לאחר שנה של לחימה מתמשכת (שכרגע לא נראה לה קץ באופק) ובהנחה ששלטון אסד בסופו של דבר יצא עם ידו עליונה; הצבא הסורי יהיה במצב מעניין, לאחר לחימה מתמשכת שכרגע תוצאותיה (צבאיות נטו):
- עריקה רחבה בקרב הרבה מיחידות השדה, ובקרב דרגי פיקוד ביניים (רס"ן-סא"ל) ואף בקרב בכירים
-ירידה חדה ברמות מלאי עקב הלחימה המתמשכת ושחיקה גוברת של אפסניות חלפים ורמות כשירות של רכבים ורק"מים (מבצעי הניוד שהצבא הסורי עושה ברחבי סוריה לכוחותיו ולשביחה ללא ספק פוגע ביכולות השינוע שלו שמסתמכות על משאיות סובייטיות ישנות לטווח הארוך).
-עייפות (fatigue) מתמשכת של הכוחות וירידה מהסד"כ של יחידות שלמות שנשחקות מהלחימה
-פגיעה במטות ע"י המורדים וקריסה של תשתיות לאומיות.

בהחלט ניתן לומר שלאחר מלחמת האזרחים הזאת ייתכן מאוד וצבא סוריה לא יהיה מסוגל לנהל לחימה מול ישראל. האם אנחנו צופים פה בעצם מירידה של סוריה כשחקנית מהלוח ושינוי מפת האיומים של צה"ל?

גם אם אסד יצא וידו על העליונה סוריה תקטן כאיום, ואם המורדים ינצחו הצבא הסורי יפורק ויבנה מחדש במילא

אותו הדבר אפשר להגיד על צה"ל והפעילות בשטחים ובעוטף עזה.

רק אם הפלסטינים ביש"ע היו נחשבים קודם לכן כמקור לגיוס לצה"ל. אם מחפשים אנלוגיה ישראלית בכוח, אפשר לומר שהמצב בסוריה דומה למצב היפוטתי של אחרי מאות פינויים אלימים יותר מעמונה. הבעיה העיקרית היא לא בשימוש בצבא למשימה משטרתית, אלא בכך שהוא מופנה כלפי בני עמו.

הפגיעה בצבא סוריה תהיה חריפה מאוד: החל בכך שהמוטיבציה לשרת תרד (מלש"בים יקטינו ראש ולא יתנדבו ליחידות מבצעיות, קצינים ואנשי קבע שלא היו מעלים בדעתם לערוק יתפטרו מחוסר רצון לשרת ומפחד איומי המורדים), עבור בכך שתשומת לב רבה מופנית לביטחון פנים (יחידות תאבדנה את הכשירות המקורית שלהן, הפיקוח הפוליטי/עדתי יגבר, תשומת לב רבה לאבטחת כלי נשק ורק"מ עד כדי פגיעה באימונים), וכלה בביטחון מידע: בכל פעם שהצבא יתכנן מהלך משמעותי, הוא יצטרך לחשוב על אילו קצינים אפשר לסמוך ומי עלול להדליף למודיעין זר.

וזה היה נכון?

שצבאות מצרים וסוריה שעברו שחיקה גדולה במאות מונים במלחמת ששת הימי
הרוגים פצועים בכל הדרגיםרק''מ שהושחת ועוד ועוד ועוד
היו לאחר שש שנים צבאות חזקים פי כמה במלחמת יום הכיפורים

אין דין בנייה מחודשת של צבא שנשחק בציוד, כ"א ואפילו מוראל, כדין הסתמכות על צבא שבו אלמוני יחכה לביקור של מפקד האוגדה (בן דוד שני של הגיס של חאפז אל אסד), ימשוך ניצרה מרימון ויעלה לאללה יחד עם חבורה של "נוסיירי קופירס". בל נשכח איך בדיוק הגיעה משפחת אסד לשלטון... מי כמותם יודע מה כוחו של צבא... ב"ברית המועצות לשעבר" של 1990-5 נלחמו ברוסים (צבאית או פוליטית) לא מעטים שהנהיגו מדינות/עמים, בעוד שעד לפני זמן קצר מאוד היו בעצמם "מזמזמי אינטנציונל" נאמנים של הצבא האדום. הדגם של ההתפוררות המהירה להפליא של הצבאות של ברית המועצות, או יוגוסלביה, בראשית שנות התשעים הוא כר נרחב לסיוטי לילה של כל מטר טיראני השולט על מדינה מרובת לאומים, כגון סוריה. אגב: ביוגוסלביה התפוררות המדינה (והצבא) לגורמים נפרדים הואצה בשל מלחמת אזרחים באחד מחלקי המדינה. פתאום אף אחד לא רצה להיות זה שיהרג בשביל מלחמה של מישהו אחר...

ציטוט:

אין דין בנייה מחודשת של צבא שנשחק בציוד, כ"א ואפילו מוראל, כדין הסתמכות על צבא שבו אלמוני יחכה לביקור של מפקד האוגדה (בן דוד שני של הגיס של חאפז אל אסד), ימשוך ניצרה מרימון ויעלה לאללה יחד עם חבורה של "נוסיירי קופירס".

