22-04-2014, 21:08
|
מנהל פורומי "תכנות ובניית אתרים" ו"חומרה ורשתות"
|
|
חבר מתאריך: 25.10.01
הודעות: 42,775
|
|
כדי להריץ מכונות נוספות (שהן נפרדות לחלוטין) - יש שתי דרכים. האחת טריוויאלית למתחילים, והיא שימוש בפלטפורמת וירטואליזציה כלשהי (כגון VMware שהזכרת) - וזה לא ממש משנה במה בוחרים - VMware, VirtualBox וכו' - ובתוכה פשוט מתקינים שוב את אותה מערכת הפעלה. זה לא ממש משנה מה ההוסט מריץ (אם כי, כמובן, לינוקס תהיה בד"כ יותר חסכונית במשאבים [אבל לצערנו, דווקא באובונטו, ה"בד"כ" עלול להיות מוטל בספק]) - פשוט מריצים אורחים כמספר האורחים שרוצים.
הדרך השנייה היא להשתמש בפטנט די מגניב שנקרא linux-containers, שיוצר (בערך) מכונות וירטואליות שמופרדות לוגית אחת מהשנייה אך ורק בחלקים של המערכת שהן רואות - ורצות כולן על אותו הקרנל. לפיכך, נחסך הבזבוז של ה context switch בין מכונות וירטואליות שונות, וה overhead של העבודה של מספר קרנלים. אבל זה קצת יותר מורכב...
בחזרה לשיטת המכונות הוירטואליות הנפרדות לחלוטין:
כמובן שצריך להתחשב במשאבים הנצרכים על ידי כל אורח - ובעיקר - בזיכרון - המשאב שבד"כ נגמר ראשון בסביבת לימוד שלא עושה הרבה חוץ מלדלוק (כשיש עיבוד מאסיבי, מתחילים להרגיש את העומס בצד המעבד והגישה לדיסק).
אני משער שתחת אובונטו, ההתקנה של VirtualBox תהיה הכי פשוטה, בגלל שהיא בקוד פתוח, ולפי מה שמצאתי ברשת, קיימת במנהל החבילות, באמצעות חבילה שנקראת virtualbox-ose - כך שאני משער ש apt-get install virtualbox-ose אמור להספיק, ואז אפשר יהיה להפעיל את הסביבה.
אשר להגדרות הרשת, הטריוויאלי ביותר הוא להגדיר את כרטיס הרשת הוירטואלי במצב Bridged (בהנחה שזה עובד, יש מקרים שלצערנו זה לא), שמגושר אל כרטיס הרשת הרגיל של המחשב, - ואז בעצם המכונה הוירטואלית מתחברת לרשת הרגילה שיש בבית/במשרד, ואם יש DHCP, גם מקבלת IP כמו כל מחשב אחר, ואפשר לגשת אליה מרחוק כמו אל כל מחשב אחר (אך ייתכן שצריך להתקין קודם לכן את חבילת openssh, נדמה לי שבאובונטו זה לא מגיע בברירת מחדל).
זה על רגל אחת. שאלות יותר ספציפיות... אפשר לשאול כשנתקעים (אם נתקעים)
|