איראן

המכוּונות האסטרטגית

.

סה"כ הוצאות צבאיות עפ"י נתונים רשמיים: 7.5 מיליארד דולר
עלות הוצאה רשמית לחייל: 14,002 $
סה"כ הוצאות צבאיות בפועל: 15.25 - 18.25 מיליארד דולר
הוצאות על חימוש קונוונציונלי בפועל: 13.25 - 14.25 מיליארד דולר
עלות בפועל לחייל: 26,535 $ - 24,766 $.

ניתוח אסטרטגי:
איראן ניצבת על פרשת דרכים בכל הנוגע לכיוון מדיניות החוץ שלה. לאחר כעשרים שנות תמיכה ב"מהפכה האיסלמית", נובטת ההכרה בקרב מקבלי ההחלטות שם כי המהפכה האיסלמית קופאת על שמריה. שיקולים מיידיים ומעשיים תופסים את מקומה. האיראנים פועלים למען רפורמות חברתיות וכלכליות, העלולות לערער עוד יותר את הלגיטימיות של ההנהגה ואנשי הדת. השינוי בסדר העדיפויות הופגן בפומבי בשנת 1997, עם בחירתו של מוחמד חת'אמי (Khatami) לנשיאות. היה בכך מסר ברור לאנשי הדת כי האיראנים מעוניינים יותר בשיפור מצבם האישי, כלכלית וחברתית, מאשר להוות חיל חלוץ של האיסלם המהפכני. אך למרות הפחתת הלהט המהפכני, עדיין שולטים אנשי הדת באיראן ביד רמה.

בנוסף להפצת המהפכה האיסלמית בכל רחבי העולם, יש לאיראן שלוש מטרות אסטרטגיות מיידיות:


לבסס מחדש את אזור ההשפעה המסורתי שלה באמצעות אישור ההגמוניה שלה במפרץ הפרסי;

לסכל את כל התנועות הדוגלות בפרישה, הן מבית והן אלו הנתמכות על-ידי מדינות שכנות;

להגן על הארץ מפני איומים מבחוץ. למטרה זו מיוחסת לאחרונה חשיבות רבה ומיידית. איראן עודנה מתאוששת מעשר שנות מלחמתה בעיראק, ועתה היא נמנית עם הארצות המרכיבות את "ציר הרשע", כפי שנוסח על-ידי ארה"ב בשלב העוּברי של מלחמתה נגד הטרור.


היוזמה המערבית החדשה נגד הטרור תכביד על הידוק הקשרים בין איראן וארה"ב. תחילה רווחה סברה לפיה ההתנגדות האיראנית לטליבאן עשויה להיות "חלון הזדמנות" לשיפור היחסים. אך כל תקווה להתקרבות מחדש בין איראן לארה"ב נגוזה כאשר, בינואר 2002, מנה הנשיא בוש את איראן כחלק מ"ציר הרשע". ארה"ב הבהירה כי היא רואה באיראן תומכת עיקרית בטרור האיסלמי, והפכה את ההוקעה האיראנית של קבוצות טרור איסלמי לתנאי לשיפור היחסים. אולם התמיכה האיראנית בקבוצות שכאלה היא מערכי היסוד של המשטר, ואין לצפות כי איראן תנטוש את תמיכתה בקבוצות כגון חיזבאללה. כתוצאה מכך יימשכו היחסים המתוחים בין איראן לארה"ב, הממלאת תפקיד פעיל יותר באזור המפרץ הפרסי, ומבקשת תמיכה ערבית במלחמתה נגד הטרור.

איראן תפעל נגד מאמציה של ארה"ב, תוך שימוש באסטרטגיה תלת-מסלולית של: שיפור יחסיה עם המדינות הערביות שבאזור; הרחבת קשריה הצבאיים עם רוסיה ועם סין; נעיצת טריז בין ארה"ב לבין ארצות מערב-אירופה. מאמצים אלה נועדו להגביל את ההגמוניה הגוברת של ארה"ב בענייני העולם, ולסכל את מאמציה לבודד את איראן. במובן זה, יכולתה של איראן לשלם עבור רכישות הנשק שלה תהיה תמריץ חיובי לארצות מערב-אירופה להפעיל השפעתן, כדי לשכנע את ארה"ב למתֵן את עמדתה כלפי איראן.

בעוד שארה"ב ממלאת תפקיד צבאי פעיל יותר באזור, איראן תִפנה לרוסיה כדי לגבש סדרת אינטרסים אסטרטגיים משותפים. הגבול הארוך המפריד בין איראן ורוסיה והחשדנות ההדדית כלפי המערב, הופכים את שתי המדינות לבעלות-ברית טבעיות במאמציהן לגבש ולהרחיב את האינטרסים האסטרטגיים שלהן בסביבה חד-קוטבית. רוסיה רואה באיראן לקוח המשלם במזומן עבור נשק מתוצרתה. זהו שיקול מכריע, מאחר שלקוחותיה המסורתיים של רוסיה היו חסרי יכולת לשלם, או שביקשו לרכוש נשק מערבי.
בנוסף על כך, איראן תבקש ליצור ולגבש בריתות חדשות עם ארצות אחרות באזור, תוך ניצול הסכסוך הפלשתיני-ישראלי כדי לאחד את המדינות המוסלמיות באזור. ממשלת איראן תנצל את תאוותן של ארצות מערביות, בעיקר צרפת, למכור נשק לאיראן, בתקווה לשחוק את הברית המערבית. כתוצאה מכך האינטרסים הגיאו-פוליטיים של איראן הועדפו על פני סדר-היום האיסלמי שלה, ומצב זה יימשך עד שוך המלחמה נגד הטרור.

כוחות קונוונציונליים:
המערכת הצבאית האיראנית מורכבת בעיקרה מכוחות צבא סדיר ומכוחות המשמר המהפכני האיסלמי (IRGC), הכפופים למשרד ההגנה. ה- IRGC הוקם ב- 1979 בעקבות המהפכה האיסלמית, ותפקידו העיקרי הוא לתת ביטחון-פנים ולשמש משקל נגד לצבא הסדיר, תוך שהוא מגן על המשטר ומקדם את עיקרי האידיאולוגיה שלו. יצירתו היתה הכרחית על מנת למנוע ריכוז כל הכוח הצבאי בידי הצבא הסדיר.

רוסיה, סין וקוריאה הן המקורות העיקריים ליבוא נשק. רוסיה היא הספק העיקרי של נשק קונוונציונלי לצבא ולחיל האוויר; סין מסייעת בשדרוגו של הצי האיראני והיא תורמת, ביחד עם קוריאה, להתקדמותה של תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן; רוסיה וסין מסייעות לאיראן בפיתוח נשק לא-קונוונציונלי.