מהם "נוסיירי קופירס"?

"נוסיירי"=עלאווי (כינוי קצת ארכאי, כמו "מתואלי" ל"שיעי")


"קופיר"=כופר ("קפיר" - כינוי הגנאי הגזעני בדרום אפריקה הוא שיבוש של המילה הערבית "קופיר").


כשאתה מבלה הרבה בלהתחזות למי שאתה לא בפורומים אתה למד כמה ביטויי מפתח...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

גם "עלאווי" וגם "נוציירי" הם כינויים המתייחסים לזיקת הפלג/כת הזו לדמויות מזמן ראשית האיסלאם. "עלאווי" מתייחס לאיזה עלי ... "נוציירי" מתייחס לשמו של מייסד הכת עצמה. ייחוס "כפירה" לעאווים מאוד נפוץ, ובמיוחד בתקופות "לעומתיות" כגון זו הנוכחית. למיטב זכרוני יש שלל אגדות עם, בעולם המוסלמי, המייחסות לעלאווים מנהגי כפירה שונים ומשונים, סודיים כמובן. מין שילוב של קיבוצניקים (בימים הטובים) רפורמים וכו' בפי חלק מהחרדים אצלינו... אישית אני לא מאמין בתסריטי האימה של "רצח עם" בעלאווים (בעיקר מאחר וכמו הדרוזים הם מיעוט המעוגן בטריטוריה מוגדרת - לא מעמד חברתי המפוזר בכל היישובים), אבל בהחלט בולט שהם נתפסים כבזויים ובוגדים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h למיטב זכרוני יש שלל אגדות עם, בעולם המוסלמי, המייחסות לעלאווים מנהגי כפירה שונים ומשונים, סודיים כמובן.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...401#post3699901
אני חושב שבהשוואה לזה, השיעים בהחלט עקפו את העלאווים בסיבוב במירוץ ה"מנהגים משונים" (שלא נאמר מזוויעים).

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

הדבר הבאמת "מעניין" אצל השיעים זה שהמהדי -המשיח שלהם (כידועה פרויקט אישי של אחמדינז'אד) דומה כמה שתי טיפות מים לאנטיכרייסט בנצרות.
http://www.google.co.il/#hl=en&suge...biw=683&bih=454

במקרה של העלאווים מדובר יותר על אגדות אודות פריצות מינית, גילוי עריות וכו'. דומה במשהו על האגדות התנ"כיות בדבר מוצאם של עמים כגון האדומים...

כבר חודשיים לאחר ששת-הימים, ההפגזות המצריות הראשונות בתעלה (טרום התשה, משהו בסביבות סוף קייץ 1967) כבר הצביעו על כך שהצבא המצרי מתאושש מהמכה שספג בששת-הימים, לפחות בארטילריה.

שנתיים לאחר, דגל אדום-בוהק היתה יכולתו הארטילרית המשופרת בהתשה עצמה עם מאות (אם לא אלפי) קנים, פשיטות/מארבים יזומים של חי"ר (הפריעו מאד לבט"ש ותרגולות תחזוקת הקו הצה"ליים), הקמת יחידות צליחה מבוססות ציוד רוסי, ומערך אפקטיבי של טק"א רוסי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי roli_bark כבר חודשיים לאחר ששת-הימים, ההפגזות המצריות הראשונות בתעלה (טרום התשה, משהו בסביבות סוף קייץ 1967) כבר הצביעו על כך שהצבא המצרי מתאושש מהמכה שספג בששת-הימים, לפחות בארטילריה.

משום מה אנחנו מתעקשים להתעלם מהעובדה שחלק לא מבוטל (בכמות ובאיכות) מהצבא המצרי ב-67 בכלל נמצא בתימן, מה שהקל על תהליך ההתאוששות.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מלבד המצב הפוליטי הלא ידוע בסוריה אל תשכח העדר תמיכה אינטנסיבית של מעצמה כלשהי, כך שקשה להשוות בין המקרים

שצבאות מצרים וסוריה שעברו שחיקה גדולה במאות מונים במלחמת ששת הימי
הרוגים פצועים בכל הדרגיםרק''מ שהושחת ועוד ועוד ועוד
היו לאחר שש שנים צבאות חזקים פי כמה במלחמת יום הכיפורים

