כתבה מהיום ב"ישראל היום":

http://digital-edition.israelhayom....702&view=entity

תצדיעו: מפקד סיירת מטכ"ל יהיה אל"מ - כבר בכניסה לתפקיד\ מאת לילך שובל

"מעתה מפקד סיירת מטכ"ל יהיה קצין בדרגת אלוף משנה, ולא סגן אלוף. הרמטכ"ל בני גנץ הודיע אמש על החלטתו שלשום, בטקס חילופי מפקד סיירת מטכ"ל בבסיס היחידה. כך נודע ל"ישראל היום." היום יקבל המפקד החדש סא"ל ש' את דרגות אלוף המשנה מהרמטכ"ל ומראש אמ"ן. עד כה מאז הקמת היחידה ענדו מפקדי הסיירת דרגת סגן אלוף, וזאת אף שמבחינה פיקודית יש סגני אלופים הכפופים למפקד היחידה. כך, למשל, היה גם סגן אלוף עמנואל מורנו ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. רוב הסא"לים ביחידה מקבלים דרגות אישיות, ולפיכך מספרם אינו קבוע. שלשום בטקס החילופים הפתיע הרמטכ"ל כשהודיע לנוכחים כי החליט לשנות את הנוהג ולהעלות את ש' בדרגה כבר בתחילת תפקידו. הוא גם הודיע שמעתה והלאה יקבלו מפקדי הסיירת דרגת אלוף משנה עם כניסתם לתפקיד. בכך הופכת סיירת מטכ"ל דומה במובן מסוים לשייטת,13 שעליה מפקד קצין בדרגת אלוף משנה זה שנים. חלק מהמפקדים האחרונים של היחידה, כגון האלוף ניצן אלון ותא"ל הרצי הלוי, קיבלו את דרגת אלוף המשנה בתום הפיקוד בטקס החילופים. אחרים קיבלו אלוף משנה לפני תום תפקידם, כאות הערכה, וכך גם המפקד היוצא ג.' כפי שפורסם לראשונה במוסף פסח של "ישראל היום," בשנת 1999 נפצע סא"ל ש' קשה מאוד בפיצוץ מטען במהלך תרגיל. הוא סבל מקרע בעצב הירך, ובמשך חצי שנה היה משותק מהברך ומטה. עד היום סובל ש' מצליעה. מדובר צה"ל נמסר: "לאור האתגרים הרבים, העשייה המבצעית והמורכבות שבפיקוד על היחידה, סיכם הרמטכ"ל כי מעתה בראש היחידה יעמוד קצין בדרגת אלוף משנה, ולא סגן אלוף כפי שהיה עד כה." ("ישראל היום", 23.05.2013)


