17-09-2015, 10:23
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.04.11
הודעות: 9,931
|
|
לפני כמה שנים הגעתי לארה"ב בטיסה מקולומביה. אני "מוצ'ילר", לבוש במכנסי מטיילים, פליז, ונעלי טרקינג, עדיין עם לא מעט שאריות ממיטב מוצרי היצוא של התעשייה הקולומביאנית במערכת הדם.
נחתתי בפורט לוטרדייל, שלייד מיאמי, בשעת בוקר מוקדמת, עם לא מעט "היספנים", דווקא מאוד נחמדים. התוכנית שלי היא לתפוס מונית למיאמי ביץ'. למצוא ארוחת בוקר באינטרנט קפה, למצוא שם איזה הוסטל, או מלון זול, אח"כ למצוא איזה מסעדה נחמדה לתקוע לפחות שני סטייקים ענקיים, ולישון איזה יומיים עד שהניורוטרנזמיטורים בראש שלי יתחדשו.
אני מגיע לדלפקי ההגירה בנמל התעופה. מולי בחור שאיך נגיד... שכל זה לא בדיוק הצד החזק שלו. קודם כל, לקח לו לא מעט זמן להבין איך אני ישראלי ומגיע מבוגטה עם מלא קולומביאנים, או יותר חשוב למה. חפר לי קצת בשאלות, תביעות אצבע וכו', ואז הגענו לשאלה "איפה אתה הולך לשהות?". אני עונה בנונשלנטיות שאין לי שמץ. פה הבחור עבר מהבעת תמיהה, להבעה שהמחשב שלי עושה כשה WIFI נתקע. הוא נרגע רק כשהראתי לו כרטיס טיסה מניו-יורק לתל אביב, ומייד קרא לאחראי. השניים טיכסו עצה, ופסקו, שאני אחכה בצד, שבנתיים יעברו קולומביאנים, עד שהם יחליטו מה לעשות איתי.
הלכתי לעמוד בצד. פתאום מהשמיים התגלה לי WIFI חינמי כבדרך נס. הגוגל בתבונתו, כי אינסופית היא, הנחה אותי להולידיי אין שבנורת' ביץ'. אני הולך לפקידי ההגירה, ומודיע להם שאני הולך לשהות בהולידיי אין. Back Packer כן? בהולידיי אין... הממונה שואל אותי האם שם אני הולך להיות במהלך השהות שלי בארה"ב. אני מודיע לו שבהחלט כן. מעבירים אותי שוב את תהליך הכניסה מקודם, ומכניסים אותי.
_____________________________________
|