ידידי המשוואה שלך מוטעית ולו מסיבה אחת מרכזית, המלחמה הקרה נגמרה.
בעבר {תקופת המלחמה הקרה} לאחר כל אימות בין ישראל למצרים או סוריה, הסוביטים היו מצידים מחדש את אותם צבאות במיטב הנשק הסוביטי באותה תקופה, בחינם או עבור תשלום סמלי.
עם התמטטות ברית המועצות נגוזה האופציה הזאת.
אם תרצה תוכל לראות במלחמת המפרץ הראשונה דוגמא לכך.באותה מלחמה הצבא העיראקי הוכה קשות. אבל במלחמת המפרץ השנייה הצבא העיראקי טרם התאושש מתבוסה שנחל 12 שנים לפני כן.
ולכן ההנחה שלך בדבר שיקום צבאות ערב אחרי כל מלחמה עם ישראל היא פיסת היסטוריה שלא רלוונטית בימנו.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hoddle לאחר שנה של לחימה מתמשכת (שכרגע לא נראה לה קץ באופק) ובהנחה ששלטון אסד בסופו של דבר יצא עם ידו עליונה; הצבא הסורי יהיה במצב מעניין, לאחר לחימה מתמשכת שכרגע תוצאותיה (צבאיות נטו): - עריקה רחבה בקרב הרבה מיחידות השדה, ובקרב דרגי פיקוד ביניים (רס"ן-סא"ל) ואף בקרב בכירים -ירידה חדה ברמות מלאי עקב הלחימה המתמשכת ושחיקה גוברת של אפסניות חלפים ורמות כשירות של רכבים ורק"מים (מבצעי הניוד שהצבא הסורי עושה ברחבי סוריה לכוחותיו ולשביחה ללא ספק פוגע ביכולות השינוע שלו שמסתמכות על משאיות סובייטיות ישנות לטווח הארוך). -עייפות (fatigue) מתמשכת של הכוחות וירידה מהסד"כ של יחידות שלמות שנשחקות מהלחימה -פגיעה במטות ע"י המורדים וקריסה של תשתיות לאומיות. בהחלט ניתן לומר שלאחר מלחמת האזרחים הזאת ייתכן מאוד וצבא סוריה לא יהיה מסוגל לנהל לחימה מול ישראל. האם אנחנו צופים פה בעצם מירידה של סוריה כשחקנית מהלוח ושינוי מפת האיומים של צה"ל?

לענ"ד השינוי והיחלשות צבא סוריה יכולה להיות רק לרעת ישראל, במידה ואסד נותר בשלטון.

צריך להבין, שמבחינת איום צבאי על ישראל, גם קודם צבא סוריה לא היווה איום צבאי של ממש על ישראל. ההתקפה על הכור (מקורות זרים), והיעף שעשו מטוסי חיל האויר מעל חוילתו של אסד כאזהרה לפני מספר שנים - כל אלו הן רק חלק מההוכחות שכולם מבינים כי צבא סוריה לא באמת היה יכול לאיים על צה"ל.

הבעיה כעת הינה, כי דווקא חולשתו של הצבא הסורי והיזדקקותו לעזרת אירן לשם דיכוי ההפגנות, תביא את אירן לפעילות מאסיבית ורשמית בתחומי סוריה - או דרך הצבא הסורי או בהפעלת חיזבאללה בגבול הסורי, או שניהם גם יחד. אלו תרחישים מסוכנים מאוד.

הבעיה כעת הינה, כי דווקא חולשתו של הצבא הסורי והיזדקקותו לעזרת אירן לשם דיכוי ההפגנות, תביא את אירן לפעילות מאסיבית ורשמית בתחומי סוריה - או דרך הצבא הסורי או בהפעלת חיזבאללה בגבול הסורי, או שניהם גם יחד. אלו תרחישים מסוכנים מאוד.

ידידי לדעתי ממש לא סביר שסוריה תהפוך להיות בסיס ליציאה מפגועים משטחה נגד ישראל, וזאת מעובדה הפשוטה שדבר שכזה מזמין את צהל לפעולת תגמול, או תקיפת בסיסי טרור בשטחי סוריה.
דבר שכבר נעשה בעבר.
הרצון מספר אחד של אסד היה ונשאר שימור השלטון של משפחתו בסוריה.
כל דבר שמסכן סיכון לא סביר את המשך שליטתו בסוריה לא שווה את הסיכון מבחינו.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AL KAPON ידידי לדעתי ממש לא סביר שסוריה תהפוך להיות בסיס ליציאה מפגועים משטחה נגד ישראל, וזאת מעובדה הפשוטה שדבר שכזה מזמין את צהל לפעולת תגמול, או תקיפת בסיסי טרור בשטחי סוריה. דבר שכבר נעשה בעבר. הרצון מספר אחד של אסד היה ונשאר שימור השלטון של משפחתו בסוריה. כל דבר שמסכן סיכון לא סביר את המשך שליטתו בסוריה לא שווה את הסיכון מבחינו.

אתה צודק, רק שכל זה נכון כשאסד הוא הבוס.
ברגע ששלטונו נתון לחסדיהם ולעזרתם של אירן וחיזבאללה, כל התזה הזו קורסת. כשהוא בידיים שלהם - לא בטוח עד כמה הוא יכול להטיל עליהם מגבלות.