רק מפקד יחידה אחד קיבל בעבר את הדרגה ביום מינויו והוא אל"מ משה (בוגי) יעלון, אשר צמח בחטיבת הצנחנים (בגדוד הנח"ל המוצנח), שימש כמפקד סיירת צנחנים שירת כמ"פ וסגן מפקד היחידה וכן היה מג"ד 890 וסמח"ט הצנחנים. בוגי קיבל את הדרגה כתמריץ מראש אמ"ן דאז, אמנון ליפקין ז"ל, לקבל פיקוד על היחידה לאחר שהיתה במשבר פיקודי בעקבות תקופת הפיקוד של הנסיך עומר בר-לב (נסיך שצמח ביחידה ומונה על ידי ראש אמ"ן שצמח ביחידה - אהוד ברק). התמריץ בדמות דרגה ניתן כי בוגי עדיין כעס על שלא מונה בהתמודדות מול בר-לב למפקד היחידה. תקופת הפיקוד של בוגי ביחידה הצדיקה את הדרגה. ארבעה צל"שים יחידתיים קיבלה היחידה בעת שפיקד עליה (ככה זה לפעמים צריך להביא חי"רניק רציני לתקן נזקים של נסיכים. ראו מקרה רא"ל גבי אשכנזי, יוצא חטיבת גולני, שהגיע לתקן לאחר תקופת הפיקוד של רא"ל דן חלוץ, איש חיל האוויר). כשמונה לאחר תפקידו ביחידה למח"ט הצנחנים השלים יעלון את מסלול הפיקוד היוקרתי ביותר בחי"ר. רק נחמיה תמרי ז"ל עשה מסלול שכלל את כל התפקידים הללו והוא נהרג בעת שהיה אלוף. אף אחד מבעלי הכומתות האדומות שמונו לרמטכ"ל לא השלים את המסלול כולו. לא מוטה גור, לא רפול, לא דן שומרון ומוישה וחצי, לא אהוד ברק , לא אמנון ליפקין, לא שאול מופז (שדווקא הגיע קרוב אבל ביחידה שימש רק כסגן והיה מג"ד 202 שזה מכובד אבל לא 890) ולא בני גנץ (שפיקד על פלחה"ן צנחנים ועל שלדג). איכשהו רק בוגי, למרות הדימוי שלו כ"יורם" השלים את כולם ובהצטיינות.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הכל טוב ויפה, אבל:
1. ההילה של אשכנזי כמתקן העולם הגדול היא מוגזמת מאוד.
2. מה שהוא תיקן זה לא נזקים של חלוץ שפיקד על צה"ל לתקופה קצרה יחסית, אלא נזקים שנגרמו לצה"ל במשך למעלה מעשור, הרוב על ידי חי"רניקים כדת וכדין.
3. האמירה שלך על "המסלול" היא מוזרה במיוחד. מסלול הפיקוד הצה"לי מושתת על קידום לתפקידי מאו"ג משוריינת, ולא צריך או בהכרח טוב בשבילו להיות מח"ט צנחנים. שלא לדבר על זה שהיוקרתיות היא בעיני המתבונן.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

3. האמירה שלך על "המסלול" היא מוזרה במיוחד. מסלול הפיקוד הצה"לי מושתת על קידום לתפקידי מאו"ג משוריינת, ולא צריך או בהכרח טוב בשבילו להיות מח"ט צנחנים. שלא לדבר על זה שהיוקרתיות היא בעיני המתבונן.

לפקד על חטיבה, גם אם רגלית, נותן לך המון בדרך לתפקיד מאו"ג. מבחינת פיקוד ושליטה, מבחינת הנעה של סד"כ גדול, הבנה של בעיות הכרוכות בתפקידי פיקוד על יחידות שדה גדולות וכו'. להרצי הלוי ולמקביליו יש סיכוי רב יותר להיות מפקד אוגדה משוריינת מוצלח מאשר רוב מפקדי השדה של צה"ל שלא עברו דרך חטיבות שריון. הוא גם הניעה כוח משולב בזמן מבצע והוא גם עשה תרח"ט משולב עם שריון והנדסה, זה לא דברים שאפשר לזלזל בהם גם אם הוא פיקד על חטיבת רגלים ולא על 7 או 188.

אמרתי מח"ט צנחנים.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

וזאת עדיין יחידה מתמרנת גדולה, ולכל מפקד של יחידה מתמרנת גדולה יש יתרון חשוב מאשר אחד שלא פיקד על יחידה כזו.

גם גבעתי היא יחידה מתמרנת גדולה, וגם גולני. ליתר דיוק - גולני יחידה מתמרנת יותר גדולה...

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אשכנזי אולי תיקן אבל לא רק את הנזקים של חלוץ אלה גם של בוגי שיש לו חלק לא קטן במצב של הצבא ב 2006

