|
ניתוח יכולות האמת של איראן,חיזבאללה,סוריה וחמאס לירי טילים על ישראל - תרחיש אלטרנטיבי
מנהלים בוקר טוב: מצאתי לנכון לפתוח אשכול חדש שיעסוק בנושא קצת מוזנח אצלנו: היכולת האמיתית ומאזן האינטרסים האמיתי למיטב ידיעתי בין ישראל לאויביה, בתסריט של תקיפה ישראלית או אמריקנית / קואליציה על איראן, וזאת על מנת לאזן במקצת את ההיסטריה התקשורתית סביב הנושא
.
מבוא
חשבתי שאולי נכון להביא לכאן בצורה מסודרת את הידע העובדתי במידת המותר שנצבר פה בפורום על יכולות פרקטיות של הצד השני, מגובות ככל האפשר בעובדות בשטח. דהיינו - לא לדבר על "100,000 טילים" כמו השר ישי שעומדים לרסק את המדינה...אלא על מספרי האמת, בתרחישים סבירים, של טילים שאולי ייפלו כאן, ומידת הנזק הפוטנציאלי של המהלך.
אני מבקש לעסוק באשכול זה ביכולות האמיתיות של איראן וגרורותיה מחיזבאללה וחמאס, אולי גם סוריה, לתקוף את ישראל בכל האמצעים העומדים לרשותם בתגובה לתקיפה שתונחת על איראן ומתקני הגרעין שלה בידי ארה"ב, או קואליציה כלשהי של ישראל ומדינות אחרות, או רק ישראל.
אחרי שכולנו קראנו את תסריטי הבלהה של חתן פרס ישראל לעיתונות נחום ברנע שאיים עלינו בעשרה טייסים בחדרי החקירות של משמרות המהפיכה (שזהו כידוע תסריט שאם יתגשם - המדינה תקרוס מיד), ואחרי שהשר ישי והשר וילנאי איימו עלינו באלפי טילים ועשרות אלפי טילים שינחתו כאן וגרם לפאניקה אצל נחום ברנע, יוסי מלמן וראובן פדהצור, וכמובן בציבור הרחב, אני רוצה לנסות ליצור כמה תסריטים מציאותיים יותר באשר ליכולות האויב.
הנחות יסוד
תחילה אפתח בכמה הנחות יסוד, אקסיומות אם תרצו, שלדעתי מקובלות ומובנות מאליהן אצל כל מי שעוסק ולו במקצת בתחום:
1. מלאי הטילים בידי האויב והתפלגותם
לפי ההערכה ששמע השר אלי ישי מש"ס ופרסם - בידי האויב (הכולל את סוריה, חמאס, חיזבאללה) כ- 100,000 רקטות וטילים.
חלקם המכריע - לדעתי בהערכה גסה כ- 99% מהן רקטות קצרות טווח מסוג גראד, קטיושות וכו'.
מה שמאפיין נשק זה: ירי תלול מסלול, לא מדויק, סטטיסטי. במטחים קצרים. האוכלוסיה הישראלית ממוגנת בצורה טובה למדי נגד איום זה בהרתעה, בהתראה ובמיקלוט.
מידת ההכנה הדרושה לירי מסוג זה נמוכה. לא נדרש תדלוק וטיווח מדויק
כיצד מתפלגים טילים אלו לפי טווחים ורשק"ים?
נניח שבידי איראן + סוריה + חיזבאללה כ- 1000 טילים כבדים -זילזאל, סקאד, שיאהב.
לפי ההתפלגות הבאה:
300 טילים - בידי איראן. לטווח ארוך מסוג שיאהב לדגמיו (לפי הערכה של עוזי רובין בראיון לקול ישראל הבוקר). מתוכם, מיעוט מונע בדלק מוצק. רוב מכריע בדלק נוזלי.
300-500 טילים מסוג - סקאד ו- M600. בידי סוריה.
מתוכם, מיעוט מבוטל מונע בדלק מוצק. רוב מכריע בדלק נוזלי.
