם איזו תואנה.

ובינתיים שולחן שלם כמו מת - יצאו לרחוב האפרורי,
מי ייתן וישובו שוב לבית הקפה שלי.

היצירה החדשה:
השמש השוקעת לשוא מתאמצת ללטף את פני ההולכים על שתיים,
שכן עננים סמיכים וכהים מצטופפים להם בשורה הראשונה וכאילו להכעיס צוחקים בפניה -
קול צחוקם העמוק והמתגלגל נשמע למרחוק, ודמעות השמחה לאיד שלהם מרטיבות את שחקני הבמה.
הרוח בעוז נושבת ומצליפה בפניהם של העוברים ושבים בחדווה יתרה.
עת השמש ויתרה לבסוף וירדה אל מתחת לאופק, מסך ההצגה השחור עולה,
הניצבים הולכים ברחובות עטופים בבגדיהם הכהים, המנוכרים.
נראה שהקור השורר והגשם היורד ללא הפסק זה כמה ימים שאב את שמחת חייהם והגוון השולט ברחובות העיר הוא שחור-חום.

האוטובוס במסלולו הקבוע בדיוק בזמן למרות תנאי הכביש, מוריד באננת אדי מזגן מספר אנשים.
והתחנה עצמה - היא מאושרת שבאו אורחים, יודעת שיישארו יותר מהרגיל שכן הגשם מתחזק, והרוחות מהלכות אימים.

מבטינו יתמקד כעת באופן לא רצוני בהבזק של צבעים, כאשר מטרייה גדולה וצבעונית נפתחת ומושכת כמו מגנט את מבטי האנשים.
מתחתיה דמות דקת גזרה ממהרת בין טיפות השחוק של העננים.

הרוח השובבה מיד עטה על טרפה החדש, משחקת משוך בחבל דמיוני עם לוחמת לא צפויה המגנה בחירוף נפש על גבירתה.
המטרייה הצבעונית שלנו לא תוותר כ"כ בקלות - הו לא! משנסת את מותניה הדקים ומתנפחת לאות אזהרה,
וגבירתה את הרמז מבינה ומורידה פרופיל, למען תחלוף הסכנה, ופנים המטרייה הרגיש ישאר יבש.

הדלת של בית הקפה נפתחת בצליל פעמון ואליו נכנסת במלוא תפארתה נערתינו בעלת המטרייה.
חיש קל היא ניגשת לעבודתה, כמו רופאה - מייעצת ורושמת מרשם, מסבירה בנועם על התפריט הקיים
הרי כל האנשים העצבניים מייחלים כולם לשכך את ההתמכרות שלהם למשקה השחור החם
ההוא רוצה מר ההיא נס, ביד יציבה המלצרית מהנהנת ורושמת את המרשם.

חיש קל למען הטיפ יגדל, הספל המהביל לשולחן מתקרב.
שתיקה רמה עולה ותורמת לאווירת המסתורין, ובאוויר מתווים אדי הקפה סימנים שאף אדם לא יודע פירושם.
הקרשנדו מתקרב כאשר צלוחית הכבוד על השולחן מונחת, נושאת בגאווה את הקלחת הרותחת.
בתוכה שיקוי רב עוצמה, מהביל וארומתי - פועם בעוז בלי שהאנושות תדע מה סודו.

כשייצאו מכאן, לא יישארו האנשים כפי שהיו. הצבע לפניהם חוזר, חום גופם יעלה,
בעיניים בורקות ונחישות יתמודדו עם המלנכוליה שבחוץ.
בית הקפה שלי הוא לא סתם מקום מפגש.
איננו בית מרקחת.
זהו בית מקדש המעניק את מנחתו - משקה האלים - לאדם.

BRAVO מאוד מאוד אהבתי את היצירה

המטאפורות והנגיעה הקלה בין הפנטזיה למציאות נתנו גוון מיוחד לסיפור.

הצעה ולאחריה תהיה:

כשתארת את הנערה (המלצרית) כרופאה, האם לא היה יותר מוצלח לתת לה מטאפורה של רוקחת? אומנם באורח פלא אתמה מסיים את הקטע עם:

ציטוט:

בית הקפה שלי הוא לא סתם מקום מפגש. איננו בית מרקחת.

