23-01-2013, 08:45
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אני מבין שהעיסוק במספרולוגיה הוא מאוד מרגיע
אבל זו (או יותר נכון הפרשנות) אמונת הבל - בדיוק כמו ספורט ניתוח וקריאת המצעים טרום הבחירות (שרבים וטובים פה שגו בעיסוק בו עד אתמול... חלקם גרים בחו"ל ולכן נסלח להם (ככל הנראה גרים במדינות שבהן למצע יש משמעות) אבל חלקם פשוט מעדיפים לברוח מהמציאות). אני יכול להבין את אלכימיית המספרולוגיה: מזכיר לי מקרה פעם כשהייתי צריך כמה ימים לחכות לתוצאות של בדיקות רפואיות שהיו עשויות לאשר, או לשלול לחלוטין, בעיה רפואית מחרידה. לא היה לי איך להעביר את הזמן ולכן גיליתי שעיסוק בתסריטים רפואיים זה ספורט מאוד מועיל ומרגיע. חסר תועלת לחלוטין, אבל מרגיע.
עכשיו די לנזיפות וחזרה למציאות.
חובבי המספרים, ההצהרות על "כשלון/הצלחה" (כאילו שהסקרים טרום הבחירות משקפים משהו...) נעשה עבורכם קצת סדר:
* מזה 3-4 מערכות בחירות בישראל ישנם 4 גושים אידאולוגיים בכנסת + גוש חמישי של "מפלגות מצברוח".
* המוביליות של מצביעים בתוך הגושים, והמוביליות בין כל אחד מהגושים האידאולוגיים ובין גוש המצברוח, הן התנועות העקריות.
* אין הרבה מוביליות מצביעים בין הגושים האידאולוגיים.
* גוש המצברוח הוא א-אידאולוגי וא-פוליטי במובהק. הוא לא יכול להיות כזה, הוא לא מצליח להיות כזה. מצביעי המצברוח, אם מדברים אתם, הם במובהק אנשים א-אידאולוגיים או כאלה שחושבים שהם אידאולוגיים אבל חסרי יכולת לחבר בין דעה ובין דפוס הצבעה.
ואלו ארבעת הגושים האידאולוגיים:
ימין יהודי (בית יהודי, עוצמה לישראל, ליכוד)
חרדים (ש"ס+אגודה)
שמאל אידאולוגי (עבודה, מר"צ, חד"ש)
ימין ערבי (בל"ד, רע"מ-תע"ל)
אפשר להתפלפל עד מחר אבל מעשית אלו 4 הגושים. ולמצקצקים: הגוש הפוליטי החרדי הוא אידאולוגי מובהק! יש לו פול מצביעים יציב, יש לו פוליטיקאים מנוסים שלהם קווים אידאולוגיים ברורים. הוא צפוי ואמין מאוד מבחינת היכולת לחזות את מהלכיו. לו אני הייתי חרדי אני מניח שהייתי מסתכל בבוז על המצביע החילוני הממוצע מאחר והיה לי ברור שאני שייך למחנה פוליטי אמין ומקצועי.
עכשיו למספרים - בתכלס ובלי קונצים או "משאלות לב" ודיונים אודות מי לא עבר את אחוז החסימה או מי הפקיר את הקמפיין שלו בידי גרוש שמאוהב עד מעל לראש בבחורה מקסימה (אוי ואבוי אם היו נותנים לי לנהל משהו בימים שבהם הייתי מאוהב עד למעל הראש, אבל... אלו פוליטיקאים: הם לא מבינים במה שהם עושים).
ימין יהודי: 42 מושבים.
חרדים: 18 מושבים
שמאל אידאולוגי: 25 מושבים
ימין ערבי: 8 מושבים
גוש א-אידאולוגי/אופורטוניסטים להשכיר/מצברוח: 27 מושבים
מכאן מתחילים לספור - מכאן מתחילים בקינות או בשירת המנונים... מכאן מתחילים להסביר לי איך זה שגוש הימין היהודי "ירד" מ 48 מושבים ל 42 זה "כשלון". המציאות פשוטה ביותר: 4 הגושים הנ"ל מייצגים מצביעים שבאופן יחסי יודעים מה הם עושים. הם יודעים למי הם מצביעים ולמה. מה שאני רואה זה מצב שבו לראושנה למרות מפלגת המצברוחו, לימין המובהק יש גוש מצביעים יציב. למרות מסע מסודר של דה לגיטימציה שנמשך כמעט שנתיים ומנסה לשכנע את כולנו שממש, אבל ממש, חרא לכולנו (היו בארץ כמה בכירי כלכלנים, או בכירים בעיתוטנות הכלכלית העולמית, שטענו שמה שקרה פה לעומת שאר העולם הוא לא פחות מנס, אבל לא שמענו על זה...) - הגוש הזה לא קרס.