כ-300 רקטות וטילים כבדים בידי חיזבאללה: זילזאל, פאג'ר, M600, אולי כמה סקאדים סוריים.
לחמאס אין לפי מיטב ידיעתי טילים כבדים.
דהיינו, מדובר בכ - 99,000 רקטות סטטיסטיות, ו- 1000 טילים כבדים בעלי דיוק פגיעה טוב יחסי, נניח CEP=500 מטרים ופחות.
לפיכך, 1000 טילים כבדים ומדוייקים יחסית המכוונים למרכזי אוכלוסיה ומתקני צבא שלנו זה איום שאין לזלזל בו בשום תסריט.
2. ניתוח יכולתו האפקטיבית של האויב לשגר טילים במהלך ימי הלחימה.
נפתח בשאלת תם:
האם האויב - אם ירצה להתאבד, נניח - יכול לשגר מטח אדיר של 1000 טילים כבדים בו זמנית? או תוך כמה שעות בודדות?
התשובה לדעתי היא לא בא' רבתי.
מדובר בלוגיסטיקה מורכבת מאד. המחייבת שת"פ לאורך זמן של מספר גדול של אנשים.
סביר יותר שמשגר אחד מיועד לשגר מספר טילים הנמצאים באחסנה במקומות מסתור בטוחים. טילים אלו אינם ניידים, במיוחד לא בעת לחימה - אלא מאוחסנים בתנאים קבועים במקומות מסתור עד לרגע מתן הפקודה לשגר.
שיגור רקטות או טילים כבדים הוא פעולה הדורשת מומחיות טכנית, משגר מתאים גדול ומסורבל, תדלוק הטילים, אימונים רבים של הצוות המשגר על מנת לשמור על מיומנות גבוהה, כ"א מנוסה בשירות קבע או דמוי קבע, תחזוקה שוטפת לטילים, אחסנה יעילה ובטוחה של הטילים עד לרגע השיגור, מסתור אפקטיבי וחשאי עד לרגע השיגור, הסוואת ההכנות לשיגור, טיווח מדויק, קיום דרכי מילוט ונסיגה בטוחות לצוות המשגר. צוות מיומן אינו מצרך עובר לסוחר, ומן הסתם הבטחת שלומו ויכולתו לשגר טילים נוספים תילקח בידי האויב בחשבון. הצוות בניגוד לטיל ואולי לשמגר, אינם חד פעמיים.
ככלל, שיגור טילים כבדים הוא פעולה הדורשת מספר רב של שותפי סוד, שינוע טיל כבד בדרכים לנקודת השיגור, ביצוע תדלוק, טיווח, חימוש, ירי, טעינת טיל נוסף, נסיגה, הסתרת המשגר, תנועה למיקום חדש, וכו'.
זהו תו"ל שלם.
גם הסתרת הטילים הכבדים עד לרגע שיגורם הוא פעולה מודיעינית ולוגיסטית ארוכת טווח, המחייבת שותפי סוד רבים, ורגישה מאד לדליפות, ריגול אנושי ואלקטרוני, ריגול לווייני ועוד.
כל אחת מפעולות אלו חשופה לריגול אנושי, אלקטרוני, תצפית וכו'.
שינוע הטילים, תדלוקם, ביצוע ירי וכו' הינם פעולות בעלות חתימה גבוהה יחסית, ובשטח קטן כמו דרום לבנון ניתנות לגילוי מהיר ותקיפה.
זאת הסיבה העיקרית אני מניח לכישלון של חיזבאללה לירות טילים כבדים על מרכז הארץ בימי מלחמת לבנון השנייה. רובם ככולם הושמדו כידוע במהלך הפתיחה של המלחמה במהלומה אווירית.
בתנאי סוריה ואיראן המצב שונה כמובן בשל גודלן ואפשרויות המסתור והתנועה בשטחן.
מסיבה זאת לדעתי מדבר חיזבאללה / נאסראללה בימים האחרונים ממש על מכת מנע - דהיינו - שהם ישגרו קודם את הטילים הכבדים שלהם לתל אביב. ולא ימתינו למכת מנע ישראלית או להסלמה.