1. נכון, מסלול הקידום הצה"לי כולל תפקיד מאו"ג, אבל גם מאו"ג 98 הוא תפקיד נחשב וכך גם מאו"ג מרחבית. מה גם שאף שיוקרה היא בעיני המתבונן , בחיל הרגלים הרי שזהו מסלול נחשב מאוד אם לא הנחשב ביותר (איני אומר הטוב ביותר אלא הנחשב ביותר בוודאי ובוודאי באותן שנים).
2. אשכנזי עסק בשיקום הצבא והעביר לו "אימון הקמה" שחסר בימי חלוץ, שאכן אינו אחראי יחידי (כי אלו קילקולים שלא שנת פיקוד אחת משיגה) ועשו במלאכה גם מופז ובוגי, אולם אלו לפחות יכולים להצדיק חלק ניכר מן ההחלטות במלחמה שהיתה בשטחים ואף ניצחו את המלחמה של זמנם. וחלוץ? שלא שיתף את המטכ"ל בלחימה, שלא הגדיר כראוי את תמונת המלחמה ויעדיה הצבאיים, שלא גייס מילואים למהלך קרקעי רציף, כל זאת כאשר השטחים נכנסים לרגיעה וצה"ל כבר לא מגן על גוש קטיף. את כל אלו אשכנזי שיקם. בעיות בכהונת אשכנזי גם היו אבל את החזרת צבא היבשה לכשירות ואת חזרת צה"ל כולו לעקרונות היסוד של הלחימה אי אפשר, לטעמי, לקחת ממנו.
3. האמת שציפיתי להערות בנוגע לנחיצות תקן אל"מ למפקד היחידה וכו' ולא בנוגע לבוגי, אשכנזי ושות'.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

שהערות על נחיצות של תקן שכזה, יוכלו לבוא רק ממי שבאמת מבין על מה מפקד מפקד היחידה, מה הדרישות והאתגרים שעומדים בפני תפקיד כזה.
ואגב, זה שהוא יקבל אל"מ אומר שהוא יעשה עוד תפקידים לפני שיקבל את הפיקוד על היחידה? כי אם לא אז השינוי הוא לא כזה משמעותי.

אני לא חושב שתקבל הרבה הערות על התקן , כמו שנאמר בכתבה מפקד השייטת הוא אלוף משנה.
אם מפקד יחדת מחשב שמפקד על הרבה פחות אנשים מחטיבת חיר יכול לקבל אל"מ אין שום סיבה שמפקד סיירת מטכ"ל לא יקבל אל"מ.
לדעתי הסיבות שהתקן היה סא"ל לאורך הן יותר סיבות היסטוריות ונוהג יותר מסיבה אמיתית

וגם קשורות במבנה והדרגות שבתוכן נמצאת היחידה.

ביקשת קיבלת- אין סיבה אמיתית לכך, פרט לסיבה הידועה לקבלת טייטלים לא רלוונטיים- כי אפשר, כי הכסף לא יוצא מהכיס של הבוס, וכי אין צורך להשקיע מחשבה בזה וכי כולם רוצים כבוד ויקר.

בכתבה צויין שמפקדי היחידה היו מקבלים אל"ם בסיום התפקיד בדרך כלל, ככה שממילא מדובר היה באבן-דרך במסגרת מסלולים לפיקוד בכיר יותר.

עכשיו אולי יהיה אפשר להציע תוכניות שירות עם מלכודת דבש וקוץ באליה נוסח "תקבל אל"ם ותפקד על סיירת מטכ"ל, אבל אח"כ אתה חייב לנו שנתיים בתור מפקד הבה"ד המשעמם ההוא "

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אני לא יודע יותר מדי על היחידה מעבר למה שגלוי לציבור
על פניו, מדובר ביחידה שהסד"כ שלה, כולל כמובן הבלתי לוחמים (והם הרוב בדרך כלל ביחידות כאלו) הוא של כגדוד בערך. אני גם לא כל כך מבין את הקטע של דרגה אישית של סגן אלוף אלא אם כן זאת פשוט דרך להבטיח לקצינים ותיקים ומוערכים שטוב שיישארו בתפקידם תנאי שכר וקידום.

לא נכנס לסד"כ של היחדה (שיש לה מן הסתם גם מילאוים) הדרגות האישיות הן לא סתם אלה אלו אנשים שאמורים להוביל דברים מסויימים . תוך הכנת/הובלת הדברים האלו הם נחשפים לבעלי דרגות הרבה יותר גבוהות מהם וצריכים להפעיל אנשים בכל הדרגות.