צבא:
הצבא הסדיר האיראני כולל כ- 350,000 חיילים, מהם כשני-שליש מגויסים. נוסף לצבא הקבע יש לאיראן עוד כ- 100,000 אנשי סגל המשרתים ב- IRGC. הסד"כ הקרבי מורכב מארבעה גופים צבאיים הכוללים: שלוש אוגדות משוריינות; שתי אוגדות חי"ר ממוכנות; חמש אוגדות חי"ר; שתי אוגדות של כוחות מיוחדים; אוגדת צנחנים אחת. לכוחות אלה יש להוסיף עוד ארבע-עשרה חטיבות עצמאיות הכוללות חטיבה משוריינת אחת, חטיבת חי"ר ממוכנת אחת, חמש חטיבות של כוחות מיוחדים, שש חטיבות ארטילריה ויחידה מוטסת אחת.


בשונה מארצות אחרות באזור, איראן נמנעה מביצוע תוכנית גדולה של מודרניזציה בכוחות היבשה שלה והעדיפה לשפר ולקדם את תוכניותיה בתחומי הצי, הטיל הבליסטי והנשק הלא-קונוונציונלי. להעדפה זו שתי סיבות: ראשית, מטרתה הקונוונציונלית העיקרית של איראן היא לכונן הגמוניה שלה באזור המפרץ הפרסי. מטרה זו ניתן להשיג אך ורק באמצעות הפגנת עוצמתה הימית. שנית, איראן מבינה כי ניסיונות ליצירת איום יבשתי התקפי, קונוונציונלי ואמין - נבצרים מיכולתה הכלכלית. איראן מתמקדת אפוא ביצירתה ובקיומה של הרתעה הגנתית צבאית קונוונציונלית, תוך יצירת איום צבאי בליסטי התקפי.

עם זאת, איראן מבצעת שיפורים ניכרים בכוחה הצבאי הקונוונציונלי, ומנסה להכניס מודרניזציה בכוחות היבשה, אם כי ברמה נמוכה יותר מאשר בפיתוח הנשק הלא-קונוונציונלי. ב- 13 בנובמבר 1991 חתמו איראן ורוסיה על הסכם בשווי מיליארדי דולרים לשיפור ניכר במבנה כוחות השריון של איראן. במסגרת ההסכם תקבל איראן 1,000 טנקים מסוג T72 ו- 1,500 נגמ"שים מסוג BMP2. עד עתה הוכנסו לשימוש מבצעי 422 טנקים T72 ו- 413 נגמ"שים BMP2. איראן גם מנהלת מו"מ עם בילורוסיה על הסכם לשדרוג השריון הסובייטי המיושן שברשותה. על-פי ההסכם תסופקנה לאיראן ערכות לשדרוג השריון, וכן מפעל לשיפוץ ותיקון טנקים. נוסף על יבוא הנשק מרחיבה איראן את קשריה הצבאיים עם רוסיה במגוון של נושאים אסטרטגיים.

איראן מסוגלת לשפר את צבאה הקונונציונלי באמצעות פיתוחים שנעשו מתוך תוכניות הייצור הצבאי העצמי שלה. עם הפיתוחים היותר חשובים נמנים:
פיתוח סדרה חדשה של טילי נ.ט הכוללת את טילי "צעיקה-1" ו-"טופאן". האיראנים טוענים כי "צעיקה-1" הוא טיל מדויק ביותר וביכולתו להשמיד את השריון המתוחכם ביותר בעולם. ה"טופאן" הוא טיל מונחה ארוך-טווח, הדומה ל"טאו" מתוצרת ארה"ב.
שיפורים בייצורם של טנקי T72 הקיימים של איראן. החשוב שבהם הוא דגם T72S המכונה SHILDEN והוא גירסת-יצוא של ה- T72B ומצויד במטול AT11, בעל טווח של 4,000 מטר. הטנק כולל מערכת בקרת-אש חדישה המשפרת במידה רבה, לטענת האיראנים, את ביצועי הירי של ה- T72. מערכת בקרת האש ממוחשבת וכוללת מד-טווח לייזר והגברת-תמונה image) intensification) במערכת ראיית-לילה. איראן גם מייצרת פגזי 125 מ"מ חדישים עבור ה- T72 . כפי שנמסר, יש לפגזים אלה טווח של 2.4 ק"מ.
ייצור עצמי של טנקים ונגמ"שים, כולל ייצור של טנק "זולפיקר" במשקל 40 טון, טנק קל "טוסאן" ונגמ"ש "קוברה".
ייצור מקומי של פגזי ארטילריה, כולל מערכות ארטילריה "רעם" (Thunder) 122 מ"מ ו"רעם- 2" (Thunder-2) 155 מ"מ.