עד כאן האיומים.
.3 ניתוח מדיני-פוליטי אסטרטגי: האם לאויב אינטרס לשגר את כל מה שיש ברשותו על ישראל?
נניח ומלחמה בפתח.
השאלה הנשאלת: האם לאויב אינטרס להסלים את הלחימה עד למצב בו הוא משגר את כל מה שיש לו - בלי להתחשב בתוצאות ובתגובה הישראלית?
לדעתי, ספק גדול מאד.
קחו למשל את סוריה של בשאר אסד. במצבה היום.
האם לאסד אינטרס לפתוח במלחמה נגד ישראל במצבו הרגיש?
לדעתי- לא.
והברית שכרת עם איראן לצורך העניין לא תשחק פה תפקיד.
בריתות דינן להיות מופרות. ובטח מצד אסד שיודע שהבחירה שלו היא בין דבר לכולרה.
לאסר לדעתי אינטרס הפוך: למען שרידת שלטונו ו/או שרידתו האישית ושרידת משפחתו הוא עשוי להסכים בחשאי עם ישראל על אי לוחמה אם איראן תותקף. ויש לו די והותר סיבות לעשות כן. ואף סיבה לעשות ההיפך! דהיינו - לאסד יש הרבה יותר להרוויח משת"פ עם ישראל והמערב מאשר ממימוש הברית שלו עם איראן. ואם הוא לא מבין את זה - הגנרלים והצבא שלו יסבירו לו זאת היטב.
אסד יבין מהר שהאיראנים מוכנים להילחם עד החייל הסורי האחרון.
וירצה להימנע מגורל עגום כזה.
לכן, לדעתי בסבירות גבוהה מאד, אסד ברגע האמת יישב בצד. וימצא לו תירוץ משכנע מדוע לא לממש את הברית שלו עם איראן.
דהייינו - אפשר להוציא מהמשוואה האסטרטגית את סוריה והטילים שלה.
נשארנו עם איראן, חיזבאללה, חמאס.
איראן
האם לאיראן - עד כמה שיישמע הדבר מוזר- יש אינטרס מובהק לתקוף בטילים ללא הכרה את ישראל, בהנחה שתחותקף על ידי המערב (ישראל , ארה"ב או קואליציה) ?
ראשית, ההנחה שכושר הספיגה של איראן הוא אינסופי ביחס לישראל - טעונה הוכחה. ההיסטוריה הקרובה מוכיחה אחרת!
נזכור תחילה שאיראן הורדה על ברכיה בידי סדאם חוסיין שירה על טהראן סקאדים פרימיטיביים. טהראן החלה להינטש. ההנהגה האיראנית - בראשות האייתולה חומייני בכבודו ובעצמו - נשברה. והסכימה להפסקת אש.
שנית, סדאם חוסיין עצמו, ב- 1991, ירה 40 טילים על ישראל, חלקם עם ראשי בטון, לא מדויקים בעליל, וזאת בתגובה למלחמת חורמה שהכריזה עליו קואליציה רחבה. סדאם ירה מטחים של שניים שלושה טילים. וברוב המקרים - ירה טיל בודד. וכולם קונבנציונליים.
שטחה של עיראק ענק. ולא הייתה בעיה אני מניח לסדאם לאמן יותר צוותים ולירות יותר טילים במטח.
נשאלת השאלה: מדוע סדאם נהג כך?
התשובה ברורה מאליה: סדאם הורתע. סדאם עשה חשבון רווח והפסד.
ירי טילים כבדים על אוכלוסייה אזרחית וגרימת הרוגים רבים הוא עילה ברורה להסלמה חריפה מאד בתגובת ישראל שלאיראןו/או סדאם אין שום אינטרס לקדם.
דבר אחד הוא לספוג 40 טילים שגורמים להרוג אחד ולשבת בשקט יחסי.
ודבר אחר לגמרי הוא לספוג נניח 100 טילים שגורמים ל- 2000 הרוגים אצלנו.
