פאקינג ועידה שמחליטה מראש איזה חוק יעבור ואיזה לא,
אם הועידה הזאת קיימת, והיא זאת שאחראית על החקיקה, מה הטעם בדיונים במליאה?

למה צריך 120 חכי"ם?

שיעשו בחירות, המפלגה שתצליח להרכיב קואליציה תקבל את הועידה, ושיפטרו את כל החכי"ם שלא חברים בועידה, אם הקואליציה מתפרקת (וזה משהו שבדר"כ לא ממש קורה) אז שהועידה תבנה מחדש.

אני באמת לא רואה מה ההיגיון ב120 חכי"ם שפשוט לא עושים כלום, הם עולים עשרות מיליוני שקלים למדינה, ובעקיר רק מזיינים את השכל בנאומים שלא מענינים אף אחד.

*מיותר לציין שהועידה היא עמומה, אין בה פרוטוקולים, וכנראה שהכל שם עובד בשיטת דילים (כיאה למדינת ישראל).

ראבק שיפילו עלינו כבר אטום, נשבר הזין מהמדינה הרקובה והמפגרת שלנו.

אוי אלוהים.

הפרופגנדה של השמאל הרעילה גם אותך.

מוכרח להודות שנחשפתי לזה בעקבות הכתבה בשישי...

קראת את הערך בוויקיפדיה?

ובה חברות המפלגות שהצליחו יחד להשיג רוב בכנסת.
באופן טבעי, בכירי המפלגות הללו - משמשים כשרים וסגני שרים,
ולכן החלטות המתקבלות ע"י כל אותם שרים - יהיו לרוב מקובלות על כל חברי הקואליציה,
החלטות כאלו יהיו יותר פרוצדורליות (איך החוק יראה) ופחות עקרוניות (האם להעביר את החוק או לא).
במידה ויש חילוקי דעות - הדיון יהיה יותר עקרוני, ויעשו התאמות של החוק כך שיוכל לעבור בכל זאת.

הדברים יתגלו בועידת השרים ולא יצוצו כהפתעה כשחוק המועלה להצבעה פתאום קורס,
מה שאופוזיציה שטחית וצעקנית תחגוג עליו בתקשורת.

ועדת שרים לענייני חקיקה (ועדה, לא ועידה שהיא דבר אחר לגמרי) תפקידה אחד: להחליט אילו הצעות חוק יוגשו מטעם הממשלה כהצעת חוק ממשלתית. זה הכל. כל ח"כ רשאי להגיש כל הצעת חוק בכל עת, כ"הצעת חוק פרטית". דרכה של הצעת חוק כזאת ארוכה יותר כי היא זקוקה להצבעה טרומית, מלבד שלוש הקריאות.

במלים אחרות: ועדת שרים לענייני חקיקה מחליטה איזה חוק יזדקק לקריא טרומית ואיזה לא. זה הכל.

במצב הנוכחי זה בלתי אפשרי מכיוון שהפרוטוקולים לא משוחררים (בספק אם הם בכלל נרשמים).

עם כל האיבה שלי למפלגות השמאל לעיתים חברי כנסת מנסים לחוקק חוקים יעילים וחשובים, ומסיבות תמוהות החוקים לא עוברים.

אם גורל אותם חוקים נקבע כבר בועדה המזורגגת הזאת, אז אני חושב ששלטון דמוקרטי חייב להיות שקוף ב100% ולאפשר לציבור לדעת כיצד פעלו אותם חכי"ם.

אתה יכול לדרוש אותו דבר לגבי החלטות ממשלה וקבינט...

להחלטות הוועדה אין משמעות אמיתית... הם בסה"כ מנסחים את עמדת הממשלה (לא עמדת הקואליציה) לגבי הצעת חוק.

ההחלטות היחידות שיש להן משמעות, הן החלטת המליאה, וועדות הכנסת.

זה שהח"כים של הקואליציה בוחרים לקבל את עמדת הממשלה ולהצביע לפיה זה עניין שלהם ושל הבוחרים שלהם.

הכל צריך להיות שקוף ונגיש לגבי כלל ציבור (כמובן במגבלת הצנזורה).