חיל אוויר:
חיל האוויר האיראני וכוחות ההגנה האווירית כוללים כ- 45,000 איש הפרוסים בעשרים שדות-תעופה. בסיסי האוויר המבצעיים העיקריים נמצאים בדושאן טאפה (Doshan Tapeh) ובמהראבאד (Mehrabad) שליד טהרן, בטאבריז, בבנדאר-א-עבאס, בחמאדן (בסיס-אוויר שאהרוקי), בדזפול (בסיס-אוויר והאדאטי), שיראז ובושהאר (Bushehr).
המערך הקרבי האיראני כולל 15 טייסות של מטוסי קרב ומפציצים. איראן נקלעה למצב מביך מאחר שחיל האוויר שלה כולל 70% מטוסים מתוצרת ארה"ב. מטוסים אלה סופקו לאיראן לפני מהפכת 1979. אחזקתם, לאור אמברגו הנשק שהוטל על-ידי ארה"ב, חייבה את איראן לפתח בדחיפות תוכנית ייצור מקומי של חלפים. הצלחתה של התוכנית מפוקפקת למדי, ולמרות שאיראן טוענת כי ביכולתה לייצר יותר משני שלישים של החלפים הדרושים לתחזוקת מטוסיה בכושר מבצעי, נראה כי המספרים מפוקפקים. יש סימנים לכך שתוכניות אלה הן קצרות-טווח ונועדו לשמר את כושרו המבצעי של צי המטוסים עד להחלפתו בחיל אוויר מתוצרת רוסיה.
בעקבות מהפכת 1979 תפסה רוסיה את מקומה של ארה"ב כספקית הנשק של איראן, אולם את מעמדה כספקית נשק עיקרית רכשה רק ב- 1989, לאחר סיומה של מלחמת איראן-עיראק. בנובמבר 1989 קיבלה איראן, כחלק מעסקת נשק בשווי 1.3 מיליארד דולר, 12 מטוסי סוחוי-24, 24 מטוסי קרב מיג- 29 ועוד מספר טילי קרקע-אוויר SA5 ו- .SA6עסקת נשק חשובה נוספת בתחום חיל האוויר בשווי של 2 מיליארד דולר נעשתה בשנת 1998, ובמסגרתה קיבלה איראן מרוסיה 8 אוגדות של מערכות טילי נ.מ S-300PMU1 (SA-10), 1,000 מערכות טילי נ.מ נישאים igla (SA18), 25 מסוקי תובלה צבאיים ((Hip H Mi-17-1V, 8 מטוסי סוחוי- 25 ומערכות טילי נ.מ S-300VM ( SA12).
איראן רכשה טילי קרקע-אוויר HQ7 גם מסין, שהם הגירסה הסינית לטיל ה"קארוטל" הצרפתי, בעלי טווח של 12 ק"מ. איראן שוקלת רכישתו של טיל נ.מ קצר-טווח Tor-M1 כחלק ממערך ההגנה האווירית הרב-שכבתי שלה. ה- Tor-M1 היא מערכת טילי קרקע-אוויר המיועדים ליירט מטוסים, מל"טים/מזל"טים, טילים מונחים וכלי נשק מדויקים הטסים בגבהים שונים בסביבה אווירית צפופה.
איראן מתמקדת גם בשדרוג צי המסוקים שלה. ביוני 2001 רכשה איראן 30 מסוקי תובלה Mi8 ובנובמבר 2001 חתמה על הסכם לאספקתם של עוד 30 מסוקי Mi17 בשווי משוער של 150 מיליון דולר. מלבד מאמצי המודרניזציה שלה, איראן ניצבת בפני אתגרים חמורים במאמציה לבנות חיל אוויר השקול בגודלו ובאיכותו לחילות האוויר של מדינות אחרות באזור. מטוסים איראניים רבים מתוצרת ארה"ב אינם שמישים בשל העדר חלקי חילוף.

חיל הים:
חיל הים האיראני מונה כ- 20,600 קצינים וימאים. הכוחות הימיים של IRGC מונים כ- 20,000 איש. איראן, בשונה משכנותיה, מקדישה משאבים משמעותיים לצורך מודרניזציה של חיל הים שלה, וזאת בשל חשיבותו של המפרץ הפרסי לאינטרסים האסטרטגיים של איראן. המאמצים לשיפור יכולות הצי כוללים רכש של נשק ימי ממקורות חוץ ופיתוח נשק מתוצרת איראן.
מצאי הספינות של איראן כולל: 2 משחתות (על-פי הסברה אינן בשירות מבצעי), 3 פריגטות, 2 קורבטות, 10 ספינות-טילים מהירות, 3 ספינות-תותחים מהירות, 7 ספינות סיור גדולות, ומעל 140 ספינות של משמר-חופים. בעשר השנים האחרונות קיבל חיל הים האיראני 3 צוללות מדגם Kilo מרוסיה.
ההתמקדות על חיל הים הופגנה בעשור האחרון. לדוגמה, לפני 1995 לא היו לאיראן טילי ים-ים על גבי ספינותיה. תוך שנתיים רכשה 10 ספינות-סיור "האנדנג" מתוצרת סין, כל ספינה מצוידת ב- 4 טילי שיוט ים-ים C802 . איראן מרחיבה את יכולתה בתחום טילי השיוט באמצעות רכישת טילי "יאחונט" מתוצרת רוסיה. טילים על-קוליים אלה מיועדים ליירט את כל סוגי הספינות השטות על פני המים בטווחים של 15 עד 50 מייל, בדיוק מרבי, באמצעות מערכת הנחיה מתקדמת בשיטת "שגר ושכח".
יכולתה של איראן להניח מוקשים ימיים התעצמה, הן באמצעות רכש והן באמצעות מפעלי ייצור מקומיים. באוגוסט 2000 השיקה איראן צוללת להנחת מוקשים, "אל-סבחאת- 15" מתוצרתה. מספר המוקשים הימיים של איראן נאמד עתה ב- 2000, כולל מוקשים EM52 מתוצרת סין. למרות הדגש על חיל הים, עומדים בפני איראן אתגרים הכוללים משחתות שהוצאו משירות מבצעי ופריגטות וקורבטות אשר כשירותן המבצעית מוטלת בספק.

מודיעין/כוחות קדם-צבאיים/כוחות ביטחון:
כוחות הביטחון והכוחות הקדם-צבאיים של איראן נמצאים בתחום סמכויותיהם של שני משרדי ממשלה: המשרד למודיעין ולביטחון, ומשרד הפנים. שני המשרדים משתפים במשימות ביטחון-הפנים את משמרות המהפכה (IRGC).
משמרות המהפכה הוא ארגון צבאי נפרד, בעל מבנה ארגוני זהה לזה של הצבא האיראני, אם כי קטן יותר. ה- IRGC הוקם כתוצאה מן המהפכה האיסלמית בשנת 1979 ונועד בראש ובראשונה לספק ביטחון-פנים ולהגן על עיקריו האידיאולוגיים של המשטר. בדומה לצבא הקבע, יש ל- IRGC כוחות שריון, צי ואוויר משלו. הוא מונה 120,000 איש (לרבות המשרתים בצי ובכוח האווירי), וכוחות היבשה שלו מחולקים ל- 13 פיקודים אזוריים. ה- IRGC מאורגן ב- 20 אוגדות (אם כי גודלה האמיתי של כל אוגדה מקביל לגודלה של חטיבה בצבא). כל אוגדה כוללת 4 יחידות משוריינות ו- 16 יחידות ממוכנות. נוסף על כך יש ל- IRGC כוח קדם-צבאי הנקרא: באסיז' ( (basij- כוח של אזרחים מתנדבים המונה כמיליון איש. הם אינם מאורגנים באופן מלא וזוכים לאמון מזערי בלבד. לאיראן יש גם משטרת גבולות המונה 45,000 איש, אשר תפקידם העיקרי הוא בקרה בגבול.