עוצמת האש במקרה של ירי מאסיבי איראני לישראל שתונחת על ראש האיראנים מצד ישראל, טיב המטרות שיותקפו, ההרס, ההלם והאימה שייגרמו להם, וכמובן - האפשרות להתערבות מעצמתית באש לטובת ישראל, אם התקפית (תקיפות אוויריות של ארה"ב, גרמניה , צרפת ובריטניה על איראן -דבר שיש להביא בחשבון מנקודת מבט איראנית!) - יגרמו לאיראנים לרסן את עצמם ולהשתמש בירי הטילים שלהם במשורה. בבחינת לצאת ידי חובה. הם יתמקדו לדעתי בבקרת נזקים ובירי סמלי על מנת לשמור על הכבוד הלאומי שלהם ולהגיע להפסקת האש כשמירב נכסיהם שלמים בידיהם. הם יקריבו את הפרויקט הגרעיני לטובת שימור השלטון ונכסים חיוניים שלטוניים אחרים. זהו השיקול הקר שיעשו.
מי שמעלה בדעתו שישראל תספוג 100 טילים קטלניים ותשב בשקט ולא תנחית מכה אדירה על ראשם של האיראנים, פי 1000 מונים יותר, ולא בנשק אב"כ - משלה את עצמו.
מי שחושב שארה"ב, גרמניה, בריטניה וצרפת תשבנה בשקט בצד אם ישראל תותקף בצורה מאסיבית - משלה את עצמו ולא מבין באמת את האינטרסים המעצמתיים האמיתיים באיזור.
לפיכך, למרות שאולייש בידם היכולת לירות יותר טילים - האיראנים לדעתי יסתפקו בירי סמלי של מטחים ספורים למטרות אזרחיות, ואולי יטווחו מטרות צבאיות, אבל לא מעבר לכך שכן בחשבון העלות / תועלת שלהם- שאפשר לעשות אותו עוד היום - העסק הזה פשוט לא משתלם להם.
כושר התגובה של ישראל לבדה יכול להביא את האיראנים למצב מאד לא נעים מול האזרחים שלהם.
רק תארו לכם מה איום ישראל בתקיפת שדות נפט ומתקני זיקוק יכול לעשות לאיראן, ולעולם. כולל לסין.
מובן גם ששיגור טילים נושאי רש"ק אב"כ הוא פעולת התאבדות מבחינת איראן -מאותן סיבות: קיים חוסר סימטריה מובהק ביכולת שלהם לשגר מחד, לעומת היכולת שלנו לספוג ולגמול בצורה מאסיבית.
יוצא מכך שישראל לא צפויה לספוג את כל הארסנל האיראני - אלא משהו בדומה לתקיפות של סדאם.
כעת, אם נביא בחשבון את יכולות החץ/פטריוט, את פריסת מערכות הגנה נגד טילים אמריקניות בים התיכון ובישראל (אולי ארה"ב לא תתקוף את איראן - אבל היא בהחלט יכולה להגן על ישראל! ) - נגיע למסקנה שמבין כמה עשרות הטילים שישוגרו לעברנו - יזלגו בודדים בלבד.
נעמוד בזה...
חיזבאללה
חיזבאללה הוא גורם כוח חשוב באיזור שמשחק משחק "שחמט לבנוני".
למי ששכח, בלבנון, שום דבר אינו באמת כמו שהוא נראה.
בלבנון, אתה אומרדבר אחד, עושה דבר שני, מספר לאחרים דבר שלישי, וזוכר שעשית דבר רביעי לגמרי.
אז מה יעשה חיזבאללה?
פה אני רוצה להציע תסריט שיישמע לכם הזוי לגמרי – אבל הוא מתיישב להפליא עם האינטרסים של כל הצדדים במשחק.
אני טוען שחיזבאללה לא יתנדב להילחם ולספוג מכה אנושה מידי ישראל – הרבה יותר קשה וקטלנית מכפי שספג ב- 2006, בשירות האינטרס האיראני.