בצה"ל אין קשר חד-חד ערכי בין תקן הדרגה לבין כמות החיילים שתחת בעל הדרגה, או גודל/חשיבות המשימות.
יש אל"מים שהם פרויקטורים ללא פקודים, יש סא"לים שמפקדים על יחידות של 700-800 איש, ותחתם יש עוד שני סא"לים (לדוגמה: טייסת תחזוקה בבסיס חצרים, בשנים האחרונות היו שם שלושה סא"לים בתקני קבע, עם רציונל מובהק מאחורי זה; בטייסת תחזוקה של בסיס תל נוף היה אל"מ מפקד ותחתיו שני סא"לים עד לפני כעשור ולאחר מכן סא"ל ורס"ן מסייע לו בלבד ואז שוב שני סא"לים. גודל היחידות ומשימותיהן - דומה).

לדרגה יש בעיקר היבט של יוקרה, שממנה משתמע גם כח ויכולת גבוהה יותר להשיג מטרות.
מפקד היחידה היה יכול להיות גם רס"ן, מאחר והוא (פעם) היה כפוף לראש אמ"ן ישירות והיחידה עצמה משופעת באמצעים ובעלת כח עצום במונחים צה"ליים.

עלות התקן: אירוע זניח.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני רק מקווה ששאר היחידות הדומות לא ילחצו גם לקבל תקן אל"מ, אשר עולה המון כסף.

לשייטת כבר יש אל"מ; לשלדג לא יהיה אל"מ כי בחיל האוויר מפקדי היחידות והטייסות הם סא"לים; אגוז היא למעשה גדוד בגולני; אולי מגלן ודובדבן שכפופות לתא"ל ישיגו.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מפקדי שלדג ו-669, שניהם סא"ל, כפופים למפקד כא"מ שהוא אל"מ

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 כתבה מהיום ב"ישראל היום": http://digital-edition.israelhayom....702&view=entity רק מפקד יחידה אחד קיבל בעבר את הדרגה ביום מינויו והוא אל"מ משה (בוגי) יעלון, אשר צמח בחטיבת הצנחנים (בגדוד הנח"ל המוצנח), שימש כמפקד סיירת צנחנים שירת כמ"פ וסגן מפקד היחידה וכן היה מג"ד 890 וסמח"ט הצנחנים. בוגי קיבל את הדרגה כתמריץ מראש אמ"ן דאז, אמנון ליפקין ז"ל, לקבל פיקוד על היחידה לאחר שהיתה במשבר פיקודי בעקבות תקופת הפיקוד של הנסיך עומר בר-לב (נסיך שצמח ביחידה ומונה על ידי ראש אמ"ן שצמח ביחידה - אהוד ברק). התמריץ בדמות דרגה ניתן כי בוגי עדיין כעס על שלא מונה בהתמודדות מול בר-לב למפקד היחידה. תקופת הפיקוד של בוגי ביחידה הצדיקה את הדרגה. ארבעה צל"שים יחידתיים קיבלה היחידה בעת שפיקד עליה (ככה זה לפעמים צריך להביא חי"רניק רציני לתקן נזקים של נסיכים. ראו מקרה רא"ל גבי אשכנזי, יוצא חטיבת גולני, שהגיע לתקן לאחר תקופת הפיקוד של רא"ל דן חלוץ, איש חיל האוויר). כשמונה לאחר תפקידו ביחידה למח"ט הצנחנים השלים יעלון את מסלול הפיקוד היוקרתי ביותר בחי"ר. רק נחמיה תמרי ז"ל עשה מסלול שכלל את כל התפקידים הללו והוא נהרג בעת שהיה אלוף. אף אחד מבעלי הכומתות האדומות שמונו לרמטכ"ל לא השלים את המסלול כולו. לא מוטה גור, לא רפול, לא דן שומרון ומוישה וחצי, לא אהוד ברק , לא אמנון ליפקין, לא שאול מופז (שדווקא הגיע קרוב אבל ביחידה שימש רק כסגן והיה מג"ד 202 שזה מכובד אבל לא 890) ולא בני גנץ (שפיקד על פלחה"ן צנחנים ועל שלדג). איכשהו רק בוגי, למרות הדימוי שלו כ"יורם" השלים את כולם ובהצטיינות.

