ממליץ על הסדרה The Sympathizer בעברית נקראת 'נאמנות כפולה' של HBO, עם רוברט דאוני ג'וניור. משודרת ביס, הוט וסלקום.

הסדרה שתריץ אתכם להוציא דרכון זר ולתכנן בראש איך תוכלו להימלט מכאן לחו"ל בשעת הצורך.

הסדרה מבוססת על ספר זוכה פרס פוליצר ועוסקת בסוכן צפון ויאטנמי במשטרה החשאית הדרום ויאטנמית.

הפרק הראשון מתרחש בזמן נפילת סייגון ב 1975 ואין מצב שמישהו רואה אותו ולא חושב, אולי זה יכול לקרות גם כאן.

ההקבלה פשוט מדהימה.

הפרק הראשון עוסק בימים האחרונים של דרום ויאטנם. מדינה שנלחמת נגד אויב נחוש עם מטרה אחת, להשמיד אותה. הפרק מראה בצורה חזקה את הניתוק של האזרחים שיוצאים לבלות ומתעסקים בחיי היום יום בסייגון בזמן שמתחת לאף שלהם השעון מתקתק.

המשטר מושחת ומנותק לחלוטין. בפרק הראשון ( אל דאגה זה לא ספוילר) הנשיא ומשפחתו בורחים כשזה נראה אבוד וראש המשטרה החשאית הוא מושחת זחוח שלא רואה את מה שמתרחש מתחת לעיניו. רקטות מתפוצצות במרכז העיר וכולם מתעלמים והולכים למסעדה.

ובשילוב עם יצירת תלות מוחלטת בארה"ב כלכלית וצבאית, שנגמרת בבגידה אמריקאית שסוגרת את צינור החמצן. מה עוזר לדרום ויאטנם צבא ענק עם מיטב הנשק האמריקאי, אם הקונגרס האמריקאי מפסיק לספק לו חלפים ותחמושת?
חוץ מארה"ב שהיתה המדינה היחידה שעזרה להם, כל שאר העולם התעלם מקיומם. בהתחלה אלו היו הצרפתים, עד שהם נטשו והגיעה התמיכה האמריקאית שנגמרה, נשמע מוכר?
(תוספת רקע שלי, לא עוסקים בזה בסדרה)

מזכירים שם גם את קיסינג'ר, ואת זה שהוא חתן פרס נובל לשלום, על תיווך בשיחות השלום בין דרום לצפון ויאטנם. הסכם שבעיקר נועד לאפשר לארה"ב להסתלק משם, תוך הקרבה של דרום ויאטנם, שום שלום לא יצא מהן.

הכל מתמוטט.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/נאמנות_כפולה_(מיני_סדרה)



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מזכיר גם את אפגניסטן, את הכורדים בעיראק, ואפילו את נטישת צד"ל

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

המשטר בדרום וייטנאם היה מושחת ולכן האזרחים לא רצוי להגן עליו, וגם למערב לא היתה סיבה.
(משטרים מושחתים קל לחסל, יש מספיק דוגמאות)
תרחיש דומה מאוד התרחש בקוריאה, ושם המשטר בדרום היה יציב ועמד על רגליו אחרי מלחמת קוריאה.

ישראל זה לא ממש מקרה כזה, כאן לא מדובר במלחמת אזרחים וליהודים אין בדיוק אופציה להפסיד.
המזרח התיכון משמעותי לעולם בשונה מוייטנאם (נפט/תעלת סואץ/פליטים/מקומות קדושים) ולכן יש כוחות חזקים שירצו שקט באזור.
בנוסף, במזרח התיכון יש הרבה גורמים עם אינטרסים שחלקם חופפים לישראל.

אתה חי בסוג של הכחשה ולא מתעמק בהיסטוריה

גם השאה של אירן היה חשוב ליציבות האזורית ולזרימת הנפט, הרבה יותר מישראל ולעולם לא היתה בעיה לזנוח אותו.

דרום קוריאה שרדה בניגוד לדרום ויאטנם, כי האמריקאים אף פעם לא נטשו אותה.