האם כתבת את זה במיוחד (כאילו להרחיק את ההקשר בין רופא לרוקח?) או שזה צירוף מקרים של הקשר הרפואה והתרופה?

יום טוב,
אמיל.

תודה
בוא נמשיך את זה כאן.

השיר: קופידון כבר מת
לינק:http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...707#post3743308
היצירה החדשה-חיצי רעל

נפגעתי אך איני מדמם
נראה לי שזה חץ מורעל
במתנה מקופידון
או סתם טעות בזיהוי

והנה שוב זה קרה
עכשיו כבר נראה שאני מטרה
הנה גרמתי צרה
והפכתי רשמית לאדם רע

חץ מורעל נוסף פגע בי
ימח שמך קופידון
מה כבר עשיתי
שבמקום לב זהב
חיציך המורעלים הפכו אותו לאבן בי?

השיר: התפני מבטך אלי?
מקור השיר: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=535598
היצירה החדשה:

בעת ששוטטנו ביער.

ידי בידיה שלובות, לזכר מנגינה עתיקה הרקדתיה סחור סחור, סובבתיה הלוך וחזור, בתנועות חדות
הסתובבה במעגלים – פרשה ידיים – ואלי, אל חיקי, בידי האתינות חיבקתיה, מושיט את שפותי אל פיה, אבוי היא מחייכת אלי ונחלצת מזרועתיי.
ביער בין עצים, ירוקיים חומים וזקנים, יופיה שקרן כשמש שיסע ענפים ועלים שנבלו ,ואל מותם נפלו נכנעים אל החורף הבא ומשקיים.
בקצוות עיניה אני מבחין בלהט הטמון בה, כאשר אני מתחיל למהר לעברה, היא בחן רב מסתובבת ומתחילה לדהור הרחק ממני אל הלא נודע.
היער סבוך עצים, ולשערך נקלעות אינסופר עלים, עלים שהצלת ממוות החורף – זהובים ואדומים.
שנינו מאיצים, והיא מצחצקת קלות, מחייך אני כשיכור מאהבה, מתקרב אליה – ידיי מושטות – כמעט וכבשתיה, אבל אינה מניחה לי – כשני צבאים דילגנו אחד בעקבות השני.
עוצרת לרגע מסתובבת לעברי מחייכת אל בואי, רץ אליה כסוס אציל עוצר ברקיעת פרסתי.
פנינו קרובים – את להט נשמתינו – את פעימות ליבנו - אנו מרגשים.
נשיקה מתוקה כפרי אנחנו אורגים, בלשון ושפתות אדומים.
ממשכים לדלג – לרקד, רשרוש העלים מלווה אותנו, שירת ציפורים מנעימה את שמיעתינו.
בעת הגיענו אל הנהר הדואה, למגע קצוות כפות רגליה במים הזורמים – פרשה את ידייה לרווחה כציפור המאיים לעוף, החזקתיה חיש מהר, והרמתה בעת שעברנו את הנהר הגועש.
ובעת הגעתנו אל האדמה מהעבר השני – היא נפלטה מאחיזתי ודהרה אל תוך היער המתחיל להאפיל.
החושך עטה הרבה פנים – הפחד לבש אינסופר צורות, אבודה ביער שגבולתיו אדמה ושמים אינם קובעים – עינייך פערת בעלטה ,באבדך את דרכך.
עטרת עלי הזהב שהיו לך לתפארת חיש איבדת, רצת ועינייך לא ידעו את מקומן או את דרכם.
בייאוש התכלתה נפשך, ערוגה אל חיק עץ זקן, ישבת אפופה בכול מה שהיינו בלתי נראה.

השמש זרחה – והאפלה שקעה בפחד, קמת על רגלייך להוטה להיגאל.
ביצאתיך מהיער דרך שביל ישן שחקקו בימי ימים – מצאתיני מחכה לך בשדה פרחים.
לבנים בוהקים – כשלג ככותנה – שם נשקתיך באהבה ונשבענו זה לזה אמונים – ותחת שמש נעימה ורוח האביב – הפכנו את השדה הלבן אל פרחי אדמוניות.