בעוד קצת יותר מתשעה חודשים יתקיימו בארה"ב בחירות, שבמהלכם שליש ממושבי הסנאט יעמדו לבחירה, וכן כל מושבי בית הנבחרים. התקווה שאחת לחודש פלוס-מינוס, נכתוב כאן סקירה שתכליתה לראות היכן המירוצים המשמעותיים, מי עומד לבחירה, ומה אומרים הסקרים.

ובכן, נתחיל
בחירות 2012 היו הבחירות הראשונות לבית הנבחרים מאז נערך מפקד האוכלוסין של 2010. מפקדי האוכלוסין הללו הם בעלי חשיבות עצומה כיוון שהם מביאים לשינוי מספר נציגיהן של מדינות שמספר אוכלוסיהן גדל/ירד באופן משמעותי ביחס למספר אזרחי ארה"ב בכלל. השלכה נוספת של מפקדי האוכלוסין היא שבעקבות נתוני מפקדי האוכלוסין, ישנה חובה לבחון מחדש את אזורי הבחירה בכל מדינה, כך שמספר בעלי זכות הבחירה בהן, יהיה דומה, פחות או יותר. סיטואציה זו נותנת הזדמנות לתופעה מכוערת וארוכת שנים בשם ג'רימנדרינג (Gerrymandering), על שמו של מושל מסטצ'וסטס לפני 200 שנה, אלדריג' ג'רי, שיצר אזורי בחירה במטרה לחזק מועמדים שתמך בהם, ללא כל הגיון גיאוגרפי.
התופעה כיום היא דו מפלגתית ונפוצה כ"כ, שמתוך 435 מושבים בקונגרס, רק עשות בודדות נחשבים לתחרותיים. כיום ישנם מושבים "שוחרים", "היספניים", וואספיים" וגם הזהות המפלגתית של אותם מחוזות, ברורה לגמרי.
השיטה הנוכחית טובה לשתי המפלגות (בעיקר למכהנים מטעמן) ולכן אין סיכוי שתשתנה. מבחינת הרפו' הדבר מבטיח במידה רבה של וודאות, שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הרוב הקטן שהם נהנים ממנו, יישמר גם בנובמבר.

הסנאט, לעומת זאת, הוא הסיפםור המעניין. בסנאט עומד לבחירה 36 מושבים (חלקם בבחירות מיוחדות, עקב פרישה של סנאטור מכהן שלא היה אמור לעמוד לבלחירה בסיבוב הנוכחי), כאשר 21 מהמושבים הם כרגע בידי דמוקרטים, ו15 הם בידי רפו'.
הדמו' נהנים כיום מרוב של 55-45 (למעשה 53+2 מול 44+1, שכן לוורמונט ומיין נציגים עצמאיים שנספרים כדמו', ולאלסקה נציגה עצמאית שמזהה עצמה כרפו'), שיש לו משמעות אדירה אחרי ביטול האפשרות לפיליבאסטר לעכב מינויים נשיאותיים. אפשרוץ אובדן הרוב הדמו' יכולה להפוך את השנתיים האחרונות של אובמה לסיוט, בעיקר כאשר ירצה למנות שופטים פדראליים, פקידים בכירים ואולי גם שרים.
השאלה היא, מה הסיכויים למהפך רפו' בסנאט?

כדי לזכות ברוב בסנאט על הרפו' לתפוס ששה מושבים שכרגע נמצאים בידי הדמו', סיפור לא פשוט - אבל כפי שנראה, ממש לא בלתי אפשרי.