פיתוח נשק לא-קונוונציונלי:
איראן נטלה על עצמה תוכנית קשה וייעודית של מחקר, פיתוח ופריסה של אמל"ח להשמדה המונית (WMD) . תוכניות אלו היו פועל יוצא של מספר הנחות אסטרטגיות:
למרות עלויות המחקר והפיתוח של אמל"ח להשמדה המונית, הגבוהות בהרבה מעלויות הרכישה של נשק קונוונציונלי, הרי שהיעילות והקטלניות של אמל"ח להשמדה המונית הופכות אותם לכדאיים מבחינת עלות-תועלת.
איראן חזתה מבשרה את קטלניותו של נשק לא-קונוונציונלי במשך המלחמה נגד עיראק, והבינה את יעילותו.
איראן מאמינה כי בעלוּת על נשק כזה משמשת גורם מרתיע לא רק כלפי המערב וישראל, אלא גם כלפי שכניה הערבים.
היכולת להכניס נשק לא-קונוונציונלי אמין לשירות מבצעי, תקל על השגת ההגמוניה האיראנית באזור המפרץ הפרסי.
בשונה ממדינות ערביות אחרות, הביקוש האיראני אחר אמל"ח להשמדה המונית מקיף את כל ההיבטים של פיתוח נשק לא-קונוונציונלי. איראן נמנית עם הארצות המעטות שיש להן המשאבים הנחוצים לנהל מחקר ופיתוח בכל תחומי האמל"ח להשמדה המונית. המו"פ והייצור האיראני של אמל"ח להשמדה המונית כולל תוכנית מקומית אדירה, וכן רכישת טכנולוגיה וידע ממקורות זרים. בשנת 1999 נאמד מספרם של המומחים הרוסיים הנמצאים באיראן ומסייעים בפיתוח ובייצור של נשק לא-קונוונציונלי, בעשרת אלפים (!) איש.
אם תצליח איראן ליצור יכולת התקפית אמינה בתחומים אלה, ובעיקר בפיתוח נשק גרעיני, הדבר יקל במידה רבה על השגת מטרותיה האסטרטגיות. מסיבות של פוליטיקה פנימית נמצאים אמצעי הלחימה להשמדה המונית של איראן בשליטת ה-IRGC.

נשק גרעיני :
מאז 1970 נמנית איראן עם המדינות שחתמו על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. עובדה זו לא מנעה ממנה ליטול על עצמה תוכנית עצומה לפיתוח גרעיני. יש הסבורים כי לאיראן יש כבר יכולת לבנות נשק גרעיני. אחרים מפקפקים ביכולתה לפתח נשק גרעיני אמין לפחות בשנים הקרובות. קהילת המודיעין של ארה"ב מאמינה כי לקראת סוף העשור הנוכחי יהיה ברשותה של איראן חומר בקיע מתוצרתה בכמות מספקת לייצור נשק גרעיני, אולם אם תוכל להשיג חומר כזה ממקורות זרים, יקוצר המועד במספר שנים.
תוכנית הפיתוח האיראנית של נשק גרעיני נמצאת בפיקוחו של ארגון האנרגיה האטומית של איראן (AEOI). החתירה להשגת נשק גרעיני החלה בשנות השבעים, לאחר שאיראן קיבלה מארה"ב כור גרעיני עבור מרכז המחקר אמיראבד בטהרן. המהפכה ב- 1979 ומלחמת איראן-עיראק עצרו את מאמצי המו"פ הגרעיני של איראן. מאמצים אלה החלו לצבור תאוצה באמצע שנות השמונים, בסיועה של סין. בשנת 1990 חתמו שתי המדינות הסכם מחקר ופיתוח גרעיני למשך עשר שנים. במסגרת ההסכם סיפקה סין לאיראן שני כורי מחקר שהותקנו במפעל באיספאהן, וכן מתקן אלקטרו-מגנטי להפרדת איזוטופים.
בשנת 1995 חתמו איראן ורוסיה על הסכם בשווי 800 מיליון דולר, לפיו תשלים רוסיה את הקמתו של כור גרעיני בן 1000 מגה-ואט בבושהאר. באותה שנה הסכימה רוסיה לספק לאיראן דלק גרעיני בשווי של 30 מיליון דולר, במשך עשר שנים. על-פי ההערכה יהיה המפעל בבושהאר, לכשיגיע לתפעול מלא, מסוגל לייצר מהדלק הגרעיני 180 ק"ג פלוטוניום בשנה. איראן מבצעת מחקר גרעיני בעשרות מקומות נוספים ומתכננת בנייתו של מפעל גרעיני נוסף.

נשק כימי וביולוגי:
למרות היותה שותפה לאמנה לאי-הפצתו של נשק כימי, מעריכים כי תוכנית הנשק הכימי ומערכות השיגור של איראן היא מן הגדולות בעולם. לאיראן מאגר של "אלפי טונות" של חומרי לוחמה כימית (חל"כ), כולל חומרים גורמי כוויות, חֶנק, פגיעות בדם ובעצבים. ידיעות לפיהן איראן מייבאת מסין רכיבים העלולים לאפשר לה עצמאות בייצור מקומי של גזי-עצבים, מעוררות דאגה רבה. אחד החששות העיקריים מפני ייצור איראני של נשק כימי הוא האפשרות שאיראן תהפוך לספק של חל"כ לאומות אחרות. גם המחקר הביולוגי של איראן, למרות שאינו מגיע לממדים של התוכנית הגרעינית או הכימית, הוא מקור לדאגה. איראן מפתחת ומייצרת מגוון רחב של חומרי לחימה ביולוגיים, לרבות ריצין ואנתרקס.

טילים בליסטיים:
תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן היא מן המפותחות והשאפתניות ביותר בעולם. האיראנים פיתחו תוכנית דו-מסלולית לרכישת טילים בליסטיים. ממקורות חוץ - בעיקר מרוסיה,סין וצפון-קוריאה וממקורות עצמיים - באמצעות תוכנית עצמית לפיתוח טילים. כוח הטילים הבליסטיים הנוכחי של איראן כולל כ- 300 טילי סקאד B וסקאד C על גבי כ- 10 משגרים, ו- 150 טילי CSS8 עם כ- 25 משגרים. הפיתוח המרשים ביותר ביכולתה של איראן בתחום הטילים הבליסטיים הוא תוכנית הייצור של מערכת הטיל "שיהאב 3".
איראן החלה במחקר מערכת ה"שיהאב 3" בשנת 1992. זהו טיל מוּנע בדלק נוזלי, בעל ראש נפץ במשקל 700 ק"ג. נראה כי הוא ייצור איראני של הטיל הצפון-קוריאני "נאדונג 1", בעל טווח של 1300-1500 ק"מ. זהו טווח המאפשר לאיראן לפגוע בישראל, בטורקיה ובערב הסעודית. הטיל נוסה לראשונה בחודש יולי 1998, בהצלחה חלקית, אולם איראן טענה כי הניסויים הבאים היו מוצלחים יותר. ה- CIA דיווח בשנת 1999 כי להערכתו השיגה איראן "יכולת חירום מבצעית" וביכולתה לפרוס מספר מוגבל של טילים. בחודש יולי 2000 הכריזה איראן כי הקימה חמש יחידות חדשות לתפעול טילי "שיהאב" מבצעיים.