איראן אמנם בונה את חיזבאללה כמבצר קדמי שלה מול ישראל, אבל ברגע האמת, ב"מאני טיים" – לדעתי, חיזבאללה יזכור שהוא לבנוני והאינטרס המיידי שלו בשרידה יגבר על הברית ההדוקה עם איראן. בתסריט זה, תגובת חיזבאללה שתהיה למעשה בגידה בפטרונים מאיראן תהווה את תחילת הסוף לרומן בין איראן וחיזבאללה.
הכיצד?
העניין כולו לעניות דעתי טמון בהרתעה שהושגה ב- 2006. והרתעה שנוצרה מאז.
חיזבאללה מבין היום מה שלא הבין לפני לבנון II – שתגובת ישראל על מעשה פעוט מבחינתו היתה לא צפויה, אלימה, הרסנית – והביאה לו לנזקים עצומים בטווח הקצר והארוך: נזקים בנפש, בחומר, ברוח.
חיזבאללה שאל את עצמו מה הרוויח הוא מההתכתשות? ותשובתו לא מצאה חן בעיניו: כלום. הרווח שלו היה תעמולתי בעיקר. מאז הוא שומר בקפדנות על הפסקת האש. ולא נקם את מות מורנייה למשל בירי טילים.
ההתבטאות של נאסראללה כי אם היה יודע שישראל תגיב כפי שהגיבה לא היה חוטף את החיילים – מעידה כאלף עדים על ההלם וההפתעה שחטף הארגון אחרי המלחמה. לא פשוט לארגון קטן ולא מדינתי להתמודד עם מאות לוחמים הרוגים, אלפי פצועים, אלפי משפחות נתמכות, הרס נרחב – ואפס הישגים למעשה.
חיזבאללה גם יודע שצה"ל הפיק אי אילו לקחים, ושהמלחמה הבאה לא תהיה דומה בכלום לקודמת.
חיזבאללה יודע שתסריט כמו "אורנים גדול" אינו מדע בדיוני מבחינתו. זה תסריט שכבר התרחש. והוא חייב לקחת אותו בחשבון. לפי תסריט זה, שלוש אוגדות משוריינות ישראליות בגיבוי אווירי כבד וירי חמ"מ צפוף יכולות לשטוף את דרום לבנון בואכה ביירות בזמן קצר, באופן כזה שהארגון לא יספיק לירות ולו מקצת מהטילים שלו. במציאות בה לישראל עליונות אווירית מוחלטת, סוריה מוחלשת ולא מסוגלת לאיים על צה"ל, ועוצמת האש של צה"ל עולה אלף מונים על זו שהיתה לו בימי מלחמת לבנון הראשונה – סיכוייו של חיזבאללה להפגין התנגדות ראויה לשמה קלושים. פלישה של צה"ל ללבנון וכיבוש מהיר של השטח ילווה בהכרח בבריחה טראומטית והמונית – שלא לומר גירוש - של השיעים צפונה. בעיה קשה מבחינת הארגון. כיתור של ביירות , כיתור והשמדה של כוחות חיזבאללה בדרום, ותקיפה אווירית וטילית מאסיבית על יעדי חיזבאללה תביא לשבירה מוראלית של הארגון מהר יותר ממה שחושבים. שבירת עמוד השידרה שלהם תביל בהכרח למנוסת בהלה. ולא בטוח כלל וכלל שהם יורשו לחזור. ייתכן מאד שאחרי גירוש השיעים, ישראל תחליט לייצב קו הגנה נקי משיעים בדרום –בכל אזורי שיגור הטילים. בסרט הזה הם כבר היו. וגם אנחנו היינו והפקנו לקחים. ניקוי הכפרים השיעיים משמע: שמיטת הקרקע מאחרי לוחמת הגרילה של חיזבאללה וייבוש הארגון. מתסריט זה חושש מאד חיזבאללה – זה למעשה תסריט שאין לו תשובה הולמת כלפיו.
וזה לא תרחיש דמיוני – ישראל כבר פעלה במתווה זה והצליחה לגרש את אש"ף על אוניות לטוניס- מה שהביא כלייה על הארגון ככוח צבאי משמעותי עד לחתימת אוסלו...