ההשפעות של אירועי מלחמת אזרחים כזו על צבא מן הסוג של צבא סוריה עצומה. מדובר פה על צבא הנסמך באופן ממשי על שדרת פיקוד שמוצאה ממיעוטים אתניים, או נאמני משטר + מיעוט מן היחידות הנחשבות נאמנות כיחידה. רוב כ"א הפוטנציאלי של הצבא הסורי לא יחשב מעתה (וגם לא במיוחד בעבר) כנאמן למשטר בשום צורה, אפילו לא בשעת מלחמה עם ישראל. חימוש ו"התנעה" של צבא סוריה, ברמה הנחוצה לצורך כל סוג של מלחמה בישראל, פירושו מבחינת השלטון פתיחת כל בתי הסוהר הפוליטיים באחת וחימושם של היוצאים. אין ספור אזרחים שעד עתה חיו תחת משטר קפדני של "אח גדול", מידור וחיים תחת חשש מסויים, יהיו לא רק חמושים, לא רק עם אפשרות של התאגדות אלא גם רחוקים מאוד מהמערך המורכב והיעיל של פיקוח פוליטי משטרתי.


בסוריה של טרום אירועי מארס 2011, "נהנה" האזרח מחופש מסויים כל עוד לא נגע בפוליטיקה. טרור בסגנון עיראק של סדאם היה רחוק יחסית, אולם הפיקוח הפוליטי היה קפדני ומומש בעזרת מאות אלפי "פקידים" של המשטר שכל עיסוקם היה להיות משטרה חשאית פוליטית (עד לרמת ה"סתם שטינקרים"). מערך עצום של מועסקי המדינה שכל מטרתם פיקוח על האזרח. בימים אלה כל העדרות של תלמיד מבית הספר בדמשק ליותר מאשר יום מיד גוררת ביקור של המשטרה בבית הוריו. גם אם זה אכן חולה, האפקט של ביקור כזה מאוד חזק על האזרח. האחרון "מעודד" לעסוק בענייניו הפרטיים ויודע כי עין האח הגדול תמיד צופה בו, אולם כ"גזר" ישנה לו האפשרות לחיות חייו בשקט יחסי כל עוד ישמר מפוליטיקה.

גיוס של מאות אלפי אזרחים כאלה פירושו הוצאתם מכלא אידאולוגי שבו הם חיים כל חייהם. כל אחד ואחד מהם עשוי להתגלות במהרה כאזרח מתוסכל ועויין. שים בידיים שלו נשק ותקבל פוטנציאל בלתי נדלה, מבחינת השלטון, לצרות. זה ערעור מן היסוד של צורת השילטון וההיררכיה במדינה כמו סוריה. בעת העתיקה לא נהוג היה לגייס פשוטי עם, אפילו בשעת חירום, מן הטעם הפשוט שהשלטון לעולם לא ידע נגד מי יפנו את כלי נשקם וממי יבקשו זכויות ותמורה. ברוב היישויות שבהן פשוטי העם חומשו וגוייסו גרר הדבר שינוי מיידי באופי המדינה, ואף מלחמה (אתונה בשיאה עם ציוות פשוטי העם לצי, רומא הרפובליקאית עם הרפורמה של מאריוס וכו'). משטרים טיראניים הם אולי בעלי אפס יכולת הבנה לדברים רבים (ועובדה שחלק נכבד מהטיראנים סיימו חייהם באופן מביך שהדגיש את העובדה שלא ממש הייתה להם הבנה לדינמיקת אירועים של שלטון אבסולוטי יציב) אולם יש להם חושים חדים מאוד בקשר ליכולת לזהות את ה"סכנות" שבחופש הניתן לאזרח. איש בשילטון הסורי לא יבחר מרצון בעת כזו "להעמיד על הרגליים" מכונת מלחמה המורכבת מעשרות אלפים, במקרה הטוב, של אזרחים עויינים, עצבניים וחמושים. הסיכונים הם רבים והסיכוי שמכונת מלחמה כזאת "תפעל" כבימים רגילים שואף לאפס. מה עוד שישנם סימנים ברורים לכך שחלק גדול מאזרחי מדינות כמו סוריה כבר מזמן לא "אוכלים" את הלוקש שישראל היא היא האוייב המיידי הגדול והיחיד. לא נראה סביר שניתן יהיה לקנותם בקלות בתירוץ כזה. נהפוך הוא: מלחמה יזומה כזו רק תרחיב את הקרע הפנים סורי. לאחר אירועי הצעדות לגבול הישראלי ליד מג'דל שאמס לפני פחות משנה היו דיווחים על זעם, ואף אלימות, במחנה ירמוך בדמשק מצד בני משפחות ההרוגים כנגד נציגי שלטון או ארגוני טרור המחשבים בני ברית של משטר הבעת'. הטענות היו כי אנשים אלה הוקרבו באופן ציני ע"י המשטר הסורי במטרה לפתור בעיות פנים. המדיה המודרנית המהירה (האינטרנט וכל נגזרותיו) מאפשרת אין סוף "פרצות" של הבערת השטח מבחינה פוליטית בשל אירועים כאלה. כאוס פוליטי שבו המשטר מאבד ידיים ורגליים.

אם כבר מדברים על צבא סוריה, מה מקור של הצדעה במועל יד?