לדוגמא - אם יעלון הקוקסי סירב בתוקף לתקוף את המנהרות בצוק איתן למרות שהיה מודיעין איכותי על מיקומן, אז אני חושב ששאר הציבור צריך לדעת על זה, ולא בזכות הדלפות מהדיונים.

אני חושב שהמינימום בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה, זה שהכל יהיה נגיש לקהל אזרחי המדינה, שאותו ציבור יוכל לדעת בדיוק מה הנציגים שלו בכנסת עושים.

*על כל עניין הלוביסטים בכלל אין מה לדבר, ביזיון מפחיד.

כנ"ל התופעה המגניבה שבאופן סדרתי חשבי שכר ובעלי תפקידים במשרד האוצר פתאום שניה אחרי שהם מסיימים קרירה פרלמנטרית - נחטפים לבנקים הגדולים (אותם בנקים שהם הגנו עליהם בחירוף נפש).

או תופעה מגניבה אחרת שמפכלי"ם מהמשטרה פתאום הולכים לנהל חברות ענק (משה קראדי לדוגמא - מנכ"ל פי גלילות ויו"ר בחברת קבוצת דלק - מרוויח מיליונים בשנה, וכל זאת למרות שאין לו שום תואר אקדמאי שרלבנטי לאותן חברות, ובכל הקרירה שלו הוא בכלל לא צבר ידע בתחום).

איפה הגבול?!

תפריד בין הממשלה, לכנסת. בין הרשות המחוקקת, לרשות המבצעת.

הרשות המחוקקת נבחרת ע"י הציבור, ולכן חייבת לו דין וחשבון, ושקיפות.

הרשות המבצעת נבחרת ע"י הפרלמנט (ראש הממשלה יכול להרכיב ממשלה ללא ח"כ אחד, מלבד עצמו), ולכן היא צריכה להיות שקופה לפרלמנט, ולתת דין וחשבון לפרלמנט. בנוסף, חלק גדול מפעילות הרשות המבצעת הוא הרבה מעבר להבנת הציבור, ולגבי חלק עדיף שההחלטות יתקבלו בסתר, או יתבצעו בסתר.

חוץ מזה, אי אפשר למנוע תיאום ודיונים מחוץ למליאה והועדות, אם נציגי מפלגות הקואליציה לא ידונו בועדת השרים לחקיקה, הם ידונו בחדרים אפלים, איפה שאין פרוטוקול בכלל.

ושוב, בכל מקרה, כל ההחלטות על חקיקה מתקבלות במליאה ובוועדות.

ולגבי לובייניג, אם יש החלטה שנוגעת אליך, ומעניינת אותך, אתה יכול לבוא לכנסת ולדבר עם חברי הכנסת...

אני חושב שיש המון מה לשפר... ועדת השרים לחקיקה זה ממש קטן... אז הם מתאמים עמדה מאחורי הקלעים... ביג דיל...
בד"כ התיאום הזה הוא בכלל מקצועי (מאיפה נביא תקציב וכו')...

אני חושב שהכנסת צריכה להתערב יותר בהחלטות של הרשות המבצעת, באישרורים, ושימועים (כמו בארה"ב), בביקורת הרבה יותר תקיפה, בכלי מחקר וניתוח יותר טובים, בהעברת משקל מהיועמ"ש ליועץ המשפטי של הכנסת, וגם בהתערבות בהחלטות הרשות המבצעת ממש. אבל בשביל זה הכנסת, וחברי הכנסת צריכים רצון, ואומץ, להיאבק בראשי המפלגות שלהם.

-
אבל כן, אני חושב שהרשות המבצעת יכולה להתנהל איך שבא לה, כל עוד היא כפופה לכנסת...

אבל, לא כל חברי הכנסת בטלנים. ישנם כאלו העושים עבודה טובה וחיובית בועדות ומעלים נושאים בכנסת שחשיבותם רבה בעבור האזרחים ודעת הקהל.
למעט הצבעות אמון בממשלה - בהן הקואליציה חייבת להצביע כמקשה אחת - בכל יתר החוקים יש לאפשר הצבעה מצפונית.

אם הוחלט לאפשר כזו,
אם לא יש סנקציות- הגחה מועדות קיצוץ בסמכויות,פגיעה בפרימריז אם רלוונטי, הפלת הצעות חוק של הסורר.
צריך לזכור שזה פוליטיקה ולא עניני גרידא.