זה שליהודים אין לאן ללכת, לא אומר שלאלו שמטווחים כל פינה בישראל במסגרת ג'יהאד חסר פשרות, איכפת שאין לנו לאן ללכת.

ברור שיש הקבלה. מן הסתם שההיסטוריה חוזרת שוב ושוב על עצמה היא עושה זאת עם אנשים ותרבויות שונות, אבל סיפור המסגרת בגדול זהה.

מוזר שאתה מבטל בכזאת קלות את הערבים וחושב שהם פחות נחושים מהצפון ויאטנמים למחוק אותנו.

אני רואה הקבלה מאוד קרובה. אנחנו אי מבודד שלא יכול להתקיים בזכות עצמו, עם שכנים שלא מכירים בזכות הקיום שלנו ונחושים להשמידנו, תמיד היינו תלויים בסיוע חיצוני כדי לשרוד, מלחמה ארוכה שמגיעה לכל מקום במדינה שבה אין אפילו נקודה אחת שלא נמצאת בקו האש, גורמת לנו לאבד את הלגיטימיות בעולם, כל שדרת הממשל הופכת ליותר ויותר מושחתת ומנותקת עם נטיות אוטוקרטיות.

דמיון מדהים

אני לא טוען שישראל לא בבעיה קשה, אני טוען שהמקרה שונה מדרום וייטנאם.
ההנהגה הנוכחית של המדינה אכן מובילה/הובילה אותנו לבור עמוק שיקח שנים להיחלץ ממנו.
אולי אם ניתן להם עוד עשור נגיע למצב של דרום וייטנאם, למזלנו אנחנו עוד לא שם.

בדרום מזרח אסיה, ארה"ב היתה תחת הטראומה של השתלטות מאו על סין ב-49', וחששה מאוד שעוד ועוד מדינות יפלו לידי הקומוניסטים ("תיאוריית הדומינו") והבידוד הגיאוגרפי של הגוש הקומוניסטי יישבר.

עם הזמן התברר שבעצם יש הבדלים גדולים בין סין לבריה"מ; קיסינג'ר וניקסון ניצלו זאת וחיממו את היחסים עם סין ב-71' ואז כבר היה פחות לחץ אסטרטגי לנצח בויאטנם; ב-73' בהסכמי פריז דרום ויאטנם נשארה (עם המון עזרה חומרית) להגן על עצמה.

אז כן, בהחלט יכול להיות מצב בו ארה"ב תאבד עניין אסטרטגי בתמיכה בנו.
כי היא יצואנית נפט בסה"כ
כי מול היריב העיקרי, סין, אנחנו לא כ"כ רלוונטיים
כי היא עייפה ממלחמות
כי היא משלמת מחיר מדיני ופוליטי כבד על תמיכה בנו

וכמובן, הממשל בארה"ב יכול גם לטעות- קרטר לא תמך בשאה הדיקטטור, וקיבל את האייתולות שהם טוטליטריים, וגם מערערים את היציבות בכל האזור.

מקווה שמישהו בצמרת שוקל זאת ברצינות. ביידן הוא ידיד אמיתי, אבל מילולית מחר בבוקר מישהי אחרת, צעירה בדור ועם רקע שונה לגמרי, יכולה לשבת בכיסא שלו.
המינימום זה לדאוג למלאי אמל"ח וחלפים כזה, שבמלחמה הבאה לא נצטרך רכבת אווירית וימית מארה"ב.