אתה מגיע למסקנות נחרצות על נסיכים. אני מניח שאתה יודע בדיוק מה הסיבה שהיחידה נקלעה למשבר בתקופת עומר בר לב וכיצד בוגי חילץ אותה ממנו.

I think, therefore I am. I think

דווקא יודע. אבל מאחר וזה לא פורסם ניוותר אתה ואני עם הידיעה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

שתי תקלות מבצעיות קשות, אחת מהן תאונה מצערת והשניה היא כישלון מקצועי חמור שעליה ברלב בעצמו לקח אחריות (כולל לתקלה קטלנית של חייל) אישית ופיקודית.

לא

באופן עקרוני, דעתי היא, ואולי אני שוגה, שמפקד היחידה חייב להיות ככל הנראה אדם שניתן היה לדרגו כמפקד המרשים ביותר בצה"ל הקרבי בדרגתו. הן ביכולותיו כלוחם ומפקד, כמנהיג כאסטרטג וכמתכלל. כהונתו כמפקד היחידה לא יכולה להסתכם בביטויים כמו "בסדר", "סביר" או "בינוני" כי אלו לא אמות המידה של היחידה הנ"ל. ניתן תמיד לטעון שגם בחטיבה 188 ובגבעתי לא מסתפקים בביצועים ובסיכום תפקיד שכאלה, אבל היחידה נדרשת באמת, ולא כמליצה, לפרוץ פעם אחר פעם את גבולות המעטפת, לעיתים קרובות בלי שהבחינו שזו אכן נפרצה.

בר לב היה בהחלט מפקד בסדר, אפילו בסדר גמור. אבל מפקד היחידה מצפים ליותר. מה שקרה באירוע של ברק שרעבי ז"ל היא דוגמה לא יותר להתנהלות היחידה בימיו. תקופות פיקודם של אנשים דוגמת עמירם לוין, בוגי יעלון ונחמיה תמרי נחשבות לטובות מאוד ליחידה ובכלל. וזאת למרות שמעט מאוד פורסם על המבצעים שנעשו תחת פיקודם. הרי לא סביר שכל השבחים הללו לבוגי יגיעו רק בגלל חטיפת ג'וואד קצאפי וההתנקשות בחיי אבו ג'יהאד. מה גם שנהרג חייל בתקופת פיקודו בניווט בדד והדבר לא העיב על השבחים שקצר על ימיו כמפקד החידה. אגב הדבר נכון גם לגבי ימיהם של ניצן אלון והרצי הלוי.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הן מבחינת פעולת קו 300 (מתיאור האירוע מהמקורות השונים אפשר להבין שזו לא הייתה בדיוק הצלחה של הסיירת) והן מבחינת דרישתו להפעיל אותה כיחידת חי״ר במלחמת לבנון הראשונה. החלטה מוצדקת מבחינה ערכית אך שגויה מכל בחינה אחרת. גם תקופתו של גורר זורע בעייתית, מבחינת תפקוד היחידה בפעולות חילוץ בני ערובה באותה תקופה. למעשה, התקלות המבצעיות בפעולת מעלות היו חמורות הרבה יותר מכפי שאולי קרה (ואינני מכיר את הפרטים) באותו מקרה טרגי בתקופת בר לב, ולו מבחינת התוצאות הקשות של אותן שגיאות. לא מדובר כאן (רק) במזל ביש אלא פעולת מעלות חשפה ליקויים קשים מאוד בתו״ל ובתיכנון של חילוץ בני ערובה,למרות שהיחידה כבר הייתה אמורה להיות מאומנת למשימות כאלו.

הכובע של הלוט"ר ביחידה היה תמיד גורם בעייתי ותמיד היה שתי מגמות אחורה מול מה שהוא היה צריך להיות ובעיקר בהשוואה לפעילות הייעודית. תקרא בפירוט את תיאור חיילות הפרט באנטבה או ההכנות והתקלות בסבנה ותתחלחל למרות "ההצלחה".

