29-08-2016, 16:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.04.13
הודעות: 561
|
|
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי YGH שמתחילה ב "1. הזכרתי בקיצור את העובדה שהבריטים היו בשטח נחות בסום,"
קראתי את החלק המסכם ושם יש לי גם כמה דברים להעיר ולהרחיב.
חסרה לי במיוחד ההדגשה על הסום כנקודה שבה הצבא הבריטי הפך, למרות הטבח, לצבא מקצועי וההדגשה על הלקחים שנלמדו תוך כדי הלחימה שם.
לדוגמה: שינוי מבנה המחלקה לארבע כיתות, שתיים שמייצרות רתק עם רימוני רובה ומקלעי לואיס ושתיים שמאגפות עם רימונים ורובים.
בחזית א"י יש לפחות מקרה אחד שנכבש יעד תורכי (בקרב באר שבע) בהחלטה מהירה, ללא סיוע ארטילרי אך על ידי התקדמות בדילוגים עם רתק של מרגמות רימוני רובה ומקלעי לואיס.
ספק אם זה היה קורה ללא הלקחים שנלמדו ויושמו בסום.
נגעת רק באלמנט אחד של ירי ארטילרי בריטי, המסך הנע שהיה אז רק בחיתוליו אבל כל התחום נתן קפיצה אדירה במהלך הסום ולאחריו. שימוש יותר טוב בנתונים מטאורולוגיים, ירי על פי מפה הם עוד שתי דוגמאות.
הסום במידה רבה, הוא נקודת השבר שבין הצבא הבריטי של המאה ה-19 לצבא של המאה ה-20.
התהליך לא ממשיך בצורה חלקה הלאה, בנוסף להצלחות המאוחרות שסקרת יש לדוגמא את רכס וימי באביב 1917.
הקרב היה הצלחה מסחררת, שימוש נכון במוקשים ובמנהרות חצובות, תרגול חיילים על מודלים וכ"ו.
נכון, תמיד יש את פאשנדל, אך גם כאן בארץ, אלנבי (או צ'טווד) ידעו מצד אחד לאגף ולתמרן אך גם
לדפוק את הראש בקיר בחושבם שעוד רגע האוייב יישבר.
אם אני זוכר נכון, גם רולינסון בתחילת הקרב על הסום חשב שהגרמנים עוד מעט נשברים, אך בסוף השיטה שלו של נשוך והחזק (bite and hold) יושמה.
במידה מסויימת רולינסון ופאלקנהיין מגיעים לפתרון כמעט זהה הנובע מכך שהצורה החזקה במלחמת העולם הראשונה, הייתה לרוב ההגנה ולא ההתקפה.
לכן, יש לתפוס יעד ולתת לאוייב להישחק עליו. במקרה של ורדן (סליחה על הקפיצה, רצף מחשבה) אחד הפערים בין רופרכט לבין פאלקנהיין היה היישום בשטח.
רופרכט הבין היטב שאי אפשר להמריץ חיילים לתקוף "בכאילו" והמצב החמיר לאחר ההישגים הגרמניים הראשונים שדווקא המריצו אותם יותר.
כוחות הסער הגרמניים השתמשו במספר גדול של רימוני יד.
הרובים תמיד היו על גבם והיו להם שני שקים (אחד בימין ואחד בשמאל) שמהם הם השליכו רימונים כל הזמן. הרובה לא היה יעיל בכניסה לתעלות אך יעיל בהגנה מפני כוחות מסתערים.
הרימונים לעומת זאת היו יעילים גם בטיהור התעלה וגם המחפורות.
לקרבות בתוך התעלה הם היו מצויידים באלות, סכינים, כידונים, אקדחים ולקראת הסוף גם בתת מקלע.
אתה נגעת בנקודה חשובה והיא הפקת הלקחים של הצבא הגרמני בשיטות הלחימה והציוד שלו במלחמת העולם השניה.
המחסור במקלעים קלים וניידים כדוגמת הלואיס (שהם לקחו שלל והסבו לקליבר 7.92 מ"מ) הוליד את ה MG34.
הבנת היתרונות של הטנק והאפקט הפסיכולוגי שלו על הצד המותקף מוכר לכולם,
אבל אני חושב שהיה מקום יותר להשוות את תפקיד הטנק בצבא הבריטי והצרפתי כמסייע לחי"ר (כמו במלחה"ע הראשונה) אל מול ההפעלה הגרמנית.
ראה גם פיתוחים של טנקים בריטיים בשלב מאוחר יותר של המלחמה (צ'רצ'יל לדוגמה).
עוד שתי הערות (קטנוניות משהו). התצ"א הבריטי שהבאת הוא מיולי 1918, אמנם בגזרה אך לא מאותה התקופה (שים לב לכיתוב בצד ימין למעלה).
ויש עוד שיר של ששון שמשקף את מבטו על הפיקוד בצורה טובה.
https://www.poetryfoundation.org/po...ms/detail/57217
אבל אם כבר שירה, אז זה השיר הכי אהוב עליי שהוא כתב על המלחמה (והוא סגר שם חשבונות עם כמעט כולם וכולן)
שלא תבין לא נכון, נהניתי לקרוא.
אסף |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