בחירות 2014 באות בעיתוי פנטסטי עבור הרפו':
1. הבחירות הן הראשונות עבור קבוצה של סנאטורים דמו' שנבחרו ב2008 במקביל לבחירת אובמה, במדינות שבדר"כ דמו' לא חולמים לנצח בהן (וכך נבחר, למשל, סנאטור דמו' באלסקה).
2. המדינות שבהן מושב רפו' עומד לבחירה, הן ברובן מדינות אדומות בוהקות, שהסכנה למהפך בהן אינה גדולה (למעשה, המושב הרפו' היחיד שנמצא בספק-סכנה, הוא דווקא מושבו של מנהיג הרפו' בסנאט, מיץ' מקונל, בקנטאקי).
3. הקטסטרופה של יישום אובמהקר, היא אסון אלקטוראלי לדמו' בכלל, ואסון נוראי במיוחד לדמו' שנבחרו במדינות שבהן ניצח רומני ב2012, בפרט (וכאמור, יש כמה וכמה כאלה, ותיכף נגיע אליהם...).
4. שני סנאטורים רפו' הודיעו שיפרשו, האחד בג'ורג'יה והאחר בנברסקה - שתי מדינות אדומות למדי (בג'ורג'יה מעט פחות - אבל עדיין מעטים מצפים לנצחון דמו' שם). לעומת זאת, לא פחות מחמישה סנאטורים דמו' הודיעו על פרישה: קארל לוין ממישיגן (סנאטור פופולארי וותיק ממדינה דמו' למדי; טום הארקין מאייווה, שגם פורש אחרי 28 שנים כשאינו תחת איום ממשי (וגם אצלו הכסא הדמו' נראה יחסית יציב); ולעומתם טים ג'ונסון מדרום דקוטה (סנאטור וותיק שמדינתו אדומה בוהקת, ותמיכתו העקבית באובמה עשתה לו נזק אדיר), מקס בווקוס ממונטנה (אותו כנ"ל), וג'יי רוקפלר ממערב וירג'יניה (אותו כנ"ל). בשלוש המדינות הללו ישנה סבירות גבוהה (מונטנה) עד וודאית (מערב וירג'יניה ודרום דקוטה) שרפו' יתפוס את המושבים הללו.

מה בנוגע לדמו' ולרפו' שמתמודדים?
ברוב המקרים לסנאטור המכהן אין כל סכנה. הבעייה מתחילה אצל המכהנים שכאמור נבחרו במדינה שבה הנשיא אינו פופולארי - וכאלה ישנם ארבעה שבולטים במיוחד:
1. בצפון קרולינה מכהנת קיי הייגן, שיחסיה עם אובמה הם כיום איומים (כתבתי כאן לפני שבועיים כיצד התנקם בה על שסירבה ללוותו למדינה בכך שהודה לה, בידיעה שזה יזיק לה וישמש את מתנגדיה). סקר עדכני של רסמוסן טוען שהיא כבר בפיגור של 7 אחוז.
2. בלואיזיאנה מכהנת מרי לנדריו, שנמצאת במצב לא נעים גם כן.
3. בארקנסו (שהולכת ומאדימה משנה לשנה) נמצא הסנאטור המכהן מארק פריור בסיטואציה בעייתית - יריבו הרפו' כבר נבחר, ומנהל נגדו קמפיין יעיל ביותר. יריבו, טום קוטון, חבר קונגרס בעל רקע של קצין קרבי מצטיין במלחמותיה האחרונות של ארה"ב, והשכלה מהרווארד, כבר עתה נושף בעורפו של פריור.
4. באלסקה מכהן הסנאטור הדמו' מארק בגיץ', שנבחר בזכות אופוריית אובמה, והעובדה שיריבו דאז, טד סטיבנס היה כנראה אחד מגדולי המושחתים בכל הזמנים (גם המושלת דאז, שרה פיילין, ניהלה גם היא קמפיין קשה נגדו) - וגם ככה נצחונו של בגיץ' היה בשברירי אחוז. כרגע בגיץ' נהנה מהעדר יריב ברור, ומפריימריז רפו' אופיינים וכושלים, אבל התבססות של מועמד אחד, תציב גם אותו בבעייה - אלסקה מדינה אדומה לגמרי.

שמונת המירוצים שהוזכרו פה (ארקנסו, צפון קרולינה, אלסקה, לואיזיאנה, מונטנה, ווסט וירג'יניה, דרום דקוטה וקנטאקי) חשובים יותר מכל השאר (גם אם יש סיכוי זעיר להפתעה בוירג'יניה, אייווה ואולי גם מישיגן וג'ורג'יה). אם הרפו' יצליחו להימנע מקרבות פריימריס מלוכלכים במיוחד, ולבחור מועמד שאינו אולטרה-פסיכי, יש סיכוי לא רע שבסוף השנה יעמוד אובמה מול קונגרס ששני בתיו הם לעומתיים.

מתי אגב, המפקד הבא?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

2020 - כל עשור, בשנה עגולה. התוצאות שלו הופכות רלוונטיות לסבב הבחירות העוקב (שנתיים מאוחר יותר).