היחלשות והתפוררות של צבא סוריה יכולה להביא להאצה משמעותית של העברת אמל"ח איכותי שלו לידי החיזבאללה. הרעיון שברחבי דרום לבנון מסתובבים פאנצירים חדשים, הוא מהסוג שגורם לסיוטי לילה אמיתיים אצל כמה וכמה קצינים בכירים בצה"ל.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אפשר להרחיק לתרחיש קיצוני יותר, של התפוררות סוריה עצמה למצב דומה ללבנון של שנות ה-70' אושל עיראק כיום, עם צבא לאומי קיים בקושי (אך עדיין מרתיע מפני התערבות חיצונית קרקעית) ומיליציות עדתיות שנאבקות בינן לבין עצמן, ויורות על ישראל מדי פעם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hoddle בהחלט ניתן לומר שלאחר מלחמת האזרחים הזאת ייתכן מאוד וצבא סוריה לא יהיה מסוגל לנהל לחימה מול ישראל. האם אנחנו צופים פה בעצם מירידה של סוריה כשחקנית מהלוח ושינוי מפת האיומים של צה"ל?

ניתן (ויש שאף יגידו: צריך) לומר דווקא את ההפך.

מאז הסכם הפרדת הכוחות ב-1974 סוריה נזהרה מאוד לא להיכנס לעימות עם ישראל סביב רמת
הגולן. זאת אף שמבחינה לגיטימציה בינלאומית המאזן נוטה בחדות לטובת סוריה: בניגוד לשטחים,
שם נדרשת פרשנות יצירתית למדי, הגולן הוא שטח סורי כבוש, חד וחלק. למרות זאת, סוריה דאגה
מאוד לשמור על שקט סביב הנושא, אפילו בשעה שכוחות ישראלים וסורים נלחמו בלבנון. הטענה
המקובלת היא שהסיבה לכך היא שלמרות הקייס הסורי החזק יותר, מאזן העוצמה הצבאית נוטה
משמעותית לטובת ישראל (או לפחות כך מעריכה סוריה) - זו הסיבה לכך שלא הייתה עוד לחימה
בגולן.

סוריה לא התנהגה כמו איום צבאי כבר הרבה זמן. היא אפילו לא הגיבה על פעולות ישראליות כמו
חדירות חוזרות ונשנות לתוך שטחה (כולל בומים על-קוליים מעל ארמון הנשיא...), ואם זה לא מספיק,
היא אפילו נמנעה מלהגיב על תקיפה צבאית של ישראל (לפי פרסומים זרים?) של מה שנטען שהוא
כור גרעיני בתהליכי בניה.

אם ייחלש כוחו של המשטר המרכזי הקיים בסוריה בדרך כלשהי (כולל: הפיכה, מהפכה, התפרקות
המשטר, שרידת המשטר ויצירת סטטוס קוו חדש בו המשטר חלש יותר, וכו'), אפשר וצריך לחשוש
דווקא מכניסה של סוריה למעגל האיום, ולא על יציאה של סוריה ממנו.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

אולי להנהגה תגבר המוטיבציה, אבל האם לאחר תקופה ארוכה ללא אימונים ושחיקה בבט"ש הם יכולים, מבצעית, להיכנס ללחימה עם צבא מודרני. השלטון אולי יכול להתעלם מזה, אבל למח"טים ומפקדי דיווזיות ברור שלחימה במורדים לא מאורגנים זה משהו אחד, אולם כניסה לעימות עם צבא מודרני במצבם הנוכחי זו הרפתקאה מפוקפקת הרבה יותר.

לפי דעתי אחת הפגיעות הקשות ביותר בצבא סוריה היא הפגיעה הכלכלית.
האימות הממושך פגע בכלכלה הסורית בצורה קשה, על הפגיעה הזאת יש להוסיף שבמידה ואסד כן ישרוד בשלטון הוא יעביר כספים רבים לרווחה {משהו אמר צדק חברתי} בשביל לזכות באמון הציבור ולחזק את שלטונו.
מגמות אלו עשוים לפגוע בצורה קשה בצבא הסורי במיוחד בסעיפי הרכש.
עקב מגבלה פולטית סורית פנימית לבצע קיצוצים בסד"כ של הצבא הסורי.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

ציטוט:

האימות הממושך פגע בכלכלה הסורית בצורה קשה, על הפגיעה הזאת יש להוסיף שבמידה ואסד כן ישרוד בשלטון הוא יעביר כספים רבים לרווחה {משהו אמר צדק חברתי} בשביל לזכות באמון הציבור ולחזק את שלטונו.

אסד נמצא בקושי פוליטי; הוא יצטרך לפצות כלכלית את בעלי הכוח שיתמכו בו; אך סוריה אינה דמוקרטיה, ובעלי הכוח שבהם אסד תלוי אינם העם, אלא ראשי הצבא ומנגנוני הביטחון. כמו בכל מדינה ערבית, הוא לא יקפח את הצבא אלא להיפך- ירפד אותו בתקציבים ובהיתר לשחיתות, על חשבון העם.

