06-07-2016, 17:00
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,914
|
|
זאת גישה פשטנית
בתרבות שבה הזהות היא אתנו-דתית, דמוקרטיה משמעה שהמיעוט ייוצג על פי קוים אלו.
גם אם לערביי-ישראל לא יהיה שום ייצוג, זכויותיהם ישמרו.
אבל ללא ייצוג כזה, הם מחוץ למשחק הדמוקרטי.
אין דמוקרטיה בלי ייצוג.
בעולם הערבי, לצד החשש שאתה מתאר, שניתן לפיתרון חלוקתי בדומה לאירופה (חלוקת עירק ל3 מדינות עם מיעוטים אתניים), יש בעיה חמורה יותר.
הבעיה היא - שיש לקבוצות רבות במזה"ת שאיפות אימפריאליסטיות חזקות מאוד - בדומה למה שהיה ביוגוסלביה, בגרמניה, ובאיטליה,
וזה גורם למלחמות, להשלטה כוחנית של מיעוט על רוב, או רוב על מיעוט לא מיוצג, ובמקרה הרע - לטיהורים אתניים ומלחמות-אזרחים שלא נגמרות.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
ביוגוסלביה הייתה תמיד עוינות בין הקבוצות השונות. דווקא הדומיננטיות הסרבית העריצה מנעה עימותים. אחרי מלחמת העולם השניה היה זה שלטון הברזל של טיטו ויורשיו ששמרה על השקט ממש כשם שסאדם חוסיים שמר על השקט בעירק. מרגע שירד שלטון הברזל- על איבה ההדדית שהייתה מתחת לפני השטח התפרצה.
|
הדומיננטיות הסרבית - יצרה ארגוני טרור והתנקשויות (המלך אלכסנדר הראשון נרצח ע"י ארגון טרור קרואטי או מקדוני או אחר, לאחר שניצל מנסיון התנקשות של ארגון טרור שבכלל שאף לאחדות רחבה יותר).
טיטו - בכלל לא היה סרבי, אבל הוא היה גיבור מלחמה פופולארי, שהיה מספיק הוגן, שמר על המדינה עצמאית מול איום חיצוני משמעותי, ולא השליט שלטון בעל קוים אתנים (הבדל אדיר לעומת סאדם ואסד). זה גרם לסכסוך להירדם, אבל לא העלים אותו.
|