פיתוחו של "שיהאב 4" נעשה בעת ובעונה אחת עם פריסתם של טילי "שיהאב 3". לפי ההערכה, מקורו של "שיהאב 4" הוא בטיל הבליסטי הסובייטי לטווח בינוני מדגם SS4, בעל ראש נפץ במשקל 1טון וטווח של 2,000 ק"מ. איראן עוסקת במחקר ופיתוח של מערכות טילי "שיהאב 5" ו"שיהאב 6", שהן גירסאות של טילים צפון-קוריאנים מסדרת "טאיפו-דונג" 1 ו- 2. הם יגיעו לטווח של עד 5,600 ק"מ ויישאו ראש נפץ במשקל של כ- 300 ק"ג. נוסף על מערכות טילי "שיהאב" ייצרה איראן מספר טילים בליסטיים אחרים ובהם "נאזאט 10" - בעל טווח של 150 ק"מ, "זלזאל" - בעל טווח של 200 ק"מ, ושתי גירסאות של מערכות טילי "מושאק 120 ו- 160": "מושאק 120" הוא בעל טווח של 130 ק"מ וראש נפץ במשקל 150 ק"ג; "מושאק 160" הוא בעל טווח של 160 ק"מ וראש נפץ במשקל 500 ק"ג. סין מסייעת בפיתוח של "מושאק 200" לטווח של 200 ק"מ, וכן בפיתוחו של טיל בליסטי לטווח קצר, "NP110".
ארה"ב משקיעה מאמצים רבים בעיכוב המו"פ האיראני בתחומי הנשק הלא-קונוונציונלי. היא משתמשת במנופיה הכלכליים והפוליטיים כדי לנסות ולשכנע את רוסיה ואת סין לחדול מסיוען לאיראן בפיתוח נשק לא-קונוונציונלי. ארה"ב גם הטילה מגוון רחב של עיצומים כלכליים על איראן, מתוך תקווה לשכנע אותה לחדול מן המו"פ בתחומים אלה. עד כה לא הוכתרו מאמצים אלה בהצלחה.

מִתקנים לייצור צבאי

לאיראן יש תוכנית פעילה נרחבת של ייצור צבאי, המקיפה את כל זרועות הצבא. תוכנית זו מקורה בלקחים שהופקו ממהפכת 1979 ומן האמברגו על נשק מערבי שהוטל בעקבותיה וגרם לירידה ביכולות הצבאיות של איראן. בדומה למדינות ערביות רבות, גם איראן מסתירה את היקף הפיתוח הצבאי שלה באמצעות מסווה "אזרחי". בדרך כלל זהו ערפול מילולי בלבד, ומִתקני הייצור הצבאי נמצאים בשליטה הדוקה של המשטר.
עם מתקני הייצור הצבאי החשובים ביותר נמנים:


ארגון תעשיות ההגנה (DIO)

DIO הוא הארגון המוביל למחקר ופיתוח עבור הצבא האיראני. הוא פועל בשליטה והנחיה של משרד ההגנה, ואחד מתחומי ההתמקדות שלו הוא מו"פ בנושא טנק המערכה העיקרי ורק"ם (רכב קרבי משורין). ההישג החשוב ביותר של DIO היה פיתוחו והכנסתו לשירות מבצעי של טנק המערכה העיקרי "זולפיקאר", שהוא שילוב של T72 מתוצרת רוסיה, M48 ו- M60 מתוצרת ארה"ב. נוסף על ייצור עצמי של הטנק, עוסק DIO בשדרוג מלאי הטנקים מדגם T72. השדרוג כולל מערכות חדישות לראיית-לילה ולבקרת-אש וחיישנים מתקדמים. DIO מייצר גם נגמ"שים, כולל ה"קוברה" (BMT2) ורכב זחלילי "בוראג'" (Boragh), וכן מגוון של נשק נ.ט לרבות שני טילי נ.ט מונחי-לייזר: "טוסאן" ו-"מיסאק".


לכל אחת מן החטיבות המרכיבות את DIO יש תחום התמחות משלה. החטיבות החשובות ביותר הן:


תעשיות הרכב והציוד העוסקות בפיתוח טנקי המערכה העיקריים וכלי רכב משוריינים על גלגלים או זחלילים.

חטיבת החימוש המייצרת מספר סוגי תחמושת לטנקים כולל פגזי נ.ט 100 מ"מ ו- 105 מ"מ (HEAT-T) ופגזי 120 מ"מ עם ראש מעיך (HESH) .

ארגון תעשיות החלל (AIO) (קבוצת תעשיות SANAM)

AIO היא חברת-בת תעשייתית וצבאית מובילה של ארגון תעשיות החלל (AIO) וארגון תעשיות ההגנה (DIO), הזרוע לתכנון וייצור דלק נוזלי לטילים. AIO היא חברת-בת תעשייתית וצבאית מובילה של משרד ההגנה ומשרד הלוגיסטיקה של הכוחות המזוינים. החברה מפקחת על שלושה-עשר מפעלים ומעסיקה מעל 10,000 עובדים. מוצריה כוללים רובים, רקטות, טילים, מרגמות, פצצות, משגרי-רקטות, מטבחי-שדה, ג'ירוסקופים, אמצעי שינוע, ציוד משטרתי וקסדות. קבוצת תעשיות SANAM היא הארגון המוביל במו"פ של טילי "שיהאב 3". נוסף על מערכת טילי "שיהאב" זכה AIO להישגים טכנולוגיים רבים. ב- 14 באפריל 1999 טענה איראן כי ביצעה ניסוי-ירי מוצלח בטיל נ.מ לטווח בינוני/ארוך הנקרא "סאייד 1".

תשלובת תעשיות אלקטרוניקה (IEI)

IEI היא תשלובת של מפעלים וחברות הפזורים בכל רחבי איראן. התשלובת נוסדה בשנת 1973 וצברה ניסיון של עשרים וחמש שנים בתחומי אלקטרוניקה, אופטיקה, אלקטרו-אופטיקה, תקשורת, מחשבים ומוליכים-למחצה. IEI פיתחה יכולת גבוהה של מו"פ, עליה נשענת החברה, והיא מעסיקה 5,000 עובדים מנוסים ובהם 700 מהנדסים מיומנים ביותר, בתחומים שונים.


IEI כוללת שש חברות-בנות:


שירז תעשיות אלקטרוניקה (SEI) - מעסיקה מעל אלפיים עובדים ואחראית למו"פ במגוון תחומים ובהם: לוחמה אלקטרונית; תעופה; רדאר ומיקרו-גל; אלקטרוניקה ימית; אלקטרו-אופטיקה ואלקטרוניקת-טילים.