יש מצב סביר שאתה צודק, אולם ניתן לראת ש"האביב הערבי" העלה את כוחו של הציבור, למול גורמי הכוח הקבועים בחברה הערבית.
כמו כן העברת תקצבים לצבא, אינה אומרת שהתקציב ייועד לרכש ואימונים. יתכן שאותו תקציב יועבר להעלת משכורת וכמובן לתוספת נוספת לשחיתות השלטונית בסוריה כמו שכבר צינתה.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

ציטוט:

כמו כן העברת תקצבים לצבא, אינה אומרת שהתקציב ייועד לרכש ואימונים. יתכן שאותו תקציב יועבר להעלת משכורת וכמובן לתוספת נוספת לשחיתות השלטונית בסוריה כמו שכבר צינתה.

אני מניח שבשאר מפוכח דיו להבין שאלפי הקצינים מדרגת סא"ל ומעלה בצבא סוריה לא משרתים רק מתוך נאמנות שבטית ותועלת אישית, אלא גם מתוך גאווה לאומית ומקצועית. הזנחת הרכש והאימונים עלולה לדחוף קצינים זוטרים יחסית, שבאים מהעדה "הנכונה" ולכן נחשבים מהימנים פוליטית/עדתית, ושלא זוכים להנות מהשחיתות של אסד כי אין להם כוח מיוחד או קירבה מיוחדת אליו, להתקומם נגד מה שהם רואים כהפקרת הביטחון הלאומי וכבוד הצבא הסורי. זו התקוממות שקשה לאתר כי הקושרים הם לא דתיים, מערביים או סוניים במיוחד- להיפך, הם נאמנים מאוד למדינה.
אני מניח שזו הסיבה שדיקטטורות מטפחות את הצבא, מעבר למה שנדרש מצרכי הביטחון הפנימיים והחיצוניים- זה מבטיח את נאמנות הצבא יותר ממשכורות ושחיתות.
עלי לסייג- אין לי ידע מיוחד על הצבא הסורי. אולי הוא דווקא כן מבוסס רק על שחיתות ונאמנות עדתית.

גאווה מקצועית? אני מוכן להניח שכן (אפילו שנותרת שאל המידה).
גאווה לאומית? של איזה לאום? הלאום הבמקרה-ככה-שרטטו-קווים-על-המפה-הכובשים-הקולוניאליסטים?

אני מודה שלא בדקתי את העניין (לא לעומק ולא בכלל), אבל בהסתך על ניסיון העבר אני מסופק מאוד באשר ללאומיות ערבית ולו באיזו ממדינות האזור (כלומר: לא כולל יהודים, פרסים וטורקים, אבל כולל לאומיות לבנונית, לאומיות סורית, לאומיות ירדנית, לאומיות עראקית והגדול מכולם - לאומיות פלסטינית).
אם יוצגו ממצאים חזקים ומשכנעים שיראו אחרת, אני מוכן לקבל זאת, באופן עקרוני.
בהעשר ממצאים כאלה, ברירת המחדל היא שהרגש הלאומי, ביחס למדינה, שואף לאפס אם קיים בכלל. מה שקובע הוא שיוך אתני, חמולתי, דתי, גאוגרפי (במקרים רבות מקביל לקודמים, אבל לפעמים ספציפי יותר), וכו', אבל לא (כל כך) לאומי.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

נראה שהיום שולטת בסוריה קואליציה עלאווית-נוצרית-דרוזית-צ'רקסית (מאמר של ד"ר גיא בכור בנושא). כמובן שלא סביר שתקום משורות הצבא קבוצת קצינים שתהיה לאומית-באמת ותשאף להפיל את אסד למען שלטון שיתעלה מעל ההבדלים העדתיים; אבל לדעתי אפשרי שעל רקע פגיעה בצבא תקום קבוצת קצינים דרוזית-עלאווית, למשל, ותנסה להפיל אותו למען מה שהיא רואה כאינטרס לאומי, דהיינו שלטון בראשותה. כפי שאסד-האב וסדאם ראו בשלטון שלהם "לאומיות ערבית", אף ששלטונם התפתח לשלטון אליטה עלאווית ותיכריתית, בהתאמה.

אתה צודק שיתכן שתקום קבוצה שכזאת, אולם לאור העובדה שמשפחת אסד מתנהלת כמו הסופרנוס.
אני בספק אם משהו יכול/יש את האומץ לקום מתוך שורות הצבא כנגד השלטון של אסד.
תחת ההנחה {הלא מבוססת} שהמורדים לא יזכו בהישגים חרגים בקרב הציבור הסורי,ואף מדינה בעולם לא תתערב באופן משמעותי. אני בספק אם אסד יפל.
מעניין אם יש מישהו בפורום בעל ידע על סוריה {מבחינה עדתית} שיענה על השאלה המשמעותית ביותר לדעתי:
מה יקרה לעדה העלאווית במידה ואסד יפול?

