אם היו אתמול באוטובוס שני אזרחים מאומנים, נושאי נשק ברשיון, אזי - לא רק שהאירוע היה מסתיים מיד אחרת לגמרי, סביר מאוד להניח שהתופעה הזו כלל לא היתה מתרחשת.
אבל המדיניות בישראל היא לצמצם ככל האפשר את מספר הנשקים ברשיון שנמצאים בידי הציבור.
התירוץ המרכזי הוא מעשי רצח בנשק ברשיון. אבל האמת הפוכה.
ב 2013 בוצעו 13 מעשי רצח בנשק ברשיון. 12 מתוכם על ידי נשק ארגוני, כלומר מאבטחים שוטרים וכדומה - כלומר בנשק של ארגון או של המדינה! לא פרטי.

וכמה טרקטורים דורסים, סכינאים וסתם רוצחים ושודדים, נוטרלו בידי אזרחים אחראיים נושאי נשק פרטי ברשיון?

אז אם מאזן שמירת החיים והביטחון הציבורי דווקא מחייב עידוד אזרחים אחראיים להתאמן ולשאת נשק ברשיון (במיוחד במדינה כמו ישראל), מדוע המדינה עושה את ההיפך?

התשובה היא שמדינת ישראל אינה נותנת חירות אלא מצמצמת אותה.
הדבר הראשון שעושה כל דיקטטורה הוא איסוף נשק מהאזרחים. רק המדינה תדאג לביטחונך.

בעבר היו בישראל כ 300,000 נושאי נשק ברשיון. היום נותרו כמחצית. כחבר ועדת הפנים הצלחתי לעצור את המגמה (אפשר לצפות בדיון) אבל על כולנו להבין, בלי חירות אין ביטחון.

https://www.facebook.com/MFeiglin?fref=nf

לא רק שמדינת ישראל אינה מגנה עלינו,
היא גם לא מאפשרת לנו להגן על עצמנו.

איפה ערך חיי אדם ???