|
סנדק הפסיכודליה, ממציא ה MDMA, נפטר
The ‘Godfather of Ecstasy’ Is Dead at 88
ציטוט:
Alexander “Sasha” Shulgin, the pioneering pharmacologist who introduced MDMA to psychologists in the 1970s, has died aged 88 after a battle with liver cancer.
Shulgin was famed for having synthesized and tested over 200 psychedelic drugs.
He earned the title, the “Godfather of ecstasy”, after developing a new synthesis method for MDMA – the purest available form of ecstasy – in 1976. He passed it on to his therapist friend Leo Zeff, who began using the drug’s effects on an individual’s emotional states during sessions with clients.
Shortly after his introduction, ecstasy broke into the mainstream, infiltrating the club culture in New York and Chicago, and hitting the shores of Ibiza, before finally landing in the UK.
|
http://www.independent.co.uk/news/p...88-9478223.html
ציטוט:
He introduced psychiatry to the medical potential of psychoactive chemicals, even as they attracted controversy elsewhere.
Shulgin, known as Sasha to his friends and as the Godfather of Ecstasy to just about everyone else, had a career that spanned more than half a century — he received his Ph.D. in biochemistry from the University of California, Berkeley, in 1954 — but gained most attention for his groundbreaking work on the chemical compound MDMA, popularly known as ecstasy.
Recognizing its powerful ability to lower inhibition and increase feelings of empathy — and thus its potential as a treatment for anxiety and other psychiatric disorders — he went to work perfecting it, and then championing its benefits. [...] The adverse effects of MDMA quickly ruled it out as a therapeutic tool, however, and instead the drug forged an intimate connection with dance music and modern rave culture.
|
http://time.com/2821103/alexander-shulgin-ecstasy-dead/
ציטוט:
וידויו של צרכן אקסטזי בן 50
[תרגום של הארץ מהגארדיאן]
המחבר, סופר ועיתונאי, קונה בקביעות גלולות אקסטזי מבנו, ואלה מעניקות לו חוויות מזככות שכמותן לא חווה מעודו. המלצה חמה על סם קשה
זה מוזר, משום שבנסיבות רגילות לא הייתי מקדיש לזה גם לא בדל מחשבה. אפילו באוניברסיטה, בשיא פריחתם של ימי דפיקת הראש - במקרה שלי זה היה בין השנים 1969 ל-1976 - לא הייתי משתמש. לא כרוני, לא ארעי ולא שום דבר באמצע. באווירה ששררה שם, עישון גראס ובליעת אסיד (שלא כמו הסנפת קוקאין או הזרקת לבן) לא רק התקבלו בהבנה, אלא הוצעו לכל דכפין מתוך כוונה כנה להיטיב עמו, אבל אני בחרתי במודע ובמתכוון שלא להיענות להצעה. כולם - ובכלל זה ידידי ורוב המרצים שלי - עשו את זה. חוץ ממני. זה לא היה קשור לא לרגשי עליונות ולא לחוסר פתיחות. רק לפחד. ולא פחדתי רק "לדפוק לעצמי את הראש", פחדתי שהוא יידפק ללא תקנה. סירבתי בכל תוקף לקנות את הקטע של המסוממים/המעופפים/הזרוקים שהלך אז.
...
הנה, בשתי מלים, מלים מפוכחות, כבדות משקל, אפילו נוקבות, מה שאני יודע: זה טעים. אקסטזי זה תענוג. [...] בתוך שעה, אולי פחות, תחוו משהו שישנה לבלי הכר את הזמן שנותר לכם על פני האדמה. אתם עומדים לחוות משהו שכל שנייה ממנו היא מטעם, שהוא, ללא תקדים, חד וחלק, באופן כל כך מענג - נ-ה-ד-ר. [...] אקסטזי הוא סם פוקח עיניים, אבל רק את העיניים שלך. למרות כל אופנת השלום/אהבה/אחדות/כבוד שמלווה אותו, הוא לא כלל-אנושי. הוא אולי מלמד לקחים כלל-אנושיים, אבל הם נועדו ליישום עצמי.
|
http://www.haaretz.co.il/misc/1.735640
נערך לאחרונה ע"י Tom.Cruise בתאריך 04-06-2014 בשעה 16:33.
|
ראשי
צ'אט
04-06-2014, 16:23
מצב כלאיים