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

אחת התופעות המעניינות שפושה (כך אני מאמין) ברחבי חלק נכבד מהעולם הערבי היא הדבקות בסטטוס קוו: מין שיתוק שנובע מכך ששני כוחות מנוגדים מנטרלים זה את זה - מן הצד האחד הרצון או הדחף "להעיף" שליטות שלטוניות הנחשבות שאבי השחיתות והפיגור, מן הצד השני החרדה לא מפני הלא נודע, אלא מפני מציאות שהיא די ודאית: האנרכיה הפוליטית/צבאית/כלכלית של "היום שאחרי". באותה המידה שהחונטות המשפחתיות/עדתיות/אידאולוגיות שמשלו בעולם הערבי הן "מותג" של שחיתות צינית ותועלתנות,כך גם האנרכיה כאנטי תזה לחונטות אלה היא מותג גם כן. אם לשאול את סצנת התדרוך לפני פעולה של ה JPF מ"בריאן כוכב עליון": יושבים האזרחים הערבים ומונים את פשעי המשטר ובסופו של דבר שואל אחד "מה הם נתנו לנו מעבר לכל אלה" ונענה ב "הם הביאו שקט!".

אחת הסיבות שמשטר אסד מצליח, עד עכשיו, להחזיק את סוריה במצב של אינטיפדה או מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה, ולא מלחמה בסגנון לוב (מעבר לשוני הגאוגרפי והדמוגרפי בין המדינות) היא שהאזרח הסורי פשוט מפחד פחד מוות מהיום שאחרי. בניגוד לאחיו המצרי הנבער יחסית, הסורי הוא אדם משכיל למדי, פיקח וממולח. המשטר הנוכחי הותיר לו מרחב מחיה סביר בחייו הפרטיים. חיי הלילה בערי סוריה הם שם דבר בעולם הערבי (בדרך לביירות עוצרים לדרינק בדמשק...), הקולנוע הסורי נחשב לאיכותי ומצליח (ה"סרט הערבי", בעצם מצרי, המוכר לנו נחשב זבל לעומתו) וכל עוד האזרח נזהר לא לדבר על פוליטיקה הוא בטוח. האליטה העאלווית/דרוזית/נוצרית נהגה בחוכמה יחסית (במסגרת הפקולטה למדעי הדיקטטורה כמובן) ובדומה לאחיהם בלבנון, הם אומני הריאל פוליטיק. הסורים כמעט לעולם לא נהגו בחוסר אחריות לאומית, בשום מצב! אם יש משטר שהייתי מהמר על השרדותו הרי זה המשטר הסורי.

בינתיים רוב המומחים בישראל וגם במערב צופים את נפילתו של בשאר אל אסד במוקדם או במאוחר.
אני לא יודע לנבא את זה, אבל בינתיים התומכות הגדולות שלה, סין ורוסיה ואיראן, נותרות נאמנות למשטר.

צריך לזכור שהעלאווים תמיד ידעו שהם מיעוט שנוא, ולכן פעלו בהתאם. הצבא הסורי מורכב ברובו הגדול
(כ-70%) מעלאווים ומנאמני המשטר. זה שראינו כמה תמונות של עריקים, זה אולי עושה קצת מהומה
תקשורתית אבל בינתיים, נפח ההשתמטות בטל בשישים. בפועל, כל יום יש הרג של עשרות בני אדם
בלי שום הפסקה.

העלאווים והאליטות יודעים שסופם יהיה מהיר אם שלטון אסד יפול ולכן יש קצת יותר אנשים שישמחו אם
הרופא ישאר בשלטון. יש דיווחים שארה"ב מחמשת את המורדים כדי לתמוך בהם וללא התערבות ישירה
בסכסוך.

הצבא הסורי מורכב ברובו הגדול (כ-70%) מעלאווים ומנאמני המשטר.

אני חושב שאתה טועה בהערכת כמות החילים העלאווים בצבא סוריה.
נכון שרוב הקצינים/טיסים אכן רובם עלאווים.
אבל אם אינני טועה בצבא היבשה הנתונים הפוכים.

אשמח אם למי שיש נתונים בנושא שישתף אותנו.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

אני חושב שהקונספט זהה לצבא סאדאם מספר דיוויזיות (משמר רפובליקאי כביכול) של עלוואים שמצוידים יותר טוב ומאומנים יותר טוב + אגדי קומנדו שגם כן כנראה מורכבים מעלוואים ושאר הצבא הפשוט בוודאי בנוי על סונים

זה בעיקר נראה כמו שיפור התנאים למתקפה באירן.

אני לא מדמיין את הסורים משתלבים לתוך המערכה במצבם הנוכחי. ולאסד כידוע, הדבר החשוב ביותר, הוא המשך שלטונו.

בכלל נראה שהאקסיומה של תקיפה באירן תגרור בהכרח מלחמה עם סוריה לבנון וחיזבאללה די מתערערת לאחרונה.

לדעתי כל רעיון החזית האחת לאחר תקיפה באירן היא עוד בלון תקשורתי מנופח.
למה לסוריה לצאת למלחמה שלא תניב לה מראש כלום?
למה לחסן נסראלה לסכן את מעמד חיזבאלה בלבנון?
יתכן שחמס לדוגמא ירה קצת, אבל סביר שהם מניחים שצה"ל לא יגיב בחומרה.
וזאת כמובן בשונה מאשר ירי של חיזבאלה או סוריה שעשוי להוביל ללחימה אינטנסיבית בין הצדדים.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://postskriptum.me/wp-content/uploads/2012/03/118.jpg]

Former vice-president of Syria, Abdul Halim Khaddam urged the leaders of the Arab League for an immediate military intervention in Syria.