סיירת מטכ״ל לקחה על עצמה להיות יחידת הלוטר המרכזית של ישראל. איש לא כפה זאת עליה והיא אף נלחמה נגד יריביתה המרכזית בתחום על השתתפות בפעולות הרלוונטיות. על כן היה חובה על מפקדיה לפתח את היכולות הדרושות. הכישלונות שתיארתי לא מתקבלים על הדעת, לא במעלות, לא בסבוי ולא בקו 300. לא מתקבל על הדעת שמפקד היחידה יאפשר רמת חובבנות כזו.
לגבי סאבנה הרי שיש נסיבות מקלות-פיגועי מיקוח עם בני ערובה, בייחוד במטוסים, היו עניין חדש יחסית. בהתאם לכך, התיכנון והביצוע דווקא מרשימים למדי. נקודת החולשה המרכזית (שגרמה גם לפציעת ביבי) הייתה חוסר נסיון בשימוש באקדחים. אבל היו ליחידה לוחמים שכן היו מנוסים ומאומנים היטב בנשק זה ובמטוסים מתוקף עבודתם האזרחית כמאבטחי מטוסים וזה חיפה על כך.
לגבי אנטבה הרי שאני לא מכיר טענות על לוחמת פרט לקויה, ותוצאות המבצע גם לא מצביעות על בעיה כזו. ההסתבכות המרכזית במבצע נבעה משיקול דעת מוטעה ביחס לזקיף האוגנדי. ובכלל, לוחמת פרט זה הרבה מעבר ללוט״ר והרבה לפני שסיירת מטכ״ל התחילה להתעסק בלוט״ר לוחמיה כבר היו מהמאומנים ביותר בצה״ל בלוחמת הפרט.

זה "תיאור" או "תצפית" ולמרות ששניהם ב"תת" זה שונה.

הנושא נטחן כבר בפורום

מסכים עם כל אשר כתבת. גם הטענות על הזקיף האוגנדי הן במחלוקת. שתי הגישות זו שעל פיה פעל יוני נתניהו וזו שהניעה את מוקי בצר לגיטימיות. בכל מקרה באנטבה לא היו למטכ"ל כשלים או בעיות בלוחמת הפרט או בתרגולת הפריצה וההשתלטות.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אם עניין הירי באוגנדה היה נגמר בזה שפצעו אותו בירי מושתק, אז מילא. הירי של בוכריס מהרכב הבא הוא שהרס את ההפתעה. אפשר להבין מדוע עשה זאת, אבל זה עדיין היה שיקול דעת מוטעה.

את הטענה על הירי הרועש אני מקבל בגדול. מנגד ניתן גם להבין את השיקולים של בוכריס. לאחר שלא חוסל הזקיף בירי שקט (שהרי התקבלה ההחלטה להורגו ועם החלטה כזו הולכים עד הסוף כמו שלימדו אותי פעם) יש לחסלו בכל מחיר. כך שהירי של בוכריס עם המא"ג הוא לא בלתי תקין לחלוטין. אבל אני מסכים שזהו לא שיא המקצועיות. יחד עם זאת חיילות הפרט והכלל של היחידה במבצע היתה למופת. בניגוד לפיגועי מיקוח אחרים שהוזכרו באשכול כמו סבוי ומעלות.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אני מתכוון מהפריקה והלאה. בעיות בהתקדמות, פריצה, ירי ושימוש באמצעים לא ממש סלקטיביים. לדג' לוחם מתאר ירי אוטומט בקלאצ' דרך חלון לעבר מחבל שזוהה באולם בו הוחזקו החטופים. אפשר לקרוא תיאורים מפורטים בספר של עידו נתניהו. כנ"ל סבנה.

כביכול לא אמורים להתווכח עם הצלחה אבל במסורת של היחידה יש חשיבות עליונה לתחקור מלא והפקת לקחים גם אם לכאורה היה ביצוע מוצלח.