כעת צריך לשאול בפשטות: האם חיזבאללה מוכן לקחת סיכון כפול פי מיליון מזה שלקח ב- 2006, ולירות מאות / אלפים/ עשרות אלפי טילים על ישראל, בשירות פטרוניו מאיראן? איראן הלא מוכנה להילחם עד הלבנוני האחרון. אבל האם חיזבאללה מוכן להילחם עד אחרון לוחמיו?
לדעתי, התשובה היא לא.
מה, אם כן, יעשה חיזבאללה?
כאן אני מגיע לפתרון המפתיע: חיזבאללה יגיע להבנה שקטה עם ישראל. ואם לא הגיע עד עכשיו – לדעתי, יש מקום שישראל תציע לו הבנה כזאת: במסגרת הבנה זאת, חיזבאללה יתחייב לירות רקטות לא מדויקות וקלות לשטחים לא מאוכלסים בצפון ישראל, וטיל אחד או שניים למרכזה.
חיזבאללה יסגיר את מיקום כל הטילים והרקטות הכבדים שלו ואת מיקומם ומפעיליהם של כלי נשק שוברי שוויון אחרים שלו כמו טילי ים – ים וכו' אם יש לו, לידי ישראל, מבעוד מועד. ישראל תתחייב בתמורה שלא תפלוש לדרום לבנון- ותשמור על הסטטוס קוו מול חיזבאללה.
עם פתיחת מעשי האיבה, ישראל תשמיד את הטילים והרקטות הכבדות של חיזבאללה, בתקיפה בתקיפת מנע. וחיזבאללה יוכל לירות מטחים מדודים של מאה רקטות ליום על הצפון – לשטחים לא מאוכלסים, כאמור. ולפאתי יישובים באופן שלא ייגרם נזק.
כך, יוכל חיזבאללה להיתמם כלפי האיראנים, ולומר שהיה שמח לירות את כל הארסנל הכבד על ישראל – אבל לצערו אין ביכולתו, "ממנוע", כי ישראל השמידה אותו מבעוד מועד, בשל "הבוגדים" המרגלים שהסגירו את מיקום הטילים...או בשל העזרה של האמריקנים במודיעין מדויק לישראל או בשל השד יודע מה עוד. בעצם אקט ההסגרה של מיקום הטילים הכבדים – חיזבאללה חוסך לעצמו את הדילמה של סירוב לאיראן על כל ההשלכות הכרוכות בכך מבחינתו...אבל עדיין "יוצא גבר" בכך שהוא ירה על ישראל 100 טילים ביום..
וזה מצב של win-win קלאסי. ישראל מרוויחה שקט בחזית הצפונית בשעה שמטפלים באיראן, וחיזבאללה מרוויח את שרידתו בלבנון ואת שרידת העדה השיעית בשלטון שם.
בתסריט קצת שונה, אפשר לחשוב גם על הסכם חשאי כזה מול חיזבאללה, בו ישראל תוקפת את הטילים הכבדים שלהם קודם לתקיפה על איראן או במקביל אליה.
השאלה הגדולה מכולן: האם בישראל ובחיזבאללה קיימים האנשים להם הגמישות המחשבתית הנדרשת לשם ביצוע מניפולציה כזאת, לטובת כולם ומעל לראשי האיראנים ?
האם התסריט הזה הזוי לגמרי - או שמא יכול להתגשם?
מי שפוסל אותו על הסף - לפחות שינמק מדוע...כי היינו כבר בתסריטים הזויים לא פחות בהיסטוריה הקצרה שלנו (זוכרים את אזהרת חוסיין לגולדה? אותו חוסיין שרק שנים ספורות קודם לכן תקף את ישראל במלחמת ששת הימים).
זכרו שפוליטיקה ומדיניות היא אמנות האפשרי. וכשם שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים -כך גם הפוליטיקה ואמנות המו"מ - המדיניות - היא המשכה של המלחמה, באמצעים אחרים.
שאלה טובה.
|
ראשי
צ'אט
07-11-2011, 09:08
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מצב כלאיים