Khaddam was one of the closest friends of the late founder of the dynasty Assad, Hafez al-Assad. In 1984-2005 years he served as vice-president of Syria, and before that - in 1970-1984 he was Minister of Foreign Affairs of Syria. In 2000, according to the Syrian constitution, he soon became the acting president of Syria, before rule was handed over to Bashar Assad. In 2005 he retired and since then he lives in Paris. He is known for his sharp criticism of the regime of Bashar al-Assad, including the murder of Lebanese prime minister Rafik al-Hariri. Khaddam was expelled from the Ba'ath Party and sentenced in absentia to prison for life.

Khaddam gave a telephone interview to pan-Arab newspaper Asharq Al-Awsat. He said: "The Arab world is concerned about what is happening in Syria with the fraternal and religious point of view. That is why I urge Arabs to immediately enter into negotiations with the West and to organize a military coalition, which should save Syria and the region."

Khaddam said that the only remaining opportunity for Syria to overcome the crisis - an force, a military solution and the creation of buffer zones. He said: "These buffer zones can exist only under the protection of the international contingent. Of course that the decision on their establishment can neither Syrian regime, nor the Syrian people. This can only be achieved by outside intervention. "

At the same time Khaddam said that creating a buffer zone just on the border with Turkey makes no sense, because it will only lead to "create a new line of Syrian - Turkish borders."

Khaddam said that the reconciliation of the Assad regime and the Syrian people are now simply impossible: "After the death of thousands of martyrs Bashar al-Assad may not be accepted by the Syrians in any shape or form."

Khaddam said that according his information, al-Assad is preparing to the split of the Syria and establishing an Alawite state on the Mediterranean coast. Khaddam said that "Asad arranged to this with his Lebanese friends." Khaddam said: "Assad moves all the weapons, which he uses in the war against the Syrian people to the coastal zone and in Latakia. He moves all kinds of weapons, including missiles and aircraft. This information I got from the heart of the regime. All the people living in the coastal zone, are now military training. They will be the soldiers of the army of the future state. "

Khaddam also said about Russia's role in the life of this future Alawite-coastal States: "Al-Assad will never leave Syria. Like Qaddafi, he was not interested in what people think about him and what will say descendants, and he was not interested in the needs of their own people. Assad's only interested in meeting his own needs. That's why it creates a coastal state, which will satisfy his needs. Russia, the Russian fleet would fulfill all food and other needs of this future state. "

Khaddam also outlined the following strategic interests of Russia in Syria and the Middle East: "Russia is not loyal to Bashar Assad, she loyal to its international strategy. The strategy is to deter the West, controlling the supply of Middle East oil routes. That is why Russia opted for an alliance with Iran, whose position is known to all. It is to control the entire region from Afghanistan to the Mediterranean Sea, and it includes the entire Arab world. This Russian-Iranian alliance will be the dominant force in the region for as long as the Arabs will oscillate."

postskriptum.me

כל מיני "אופוזיציה סורית/לבנונית" (מישהו עוד זוכר כתבות תדמית על "אופוזיצהי עיראקית"?) הנם דוברים שמיותר להקשיב להם באוזן לא מזויינת: כמו לקרוא ארמית ולחשוב שזו עברית בגלל האתיות הזהות. כל מספר שנים החונטה השלטונית הסורית משילה מעליה עוד איזה ענף "סורר". בניגוד לבעת' של עיראק זה מסתייף בכך שהסורר עובר לווילה בפאריס - לא לקבורת חמור ליד החידקל. ואז ה"סורר" מתגלה כדמוקראט בנפשו ויודע לספר היטב מה חוליי המדינה הסורית ואיזו דמוקרטיה תהיה שם אחרי לכתו של אסאד זה או אחר. תחשוב לרגע שהוא לא עבד אל חלים חדאם, או איזה ריפעת אסד, אלא ואליד ג'ומבלאט או נביע ברי ותראה שלהטוטני הריאל פוליטיק הללו נדמים יותר למתווך דירות חלקלק ולא למדינאים שיודעים משהו על העתיד.

אתה מפספס את כול הסיפור. זה לא עיניין של אופוזיציות ופוליטיקאים. כאן מדובר במלחמת עולם בין סונים ושיעים, כאשר השיעים השכילו לצרף אליהם את כול העמי האזור הלא ערבים וכאלה המוגדרים כד'ימי. הסוריה עצמה היא מעין סרייבו. לגבי רוסיה, ובכן, אני מקווה בשבילם שהם לא יחזורו על הטעות של אימפריה הרוסית לפני 100 שנה כאשר היא נכנסה למלחמת העולם הראשונה. כי עם כן, אזי הם יצטרכו להתמודד עם כול הסונים הקוקזים וטאטרים.

היום אסד הגיע לביקור רשמי במוסקבה.
הנושאים שעל הפרק - הצבת טילי "אסכנדר" בסוריה ושימוש של הצי הרוסי בנמל טרטוס.
tpp-inform.ru