א. ארה"ב נטשה את הסינים הלאומנים ב-1948 והחליטה על הפסקת האספקה לכוחות צ'אן קי שק. כיצד היו בטראומה? הרי זה היה צפוי. ההחלטה הזו נחשבת על ידי לא מעט חוקרים כהשגיאה האמריקנית החמורה ביותר עד היום.
באותה עת היה לה מונופול גרעיני, וניהלה רכבת אווירית להצלת ברלין מספר חודשים. וזה היה לאחר הצהרת טרומן על דוקטרינת הבלימה ב-1947. סין, האם היא שווה משהו? וכל זה בגלל מספר דוחות של אנשי צבא ושגרירים שהצביעו על השחיתות במחנה קי-שק ופיקפקו ביכולתו הצבאית. רק שכחו שהסינים הלאומנים ריתקו כמיליון חיילים יפנים בסין הודות לאספקה שהועברה דרך בורמה. שלחו מספר דיביזיות להלחם בצפון בורמה לצד כוחות בנות הברית. אגב, התמיכה האמריקנית בסינים הלאומנים התחילה עוד לפני כניסת ארה"ב למלחמה פשוט שמאז תחילת המאה ארה"ב ראתה בסין כאזור השפעה ואינטרסים שלה עד שבא ממשל טרומן.
ב. לקיסינגר וניקסון היה ברור בעת חותמם על הסכם השלום שלדרום אין סיכוי לעמוד מול מתקפה צפונית, ושההסכם יופר. הם רק חיפשו מוצא להעמדת פנים של נסיגה עם כבוד.

הממשלים האמריקנים בצד הצלחות עשו טעויות רבות וקטסטרופליות באזורים שונים בעולם. מאצ'ינסון שזמן מה לפני הפלישה לדרום קוריאה הגדיר בפומבי את המדינות באזור ההשפעה האמריקני במזרח אסיה ולא הזכיר את דרום-קוריאה, וקלינטון שחתם הסכם עם צפון-קוריאה שבו ארה"ב תספק מזון וציוד (וכך מדינות אחרות), בתמורה שצפון קוריאה לא תמשיך בפרוייקט הגרעיני, עוד ועוד.

החלק בממשל האמריקני, בייחוד בפקידות משרד החוץ, שסבור שישראל עבור ארה"ב הינה קוץ בתחת, חד וחלק, שצריך להפטר ממנו קם כבר עם גנרל מרשל, שר החוץ, ב-1948, ולעולם לא נעלם.
הוא גואה כשקמים ממשלים דמוקרטים, בדרך כלל, אך גם רפובליקנים בעבר, למשל בתקופת פוסטר דאלאס. בתקופת אובאמה היה להם עדנה. תשאל את האירנים ואת רוברט מאלי. ממשל קנדי, יחסית למדינות מתגרענות אחרות, למשל הודו ופקיסטן, נלחם בחירוק שיניים בפרוייקט הגרעין הישראלי.
אין חולק על המשפט האחרון - לא העליתי בדעתי את ההפקרה של מדיניות המלאים. אחרי הפקרת היישובים בשביעי, זו הייתה ההפקרה החמורה ביותר.

הדור הישן בפוליטיקה האמריקאית שראה את ישראל כנכס, הולך ומתבגר ומוחלף על ידי דור חדש שבחלק גדול ממנו אין את התפיסה הזאת של ישראל כנכס במזרח התיכון, אלא דווקא כבעיה שגורמת לחוסר יציבות באזור ופוגעת באינטרסים האמריקאים ובמדיניות החוץ האמריקאית.
תרחיש שבו בעוד 2 מערכות בחירות עולה נשיא מהדור החדש שביחד עם חילופי דורות בקונגרס מחליטים להפסיק לממן את ישראל ולהגן עליה באו"ם הוא מאוד סביר.
כבר עכשיו ממשל ביידן עיכב בכוונה משלוח נשק אמריקאי לישראל בזמן מלחמה בגלל האשמת ישראל בשימוש לא אתי בו ואפילו מזכיר המדינה האמריקאי העלה את הרעיון של הטלת סנקציות על יחידות מסויימות בצה"ל, משהו שלא היה עולה על הדעת בעבר. ומכיוון שאין אף מעצמה אחרת שעומדת בתור לתמוך בישראל אם האמריקאים ינטשו, כמו שקרה כאשר הצרפתים הטילו אמברגו על ישראל בשנות השישים והאמריקאים נכנסו ומילאו את מקומם.
(מזכיר לכם את ויאטנם?)