אין ספק שמפקד היחידה צריך להיות מפקד ואדם מיוחד אבל אני מכיר לא מעט מקומות בצבא עם אחריות לא פחותה מינוס ההילה. אי אפשר באמת לנהל כאן דיון בלי להכנס לפרטים שכמובן אי אפשר להביא.

לא קשה למפקד היחידה שגדל בתוכה ומגיע עד קצה הפירמידה להיות בעל נתונים כאלה אם מביאים בחשבון את תהליך המיון והסינון האנושי לפני ובעיקר תוך כדי שירות ממושך. ראה בזה תמצית של המובחר והנבחר.

לכן דווקא איכותם והערך המוסף של אלה שבאו מבחוץ הוא גדול כי הם כביכול צריכים להתמודד מול כל זה ולהצליח. דווקא ברלב הוא דוגמא טובה לאחד שמעולם לא קיבל את אלה שבאו מבחוץ כמו יוני נתניהו.

אני מסכים עם טענותיך לגבי אלו שבאו מבחוץ ולגבי בר לב.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לא ברור לי למה אתה חושב שחיירניקים שמוצנחים ליחידות מיוחדות( לא רק למטכל) זה רעיון כלכך טוב, מידי פעם זה טוב, לרוב זה רע.
לרוב במקרה הטוב הם לא עושים יותר מידי נזק ובעיקר מושכים לטפוסי חשיבה מרובעים,כבדים ולא יצרתיים(=ח"יר)
במקרה הרע הם מנסים בכוח לשנות את היחידה עליה הם מפקדים למשהו שהם מכירים.
אגב, בעיניי הדבר היחידי שגרוע מזה ,זו סידרה של מפקדי יחידה שבאים מהח"יר, אז הנזק באמת מוטמע לטווח הארוך.

the only easy day was yesterday

שהם עושים סדר באותה יחידה..
אני יכול לחשוב על דוגמאות טובות ודוגמאות רעות לעיניין..

כאשר בוחרים אותם כי הם בעלי ידע או ניסיון אז זה מועיל.

ביחידה תמיד אהבו לדוגמא להביא מפלגי מסלול מהצנחנים כי ידעו שמ"פ חי"ר הוא בעל ידע בהכשרה של טירונים. רובם לא המשיכו הלאה וחלק כן נשארו. ליחידות מיוחדות תמיד היו קשיים בחלק האגמ"י או בגלל זלזול או בגלל התמקדות יתר בייעודי.

אני לא מדבר על יחידות שלא הצליחו לגדל אנשים לתפקיד מ"פ ולכן תמיד נאלצו להביא מבחוץ.

זה נכון שלא תמיד זה עבד. לנו היה מפלג מסלול מסצ"ח שהיה באמת אדם חכם ומקצועי אבל גם התעקש על שטויות שרק צנפ מכיר כמו יד על ידית אחיזה במהלך כל הניווט. החי"ר שלנו נשאר דפוק כי הצליחו להביא אותו אחרי שכבר גמרנו טירונות יחידה ונפטרנו מרוב סדרות החי"ר. הרגשנו את זה כשהיינו איתו בתרגילי אש פלוגתיים. במקום להעריך אותו הוא תמיד הועמד במצב של אאוטסידר על ידי המפקצים.

כל הגאוות יחידה הן היבריס של ילדים ואין שום סיבה שלא להתערבב. ככה חולקים ידע, ככה לומדים וכך יש שפה מבצעית משותפת במקום שכל מקום ממציא תו"לים מחדש.

שימו לב שכתבתי: " מידי פעם זה טוב, לרוב זה רע", גם לי יש דוגמאות שזה הצליח ומידי פעם אפילו בגדול, אבל לרוב זה לא מצליח, לרוב הם עושים רק נזק או במקרה הטוב סתם לא מקדמים את הגוף שאליהם הם הצטרפו בגלל קבעונות מחשבתיים וחינוכיים(אבל משגעים ומעצבנים את כולם)

the only easy day was yesterday