תעשיות תקשורת איראניות (ICI) - מעסיקה אף היא כאלפיים עובדים והיא היצרנית הראשית באיראן של ציוד ותקשורת צבאית. מייצרת יותר משבעים וחמישה מוצרים בתחומי התקשורת הטקטית ומערכות הצפנה וקידוד.

מערכות המידע של איראן (ISIRAN) - מן הגדולות והמנוסות שבחברות המידע באיראן. מתמקדת במו"פ וביישומים צבאיים של מיני-מחשבים, חומרה למחשבים אישיים, תוכנה ופתרונות כוללים ומושלמים.

תעשיות רכיבים אלקטרוניים (ECI) - מתמחה במחקר ופיתוח בתחום התעשייה האלקטרונית.

איספאהן תעשיות אופטיקה (IOI) - מתכננת ומייצרת עדשות מורכבות ומגוון אביזרי ראייה באור-יום, כולל משקפות, פריסקופים ושפופרות כוונון.

המרכז האיראני למחקר אלקטרוני - מתמחה במו"פ של מגוון מוצרים בתחומי האלקטרוניקה, תקשורת, מיקרו-פרוססורים, מיקרו-אלקטרוניקה, אופטיקה ואלקטרו-אופטיקה.


ארגון תעשיות התעופה הצבאית (IAFIO):

ארגון זה עוסק בייצור מקומי של מטוסים צבאיים. איראן טוענת כי היא מפתחת ארבעה דגמי מסוקים צבאיים ומספר מטוסים ובהם שני מטוסי-קרב, ה"אזאראחש" (Azarakhsh) ו"אוואז" (Owaz) ושני מטוסי אימון. איראן חתמה עם רוסיה על הסכם בשווי משוער של 9 מיליון דולר, לייצור מטוס תובלה TU334. עד עתה הכניסה איראן לשירות מבצעי שני מסוקי "שאבאוויז" (Shabaviz) ומסוק תקיפה דגם 2091 עבור הצבא. איראן גם מייצרת ופורסת סדרה של מל"טים. לאחרונה ניסתה בהצלחה את "מואז'ר 4", מל"ט המסוגל, על-פי הדיווחים, לטוס למרחקים ארוכים ולהעביר תמונות אל מתקנים על הקרקע.


לתוכנית הייצור הצבאי העצמי של איראן שתי מטרות. הראשונה, להפחית את תלותה ביבוא ממקורות חוץ. מטרה שנייה וחשובה עוד יותר - איראן מתאמצת לפתח מגוון רחב ומרשים של מערכות נשק, בתקווה להתחרות מול המעצמות ביצוא נשק. היצוא הביטחוני של איראן גדל בהתמדה, והיא מייצאת נשק לעשרים וארבע מדינות.

הוצאות צבאיות:

צבא :

הצבא האיראני מקיים מבנה ארגוני מסורתי של גייסות (קורפוסים), אוגדות (דיוויזיות) וחטיבות. הצבא הסדיר כולל כ- 350,000 חיילים (כשני-שליש מהם מגויסים). נוסף על צבא הקבע, משרתים עוד כ- 120,000 איש ב- IRGC. המערך הקרבי הצבאי כולל ארבעה גייסות המורכבים - כל אחד - משלוש אוגדות משוריינות, שתי אוגדות חי"ר ממוכנות, חמש אוגדות חי"ר, שתי אוגדות של כוחות מיוחדים ואוגדת צנחנים אחת. נוסף על כוחות אלה קיימות ארבע-עשרה חטיבות עצמאיות הכוללות: חטיבה משוריינת אחת, חטיבת חי"ר ממוכנת אחת, חטיבה מוטסת אחת וחמש חטיבות של כוחות מיוחדים.
בהסתמך על הנתונים מתוך דו"ח המדיניות הצבאית הכוללתTotal Force) Policy Report), עלות הוצאות התפעול השנתיות לתחזוקה של אוגדה משוריינת מסתכמת ב- 146.03 מיליון דולר, ושל אוגדת חי"ר ממוכנת מגיעה ל- 140.34 מיליון דולר (למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי). מיישום המספרים הללו למבנה הצבא האיראני עולה כי:
עלות התחזוקה של האוגדות המשוריינות היא כ- 438.09 מיליון דולר.
עלות התחזוקה של האוגדות הממוכנות היא כ- 280.68 מיליון דולר.
בסה"כ כ- 718.77 מיליון דולר
(למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי).
לסכומים אלה יש להוסיף עלויות של כ- 140 מיליון דולר לתחזוקה של חטיבה משוריינת עצמאית וחטיבה ממוכנת עצמאית. העלות הכוללת של אחזקת הכוחות המשוריינים והממוכנים במסגרת הצבא הסדיר מגיעה אפוא ל- 858.77 מיליון דולר בקירוב.
איראן מחזיקה גם שתי אוגדות של כוחות מיוחדים, חמש אוגדות חי"ר, אוגדת צנחנים ושש חטיבות של כוחות מיוחדים/מוטסים. על-פי נתוני דו"ח המדיניות הצבאית הכוללת, עלות האחזקה השנתית של חטיבת כוחות מיוחדים/מוטסים אחת היא כ- 256.5 מיליון דולר, ושל חטיבת חי"ר אחת כ- 204 מיליון דולר. מיישום המספרים הללו למבנה הצבא האיראני מסתבר כי העלות השנתית הכוללת לאחזקת האוגדות והחטיבות של כוחות מיוחדים/מוטסים מסתכמת ב- 1,026 מיליון דולר ולאחזקתן של חמש אוגדות החי"ר ב- 1,020 מיליון דולר (למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי).
איראן מחזיקה גם שש חטיבות ארטילריה. בהסתמך על אומדנים של משרד ההגנה האיראני, העלות השנתית לאחזקת גדוד ארטילריה (למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי) היא 15.34 מיליון דולר. דהיינו, העלות הכוללת של אחזקת כל גדודי הארטילריה היא כ- 184.08 מיליון דולר. עלות האחזקה השנתית הכוללת של הצבא הסדיר האיראני היא אפוא כ- 3,088.85 מיליון דולר.
איראן מחזיקה גם את 120,000 אנשי כוח המשמר המהפכני האיסלמי IRGC . כוח זה מאורגן ומתוחזק בדומה לצבא הקבע. הוא כולל ארבע אוגדות משוריינות ושש-עשרה אוגדות חי"ר/ממוכנות. בהסתמך על הנתונים מתוך דו"ח המדיניות הצבאית הכוללת, תגענה עלויות האחזקה השנתיות של יחידות אלה ל- 848.18 מיליון דולר בערך.


