21-11-2012, 19:48
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.03.07
הודעות: 11,647
|
|
תשובה מפורטת מפי מומחה בתחום שהעדיף לשמור על עילום שמו
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "שני שובלים זהים לחלוטין לטילי היירוט של הכיפה.."
ציטוט:
היעד הוא יירוט רקטות קצרות טווח, שזמן הטיסה שלהן קצר ומכאן שגם זמן הגילוי, ההחלטה, השיגור והפגיעה יורד לערכים מאד נמוכים. יוצא מכך שעל הטיל המיירט להיות מהיר מאד וזריז. הבחירה במנוע דלק מוצק לטיל כזה היא טרביאלית. מנוע דלק מוצק הוא בעל זמן בעירה מוגדר, התלוי בצורת מילוי הדלק (לא ניכנס כאן לנושאים של "בעירת סיגר" או "בעירת מעטפת" הנוגעים לצורך בפיזור דחף הטיל על פי מיתאר הטיסה). אנו גם נרצה שהטיל יהיה בעל יכולות תימרון ודינמיקה גבוהים. לצורך כך אפשרות של ניהוג וקטורי היא אופציה סבירה בהחלט, אם קיימת הטכנולוגיה המתאימה בידי המפתח. במקרה ולא – ניהוג אוירודינמי הוא בהחלט אפשרות טובה, לאור המהירות הגבוהה של הטיל ומכך אפקטיביות גדולה של ההגאים. כדאי כאן להזכיר שבכל מקרה נדרשת יכולת ניהוג אווירודינמית, לאור העובדה שנדרש ניהוג גם לאחר סיום פעולת המנוע. עוד נקודה שכדאי לשים אליה לב היא הקטנה של משקל הטיל ככל הניתן. מתוך כך יוצא שראוי לא לתכנן על מערכת הפרדת השלב הממונע מהרש"ק, אשר בדרך כלל מוסיפה משקל מיותר. (מה שקיים לעיתים במקומות אחרים, לרוב לא בטילים "קטנים")
איני יודע מה מבנה הרש"ק, אך קרוב לודאי שהינו בעל מבנה פזיר, בדומה לטילי א"א, כדי להגדיל את יכולת הפגיעה בגוף קטן. ייתכן גם שאי הפרדת המנוע יכולה גם היא לתרום להעלאת סיכויי השמדת המטרה.
כאמור – המנוע המוצק פועל במשך זמן בעירה קבוע. אין צורך בשליטה על משך זה. אם המטרה קרובה – המיירט יפגע בה כאשר מנועו פועל. אם המטרה רחוקה – המנוע יסיים את תפקידו והטיל ימשיך במהירות הסופית אליה הגיע לעבר המטרה. כדאי גם לזכור שהיירוט, עבור מטרות ארוכות טווח, מתבצע בגובה רב, לפחות 15 ק"מ שם הצפיפות קטנה ולכן גם הקטנת המהירות בשל הגרר היא זניחה (זו גם תשובה למי שהעלה את האפשרות שסגירת מנוע היא לצורך הקטנת מהירות. ראשית, המהירות כמעט ולא תקטן, שנית, אנו בכלל לא רוצים הקטנת מהירות). אין שום סבירות שמיוצרים טילי טמיר עם זמני בעירה שונים. זמני בעירה שונים אומרים טילים שונים, מבחינת משקל, מ.כ. והתנהגות באוויר. הטיל מגיע למהירות "סופית" וממשיך לנהג לעבר המטרה. אם פגש בה קודה - מה טוב.
אם נחזור לשאלה המקורית שבתחיל האשכול – למה שני השובלים זהים? ובכן –אין קשר לאטמוספירה. בודאי שהשובלים נעים בשל הרוח, אך מענה זה אינו קשור ישירות לשאלה.
שני השובלים זהים כי שני המיירטים שוגרו באותו זמן (עד כדי הפרש קטן מאד, כנראה בשל תהליך השיגור). שני השובלים זהים כי הם שוגרו לאותה מטרה ולכן הטילים נעו כמעט יחדיו, עם הפרש קטן ביניהם.
עכשיו באה השאלה המקורית שאחריה התפתח דיון שלא לעניין עם "פיתוחים" מענינים. למה שוגרו שני טילים. אפשר רק להעריך על בסיס סיכויי הפגיעה ומידת האיום. השאלה היא שאלה של תו"ל. אם על כל מטרה נשגר שני טילים (זה הקונספט שהוצג במערכת "חץ", כדי להגדיל את סיכויי ההשמדה) נגמור מהר מאד את המיירטים. הערכתי היא שמבוצע סיווג של האיום. ייתכן ובמקרה זה המטרה עמדה ליפול בלב מרכז עירוני, עם סיכון גדול ואפשרות של פגיעה בהרבה אזרחים. בנקודה זו המערכת לוקחת החלטה ומשגרת שני טילים יחדיו לעבר אותה מטרה. ייתכן וזה מה שקרה כאן.
|
|