מאוד סביר שהמלחמה הזאת תוביל לתרחיש שבו ישראל תיזנח בזמן היחסית קרוב על ידי ארה"ב והמערב, כדי לכסות את התחת יתכן שיהיה הסכם בדומה להסכם פריז שהסדיר את הנטישה האמריקאית את דרום ויאטנם תמורת הסכם אי לחימה והמשך הגנה אמריקאית שלא היה שווה את הנייר שעליו הוא נכתב.

אני הולך לכתוב כאן משהו מאוד פוליטי וכנראה מנוגד לכללי הפורום.

אם לא ניפטר מהבעיה הפלסטינית אנחנו נמצא את עצמנו במצב רע מאוד דיפלומטית. למעשה כבר עכשיו אנחנו הולכים ומתבודדים. העובדה שבהצבעות האחרונות להכרה במדינה פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם כולם כולל מדינות "כחולות" כמו יפן, דרום קוריאה, בריטניה ועוד הצביעו נגדנו וניצלנו רק בגלל הווטו האמריקאי הוא מצב שהוא כבר רע. אנחנו הופכים לנטל.

הדור הצעיר במערב הוא פרוגרסיבי, טיפש וצבוע ברמה חולנית וגורלנו מבחינתו הוא זהה לגורל של רודזיה ודרום אפריקה. זה לא מעניין אותם הטיעונים שלנו לזיקה היסטורית על אדמותינו ובין אם יש אפרטהייד או אין. מבחינתם אנחנו כובשים קולוניאליסטיים מרושעים שעבר זמנם.

מבחן הזמן והתוצאה הוכיח שאי אפשר לחיות לנצח על הסטטוס קוו הקיים וכל עוד יהיו כאן מנהיגים שעושים את הקריירה הפוליטית שלהם מההנצחה שלו בלי אומץ לשנות את המצב, אנחנו נמשיך לשקוע.

עם כמה שאני ואני מניח עוד ישראלים מוקיעים את הסכם אוסלו ואת הנזק שהוא עשה לנו, יש לי ולהוריי געגועים לאומץ של רבין ומנהיגי העבר שלפחות ניסו לקדם אותנו מהמצב המחורבן שבו אנחנו נמצאים. זה למרות שהתוצאות של אוסלו היו אסוניות וחרפתיות.
אני אדם ימני עם דעות כלכליות וביטחוניות ימניות ומתנגד לחזרה מלאה לגבולות 67 ולנסיגה חד צדדית ללא הסכם. אך כיום הימין מדרדר למשיחיות מסוכנת וסגידה עיוורת למנהיג שלא אזכיר כאן את שמו, ומבחינתם שנהפוך למדינה מבודדת כמו צפון קוריאה או מיאנמר.

הטלת גורלנו בידיהם של פנאטיים דתיים שחושבים ממניעים משיחיים ולא רציונליים או סגידה לאיש אחד מתוך שנאה למפלגות האופוזיציה במפלגה שהפכה להיות מושחתת כמו מפא"י של פעם תביא עלינו חורבן בית שלישי.

ואיך אתה מציע להיפטר מ"הבעיה הפלסטינית"?
האם אתה חושב שמדינה פלסטינית נקייה לחלוטין מיהודים, אפילו בכל שטחי 67, תפתור את הבעיה הפלסטינית ?

אני לא יודע, אני לא מקבל החלטות.
אמנם אני סטודנט ליחסים בינלאומיים ומזרח תיכון והולך לעבוד כאנליסט, אבל אין לי פתרון קסם. הפתרון הכי סביר שיצא לי לראות זה תכנית ההרגעה של בנט או תוכנית האמירויות הפלסטיניות שאני ממש בספק שתעבוד.
אני נגד חזרה לגבולות 67. אבל אין ליהודים מה לחפש בשטחי A ו-B.

ואתה חושב שהפלסטינים יסתפקו בשטחי A ו B?
תחתום אולי על הסכם עם פלג אחד, מיד יצוץ פלג מיליטנטי אחר שלא יקבל שום דבר שהוא פחות מפלסטין ההיסטורית מהנהר עד לים ושהוא נשבע להילחם עליו.