חיל האוויר:
חיל האוויר האיראני וכוחות ההגנה האווירית מונים כ- 45,000 איש הפרוסים בעשרים שדות-תעופה ברחבי הארץ. המערך הקרבי כולל חמש-עשרה טייסות קרב והפצצה, לפחות חמש טייסות של מטוסי תובלה, לפחות שבע טייסות של מסוקי תקיפה ועוד חמש-עשרה טייסות של מסוקי תובלה.
הכפלת עלויות התפעול השנתיות של הטייסות במספרים שנמסרו על-ידי חיל האוויר, תוך הכרה בכך שעלויות התפעול האמיתיות לטייסת אינן עולות על 50% מהוצאות התפעול של טייסת מודרנית של מטוסי F16 או AH64, מעלה כי עלות האחזקה השנתית הכוללת של חיל האוויר היא כ- 347.6 מיליון דולר (למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי).
איראן מחזיקה לפחות שלושים גדודי הגנה אווירית. עלות האחזקה השנתית לגדוד מגיעה ל- 3.69 מיליון דולר. העלות השנתית הכוללת לאחזקת כוח ההגנה האווירית של איראן היא אפוא: 110.7 מיליון דולר (למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי).
העלויות המבצעיות של איראן לתחזוקת כוחות האוויר וההגנה האווירית שלה נאמדות ב- 458.3 מיליון דולר. העלות השנתית האמיתית עשויה להיות שונה, מאחר שהמטוסים שבטייסות אינם חדישים. אי-התאמה זו מתקזזת מול האומדן המביא בחשבון רק 50% מן העלות המדוּוחת. יתרה מזאת, ניתוח זה אינו מביא בחשבון מספר רב של מטוסים נוספים, מִתקני אימון ובסיסי תובלה וכן עלויות ניהול ואחזקה של הבסיסים.

חיל הים:
חיל הים האיראני מונה יותר מ- 250 ספינות. בשונה מארצות ערביות רבות באזור, איראן מתמקדת במודרניזציה ובפיתוח של כוח ימי אשר יסייע בהשגת האינטרסים האסטרטגיים שלה במפרץ הפרסי. בהסתמך על נתוני העלות הממוצעת לשעה כפי שנמסרו על-ידי משרד הימייה, ובהנחה שכל ספינה פועלת בממוצע כעשר שעות בשבוע, תגיע העלות המבצעית לשנה, לתחזוקה ולהוצאות מִנהלה (למעט עלויות כוח-אדם וציוד בממוצע שנתי) ל- 260 מיליון דולר.


כוח-אדם:
איראן מחזיקה 535,000 חיילים בשירות פעיל בצבאה (כולל IRGC). אם נביא בחשבון עלות יומית ממוצעת של 25 דולר לחייל ונכפיל נתון זה במספר החיילים בשירות פעיל, נגיע להוצאה שנתית של 4,881.87 מיליון דולר. סכום זה כולל עלויות ישירות של ביגוד, אוכל, תקורה וכן עלויות נלוות כגון הטבות פרישה, דיור וטיפול סיעודי והלוואות מסובסדות.
כשני שליש מחיילי הצבא האיראני הם בשירות-חובה. אם נניח כי הם מקבלים רק מעט יותר ממזון בסיסי, מחסה ומגורים כחלק מהטבות השירות שלהם, ונביא בחשבון כי שאר 178,500 החיילים מקבלים רק מחצית מן השכר השנתי הממוצע (1600 דולר), תגיע ההוצאה השנתית עבור משכורות ל- 142.8 מיליון דולר. ראוי להדגיש כי זהו אומדן שמרני של הוצאות כוח-אדם, שהרי ההוצאה עבור כוח-אדם היא חלק הארי בכל תקציב צבאי. על-פי אומדן זה תסתכם ההוצאה בגין כוח-אדם, המונה יותר מחצי מיליון חיילים, ב- 5,024.67 מיליון דולר לשנה.


מודיעין/ביטחון/מילואים:
איראן מקיימת כוח מילואים המונה 350,000 איש וכן כוח ביטחון/קדם-צבאי המונה כ- 45,000 איש. אם נניח כי כוחות המילואים מקבלים אימון צבאי של 15 יום בשנה בממוצע, העלות הכרוכה באחזקתם היא כ- 131.25 מיליון דולר (לא כולל שכר), ולאחזקתם של הכוחות הקדם-צבאיים נדרש סכום של 410.62 מיליון דולר (למעט שכר). זאת בהנחה כי השכר הממוצע המשולם לכוחות הביטחון שווה למחצית ההכנסה לגולגולת, וכי הנתון של 36 מיליון דולר למשכורות מסתכם בהוצאה שנתית כוללת של 577.87 מיליון דולר לקיום ואחזקה של כוחות המילואים, המודיעין והכוחות הקדם-צבאיים.
בדומה לארצות אחרות באזור, גם אומדן שמרני של הוצאות הביטחון של איראן יהא גבוה יותר מן הנתונים הרשמיים. הטבלה דלהלן ממחישה כי איראן מוציאה סכומים גבוהים משמעותית מן הנתונים הרשמיים, כדי לקיים, לתחזק, לאמן ולהפעיל את הממסד הביטחוני שלה.

המרכיב הוצאה שנתית משוערת
(במיליוני דולרים):
כוחות כבדים 858.77
כוחות מוטסים/מיוחדים 1,026.00
כוחות חי"ר 1,020.00
ארטילריה 184.08
חיל אוויר/נ.מ 458.30
חיל הים 260.00
IRGC (משמרות המהפכה) 848.18
עלויות כוח-אדם 5,024.67
מודיעין/ביטחון/מילואים 577.87
נשק לא-קונוונציונלי 2,000-4,000
מִתקני ייצור צבאיים 3,000-4,000
סה"כ 15,258- 18,258 מיליוני דולרים.
מרכיבים עיקריים של צבא איראן:
חיילים בשירות פעיל: 535,000 (120,000 IRGC )
מילואים: 350,000
חיל אוויר וכוחות נ.מ
חיילים בשירות פעיל בחיל האוויר/נ.מ: 45,000
מטוסים: מטוסי קרב, תקיפה, הפצצה, תקיפת מטרות קרקע וסיור

מיג- 29 35

F-14 60

F-4E 50

F-5EF 60

מיראז' F1E 12

סוחוי-25 8

סוחוי-D24 30

F-7M 24

מטוסי תובלה

C-130E/H 35

בואינג 707 11

בואינגF 747 9

Do-228 4

F-27 18

מטוסי אימון

מושהאק 25

EMB-312 25

T-33 9

F-33 25

ססנה 185/180/150 45

PC-7 45


מסוקים: תקיפה ותובלה

תקיפה: AH-1J 100

תובלה:

