הניו יורק טיימס האמריקני תפקד לאורך הבחירות כשופר תעמולה חסר מודעות עצמית של מטה קלינטון. אמריקנים רבים שהצביעו לטראמפ הציפו את העיתון בתלונות, והוא בשלו: בבוקר יום הבחירות חזה העיתון שסיכוייה של קלינטון להיבחר עומדים על 84%.

אחת מתוצאות ההתפכחות במערכת העיתון היא המכתב הזה: המו"ל, ארתור זלצברגר, כותב לקוראיו כי "בעת שאנו מהרהרים בתוצאות הבחירות, אנו מתכוונים לשוב ולהקדיש את עצמנו לדיווח עיתונאי הוגן, ללא משוא פנים".

את דבריו הוא אמנם חותם במפגן נוסף של תלישות: "אנו מאמינים שסיקרנו בהגינות את שני הצדדים במסע הבחירות".

ולמרות המשפט האומלל האחרון אי אפשר שלא לתהות: מתי כלי תקשורת ישראלי ייצא בהצהרה כזו? מתי נזכה לראות עיתונאי ישראלי מודה בטעות ועורך חשבון נפש?

התשובה ברורה: מתי שהתקשורת הישראלית תהיה חופשית באמת, כלומר - תחרותית. מתי שאף כלי תקשורת לא ייהנה מחסינות רק משום שהוא קיים. מתי שכלי תקשורת חדשים המבקשים לצמוח ייהנו מתחרות הוגנת בתנאים מסחריים, ולא יידרשו להתחרות בגלמים בבעלות ממשלתית.

אה, כן. ממפלגת מר, אה, התקשורת הישראלית ב 18/03/2015. גם שם היו הלקאות על חזה והתחייבות לעשות חשבון נפש, שהתפוגגו באוויר שבוע אח"כ וקיבלו ביטוי מחודש בקמפיין לנשיאות ארה"ב. מספיק להיזכר בדיווחים העלובים של אורלי אזולאי בטמקא, כדי להבין שדבר לא נלמד. הכי הצחיק אותי שהם הביאו את הוד מעלתה, הד"ר מינה צמח, שתסביר מדוע הסוקרים שגו. אחת מהתגובות ציינה שזה נכון וראוי, שכן יש לה רקורד מרשים ביותר בכל הקשור לכשלונות בניבוי תוצאות הבחירות. העיקר שבבליך ניצחנו. זו גם הייתה הפעם האחרונה שהם חזו משהו.