מי שחולם על ממשלת ימין טהורה - משול בעיני לאלו החולמים על חזרת עטרת בית דוד: אנשים שלא חיים במציאות. לימין יש תפקיד חשוב ממדרגה ראשונה: למנוע חזרה על תסריט 1992-1996, או 1999-2001. בעדיפות שניה: קיום ממשלה יציבה ולא חזרה לימי 1996-2001 שכל שני וחמישי דיברו על בחירות. בעדיפות שלישית: ניקוי רעלים יסודי (אבל חכם) של משקעים המתכות הכבדות שהורבדו לנו בכבד ובכלי הדם במשך שנים ע"י הקרן לישראל חדשה ובג"צ. לפי הסדר הזה, ורק בחוכמה. הימין באופן קבוע ניזוק מההיסטריים מהצד הקיק(צ)יוני שרואים אוייב בכל מי שלא מוריד על עזה 1000 מצררים ו8000 פצצות דלק אוויר. כל מוכי הבהלה שמראים תמונה של שדרותאית בהלם ומנסים לטוות את תוצאות הבחירות הבאות לפי משאלת הלב שלהם. אנשים שעוד לא למדו שאם כבר מאוהבים בנבואות חורבן: נסיון של עשרים שנה+מעיד על כך שהחורבן בא אחרי בחירות שלומיאליות ופלגנות מימין - לא אחרי שמועמד הימין חו"ח הקפיא על הנייר בניה פה ושם. הימין צריך לנהל מדינה: הוא הגוש הגדול, היציב והמנוסה ביותר כיום. הוא הגוף היחיד שיכול לנהל מדיניות כלכלית ומדינית חכמה: לא הקפריזות שהתרגלנו אליהן עם דיבורי סרק על "תהליך מדיני" כסוג של התמכרות (אני עדיין מחכה לצונאמי המדיני של בידוד שאמור לנחות עלינו כבר משהו כמו? עשר שנים בערך?). מריחה שיטתית של מה שמכונה "תהליך מדיני". עבודה בעיניים על מדינות המערב: שלפעמים מאותתות לנו שזה בדיוק מה שהן רוצות! מדיניות כלכלית מרוסנת, ולא התפזרות לכל עבר בהתאם להזיות הסוציאליסטיות של אלו שמתגעגעים לימים שהמדינה הייתה ועד עובדים וחופשות בילינו בבית אבראה עם ארוחות בוקר של החברה חיה. בקיצור: המשך הסטטוס קוו - שהוא בעצם לא סטטוס קוו - הוא הדרך בה מנהלים מדינה. התעלמות מהפטפטנים שהתרגלו לשמוע על "תהליכים".
הישראלי ימשיך לקטר. לקנות - ואז לקטר. לגדל ילדים שיכולים להתקבל לאוניברסיטאות בחו"ל - ולקטר. לקבל טיפול רפואי מעולה וזול - ולקלל את ביבי. זה הישראלי... קוטר: היסטרי וחסר יכולת להעמיק. זה הישראלי. התפקיד של הגוש הפוליטי הגדול זה לנהל אותו, אפילו שהוא כפוי טובה מבחינת השפה והחוצה. אם שואלים אותי? העובדה שמחנה הימין השיג שליש מקולות המצביעים, אחרי שהיה בשלטון תחת מכבש תעמולתי מוחץ - זה הישג לא רע בכלל. זה אומר שישנם המוני אנשים שסביבי בעבודה אומרים "ביבי חרא/ביבי טוב לעשירים" אבל שמו מח"ל. בעבר, אך לפני עשור, הליכוד היה מקבל 17 מנדטים בהתאם לאווירה הציבורית המלאכותית שנוצרה פה. המוני אנשים כבר לא מקשיבים לעיתונאים - אלו חדשות טובות למדי.
_____________________________________
.
|