Mi-17 17 (20 לפי הזמנה)

CH-47C 35

RH-53D/SH-53D 10

AB-214 70

AB-203 50

AB-212 28


נ.מ: סוללות, משגרים

SA-2 10 60

SA-7 250

SA-14 200

SA-16 100

SA-18 1,000 הוזמנו בשנת 1998

SA-10 הוזמנו בשנת 1998




כוחות יבשה

חיילים בשירות פעיל 350,000

משמרות המהפכה 100,000

חיילי מילואים 350,000

טנקים

T-72 480

M-60A1 160

T-69 200

T-62 75

T-54/55/59 400

צ'יפטיין MK3/5 200

M-47 150

זולפיקאר 50


נגמ"שים/רק"מ/רכב סיור:

נגמ"שים

M-113 200

בוראג' (Boragh ) 50

BTR 50/60 500

רק"מ

BMP-1 300

BMP-2 140

סיור

EE 9 35


ארטילריה

מתנייעת

203 מ"מ 30

175 מ"מ 30

170 מ"מ 10

155 מ"מ 160

122 מ"מ 60

נגררת

203 מ"מ 30

155 מ"מ 205

152 מ"מ 30

130 מ"מ 1,100

122 מ"מ 600

105 מ"מ 130


חיל הים

חיילים בשירות פעיל 20,600

משמרות המהפכה 20,000

פריגטות

דגם אלוואנד (סאם) 3

קורבטות

דגם בייאנדור 2

ספינות סיור

דגם קאמאן (Combattante II) 10

דגם הודונג 10

דגם פארווין (PGM 71) 3

כלי שיט אמפיביים

דגם הנגאם 4

דגם איראן 2

דגם חבוש 2

צוללות

דגם טארק Kilo)) 3

* על-פי מידע מודיעיני בלתי מסווג , המשחתות האיראניות הוצאו משירות מבצעי.

"בגבורה ובענוווה"

באמת מאיפה השגת אותו ? הייתכן כי ממקור מסווג ?

לא חבר'ה זה ממקור בלתי מסווג.
שכחתי לציין אני מבטיח שלהבא בכל סקירה שלי אעשה את זה ואתן קרדיט לאנשים המתאימים.
אז ככה עניין אותי כל הנושא האיראני וישבתי וחיפשתי כמה שעות דברים מענינים בסופו של דבר מצאתי את המסמך הזה שהוא מסמך של איזה מישהו מהמודיעין האמריקני שחקר את הנושא האיראני בשנת 2002 והמידע עדיין רלוונטי להיום.
המידע להדגיש שוב הוא לא מסווג!.

המשך לילה נעים ושקט!

"בגבורה ובענוווה"

קודם כל מחמאות ל- agent_amos על האשכול הזה.


1) חיל הים של איראן נשמע חזק מאוד, מישהו יכול להעריך מה כוחן של צוללת הקילו מול צוללות הדולפין ! ?

2) אני לא מבין את הרוסים האלה !! מה יוצא להם מכל התמיכה הזאת באיראן ?
וגם מהסינים אולי ישראל שמיצאת נשק אליהם יכולה לדרוש מהם להפסיק לסייע לאיראנים יכול להיות שטכנולוגיות ישראליות זולגות לאיראן ?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

אנא ציין את השם של מי שכתב את זה או איפה זה פורסם ותיתן קישור.
כ"כ קשה לכתוב נתיב של מרכז אריאל ולתת קישור? לא בסדר (פעם שניה).

תשמע גבר את האשכול פתחתי עוד כשהייתי בהייד פארק ואחרי שהחלטתי להפסיק לגלוש שם העברתי אותו לכאן עכשיו שם ציינתי את המקורות ולא עשיתי הגהה סופית לקטע ככה שלא יצא לתת קרדיטים.
הודיתי בטעות האנוש ואין צורך לנסות לדרוס אותי בגלל טעות...

המשך יום נעים ושקט!.

"בגבורה ובענוווה"

המסמך עצמו הועתק מכאן.

תודה על המאמר הממצה.
האם צוללות הקילו מאיימות על ישראל (http://www.naval-technology.com/projects/kilo/)? אז יש סיפור על אשכול, שניתן להמשיל לגבי צוללות הקילו מול הדולפין. פעם דיווחו לאשכול (כשהיה ראש ממשלה) שעומדת להיות שנת בצורת. אשכול די נבהל ושאל איפה? אמרו לו "כאן בישראל".."אהה... נרגעתי.." אמר אשכול, "חששתי כבר שבאמריקה תהיה שנת בצורת..".
אז השאלה לגבי צוללות הקילו צריכה להיות- כמה הן יכולות להיות איום על הציים של ארה"ב ונאטו.. לדעתי גלום בהם איום פוטנציאלי, האיום כרגע נראה בעיקר מהצוללות הממקשות...
צוללות הקילו יכולות להוות איום נוסף, אם תהיה להן יכולת שיגור טילים ארוכי טווח, במיוחד אם אירן תסיים לפתח נשק גרעיני.
ולגבי הנשק הסיני אולי באמת היה טוב אם ישראל לא היתה מעבירה ידע טכנולוגי לסין... נראה לי לאור המאמר שהיה צדק אמריקני בדרישה להפסיק להעביר לסין טכנולוגיה מתקדמת.
לגבי העתיד: לדעתי האמריקאים טועים ומטעים לגבי יכולתם להשליט שלטון דמוקרטי בעירק. לפיכך כל שלטון שיעי בעירק עלול בעתיד (בכוח הרוב הדמוקרטי כמו בגרמניה הנאצית) ליצור שותפות אסטרטגית עם אירן השיעית ולהוות גוש אנטי מערבי ואנטי ישראלי מובהק. אם הייתי יכול הייתי שואל את הנשיא האמריקאי: טוב הבנו את סיפור הכיסוי הדמוקרטי, אבל למה לא תאמץ את השיטה הבריטית.ירדנית- בן ברית מלוכני שמחזיק פרלמנט פסיאודודמוקרטי ומחיויב לארה"ב????????????????. עזוב את הדמוקרטיה בעירק. היא רק תזיק לעולם לארה"ב ולמזרח התיכון. לך על שלטון מלוכני סוני בעירק (תמליך מישהו עם הסכם הגנה עם נאט"ו) כמו שהבריטים המליכו את עבדאללה עם הסכם ברית הגנה. עירק דמוקרטית לא תהיה חופשית מהרוב השיעי ולכן תהיה מסוכנת. יכול להיות שאז אפילו נתגעגע לסאדאם חוסיין.